•°•°•°•רק ידידים•°•°•°• - העונה השנייה התחילה!

ממש יפה .. תמשיכי !!

יאיאיאיאיאיא אני חייבת המשךךך 😘

נוו תמשיכיי כבררר =/
אני כולי במתח..
לא פייר....

אוחח כמה שזה מדהיםם!!
המשך דדחחוף!!

מתי המשך?!?!!? 😮

וואהה איזה יאאפהההה
יאאואואוו
תמשיכיייייייייי

תמשיכי מאמי

תודה מדהימים שלי!
אני כבר שמה המשך:]

=פרק 102=

הרופא: "אני חוזר, תצאו בבקשה", הוא אמר בקשיחות
אני ולירז החלפנו מבטים, גלגלנו עיניים ויצאנו מישם.
לירז: "טוב, עזבי בואי נלך הבייתה" היא אמרה בשנייה שיצאנו מהחדר
אני: "אבל בקושי הספקנו לראות אותה"
לירז: "אבל תראי, אי אפשר... נו, בואי נחזור"
אני: "אולי את צודקת" עיקמתי את פרצופי "בואי"
יצאנו מבית החולים והתקדמנו אל עבר תחנת האוטובוס.
---
אורית: "אתה כל הזמן מנסה להתחמק מימני!" היא רטנה כשנכנסה לסלון
דורון: "בוקר טוב אורית"
אורית: "אני לא מבינה אותך, עד מתי אתה מתכוון להמשיך עם ההצגות האלו?"
דורון: "אנילא ..אני לא יודע על מה את מדברת"
אורית: "אל תשחק אותה דורון, אני רק נכנסת לסלון אתה בא ללכת, ככה זה כל הזמן! כאילו יש משהו שאתה מסתיר"
דורון: "אין לי שום דבר להסתיר" הוא אמר כאשר ניסה להיכנס לחדר שהיה שלהם והיא לא נתנה לו
אורית: "אה, אין בניכם כלום?"
דורון: "אורית תתני לי לעברו"
אורית: "תענה לי!"
דורון: "זה לא עניינך!"
אורית: "אוווח!!!" היא פלטה צעקה וזזה מדרכו.
---
הגעתי סופסוף לתחנה שלי וירדתי בה, הפלאפון שלי צלצל, הוצאתי אותו במהירות מהכיס ועניתי
אני: "הלו?"
...: "טולי שלי..!"
אני: "מאמי...מה קורה?"
בן: "נחמד.. מה איתך יפה שלי?"
אני: "עייפה"
בן: "כן.. שומעים על הקול שלך"
אני: "מה אתה עושה בייבי?"
בן: "מכין את התיק לגדנ"ע.. זה מחר את יודעת"
אני: "אוף! אין לי מושג מה אני אעשה בלעדיך 4 ימים"
בן: "אני אתגעגע אלייך כל כך"
אני: "גמני מאמי"
בן: "יש לי רעיון.. אוליתבואי אליי עוד איזה 3 שעות?"
אני: "סבבה, אנ בדיוק בדרך הבייתה עכשיו.. עוד דקה בבית מהבית חולים"
בן: "איך הלך?"
אני: "סתם..עזוב.. הוציא אותנו מישם כי בדיוק הדופק שלה עלה"
בן: "אוי..איזה חבל"
אני: "כן.."
בן: "אני בטוח שיהיו לך עוד הזדמנויות לבקר אותה"
אני: "כן, אני מקווה מאמי"
בן: "הקיצר אני בדיוק נכנס להתקלח אז תגיעי הבייתה תשני קצ ואז תבואי טוב מתוקה?"
אני: "טוב מאמי.. אוהבת"
בן: "אני יותר" הוא צחק "ביי מאמי"
אני: "ביו'ש"
החזרתי את הפלאפון לכיס והוצאתי את המפתחות.. שוב היה מפתח בדלת.. התחלתי לצלצל בפעמון ואבא פתח לי..
אבא: "איפה היית? 5 אחר הצהריים, דאגנו"
אני: "אם הייתם דואגים הייתם מתקשרים.." מלמלתי ועליתי לחדר שלי. הייתי כל כך עייפה.. הורדתי מעליי את הבגדים והחלפתי למכנס קצר גופייה.. הדלקתי את החימום בחדר ונכנסתי מתחת למיטה.
---
