=פרק 99=
"ה..היי.. מה אתן עושות פה?" מלמלתי. לא יכולתי להסתכל על נועה.
לירז: "סתם ראינו שאת עצובה אז חשבנו שיהיה נחמד לבוא"
נועה: "מה קרה עם בן?"
אני: "כנסו.." אמרתי ביובש. הן לא הבינו למה היחס שלי קר, האמת שגם אני לא ממש הבנתי.
עלינו לחדר שלי והבאתי שתייה..ישבנו כולנו על המיטה
נועה: "נו, למה רבתם?"
אני: "סתם, לא משנה"
לירז: "נו תספרי לנו"
אני: "אני לא ממש רוצה לדבר על זה"
לירז: "זה משהו נורא?"
אני: "לא"
נועה: "נו תספרי, אל תיהי רעה.."
אני: "סתם, הוא הסתיר מימני איזה משהו, התעצבנתי ורבנו.. זהו"
פשוט לא יכולתי להסתכל עלייה
נועה: "אל תדאגי מאמי, אני בטוחה שתשלימו" היא חיבקה אותי.. כל הגוף שרף לי, לא יכולתי להרגיש אותה נוגעת בי.
אני: "כן... אני מקווה"
---
בן שכב במיטתו, זורק לאוויר את הכדורגל ותופס, שוב ושוב ושוב. להתקשר אלייה? לא להתקשר?
הוא החליט לבסוף לשלוח לה הודעה, ()טולי, דיי לריב איתי על שטויות, אני אוהב אותךךךךך"
---
"תראי, קיבלת הודעה!" לירז צעקה
אני: "בטח מימנו"
נועה: "את לא מתכוונת לראות?"
לא עניתי
לירז: "הוא כתב 'טולי, דיי לריב איתי על שטויות, אני אוהבת אותך'"
היא הצמידה את הפלאפון לפרצוף שלי. כל כך התגעגעתי אליו.
אני: "יופי לו שהוא נזכר להתחנף"
לירז: "הוא ממש לא מתחנף!"
נועה: "נכון, הוא בסך הכל מנסה להשלים איתך"
לירז: "אנשים טועים לפעמים מיטל, הוא אנושי, לא יכול להיות שכל החיים שלו הוא יהיה מיסטר פרפקט"
אני: "טוב, אפשר לא לדבר על זה?"
נועה: "אבל אנחנו לא יכולות לראות אותך ככה עצובה.." היא ליטפה את ידי ואני זזתי אחורנית
נועה: "מה יש לך? גם עלינו את כועסת?"
אני: "לא, אני...אני פשוט רוצה להיות לבד"
שקר. חצי שקר. מצד אחד אני צריכה אותן כל כך אבל מצד שני רציתי שנועה, רק נועה תעוף מישם.
נועה: "טוב, ניראה לי אני אלך"
לירז דפקה לי מבט רצחני כזה..
אני: "נועה, אל תביני אותי לא נכון, אבל אני צריכה להיות לבד, לחשוב, להירגע קצת. זה לא קשור אליכן"
נועה: "בסדר, אני מבינה אותך.." היא אמרה וראיתי על מבטיה שהיא נעלבה
אני: "ת..תודה שאת מבינה אותי"
לירז: "אני אשאר קצת טוב, נועה?"
נועה: "איך שבא לך..אז...ביי" היא חייכה חיוך מאולץ ויצאה
ברגע שהיא יצאה הדמעות החלו לזלוג
לירז: "דברי"
אני: "לירז דיי"
לירז: "נו מיטל, אני לא מטומטמת..אני רואה שמשהו קרה, דברי...לא רצית לספר לייד נועה נכון?"
אני: "כן.."
לירז: "אז עכשיו היא לא פה, את יכולה לספר"
אני: "אבל זה ריב דפוק, אני יודעת"
לירז: "אז מה, אני בכל זאת רוצה לשמוע"
---
השער נפתח וחיים סוף סוף ראה אור יום. בכלא הטורקי הברחת סמים זהד בר גרוע בדיוק כמו אונס. אפילו יותר מרצח. הוא אמר יפהלהתראות באנגלית והתחיל ללכת בשביל ליציאה מבית הסוהר. הוא היה לבד. לפחות הוא קיבל את המזוודה שלו בחזרה. הפגישה הייה אבודה, הפרוייקט היה אבוד. הוא היה צריך לחזור לארץ וזהו.
