•°•°•°•רק ידידים•°•°•°• - העונה השנייה התחילה!

נגגגמר לי מההר מידי \:

ללא'דעת ללמה. .כותב לי אאאורח \:

יאיייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי
מהמםםםםםם

ת>

תמשיכיייי
מחכה כבר =]

אין עליכםםםם פשוט😊
תגוובת מדהימות!! תודה!!
אני עוד איזה דקות ככה מתחילה לכתוב המשך...

אוהבת3>

מחחכייםם!
😊
אוהבתתת

מדהייייםםם

תמשיכיייי

מה עם אלירן? 😉

תמשיכי=]

פאקינג פרק 100!!! 😊
למרותש אני עייפה, וממש אין יל שחק לכתוב אני כותבת.. אני מקווה שהפרק הזה ייצא יפה.. חשוב שיקרה משהו בפרק הזה... :] .. קריאה מהנה!

=פרק 100=

בן: "אני מקשיב" הוא נעמד גם
אני: "אני יודעת שאני בכלל לא צריכה לכעוס עליך, אבל זה פשוט קשה לי.. במיוחד שזאת נועה, שהיא חברה מאוד טובה שלי עכשיו"
בן: "רגע, מה.. לפניי לא היה לך את אלירן? מה, את ואלירן לא עשיתם דברים? עובדה שאני לא מתעצבן"
אני: "אתה צודק, תבין, אני יודעת שאתה צודק אבל זה עדיין קשה לי"
הוא התקרב אליי וחיבק אותי
בן: "מאמי, תביני שאני אוהב אותך הכי בעולם. וחוץ מנועה הייתי עם עוד בנות, ואת..את גם היית עם עוד בנים וזה שייך לעבר. אני ואת ביחד עכשיו ואנחנו נאמנים זה לזו.. את לא צריכה להתעצבן"
אני: "אוף, אני כזאת ילדותית"
בן: "לא, את לא טולי.. אני אוהב אותך"
אני: "גם אני אוהבת אותך" חיבקתי אותו בחזרה
בן: "סלחת לי?"
אני: "כן. אבל אני שונאת שאתה מסתיר מימני דברים, למה לא אמרת לי בהתחלה? כששאלתי.."
בן: "כי חשבתי שלא תרצי להיות איתי, לא יודע, אני דפוק"
אני: "זה שאתה דפוק זה לא חדש.."
בן: "יההה חצופה!" הוא נשך אותי בצוואר וזזתי מימנו
אני: "טוב בוא נחזור לכולם"
בן: "בואי מאמי"
הלכנו מחובקים אל הרחבה הגדולה, שם כולם היו. הייתה מוזיקה, דוכנים.. הרחבה הייתה מפוצצת. לירז, נועה ועמית התקרבו אלינו
עמית: "נו, אז מה בסוף עושים בערב?"
אני: "לא יודעת עדיין.."
בן נישק אותי בלחי וחייכתי
לירז: "חזרתם?!"
אני: "ברור"
נועה: "סוף סוף.." היא חייכה
בן: "בואי לרקוד!" הוא צעק
אני: "לא, אפדיחות"
בן: "שששש.. שום פאדיחות, בואי"
הוא משך אותי בידו אל אמצע הרחבה והתחלנו לרקוד ולהשתולל, כמו כולם. היה ממש כייף. ככה רקדנו כולנו והשתוללנו עד שהגיעה השעה 12 וכולם התחילו ללכת לבתים. התחיל להיות ממש קר אז שמתי את המעיל.
כולנו חזרנו ביחד באוטובוס חוץ מלירז שהייתה צריכה לקחת קו אחר.
בן: "יאללה אני יורד, מאמי אני אדבר איתךבקשר להיום בערב"
אני: "טוב בובי" חייכתי והדבקתי לו נשיקה בפה. הוא אמר ביי לנועה, לירז ועמית וירד בתחנה שלו.
לירז: "אבל בטוח יוצאים למסיבה נכון?"
אני: "כן תירגעי כבר" צחקתי
לירז: "מה, רק שאלתי.."
נועה: "אוף האוטובוס הזה מסריח"
עמית: "אוי, בת האצולה סובלת"
נועה: "תשתוק!" היא הביאה לו מכה בכתף
---
"אמאאא מה יש לאכול?" בן נדחף למטבח והרים את המכסה מהסיר
ליסה: "ספגטי עם רוטב וקציצות.. אלו שאתה אוהב"
בן: "טוב אז אני מתקלח ובא לאכול"
ליסה: "טוב חמוד.. אוי שכחתי לאמר לך, היה לך פלאפון"
בן: "אה נכון לא לקחתי אותו.. מי התקשרה?"
ליסה: "ילדה אחת בשם שירן.."
בן: "שירן?"
ליסה: "כן, מה אתה לא יודע מי זאת?"
בן: "לא..."
ליסה: "טוב, היא אמרה שתחזור אלייה, רשמתי את המספר בדף פה על המקרר, כי היא..היא התקשרה מחסום"
בן: "מי זאת שירן אבל?"
ליסה: "אתה שואל אותי?"
בן: "אהה...דיי רק שזאת לא זאתי"
ליסה: "מה?"
בן: "כלום כלום.."
ליסה: "טוב.. אתה ומיטל ביחד נכון?"
בן: "כן למה?"
ליסה: "כי היית עצוב השבוע"
בן: " כי רבנו, אבל השלמנו" הוא חייך
