•°•°•°•רק ידידים•°•°•°• - העונה השנייה התחילה!

QUOTE (pzaza01 @ 26/12/2006) ואי .. מה יקרה כשנועה תזכר .. אני מפחדת לדעת

תמשיכי מתוקה .. סיפור מדהים !
תודה מאמי😊

QUOTE (שלך_תמיד @ 26/12/2006) מהמםםם
תמשיכייי
טנקסס

QUOTE (lidorushit @ 26/12/2006) יפהייפה :]
תודה😊

QUOTE (י-ע-ל @ 27/12/2006) שדורון יעזוב כבר את אורית הזאתתתתתתתתתת

מהמם מאמי תמשיכי
חחחחחחח
היא צריכה להביא לו
גט בשביל זה..

מוואה3>

=פרק 98=

אני: "כ...כן"
נועה: "מה יש לך? את לא שמחה בשבילי?" היא שאלה בקול מאוכז
אני: "מ..מה? ב..בטח שאני שמחה בשבילך.. פ..פשוט אני קצת לא מרגישה טוב, אני יכולה לדבר איתך יותר מאוחר?"
נועה: "טוב" היא צחקה "יאללה, ביי מאמי"
אני: "..ביי"
בן: "מה קרה טולי?"
אני: "אוף, בא לי למות"
בן: "מה קרה??"
אני: "נו, זאת הייתה נועה, הזיכרון חוזר אלייה...תוך חודשיים רוב הזיכרון יחזור"
בן: "מה? פאק, איך היא יודעת?"
אני: "הרופא שלה אמר לה, זה שמטפל בה כל הזמן.. אוף"
בן: "וואי, מה את מתכוונת לעשות?"
אני: "לא יודעת.. אתה מבין, היא..אחרי שהיא איבדה את הזיכרון היא נהייתה ילדה מלאך, אני, היא ולירז שולשה חברות הכי טובות כזה, אני לא יודעת מה לעשות עכשיו. היא בטח תידע הכל, הכל יחזור לה"
בן: "אז אולי תנסי לדבר איתה ולספר לה הכל לפני שהיא תגלה בעצמה?"
אני: "היא תשנא אותי"
בן: "אבל אם היא תגלה לבד, היא תשנא אותך יותר, את לא חושבת?"
אני: "לא יודעת, לא יודעת מה לחשוב"
---
"נועה?" קיילן נכנסה לחדרה של נועה
נועה: "מה מותק?"
קיילן: "זה נכון מה שאמא אומרת?"
נועה: "מה היא אמרה?" היא קמה מכיסע המחשב והתיישבה על המיטה
קיילן: "שיחזור לך כל הזיכרון??" היא שאלה בהתלהבות
נועה: "לא כל הזיכרון.. אבל לאט לאט גם כולו יחזור.."
קיילן: "את מתרגשת?"
נועה: "כן, וגם מפחדת"
קיילו: "מה? למה מפחדת?"
נועה: "כי..כי אז יהיו לי תשובות לכל השאלות. אני אדע הכל. כל מה שאני רוצה לדעת. אני אדע מה קרה בעבר שלי, אני אדע הכל. זה קצת מפחיד"
קיילן: "עדיין לא הבנתי למה את מפחדת. את אמורה לשמוח לא? זה מה שתמיד רצית"
נועה: "נכון.. אבל אם אני אגלה דברים רעים? דברים שאני מעדיפה אולי לא לדעת? מבינה..?"
קיילן: "כן.."
נועה: "טוב, יש לי שיעורים לסיים"
קיילן: "אבל עוד מעט ארוחת ערב"
נועה: "מתי?"
קיילן: "עוד רבע שעה"
נועה: "טוב, אז עוד רבע שעה אני ארד"
---
אורית: "דורון, אני צריכה רגע לדבר איתך על משהו" היא נכנסה לסלון
דורון: "מה - עכשיו?"
אורית: "תראה, יש מסיבת תחפושות מהעבודה שלי, בפורים. אתה חייב לבוא איתי"