עמית: "לא נורא לירזי, תלכו אלייה פעם אחרת", הוא ליטף אותה
לירז: "אבל זה מעצבן.. כאילו כבר עד שבאנו והכל.. הינו אצלה בערך דקה"
עמית: "את רוצה שאינ אלך איתך בפעם הבאה?"
לירז: "אם תהיה פעם הבאה.. לא נותנים בקושי להיות אצלה"
עמית: "אבל..איך המצב שלה?"
לירז: "אין לי מושג. היא כביכולב קומה אבל שומעתצ מה אומרים ומגיבה נגיד במצמוצים וכאלה.."
עמית: "וואי, אז זה אומר שהמצב שלה השתפר"
לירז: "כן...אני מקווה. לא יודעת למה אבל איך שנכנסנו לחדר שלה ודיברנו איתה כזה..אז היה לה מבט ממש מפחיד.. עצבני כזה.. צועק.. זועק.. כאילו בא לה לצרוח, להגיד משהו"
---
"למה לא לקחת מטריה??" בן שאל אותי וצחק כאשר הופעתי בפתח ביתן רטובה מהגשם.
אני: "לא חשבתי שיירד גשם דווקא ברגע שאני אצא אליך"
בן: "טוב מה אני מדבר איתך פה.. בואי כנסי מאמי"
נכנסתי ועליתי יחד איתו לחדר שלו..
אני: "אוף לא רוצה.. המכנס שלי רטוב" עשיתי פרצוף עצוב "וגם הסווצ'ר"
בן התקרב אליי וחיבק אותי.., "אז תורידי אותם ואני אשים אותם במייבש בנתיים"
אני: "טוב.."
הורדתי את הנעליים, הג'ינס והסווצ'ר הוורוד ובן לקח את זה איתו לחדר הכביסה ושם הכניס את הבגדים למייבש.
בן: "לשתות?"
אני: "כן מאמי"
בן: "ממ...מה את רוצה?"
אני: "מה שאתה" חייכתי
בן: "קולה?"
אני: "יאפפ"
בן: "כבר מגיע!" הוא יצא מהחדר וחזר אחריי 2 דקות עם 2 כוסות קולה גדולות
אני: "בוא תהיה איתי מתחת לשמיכה" חייכתי והרמתי את השמיכה, הוא נכנס מתחת וחיבק אותי
בן: "אוף אין...אין לך מושג כמה אני אתגעגע אלייך שם!"
אני: "אוי, תאמין לי שאני אתגעגע יותר.."
בן: "את יודעת שעד שבוע וחצי אני ואת 5 חודשים.. ביחד?"
אני: "כן, איזה כייף" נישקתי אותה נשיקה קטנה בפה שהתפתחה לנשיקה ארוכה..
בן: "את יודעת ששלי היום חזרה לכיתה שלנו?"
אני: "כן.. שמעתי.. אבל לא ראיתי אותה"
בן: "היא כזאת מטומטמת"
אני: "אוף..היא מנסה לדבר איתך וכאלה?"
בן: "לא..אבל אני בטוח שהיא תציק. אני שפוט מכיר אותה.. ילדה סכסכנית"
אני: "אוף"
בן: "אבל אל תתני לזה להדאיג אותך טולי, אני שלך ורקקק שלך!"
אני: "יש" חייכתי "ומותר לי לעשות בך מה שאני רוצה?"
בן: "אמממ כן" הוא חייך בהיסוס ואני התחלתי לדגדג אותו.. תוך דקה זה התהפך והוא היה עליי, מדגדג אותי ואני מתחננת שיפסיק
בן: "מי המלך?"
אני: "אף אחד..." צחקתי
בן: "יו!" הוא התחיל שוב לדגדג אותי
אני: "שש.ש...דיי..תפסיקק!!"
בן: "מי ..המלך?"
אני: "אני המלכה..ו..ח...דיי..אתה..המשרת!"
דגדגתי אותו גם עד שהוא ירד מעליי..
בן: "טוב, אם זה להיות המשרת שלך אז אני מוכן" הוא חייך ונישק אותי בכתף
אני: "יישש!"
---
"נו קומי כבר! את לא מאחרת?!", אמא של אנה צעקה כשננסה לחדרה
אנה: "מה? מה השעה?..." היא שאלה בקול עייף
אמא: "6! את צריכה להיות בבית ספר ב7 וחצי לא?!"