ליסה: "אתה ממש אוהב אותה אה?"
בן: "כן... היא החיים שלי הילדה הזאת" הוא הכניס אצבע לתוך הסיר כדי לטעום המרוב וליסה נתנה לו מכה על היד
ליסה: "תיזהר"
בן: "טוב טוב, אני אחכה שיהיה מוכן"
ליסה: "יופי" היא חייכה "מתי היא באה לפה?"
בן: "היום היא אול תישן פה, לא יודע"
ליסה: "טוב.. אני מקווה שאתם נזהרים בן!"
בן: "מה, מימה?"
ליסה: "אל תשחק אותה!" היא הושיבה אותו על אחד הכיסאות במטבח
בן: "מה את רוצה?"
ליסה: "שתשתמשו באמצעי מניעה! אני לא יודעת אם סיפרתי לך אבל פעם, כשהייתי בת 17 אז.."
בן: "איכככסס דייי אמאאאא!!!!!!!" הוא צרח ורץ לחדר שלו
הוא התפשט ונכנס להתקלח, מקלחת ארוכה. לפתע הוא התחיל לדמיין אותו ואת מיטל מתקלחים ביחד.. הוא הרגיש איך הוא מתחיל להתחרמן רק מעצם המחשבה ומייד הפסיק.
---
עמדתי מול המראה והורדתי את כל האיפור עם המי פנים החדשים שאבא קנה לי. הייתי ממש עייפה, פשוט הרגשתי שהעיניים נעצמות לי. הורדתי את כל התחפושת והנחתי אותה על הארונית הקטנה בחדר שלי.
חייגתי לבן וחיכיתי עד שהוא יענה
בן: "הלו?"
אני: "מאמי"
בן: "מה קורה יפה שלי?"
אני: "נחמד נחמד" חייכתי "מה איתך?"
בן: "סבבה.. אמא שלי שיגעה אותי מיקודם, התחילה לדבר איתי על אמצעי מניעה וזה.."
אני: חחח מה? רע, היא חושבת ששכבנו?"
בן: "כן.. מצחיקה"
אני: "יוו! איזה פאדיחה! אני לא נכנסת לבית שלך יותר!"
בן: "מה פתאום מה את ילדה קטנה?" הוא צחק "תירגעי.."
אני: "לא רוצה זה מפדח"
בן: "זה לא..."
אני: "זה כן!"
בן: "טוב דיי.. את ישנה אצלי היום"
אני: "לא!"
בן: "כן!" הוא צעק בקול עצוב
אני: "אבל אני מתביישת"
בן: "אין לך מימה להתבייש אבל טולי.."
אני: "אז מה, לא רוצה"
בן: "אוי, נו דיי... כשנחזור היא בטח תישן"
אני: "טוב..."
בן: "יששש!" הוא צעק
אני: "חחח מפגר שלי"
בן: "אה תקשיבי, יש מסיבה בראשון, זה מועדון נחמד כזה, רוצה נלך? דיברתי כבר עם כמה והם אמרו סבבה"
אני: "כמה כניסה?"
בן: "80"
אני: "פיי.. טוב סבבה"
בן: "כן.. ומשקה ראשון חינם"
אני: "אתה רוצה לשתות בפנים או בחוץ?"
בן: "בואי בפנים, הפעם לא נשתה מלא, לא רוצה אותך שיכורה"
אני: "אה, רוצה אותי צלולה?"
בן: "כן, הכי כייף"
אני: "טוב.." חייכתי "באיזה שעה להיות מוכנה?"
בן: "10..טוב?"
אני: "סבבה מאמי.. שומע רגע, אני החלטתי משהו בקשר לנועה"
בן: "מה החלטת?"
אני: "היום, לפני המסיבה אני מתכוונת לספר לה הכל"
בן: "מה זאת אומרת.. הכל הכל?"
אני: "כן..כל מה שהיה.."
בן: "שיהיה לך בהצלחה. וואי, זה יהיה קשה"
אני: "אני יודעת.. אבל אני מרגישה שאני חייבת לעשות זאת. אם היא תגלה את זה לא מימני.. הכל יהרס"
בן: "את צודקת מאמי"
אני: "כן..שומע מותק הולכת לישון קצת אני מאוד עייפה, אז נדבר טוב?"
בן: "טוב מאמי, שינה מתוקה, אוהב אותך"
אני: "גם אני אוהבת אותך מתוקי.. ביי ביי"
בן: "ביי מאמי"
הנחתי את הפלאפון על ידי ושמתי טרנינג ארוך וחולצה קצרה, הדלקתי את החימום ונכנסתי מתחת לשמיכה.. חושבת עליו, על בן.. כבר אני מתגעגעת אליו.
---
"נו, תמיד לוקח לך זמן להיות מוכנה!" קייט צעקה מתוך המכונית
נועה: "הנה.. אני באה" היא צעקה וטרקה את דלת הכניסה שננעלת מעצמה
קייט: "זהו? לא שכחת כלום?" היא שאלה וחגרה את החגורה
נועה: "לא זה בסדר.. אפשר לנסוע, אנחנו מאחרות!"
קייט: "לא באשמתי" היא חייכה חיוך ציני והתניעה..כעבור רבע שעה של נסיעה הן הגיעו וקייט עצרה את המכונית
קייט: "אני קופצת לסופר הקרוב, עוד שעה אניא היה פה לאסוף אותך"