דורון: "לא אני לא. במקרה גם בעבודה שלי עושים את אותה מסיבה"
אורית: "בטוח זה לא יוצא באותו יום"
דורון: "אז מה. אני ואת לא ביחד. אין שום סיבה שנלך ביחד למסיבה מהעבודה שלך"
אורית: "מה אני יגיד לכולם?"
דורון: "תגידי להם שניהלת רומן במשך חצי שנה עם מישהו אחר, שאת ובעלך עומדים להתגרש ושיש לו מישהי חדשה. הנה, פתרתי לך את הבעיה" הוא חייך חיוך ציני
אורית: "תפסיק להיות כזה. אני לא יכולה להגיד כזה דבר בעבודה"
דורון: "תגידי שאני חולה"
אורית: "אולי תבוא איתי וזהו?"
דורון: "לא"
אורית: "אז אני באה למסיבה שלך"
דורון: "לא, את לא"
אורית: "למה לא?! כי תהיה שם עם מ-א-י-ה הזאת?"
דורון: "מי יודע?"
אורית: "אתה מעתסק איתי. לא כדאי לך"
דורון: "למה, מה תעשי?"
אורית: "אנחנו עידין נשואים. אני יכולה לתבוע אותך"
דורון: "אין בעיה. ככה אני אקבל גט"
---
"נו, אז למה החלטת בסוף להתחפש?"
בן: "ניראה לי לשלושת המוסקטרים"
אני: "חח זה יהיה מצחיק"
בן: "זה עדיף על הרעיון של אורן וליאור"
אני: "חשפניות?"
בן: "כן"
אני: "מתי אתם הולכים לקנות את התחפושות?"
בן: "לא יודע, השבוע למה?"
אני: "אני רוצה לבוא" חייכתי
בן: "לא, לא, לא" הוא חייך
אני: "למה לא?"
בן: "זאת הפתעה.."
אני: "נו איזה רע!"
בן: "גם את" הוא נישק אותי
אני: "אוף, אני אוהבת אותך"
בן: "למה אוף?"
אני: "לא יודעת"
בן: "לא כייף לאהוב אותי?"
אני: "ברור שכן"
בן: "יופי" הוא חייך ווחיבק אותי.. שנינו שכבנו על המיטה מחובקים. כל הפרפרים בבטן שלי התעוררו, הצמרמורות בגוף.. רציתי לעשות איתו את זה אבל פחדתי, תמיד שמעתי סיפורים על בנים שעוזבים את החברות שלהן אחרי שהן נותנות להם.
בן: "על מה את חושבת טולי?"
אני: "סתם.. אם אנחנו נעשה את זה, אז..אז אתה עדיין תאהב אותי?"
בן: "מה זאת השאלה הזאת? ברור שכן"
אני: "ולא ירד לך מימני?"
בן: "מה פתאום! מי הכניס לך את השטויות האלו לראש?"
אני: "אף אחד.." מלמלתי
בן: "את יודעת שאני אוהב אותך יותר מכל דבר אחר שקיים מאמי.. ואני לא לוחץ עלייך, מתי שתיהי מוכנה.. זה..זה יבוא לבד"
אני: "אני אוהבת אותך" לחשתי ונישקתי אותו נשיקה ארוכה בפה.
****כעבור שבוע וחצי****
ההכנות ליום הפורים בבית הספר היו בעיצומן. בכל מקום תלו פליירים ופוסטרים של מועדונים שעושים מסיבת פורים, על כל אחד מהם היו כתובים כל מידי דברים כדי לשכנע אותנו ללכת כמו "שתייה חינם בכל שעה עגולה", "משקה ראשון חינם", "בנות נכנסנות בחצי מחיר", "7רחבות" וכו'.