אנה: "כן..5 דקות אני קמה!"
אמא: "טוב, אני יצאתי"
אנה: "טוב..."
היא שמעה את טריקת הבית ורק אז הרשתה לעצמה לקום. היא הלכה באיטיות למטבח והכינה לעצמה נס קפה ..אחריי שהיא סיימה היא חזרה לחדרה ופתחה את המגירה הקטנה על יד המיטה, היא הוציאה מישם 3 שטרות של 100 והכניסה לארנק שלה.. שוב, כסף שהיא חוסכת לעצמה במשך מלא זמן הולך להתבזבז במשך 4 ימים. היא בדקה את התיק שהכינה יו לפני כן וסתם נהייתה עצובה. היא יודעת שבטח כל הבנות בשכבה יביאו מזוודות ענקיות..מלא בגדים, איפור, קרמים ושטויות. לה יש תיק אחד, תיק טיול לא קטן מידיי אבל בהחלט קטן משל כל הבנות. בפנים היו 6 זוגות גרביים, 3 זוגות תחתונים, 2 מכנסי טרנינג, 4 חולצות ארוכות, ג'ינס ישן, קצת איפור, בושם אחד קטן, מטען ועוד כמה שטויות. היא מכירה טוב מאוד את הנבות בשכבה שלה, בטח כל אחתב אה עם 2 תיקים ענקיים, במשך ככל הגדנ"ע ידגמנו אתה קולקציה של לי קופר, קרוקר ודיזל.. ורק היא תהיה עם אותם בגדים כל הזמן. היא לבשה את הדגמ"ח הצבאי החרוש שלה, נעלי סקייט, חולצה ארוכה שחורה ומעל סווצ'ר שחור גדול.
---
"נו! תהיו בשקט! אני רוצה לקרוא שמות! טוב, אין בעיה, אין לי יקרא והאוטובוס לא יתחיל לנסוע!" המורה התחילה עםה איומים שלה עד שנהיה שקט והיא התחילה לדבר.
"זאת נסיעה של שעתיים ומשהו, יש עצירה אחת בדרך בעוד שעה, ל-א לקנות סיגריות או משקאות אלכוהולים! אני אבדוק לכם את התיקים! לא זלרוק דבירם באוטובוס, יש באמצע פח אשפה! ו.."
וככה היא המשיכה לדבר כמה דקות עד שלבסוף היא שתקה, התיישבה במקום שלה והאוטובוס התחיל לנסוע.
אנה: "נו תשתקו כבר!" היא צרחה אל הילדים שישבו בסוף האוטובוס ושרו בקולי קולות שירים וצרחו.
בן: "אנה, מה לא ישנת טוב בלילה?" הוא צעק לה מהחלק האחורי של האוטובוס
ליאור: "אני כבר בא.." הוא קם ממקומו
בן: "לך לך..י'א מאוהב" הוא פרץ בצחוק
ליאור: "אפשר לשבת לידך?" הוא שאל את אנה והתיישב
אנה: "כבר התיישבת"
ליאור: "אה, נכון" הוא חייך
אנה: "נו מה.. מה קורה?"
ליאור: "בסדר..אנו'ש אני יכול לשאול אותך משהו?"
אנה: "ברור מה?"
ליאור: "למה..למה אני מרגיש שאת מתרחקת?"
אנה: "ממי אני מתרחקת?"
ליאור: "מימני"
אנה: "ל..לא אני לא מתרחקת מאף אחד"
ליאור: "את כן.. אני מרגיש את זה, אני שם לב לזה. חזרת לסמי?"
אנה: "בערך"
ליאור: "אה..טוב" הוא אמר ביובש ושתק
אנה: "אני..אני מצטערת"
ליאור: "לא זה בסדר.."
אנה: "לא, זה לא בסדר. ואני יודעת שזה לא בסדר"
ליאור: את יודעת משהו? העובדה שאת חוזרת אל מי שמרביץ לךו הורס אותך כואבת לי יותר מהעובדה שאת איתו ולא איתי"
אנה שתקה והתבוננה ברצפת האוטובוס
ליאור: "תגידי משהו.."
אנה: "אין לי מה להגיד.."
ליאור: "אבל הוא פוגע בך? למה את חוזרת אל כזה חלאה?"
אנה: "כי אני אוהבת ..אותו"