נועה: "אוקיי" היא חייכה ויצאה מהמכונית וקייט נסעה. היא עלתה שוב במדרגות, עמדה מול הדלת של הפסיכולוג שלה, חשבה חצי דקה ואז דפקה בעדינות.
"כן...?" נשמע קול מבפנים
נועה פתחה את הדלת וחייכה חיוך מתנצל "אני ממש מצטערת שאיחרתי"
ג'ון: "לא נורא, זה רק 10 דקות, בואי שבי" הוא חייך חיוך שהרגיע אותה "אז, מה חדש איתך?"
נועה: "אין ממש חדש"
ג'ון: "אני רואה התחפשת לאשת סנטה קלאוס, נכון?" הוא חייך ונזכר בילדי בית היתומים, הם אוהבים יותר מכל את החג הזה.
נועה: "כן, לא היה לי אפילו זמן להחליף בגדים"
ג'ון: "לא נורא" הוא שוב חייך "איך את מרגישה?"
נועה: "בסדר.."
ג'ון: "עברו לך הפחדים? לגלות את העבר?"
נועה: כן..לא..זאת אומרת בערך. אני עדיין קצת מפחדת אבל אני כבר מתה לגלות הכל"
ג'ון: "ואיך המצב בבית?"
נועה: "בסדר, רגיל"
ג'ון: "אני שמח"
נועה: "אתה עובד בעוד משהו חוץ מ..מיזה?"
ג'ון: "כן, אני מנהל בית יתומים" הוא אמר ומייד הצטער שאמר זאת
נועה: "באמת?!" עינייה נפתחו וזהרו
ג'ון: "כ...כן.. אבל בואי תספרי לי עוד קצת, איך בבית הספר, איך ב..?" הוא ניסה להחליף נושא
נועה: "וואי! איזה מדהים! בדיוק כמו בטלנובלות! לא ידעתי שיש בית יתומים בארץ.."
ג'ון: "אהם, יש.."
נועה: "רגע, זה פה בתל אביב?"
ג'ון: "כן.."
נועה: "אוי! אני רוצה ללכת לשם! אני אגיד לאמא שלי שתאמץ ילד!" היא אמרה בהתלהבות
ג'ון: "את תמימה מידי" הוא חייך והתפלל שברגע שהיא תצא מהדלת היא תשכח הכל.
נועה: "למה תמימה? אולי היא תרצה לאמץ? היא תמיד אמרה שהיא הייתה רוצה 3 ילדים"
'כן, ובגלל זה היא נטשה אחת' הוא חשב לעצמו אך לא העיז לאמר זאת בקול.
---
בן גיעץ את מדי הכדורגל שלו והניח אותם יפה בארון, המאמן שיגע לו את השכל שהוא תמיד צריך הליות מדוגם, להראות טוב, שהמדים יהיו נקיים ומגוהצים כי הוא צריך להראות דוגמה לכל חברי הקבוצה בתור הקפטן. הפלאפון שלו צלצל, זה היה מספר חסוי והוא ענה
בן: "הלו?"
...: "זה בן?" נשמע קול של נערה
בן: "כן, מי זאת?" 'רק שזאת לא שירן רק שזאת לא שירן' הוא התפלל בתוכו
...: "זאת שירן, אתה לא זוכר אותי?!" היא שאלה בקול צווחני
בן: "אהה...שירן... מה נשמע?" 'תזכור את זה, אלוהים!'
שירן: "הכל נחמד מה איתך?"
בן: "מצויין.. למה התקשרת?"
שירן: "מה זאת אומרת למה?! אתה נתת לי את המספר שלך!"
בן: "כן, אבל זה היה לפני שנה, כי היית חברה הכי טובה של שלי"
שירן: "אני והיא עדיין החברות הכי טובות"
בן: "אני ממש שמח בשבילך.. אבל בשביל מה התקשרת?"
שירן: "מה יש לך? נהיית סנוב או מה?"
בן: "לא סנוב ולא כלום, פשוט אין לי שום דבר איתך ואני ושלי נפרדנו מזמן"
שירן: "אז מה"
בן: "חוץ מיזה... היא טסה לחו"ל"
שירן: "וחזרה לארץ" היא אמרה בביטחון
בן: "מתי היא הספיקה לחזור?"
שירן: "לפני שבוע"
בן: "תמסרי לה מזל טוב"
שירן: "אוי, תפסיק להיות כזה יבש!"
בן: "מה את רוצה מימני?"
שירן: "לאן אתה יוצא היום?"
בן: "מה אכפת לך?"
שירן: "שלי רוצה לראות אותך"
בן: "את הדוברת שלה או מה?"
שירן: "לא קשור.. פשוט..היא פה ליידי, אתה רוצה לדבר איתה?"
בן: "ממש לא!"
שירן: "אתה ממש השתנת אתה יודע? ולרעה! מה, זאת החברה החדשה שלך ששינתה אותך ככה?"
בן: "תעשי לי טובה ותפסיקי לחפור לי בשכל, יש לי דברים יותר חשובים לעשות"
שירן: "טוב, איך שאתה רוצה...אבל רגע, שלי רק רוצה לדבר איתך שנייה"
בן: "מה היא רוצה להגיד?!"
...: "בני?" נשמע קולה העדין אך הצבוע של שלי
בן: "מה את רוצה?!"
שלי: "תפסיק להיות כזה תוקפני. אפילו לא אכפת לך שחזרתי לארץ?"
בן: "לא"
שלי: "טוב"