כולם דיברו על התחפושות, לאן הם יצאו וכאלה. שכבת י"א היו אחראים על הדוכנים בבית הספר וההפעלות. למרות שזה דבר שטותי כביכול לילדים קטנים, ידענו שכולם, כולל י"ב ישתתפו.
נועה: "טוב, תפרתי בבית את הפרווה על התחפושת, יצא ממש יפה"
אני: "וואי לא ידעתי שאת יודעת לתפור. חשבתי את לא רצינית כשהצעת את זה"
נועה: "אז יש דברים שאת לא יודעת" היא קרצה
לירז: "מה עם הבנים? הם כבר קנו את התחפושת?"
אני: "כן..בן לא רוצה להראות לי אותה. למה עמית מתחפש?"
לירז: "הוא לא רוצה להתחפש, הוא אומר שזה לילדים קטנים"
נועה: "ניראה אותו מדבר בעוד כמה שנים כשהוא יהיה בן 20 ומשהו.. הוא יתחנן לחזור לתקופה הזאת"
אני: "נכון"
לירז: "טוב מה אתן רוצות? זה מה שהוא החליט.."
נועה: "לאן יוצאים בפורים?"
אני: "אין לי מושג.. בטח כרגיל לאיזה מועדון או משהו"
לירז: "יהיה מוצף"
אני: "כן, ככה זה בחגים"
לירז: "חחח וואי, צריך להכין משלוחי מנות!"
אני: "עכשיו את רציני מדברת כמו מפגרת"
נועה: "למה? זה דווקא רעיון נחמד!"
לירז: "כן.."
נועה: "יש לי רעיון. למה שלא נודיע עכשיו לכל הכיתה להביא משלוחי מנות למחר ונשלח את זה לחיילים?"
אני: "זה קצת מאוחר מידי להרים כזה דבר, את לא חושבת?"
נועה: "לא!"
אני: "מה לא, עוד 4 ימים פורים. מתי נספיק לשלוח?"
לירז: "זוכרות שתמיד בכל בית ספר עושים את זה? אז אולי לבית ספר יש את הטלפון.. הם ידעו כיצד לסדר את זה"
אני: "רוצה נלך לשאול את המנהלת?"
נועה: "כן, כן! בואו" היא עצקה בהתלהבות.
הלכנו אל חדר המנהלת, היא קיבלה אותנו ועשתה פרצוף חמוץ.
המנהלת: "מה רציתן? אני ממהרת"
נועה: "תראי, נכון פורים מתקרב?"
המנהלת: "הבחנה דקה"
אני: "אהם.. אז.. אז יש לנו רעיון. למה שלא נארגן מכל הכיתה או מכל השכבה משלוחי מנות למחר ונשלח לחיילים?"
המנהלת: "אוי, זה רעיון נפלא" היא חייכה "כבר 3 שנים לא עשינו את זה בבית הספר"
לירז: "באמת? אז את מקבלת את הרעיון הזה?"
המנהלת: "כן, בוודאי. אני אדבר עם המחכנת שלכן שתודיע בכיתה שלכן ובשאר הכיתות. רעיון נפלא"
נועה: "רגע, ומי ישלח להם את זה?"
המנהלת: "את זה תשאירי לי"
נועה: "אוקיי"
לירז: "תודה רבה, ביי"
יצאנו מהחדר שלה שמחות כמו ילדות קטנות, בדיק היה צלצול שמבשר על סיום ההפסקה, נועה ולירז עלו לכיתה בהתלהבות ואני בדיוק ראיתי את בן.
"בניי!!" רצתי אליו וחיבקתי אותו
בן: "בובי, מה קורה? מה יש לך את כזאת שמחה?"
אני: "מה, אסור להיות שמחה?"
בן: "לך מותר הכל" הוא חייך והדביק לי נשיקה
אני: "תקשיב, לנועה עלה רעיון מושלם"
ליאור: "וואו, התא הבודד שלה באמת עובד"