---
"נו אחי אתה בא לאימון או לא?!" אורן שאל בעצבים כשעמד בפתח חדרו של בן
בן: "לא בא לי, לא מסוגל כלום"
אורן: "יופי שרבת עם מיטל, הכדורגל ק-צ-ת יותר חשוב מימנה, לא??"
בן: "לא"
אורן: "פשש..ממש נהדר.. כל הכבוד"
בן: "מה אתה רוצה מימני עכשיו?"
אורן: "שתיקח אתעצמך בידיים. לא יתכן שבכל ריב עם מיטל אתה תראה כמו זומבי. זוגות רבים, זה טבעי"
בן: "אבל אני לא יכול להתרכז ככה"
אורן: "אתה חייב לבוא אלימון"
בן: "אני יודע"
אורן: "אז יאללה תתלבש אני מחכה"
בן: "אבל אני לא רוצה"
אורן: "אני לא אתן לך לעשות את זה. חיסור כזה לא מוצדק! אתה יודע שהמאמן שונא שמבריזים"
בן: "אני לא מבריז"
אורן: "אז מה אתה כן? סתם נישאר בבית כי רבת עם החברה המתוקה שלך?" הוא שאל בציניות
בן: "חלאס לקשור את מיטל לכל עניין"
אורן: "אה, אתה רוצה להגיד לי שזה לא קשור אלייה?!"
בן: "זה קשור"
אורן: "יופי. דיי להתנהג כמ ילד קטן, אתם תסדרו את זה בניכם, עכשיו בוא לאימון כבר"
בן: "טוב.." הוא מלמל וקם להתלבש
---
לירז: "אבל תביני מיטל, זה היה לפני שבאת!"
אני: "אני יודעת! אבל זה עדיין מכעיס אותי.. אוף, את לא מבינה!"
לירז: "אני כן מבינה אותך..דיי מאמי נו.. אבל את סתם מענה אותו. את כועסת על דבר שאת לא צריכה לכעוס"
אני: "אני יודעת.. אבל את מבינה, אני בקושי יכולה להסתכל על נועה. אני רק מסתכלת עלייה או עליו אני ישר מתחילה לדמיין אותם ביחד"
לירז: "את לא צריכה לחשוב ככה"
אני: "אבל אני כן"
---
הגיע יום ראשון, פורים. אני ובן עדיין לא השלמנו.
קמתי בבוקר עייפה למרות שישנתי מ9 בערב. נכנסתי לעשות מקלחת קצרה ועברתי על הפן שלי כדי שיהיה ממש חלק. לבשתי את התחפושת, בסוף החלטנו על מגף שחור. התחלתי להתאפר, הרבה שחור בעיניים, אייליינר שעשה את המבט יותר סקסי, אודם בהיר ומעל ליפגלוס מבריק. התאפרתי עוד קצת ואז הסתכלתי על כולי במראה, אהבתי את מה שראיתי. חיכיתי לנועה שתבוא, היינו אמורות ללכת ביחד. ירדתי בנתיים לסלון וארזתי לי תיק קטן שבו הכנסתי פלאפון, סיגריות, מצית, כסף, איפור במידה שאני אצטרך לתקן.
"נו תפתחי כבר!" נועה צעקה מבעד לדלת, לקחתי את המעיל הלבן שהיה זרוק על הספה ויצאתי
נועה: "אני כבר 5 דקות פה"
אני: "מצטערת"
נועה: "יאו! את ממש יפה" היא חייכה
אני: "תודה, גם את מאמי" חיבקתי אותה.
באחת מהשיחות שלי עם לירז היא הבהירה לי שאין לי על מה לכעוס על נועה..
לקחנו אוטובוס אל הבית ספר, נועה סיפרה בדרך על כמה שהיא לא רגילה לאוטובוסים
כשהגענו רצנו מייד אל בית הספר וראינו את לירז בחוץ. שלושתינו ביחד היינו נראות באמת כמו נשות סנטה קלאוס.