בן: "זהו? סיימת? אפשר לנתק?"
שלי: "רגע.. רק רציתי שתידע ש..שאני חזרת ללמוד בבית הספר"
בן: "איזה ביצפר?!" הוא נלחץ
שלי: "זה שלמדתי בו תמיד.."
בן: "איפה שאני לומד?!"
שלי: "כן"
בן: "תפסיקי לרדוף אחריי!"
שלי: "מי רודף אחריך? מה, נדפקת? תפסיק לחשוב שכל העולם סובב סביבך.."
בן: "טוב, זה מה שרצית להגיד לי?"
שלי: "כן"
בן: "יופי, ביי" הוא ניתק בעצבים.
הוא לא האמין שהיא חוזרת ללמוד בבית הספר שלו, הוא גם לא יהיה מופתע לגלותש היא תהיה גם בכיתה שלו.
---
אורית יצאה מהמקלחת ומרחה על גופה קרם גוף יוקרתי. היא ידעה שהיא לא יכולה להבריז סתם ככה מהמסיבה בעבודה שלה, אבל היא גם ידעה שאם היא תבוא לבד יצוצו כל מיני שאלות עלייה ועל דורון, הרי בכל השנים האלו הם תמיד היו ביחד, הלכו לכל מקום ביחד.
היא הוציאה מהארון שמלה שחורה עם מחשוף נדיב והתאימה לה נעלי עקב שחורות. היא אהבה ללבוש שחור יותר מכל צבע אחר. היא ייבשה את שערה עם מייבש השיער ומרחה עליו קצת קרם.. לאחר מכן היא קמה אל שולחן האיפור והתחילה להתאפר..
דורון: "אורית, ראית את העניבה הכחולה שלי?"
אורית: "בחבל"
דורון יצא מהחדר וזחר אחרי דקה שבידו העניבה.. היא הייתה בגודל כף היד שלו
דורון: "אורית! מה עשית לעניבה!"
היא הביטה בו ופרצה בצחוק, "אתה יודע, לפעמים בגדים מתכווצים"
דורון: "זה לא מצחיק!"
אורית: "זה כן! יש לך עוד עניבות תפסיק להיות כזה קטנוני"
דורון: "אבל את זאת רציתי להיום!" הוא צעק כמו ילד קטן
אורית: "לא תמיד יוצא מה שרוצים.." היא מלמלה ושמה עוד קצת מהאודם
דורון פתח את הארון וחיפש בין העניבות עד שמצא עניבה כחולה אחרת.
הוא עמד מול המראה וסידר אותה, הוא היה מרוצה מאיך שהיה נראה. חליפה של מכנס שחור מגוהץ וישר, חולצה מכופתרת לבנה, מעל ג'קט מחוייו שחור ואת העניבה הכחולה, בגלל ששארר השחורות הוא משאיר רק לעבודה.
אורית: "מה השעה?"
דורון: "9 וחצי. תשאירי למיטל כסף היא יוצאת ואני ממהר"
אורית: "אני לא משאירה לה שקל"
דורון: "גם כן את.." הוא מלמל ועלה לחדרה של מיטל, דפק פעמיים ונכנס, היא בדיוק התאפרה מול המראה.
דורון: "את נראית ממש יפה!"
מיטל: "הבהלת אותי!" היא צעקה אבל אז חייכה "תודה"
דורון: "מתי את יוצאת?"
מיטל: "ב10 באים לקחת אותי"
דורון: "מי?"
מיטל: "בן ועוד כמה.. באוטו של אחד מהם"
דורון: "ואת מכירה אותו? את מי שנוהג?"
מיטל: "כן אבא תירגע, הוא נוהג בסדר"
דורון: "אוקיי.. אם יקרה משהו תתקשרי, את יודעת!"
מיטל: "כן אבא.." היא חייכה
דורון: "לא לשתות הרבה"
מיטל: "טוב אבא..."
דורון: "והנה כסף.." הוא הביא לה שטר של 200
מיטל: "יההה תודה" היא חייכה וחיבקה אותו
דורון: "תשמרי על הכסף, אל תבזבזי סתם.. וכמעט ששכחתי.." הוא הוציא עוד 2 שטרות של 100 מהכיס
"זה מימני ומסבא וסבתא"
מיטל: "יהה..איזה כייף.. דמי חנוכה" היא חייכה והוא נהיה מאושר רק מהחיוך שלה.
דורון: "טוב, אני ממש מאחר אז תהני היום"
מיטל: "מה, אתה לא הולך עם אמא?"
דורון: "לא, לא היום"
מיטל: "אה..טוב..." היא אמרה בעצב "תהנה גם אתה"
הוא יצא מהדלת וירד למטה, "להתראות", צעק עלבר אורית ויצא. כשהוא הגיע למאיה הוא חיכה לה במכונית, היא יצאה אחריי 5 דקות לבושה בשמלת מיני בצבע וורוד עם נעלי עקב וורודות ואביזרים של שפנפנה. היא נכנסה למכונית ונתנה לו נשיקה קטנה בפה
מאיה: "היי!"
דורון: "את נראית ממש..."
מאיה: "ממש?..."
דורון: "סקסית" הוא חייך
מאיה: "ואתה ניראה ממש.."
דורון: "ממש?"
מאיה: "זקן נפוח"
דורון: "מה?"
מאיה: "כן, מה חשבת לעצמך שלבשת את החליפה הזאת?"