אני: "אוי ליאור תשתוק" הבאתי לו מכה קטנה בכתף "הקיצר, אנחנו אוספות משלוחי מנות מכל השכבה שלנו ונשלח לחיילים"
בן: "רעיון ממש יפה"
אני: "נכון?! ודיבנרו עם המנהלת והכל.. אין זה כזה רעיון מושלם!"
ליאור: "נועה טובת הלב" הוא אמר בציניות ועשה כאילו יורדת לו דמעה
אני: "אוי ליאור תסתום כבר!"
ליאור: "מה יש לך את עצבנית עליי? זה בצחוק! לפני המקרה הזה נועה לא הייתה מוכנה להביא שום דבר לאף אחד"
אני: "אוי, אל תזכיר לי"
בן: "אתה יודע שבקרוב יחזור לה הזיכרון נכון?"
ליאור: "כן, אמרת לי כבר קרציה. חחח אוי זה יהיה ענק, היא תתחיל שוב להידבק עליך"
בן: "כן וואי, שנה שעברה היא הייתה כמו דבק"
אני: "אבל אמרת שהייתם ידידים טובים לא?"
ליאור: "אהם אהם..." הוא צחק "ידידים ידידים.. אבל במיטה שוכחים"
אני: "מה? מה זאת אומרת?" שאלתי מבולבלת "בן למה הוא מתכוון?"
בן: "כלום עזבי אל תתייחסי אליו מאמי, ליאור בוא יש שיעור"
אני: ,לא נו, תסביר למה הוא התכוון"
בן: "יאור לך רגע"
ליאור: "אממ..ביי" הוא עלה במדרגות הגדולות
אני: "תסביר"
בן: "מה להסביר?"
אני: "מה שהוא אמר בן!"
בן: "דיי מיטל אל תתייחסי, זה היה לפני שבאת"
אני: "מ-ה היה לפני שבאתי?" צעקתי
בן: "טולי דיי אני לא רוצה לריב איתך עכשיו, אפשר לדבר על זה אחר כך?"
אני: "לא! אני רוצה לדבר על זה עכשיו!" פחדתי כל כך מימה שהוא הולך להגיד לי.
בן: "אבל זה לא קשור אלייך"
אני: "בן, אמרת שאתם הייתם ידידים טובים!"
בן: "היינו, נכון"
אני: "אז מה הבעיה?"
בן: "היא אהבה אותי"
אני: "נועה? חשבתי שהיא עושה את זה רק כדי לעצבן"
בן: "גם..אבל היא אהבה אותי שנה שעברה"
אני: "אוקיי ו?"
בן: "וזהו"
אני: "לא לא זהו! זה לא מה שליאור אמר!"
בן: "דיי נו בחייאת מיטל מה יש לך? הוא אמר את זה בצחוק"
אני: "הוא לא! מה קרה בניכם?"
בן: "זה היה שנה שעברה! בכלל לפנ שעברת לפה!"
אני: "מה היה בניכם?"
בן: "סתם.. קטעים כאלה"
אני: "הייתם יזיזים?"
בן: "כן"
אני: "שכבתם?"
בן: "מיטל דיי"
אני: "תענה לי! שכבתם או לא?! אין כל כך מה לחשוב בשאלה כזאת!"
בן: "לא! לא שכבנו.."
אני: "אז מה עשיתם?"
בן: "מה זה משנה עכשיו? דיי מיטל אני לא רוצה שנריב"
אני: "מה? התחרמנתם? ירדתם אחד לשני? מה? אהבת אותה?"
בן: "ל..לא לא אהבתי אותה. הייתי..דלוק עלייה כזה, רציתי אותה.. אבל לא בתור חברה"
אני: "ממש נחמד"
בן: "דיי נו"
אני: "היא ירדה לך?"
בן: "מיטל דיי"
אני: "תענה!"
בן: "ל..כן..לא.. היא התחילה פעם אבל הפסקתי אותה"
אני: "טוב מה אני אגיד לך"
בן: "מה, את כועסת עכשיו?"
אני: "מן הסתם!"
בן: "אבל אין לך על מה לכעוס! זו לא בגידה או משהו!"