לירז: "נו בואו ניכנס כבר 9, יש מלא פעילויות!" היא צעקה בהתלהבות.
ראינו את עמית, הוא עשה צבעים משוגעים של כחול, אדום וירוק בשיער..ושם כובע של שפן, לא הפסקנו לצחוק. ראינו גם את אנה שהייתה מדהימה, היא התחפשה לקאובויאית, היא לבשה ג'ינס צמוד שבטח לא שלה, אני מכירה את כל הבגדים שלה בגלל שיש לה כל כך קצת. היא הכניסה את המגף לתוך מגפי בוקרים חומות ויפות, חולצה מכופתרת משובצת שהיא קשרה אותה וכובע חום של קאובוי.
אני: "את מדהימה!"
אנה: "תודה מותק, גם את!" היא חייכה "בכלל, שלושתכן מהממות"
המשכנו להסתובב עד שראיתי את בן, אורן וליאור. פאק בן היה כל כך מושלם. התחפושת הייתה כל כך יפה. הם לבשו מן חולצה מכופתרת לבנה עם גזרה שונה, מעל ג'קט כתיפה כחול כהה..לכל אחד מהם הייתה חרב ארוכה..
[תמונות לתיאור]:
המבטים שלנו נפגשו אבל אני התעלמתי.
לירז: "אוי פאק, תראי את זה" היא אמרה בקול מזלזל, הסתובבתי וראיתי את שובל ושתי חברותייה.
כל אחת מהן לבשה חצאית מיני בצבע מזעזע, מן וורוד/ירוק/כתום זוהר כזה, גופיית בטן בצבע של החצאית ומגף לבן מכוער. התקרבנו אליהן
לירז: "אז, לא התחפשתן?"
שובל: "כן התחפשנו!"
לירז: "למה, לזונות?"
שובל: "לברבי! אויש, תעופי מיפה" היא הסתובבה והלכה.
לירז: "היא אומרת לי לעוף והיא זאת שהולכת" היא צחקה
נועה: "בואו לדוכנים!"
אני: "יאללה בואו.. לירז, את חושבת שהחיילים כבר קיבלו את המשלוחים?"
לירז: "כן. או שהמנהלת אכלה הכל בעצמה" פרצתי בצחוק
אני: "יוו הנה קליעה למטרה, אני מעולה בזה!" צעקתי והתקרבנו אל הדוכן של הקליעה למטרה.
היה שם איזה אחד מי"ב, הוא הביא לי 6 חצים ואמר לי לכוון, על כל אחד שאני פוגעת באמצע או באיזור שקרוב אליו [בחלק הכתום] אני מקבלת סוכריה ענקית כזאת. פגעתי 4 מיתוך 6, הוא היה בשוק אבל קיבלתי 4 סוכריות ענקיות😊 אחת לי, אחת לנועה ואחת ללירז. את הרביעיץ שמתי בתוך התיק.
אחריי זה הלכנו ישבנו קצת במחששה, נועה ולירז רצו להמשיך להסתובב בדוכנים כמו ילדות קטנות ואני העדפתי להישאר. הדלקתי עוד סיגריה והתפללתי שהיום הזה כבר ייגמר. לא יכולתי לראות את בן ואיך כל אחת אומרת לו ולחברים שלו שהתחפושת שלהם מהממת, מדהימה, מושלמת וכו'. בעע.
ראיתי אותו מתקרב אלי מרחוק ולא התייחסתי.
בן: "טולי שלי.." הוא התיישב על ידי
אני: "מה?"
בן: "עוד לא עבר לך?"
אני: "לא יודעת"
בן: "דיי נו מאמי, אני אוהב אותך"
אני: "גם.. גם אני אוהבת אותך, אבל מה זה משנה?"
בן: "ועוד איך שזה משנה! את..את יודעת שאני לא מסוגל לחיות בלעדייך. מאמי דיי, את לא צריכה לכעוס על משהו שקרה מזמן. את האחת בשבילי, מאז שאני איתך לא נגעתי באף אחת אחרת, אף אחת לא מעניינת אותי חוץ מימך" הוא חיבק אותי ואני קמתי
אני: "בן.. תקשיב רגע..
אתר האהבה הישראלי