דורון: "שאני נראה יפה ומרשים?"
מאיה: "אבל אתה לא צריך להרשים אף אחד! אתה לא הולך לעבודה! אתה הולך למסיבת תחפושות! טוב תקשיב, תיסע לשנקין, מהר"
דורון: "בשביל מה את צריכה שנקין? שום חנות לא פתוחה"
מאיה: "פשוט תיסע"
הוא שמע בקולה והחל לנסוע לכיוון שנקין, כשהוא הגיע היא כיוונה אותו והוא חנה.
מאיה: "תצא, קדימה"
דורון: "מה יש לך? מה פתאום שנקין באמצע החיים?"
מאיה: "בוא אחריי..." היא אמרה וחייכה
הוא הלך אחרייה והם נכנסנו לאחד הבניינים, עלו לקומה השנייה ומאיה דפקה בדלת.
את הדלת פתח להם בחור שניראה בערך בן 25, גבוה ורזה, שיערו היה בצבע בלונדיני ועיניו היו חומות. הוא לבש מכנס קצר אדום וחולצה ארוכה לבנה, והיה לו אודם על השפתיים.
מאיה: "נו תיכנס! מה אתה עומד שם כמו בול עץ"
...: "כן.. תיכנס, מי אתה?" הבחור אמר בקול הומואי
דורון: "אהם..מה? אה..אני..דורון.."
...: "דורון? איזה שם יפה לבחור יפה" הוא חייך ודורון נבהל "אני שלומי... אבל אתה יכול לקרוא לי.. שומי"
מאיה: "שומי אני צריכה מימך טובה ע-נ-ק-י-ת"
שלומי: "רק שנייה, אני השארתי את המים זורמים" הוא קרץ והלך לאחד החדרים
דורון: "לאן הבאת אותי? השתגעת?!" הוא לחש בלחץ
מאיה: "תירגע.. הוא יעזור לך להראות קצת יותר נורמלי, הרי פורים היום"
דורון: "הוא הומו! נכון?"
מאיה: "כן, למה? יש לך בעיה עם הומואים?" היא צחקה
דורון: "ששש.. שלא ישמע אותך!" הוא לחש
מאיה: "מימה אתה מפחד? הוא לא יעשה לך כלום!"
דורון: "מאיפה לך לדעת? את מכירה את הבחור הזה בכלל?" הוא ניגב את הזיעה שעל מצחו
מאיה: "אתה כזה מיושן" היא פרצה בצחוק
שלומי: "הנה.. מה רצית מתוקתי??" הוא המשיך לדבר בקול ההומואי שלו ודורון המשיך להילחץ
מאיה: "תראה אותו"
שלומי: "מה לא בסדר איתו? הוא דווקא ניראה לי בחור מאוד יפה.. נקי.. מטופ.."
דורון: "תפסיק!" הוא קם מהספה והלך אחורנית
שלומי: "הכל בסדר איתך?..."
מאיה: "עזוב אותו.. הוא..הוא קצת לא מרגיש טוב" היא חייכה ונתנה מבט עצבני לדורון "הקיצר, אנחנו בדרך למסיבת תחפושות מהעבודה..ו..ותראה איך הוא התלבש!"
שלומי: "אוי ואבוי!" הוא פער פיו "את בטח רוצה שאניא עזור לו טיפה"
מאיה: "נכון" היא חייכה "יש לך אביזרים וכאלה משנה שעברה, נכון?"
שלומי: "ברור! ואפילו שסתם פיני בא אליי אנחנו אוהבים להשתעשע ואנחנו..."
דורון: "אלוהים ישמור אותי..." הוא לחש בשקט
---
"יוווו את מדהימה!!!" נוה צרחה לעברי
אני: "חחח אני נראית בדיוק כמו שהייתי נראית בבוקר"
נועה: "לא נכון! עכשיו את יותר יפה!"
אני: "תודה מאמי" חייכתי "גם את" נכנסתי למכונית וישבתי על ידה, מהצד השני ישב בן.. ומקדימה אנה וליאור. עמית ולירז היו אמורים לבוא לבד במונית או משהו.
ליאור נסע במהירות וכל הדרך בקושי יכלונו לדבר כי הוא שם טראנסים בפול ווליום, נועה כמעט קיבלה דום לב מהסאב..
כשהגענו יצאנו כולנו מהמכונית והיינו צריכים לחכות ללירז ועמית ולדנה, חברה של אנה.
אנה, ליאור ובן שקעו בשיחה על שירי היפהופ ואני ונועה התחלנו להשתעמם..
"בואי רגע לצד" נועה משכה אותי ביד
אני: "מה קרה מאמי?"
נועה: "רציתי להגיד לך משהו"
אני: "האמת שגם לי יש משהו להגיד לך.." החלטתי שזה הרגע המתאים לספר לה הכל.
נועה: "את קודם!"
אני: "לא, את!"
נועה: "סתם..רציתי להגיד לך שאני ממש שמחה שאת חברה שלי"
אני: "איזה חמודה, תודה"
נועה: "כן... אחרי התאונה הייתי בטוחה שהכל יהיה חרא.. ואת..את היית איתי, עזרת לי, תמכת בי. באמת שאני לא יודעת מה הייתי עושה בלעדייך.." היא אמרה וחיבקה אותי, אני הרגשתי צמרמורות בכל גופי, היא ריגשה אותי