אני: "אבל אף פעם לא אמרת לי שהייתם יזיזים, אף פעם לא אמרת לי שקרה בניכם משהו.. אמרת שהייתם רק ידידים מאוד טובים וזהו"
בן: "כי לא שאלת!"
אני: "שאלתי מליון פעם!"
בן: "אבל מיטל! למה את רבה איתי?"
אני: "כי שיקרת אולי?! כי לא סיפרת אולי?! חשבת על זה?! הסתרת מימני דברים"
בן: "את סתם עושה מיזה עניין גדול"
אני: "אני לא!"
בן: "אבל זה היה לפני שבכלל עברת לפה!"
אני: "וחבל באמת שעברתי" מלמלתי בקול חנוק ועליתי לכיתה שלי.
נכנסתי לכיתה בעצבים ומייד התיישבתי במקומי שעל יד לירז.
"איחרת!" המורה צעקה לעברי
אני: "לההההה באמא שלך?!" צרחתי
המורה: "עופי מהכיתה"
אני: "תודה רבה!" קמתי ויצאתי מהכיתה עם התיק, ישבתי בספסל הירוק מול הכיתה וחיכיתי שיהיה צלצול ואז יהיה שיעור הסטוריה, ואז אני אוכל להיכנס. אחריי כמה דקות לירז יצאה והתיישבה על די
לירז: "מה יש לך תגידי לי? התחרפנת?"
אני: "כן"
לירז: "מה קרה? למה איחרת?"
אני: "דיברתי עם אדון בן" אמרתי בציניות וניגבתי את הדמעה שזלגה
לירז: "רבתם, נכון?"
אני: "כן"
לירז: "מה קרה? למה רבתם?"
אני: "עזבי לירז לא בא לי להיכנס לזה עכשיו"
לירז: "אבל אני רוצה שתספרי לי, אולי אני יכולה לעזור"
אני: "את לא יכולה לעזור בזה" אמרתי בחוסר סבלנות, רציתי רק שהיא תחזור לכיתה ותעזוב אותי בשקט. אני מבינה שהיא עושה הכל מיתוך כוונות טובות, אבל פשוט רציתי להיות לבד.
לירז: "מאיפה את יודעת??"
אני: "אני יודעת וזהו לירז!" צעקתי. היא לא אמרה כלום וחזרה לכיתה. יופי, עכשיו רבתי גם עם החברה הכי טובה שלי.החלטתי ללכת הביתה, לא רציתי להיתקל בנועה, לא רציתי לראות אותה, להסתכל לה בעיניים. היא הגעילה אותי. ואני יודעת שלא היא ולא בן אשמים בקטע הזה, אבל מה כבר אני יכולה לעשות? הוא יכל לספר לי את זה בהתחלה, פאק זה כל כך מגעיל. קמתי בעצבים וסחבתי את התיק אחריי, יצאתי ממבנה בית הספר מתעלמת מהצעקות של היועצת, יצאתי דרך השער, השומר לא אמר כלום.
---
'מה קרה לה? דיברת איתה'?
לירז פתחה את הפתק שנזרק לעברה וכתבה בחזרה: 'כן, היא ובן רבו. נועה רוצה ללכת אלייה אחרי בית הספר?'
-'אני לא יכולה, יש ל פגישה עם הפסיכולוג'
-'עד איזה שעה?'
-'מ4 עד 5'
-'נו אז בואי נלך ב5'
-טוב'
---