אני: "איזה מתוקה..אני ממש שמחה שאת חושבת ככה"
נועה: "כן.. תבטיח לי שאף פעם לא ניפרד בתור חברות.. ש..שאפילו אם נריב תמיד נהיה ביחד"
אני: "תפסיקי להגיד דברים כאלה" צחקתי
נועה: "מה, למה?" היא נהייתה רצינית
אני: "כי זה כמו בסרטים..תמיד כשאומרים דברים כאלו קורה משהו" מלמלתי ופתאום פחדתי, לא יודעת למה, הרגשתי שמשהו הולך לקרות
נועה: "חחח סתומה"
אני: "אבל..אני מבטיחה לך שלעולם לא ניפרד" חייכתי
"מיטל!!!!!" שמעתי צעקה, הסתובבתי וראיתי את לירז עם עמית מתקרבים אלינו
אני: "מאמייי מה קורהה??" קפצתי עלייה בחיבוק וכך גם נועה
לירז: "בואו ניכנס כבר! השאר תפסו לנו תור, בואו"
הלכנו במהירות אל התור וראינו את בן, דנה, אנה וליאור. נדחפנו בין האנשים שצרחו כמו משוגעים ועמדנו על ידם.
נועה: "מה רצית להגיד לי?"
אני: "אה, לא משנה אני אספר לך אחר כך"
נועה: "סבבה, אבל שלא תשכחי" היא חייכה
לא יכולתי לספר לה עכשיו אחרי שהיא אמרה לי מיקודם את הדברים הנפלאים האלו. החלטתי לחכות לאחרי המסיבה.
סוף סוף שילמנו ונכנסנו, המקום היה ענקי... הלכנו מייד לבר לקבל את המשקה החינם.. זה היה כוס ענקית עם וודקה ורדבול וקצת קרח.
בן: "בואו נעשה לחיים!" הוא צעק
ליאור: "אויש, אל תתחיל עכשיו.."
בן: "למה לא?"
ליאור: "כי יש לך נאומים של כוסית זה למה!" הוא צעק וכולנו צחקנו
בן: "טוב, יאללה.. שתו!"
כולנו התחלנו לשתות.. אחרי הכוס הענקית הזאת כבר הרגשתי מן הרגשה כייפית כזאת. קמנו כולנו לרקוד, היה מפוצץ. כולם באו עם מלא תחפושות מעניינות, חלק באו לא מחופשים בכלל ואני חשבתי שהם מפסידים..כי הכי כייף זה להתחפש. ככה עברו השעתיים הראשונות..אנה משכה אותי איתה לבר
אנה: "בא לך עוד כוס?"
אני: "כן!!" צעקתי
בגלל שזה חג אז לא עושים חשבון לקטנים, נותנים אלכוהול לכולם..הזמנו עוד כוס ענקית של וודקה רדבול ושילמנו כל אחת 14 שקל..
שתינו אתה כל מהר ובכלל הייתי מסטולה, אלכווהל משפיע עלי מהר, במיוחד שזו כוס ענקית, כמו של הבירה. חזרנו כולנו לרקוד.. חצי מהזמן אני ובן רקדנו ביחד ובשאר רקדנו הבנות לחוד והוא השתולל עם החברים שלו כמו קופים:|
"אנההה..אנה!!" צעקתי לה באוזן
אנה: "מה??"
אני: "תראי!" הפנתי את מבטה לכיוון איזה נער אחד שלא הפסיק להסתכל עלייה..
אנה: "הוא חתיךך.." הוא חייכה
אני: "לכי אליו!"
אנה: "מה פתאום! אני וסמי כניראה חוזרים!"
אני: "שקט..!" צעקתי ודחפתי אותה לכיוונו.. הם התחילו לרקוד ואני חייכתי לעצמי. לא ידעתי מה קורה בינה לבין סמי אבל הבנתי שהיא לא כל כך מאושרת איתו.
---
"נו, תסתכל במראה, מה אתה מפחד?" מאיהמשכה את דורון אל המראה הגדולה והלכה לעמוד לצד שלומי..דורון הביט במראה והיה המום..
"אני..אני לא יוצא מיפה ככה..." הוא מלמל ומאיה ושלומי פרצו בצחוק.
שיערו של דורון היה צבוע בספריי אדום צבעוני ופסים ירוקים, הוא השאיר אותו רק עם המכנס והחולצה, שם לו קשת מצחיקה עם פונפונים על הראש, פפיון וורוד על הצוואר והחליף את החגורה השחורה לחגורה בצבע כחול עם נצנצים.
מאיה: "מה יש לך? עכשיו אתה ניראה כמו אחד שהולך למסיבת תחפושות!" היא חייכה וחיבקה אותו
דורון: "אני עושה את זה רק בשבילך, שתדעי לך..." הוא חייך בחזרה ונשק על שפתייה
שלומי: "אוי, אתם כאלה משולמים ביחד!"
החיוך של דורון ירד מהפרצוף..,"כן...אהם...תודה..על..על המהפך.."
שלומי: "בבקשה" הוא חייך
מאיה: "אוי! שומיי! אולי תבוא איתנו??"
דורון: "אני..אני לא חושב שהוא ירצה...הוא.." דורון נלחץ והתחיל לגמגם
שלומי: "זה בסדר.. אני הולך עם פיני.. יש ליין גייז.. משהו לפ-נים!"
מאיה: "אוף.. חבל"
שלומי: "לא נורא, יהיו עוד הזמדנויות, עכשיו לכו אתם מאחרים!"
מאיה ודורון יצאו דמירתו של שלומי והחלו לנסוע לכיוון העבודה
מאיה: "מה נלחצת מימנו?"
דורון: "הוא התחיל איתי! לא ראית??"
מאיה: "התחיל? איתך?" היא צחקה "מה פתאום! יש לו חבר!"
דורון: "ממתי יש לך חברים הומואים?"
מאיה: "תפסיק להיות כזה פרמיטיבי! הוא אחלה של בנאדם" היא ליטפה את ידו
כעבור חצי שעה הם הגיעו למקום עבודתם, אולם הכניסה היה מקושט בבלונים, סרטים צבועניים.. היו מלא שולחנות עם שתייה, ממתקים ופיצוחים.. המוזיקה הייתה אחלה..איך שדורון ומאיה נכנסנו כולם הסתכלו על דורון וצחקו.. הבוס התקרב אליו ואמר לו שלום
הבוס: "אני מקווה שאתה...ככה רק בפורים.. כן?"
מאיה: "אל תדאג, מחר הוא יחזור לחליפה השחורה שלו.. כמו תמיד" היא חייכה
דורון: "טוב, את חייבת לי ריקוד.. בעצם 100 ריקודים, אם להתחשב בסבל שעברתי..."
הוא הצמיד אותה אליו
מאיה: "אתה לא חושש מימה שהאנשים יגידו? הרי הם יודעים שאתה נשוי"
דורון: "אני אגיד שזה האלכוהול...ומי בכלל ישים לב? כולם פה שתו בכמויות..." הוא חייך ונישק אותה נשיקה קטנה בצוואר.
---
"את גדולה! את גדולה! את מלכה! אין עלייך!" שלי לחשה לשירן באוזן
שירן: "תודה..תודה" היא חייכה בציניות ושתיהן צחקו
שלי: "איך ידעת שהם יוצאים לפה?"
שירן: "התקשרתי לאורן.. התחזתי לאיזה אחתש בטעותת.. ראתה אותו והשיגה את המספר.. שאלתי לאן הוא יוצא והוא אמר שלפה, ואמרתי שהוא יראה אותי כבר.. חחח חרמן"
שלי: "חחח ענק!.. טוב תזכרי את התוכנית, אני כל כך מקווה שזה יעבוד"
שירן: "כן.. הלוואי"
שלי: "אני אומרת לך עשיתי על זה תחקיר.. שעתיים ישבתי מול האינטרנט באתרים האלו, אבל זה גם לא בטוח יעבוד, אומרים שזה עובד ברוב המקרים.. אבל.. אנחנו רק צריכות להתפלל"
שירן: "כן.. הלוואי הלוואי וזה יצליח! טוב יאללה בואי ניכנס"
שלי: "אני לא מאמינה שאני מבזבזת 80 שקל בשביל הדבר הזה.." היא מלמלה
שירן: "אוי, זה שווה את זה"
הם שילמו ונכנסנו..
---
אני ונועה רקדנו מלא ביחד... לירז ועמית היו דבוקים אחד לשני כמו לא יודעת מה.
נועה: "חחחחח הראש קצת מסתובב לי"
אני: "כן.. גם לי!" צעקתי
נועה: "חחח המצאתי שיר!" היא עצקה גם
אני: "איזה?"
נועה: "תשמעי! זיכרון זיכרון בוא אליי בוא..." היא שרה וצחקה. מישום מה, אותי זה לא ממש הצחיק, אבל איך שהיא עשתה את זה גרם לי לחייך.
נועה: "אני רוצה לרקוד על הבמה, ולחפש לי חתיכים!" היא עצקה בשמחה
אני: "תהני" חייכתי
נועה: "את לא באה גם?"
אני: "לא אני הולכת לסדר אתה איפור, אני כבר אצטרף אלייך, לאיזה במה את הולכת?"
נועה: "להיא לגבוהה" היא הצביעה על אחת הבמות שהייתה ממש גבוהה! היו מדרגות כדי להגיע אלי
אני: "יש לי פחד גבהים.. תראי איזה גבוהה היא! אם אני אפול מימנה .. אפשר למות!!"
נועה: "תירגעי.. לא יקרה לך כלום..!"
אני: "טוב אז אני 5 דקות באה.."
נועה: "ביי מאמי... אוהבת אותך כל כך!" היא צעקה והדביקה לי נשיקה בפה ושתינו התפוצצנו מצחוק
אני: "גם אני אוהבת אותך.. תמצאי אחד שווה אבל אה??" צעקתי והחזקתי לה את היד
היא קרצה לי והסתובבה והלכה.. לאט לאט הידיים שלנו התנתקו..
---
"את מזהה אותה? אני כבר שכחתי איך היא נראית" שירן צעקה אל שלי
שלי: "שנייה, אני מסדרת ת'חצאית, כוסאמק כל שנייה מסתובבת"
שירן: "איך האיפורר?"
שלי: "בקושי רואים אבל את יפה כפרה" היא חייכה
שירן: "רגע היא בלונדינית נכון?"
שלי: "כן.."