נכנסתי הבייתה ולא היה אף אחד, שמחתי. התחלתי לבכות. ושוב לא הבנתי למה אני בוכה, הרי זה היה לפני שהגעתי, הוא לא הכיר אותי, ודוגרי, אני לא יכולה להאשים אותו על זה שהוא נמשך אלייה. היא יפה. היא כוסית. היא נראית כאילו שלפו אותה מאיזה מגזין אופנה יוקרתי. היא נראית יוקרתית. כל אחד היה רוצה. אבל... אבל למה הוא לא סיפר לי? הפלאפון שלי צלצל וראיתי שזה בן, לא עניתי. כשהצלצול נפסק שלחתי לו הודעה 'תן לי זמן, זה קשה לי לעקל את זה פשוט'.. הווא החזיר 'רק שתדעי שאני אוהב אותך יותר מכל דבר אחר'... חייכתי חיוך קטן. אני יודעת שהוא אוהב אותי, ואני אוהבת אותו, אז למה אני חייבת לעשות ככה סתם בעיות? ליצור מריבות? הכל היה מבולבל אצלי בראש, במיוחד כל הקטע עם נועה.
---
"שמח?! מפגר!" בן צעק על ליאור. הוא לא באמת כל כך כעס עליו, לא היה לו על מי להוציא את העצבים, וגם לליאור יש חלק 'קטן' במריבה שלו עם מיטל.
ליאור: "מה אתה רוצה אחי כולה אמרתי .. זה..זה היה בצחוק גם! לא ידעתי שהיא לא יודעת!"
בן: "עכשיו היא לא רוצה לדבר איתי"
ליאור: "תלך אלייה הבית"
בן: "היא לא תפתח לי"
ליאור: "מאיפה לך לדעת? תנסה!"
בן: "לא יודע. אני מכיר אותה ליאור, כשהיא עצבנית.. היא .. היא צריכה להיות לבד"
ליאור: "גבר, אני באמת מצטער, לא התכוונתי שזה ייצא ככה"
בן: "זה בסדר, אני לא מאשים אותך או משהו.. אני טעיתי. הייתי צריך לספר לה, להגיד לה את האמת"
ליאור: "מה זאת אומרת?"
בן: "בוא נגיד ש..היו..היו כמה פעמים שמיטל שאלה אותי אם אי פעם היה משהו ביני לבין נועה, ותמיד אמרתי לה שלא"
ליאור: "למה שיקרת לה אז?"
בן: "פחדתי שהיא תריב איתי, שהיא תריב עם נועה פתאום..לא יודע. והנה עכשיו הכל התפוצץ לי בפנים"
ליאור: "אני באמת מצטערת"
בן: "לא אחי אמרתי לך, אתה לא צריך להצטער.. אני זה שאשם פה"
ליאור: "אבל למה היא כל כך כועסת?"
בן: "כי...כ-י הסתדרתי את זה מימנה"
---
שמעתי מוזיקה על פול ווליום בחדר, סיגריה אחרי סיגריה, רוקדת עם עצמי, מסתובבת במעגלים, רק רוצה לשכוח הכל. לפתע שמעתי דפיקות חזקות בדלת למטה, הנמכתי מייד את המוזיקה וירדתי למטה, פתחתי את הדלת וראיתי את לירז ונועה.

מ&ד&ה&י&ם&!

מצפה בקוצר רוח להמשך 😊

פפפרק יפהה:]
מסכנה מיטטטל \\:
מחכככה להמשךך בובי!@#

2 פרקים מושללממיייםם..
תמשיכיי [:

פרק יאאפה..
אני רוצה עוד אחחחחחדד =]
חח מחכה :]

פרק מדהיםםםםםםםםם!#@
וווואואוייי המשךך דחופפפ מממייי
דחופפפפ

לאבבבבבבב

ווואווווו אחד ענק!!!!!

אעאעא! חחח, תודה לך:]

מהמםם!
אין מילים!
את פשוט מוכשרתת בטירוף!!!

הממשךך
דחוףף

יאייייייייייייייייייייייייייייייייייי =]]]

אין מילים פשוט..
באמתת..


תמשיכי מהר מהר מהר מהרר ועוודד פעם ממממממממהררררר!!@#

אווהב אותך!D:

יאוו מדהים יפפה אחחתת..
מתה מתה מתה מתה מתה על הסיפור שלךך
ועשית לי חשק לסייייייייגררררררררררררריה אשש