שירן: "ואורן אמר לי בטלפון שכדי למצוא אותו כאילו..אז אם אניא ראה 3 בנות מחופשות לנשות סנטה קלאוס ו3 בנים מחופשים לשלושת המוסקטרים אני אדע שזה הוא.."
שלי: "חחח איזה מכוערר..."
שירן: "שלי.."
שלי: "שנייה אני מסדרת את החצאית"
שירן: "שלי.."
שלי: "חכי רגע את לא מבינה ש.."
שירן: "שלי!!!!!"
שלי: "מה?!"
שירן: "תסתכלי לשם..." היא הצביעה על הבמה הגבוהה "זאת היא?"
שלי: "כן..פאק... הנה הזונה. בואי"
שירן: "היא לא תשים לב אבל שאנחנו..?"
שלי: "לא, היא מטומטמת, בקושי תא אחד במוח יש לה, בואי!"
הן נדחפו בין האנשים ועלו אל הבמה הגבוהה שבמילא הייתה מוצפת בנערים ונערות שרקדו בלי הפסקה.
שלי: "בואייי.." היא משכה את שירן בידה והן רקדו צמוד אל נועה
שירן: "תראי איזה מפחיד.." היא אמרה בלחץ והפנתה את מבטה של שלי לקרקע
שלי: "חחחח... יהיה בסדר, אל תדאגי" היא חייכה אבל בתוכה הייתה לחוצה לא פחות משירן
---
שמתי עוד קצת מהשפתון ואז יצאתי, ראיתי את בן וכולם על יד הבמה הגבוהה והתקרבתי אליהם
ליאור: "חח תראי את החברה שלך, גמורה זאתי" הוא הצביע על נועה
אני: "חחח היא מסטולה לגמריי"
לירז: "איך היא רוקדת יפה אבל"
אני: "כן..."
אורן: "תסתכל איזו כוסית זאתי!" הוא הצביע על אחת הבנות שרקדה קרוב לנועה, היא לבשה ג'ינס צמוד מאוד וסטפלז לבן.
ליאור: "לי יש את אנהה" הוא חיבק את אנה והם צחקו
אורן: "אוי היא מוכרת לי, לא יודע מאיפה"
ליאור: "חחח אתה מדמיין דברים, באמא שלי"
אורן: "לא, נו באמת"
אנה: "תפסיק לשתות הרבה אולי לא תדמיין דברים..."
אורן: "לאא! באמת היא מוכרת לי...לא יודע מאיפה"
ליאור: "אהא.."
אני: "חחח תראי איך כל הבנים מסתכלים עלייה.." הצבעתי על נועה
לירז: "כן..תקשיבי רגע..מתי את מתכוונת לספר לה? אני רוצה גם להיות נוכחת"
אני: "אחרי המסיבה.. טוב אני עולה אל הבמה"
לירז: "זה מישם סתומה" היא הצביעה על המדרגות הגדולות..
לפני שבאתילעלות ראיתי את נועה רוקדת, לא יכולתי להסיר את העיניים מימנה. אני ימות אם נריב. שמתי לב ששתי בנות נדבקות אלייה במיוחד והיא מנסה להתקדם למרז הבמה אבל הן לא נותנות לה.. זה היה נראה כאילו היא נאבקת בהן
---
נועה: "טוב זוזי מה יש לך?!"
שלי: "אין לי כלום..."
שירן: "תראי מי למטה..."
שלי: "לא עכשיו שירן!" היא צעקה ותפסה את נועה בשתי ידייה, קרוב לכתפיים
נועה: "תעזביי אותיייי"
שלי: "את עוד תודי לי על זה אחר כך, תאמיני לי"
נועה: "משוגעתת אחת! תעזבי אותיי!!!
---
לירז: "מה זה מה קורה שםם?" שלירז צעקה אליי
אני: "לא יודעת! זה ניראה כאילו הן רבות איתה, בואי נעלה..!" צעקתי בלחץ..
עוד לפני שהספקנו לעלות את המדרגה הראשונה שמענו צרחה שגברה על כל המוזיקה, הבטנו בבהלה לבמה, לחפש את נועה ולא ראינו אותה.. במקום זה שמענו מל צרחות.. מלא אנשים התרכזו מתחת לבמה.

אמאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא איזה מתח
יוו תמשיכי מהר

יאווו אמאל'ההההההההההההה!!
רק שלא יחזור לה הזיכרון עכשיו!!!
יוו אני במתחח!!!
המשךך מאמייי דחוףףףף!!

מוואהה

תמשיכיייייייי דחוףףףףףףףףףףףף


-יסווו-

יוואאאאאאאוווווו O:
איזה פרק מדהים [:

ואייייי הן דחפו אותה!!!!!!!!!!!!!!!!
כלבות!!! מגעילות!!!! שונאת אותן!!!! 😠

מסכנה נועה.. 😢

ואיי את לא יכולה להשאיר אותנו במתח!!!
את חייבת להמשיך!!! דחוףףףףףףףףףףףףףףףףףף

נשארתי עם פה פעור 😮 בגלל מה שקרה..
תמשיכיתמשיכיתמשיכיתמשיכיתמשיכיתמשיכיתמשיכיתמשיכיתמשיכיתמשיכי במהירות!!

חחחח
ומזל טוב על 100!!! 100!!! פרקים!!! 😊 😊 😛

מואאאאאאאה