ליאור: "איך אפשר לאהוב כזה דבר?"
אנה: "לא יודעת. ליאור, בבקשה, אפשר לא לדבר על זה?"
ליאור: "טוב.."
---
"אוף, עכשיו 4 ימים בלי בני... נמה אני אעשה?!"
לירז: "תירגעי, זה יעבור מהר.. חוץ מיזה עכשיו יש לך זמן להקדיש לי.. מזניחה אחת!"
אני: "מי שמדברת.."
לירז: "יו את לא יודעת איזה קטע, אתמול אני ועמית שכבנו כזה ואז הוא יצא להביא לנו לשתות אז אחותו כזה אמרה לו 'תגיד לחברה שלך שתהיה יותר בשקט...'" היא צחקה
אני: "חחחח... אל תתייחסי אלייה סתם שרמוטה"
לירז: "כן.. אוף הלוואי ולא הייתה לו אחות. זה כזה מעצבן"
אני: "למה מעצבן?"
לירז: "במיוחד שזאת אחות בגיל שלי בערך..כי לא יודעת..ככה זה מעצבן.. אנ לא רמגישה חופשיה שהיא בבית, לא יודעת איך להסביר. לך כייף, בן ילד יחיד"
אני: "אבל הוא מפונק יותר מידיי"
לירז: "חה, לא נכון! יחסית לבנים שהם ילדים יחידים וטחונים הוא ממש לא מפונק"
אני: "חח זה כי את לא מכירה אותו"
לירז: "אז.. הילד מפונק?"
אני: "המפונק שלי" חייכתי
לירז: "עוד מעט אני ועמית 4 חודשים ביחד"
אני: "ואנחנו עוד מעט נהיה 5 חודשים ביחד"
לירז: "זה יהיה כשתהיו בהפלגה הזאת?"
אני: "לא איזה, החמישה חודשים שלנו זה ב1.4 ואנחנו מפליגים אממ באמצע.. בתחילת חופשת פסח כזה"
לירז: "אהה, סבבה"
---
כבר עברו 45 דקות של נסיעה, אנה שהייתה ממש עייפה נרדמה על ליאור, הוא לא הפסיק ללטף אותה לשנייה ולכסות אותה עם הסווצ'ר שלו.
ליאור: "אנה..אנה"
אנה: "מה?" היא פקחה את עינייה
ליאור: "בואי יש עצירה"
אנה: "הגענו?"
ליאור: "לא..אבל יש עצירה בואי נרד"
אנה: "טוב.." היא קמה "איזה חמוד..." אמרה כאשר ראתה את הסווצ'ר.
כולם ירדו מהאוטובוס, חלק הלכו לשירותים, חלק לקפיטריה הגדולה שהייתה שם וחלק סתם ישבו ועישנו.
ליאור: "את רוצה משהו לאכול? לשתות?"
אנה: "תכף אני אקנה לי, תודה מותק"
---
"נו, יש חדש?" קייט התיישבה בלחץ מול הרופא המומחה של נועה
הרופא: "כן. את יודעת ששתי חברות שלה באו לבקר אותה? אתמול?"
קייט: "כן, אני אמרתי להן שזה בסדר"
הרופא: "אז זה לא. כמה דקות אחרי שהן נכנסנו צפצף לי השעון המיוחד.. זה שעון שברגע שלמישהו מהמטופלים שלי עולה לחץ הדם, יורד או יש בעיה מצפצף. ישר רצתי לחדר של נועה וראיתי את שתיהן מולה, היא לא דיברה אבל היה אפשר לראות על הפנים שלה שהיא מוטרדת, כועסת. כאילו שאם יכלה לדבר היא הייתה צועקת, צורחת, משתוללת. היא הזיעה כמו מטורפת והדופק שלה היה מהיר ביותר. בהתחלה חשבתי שהן עשו לה משהו אבל אז ניגשתי לחדר הארכיון, איפה שיש את כל הצילומים שלה מצלמות נסתרות וראיתי שהן לא עשו כלום, רק אחת מהן החזיקה לה ביד. וזה מאוד מוזר"
קייט: "למה מצלמות נסתרות אבל?"
הרופא: "להגנה. היו מקירם של אחיות או רופאים שהטרידו מינית את החולים או עשו כל מיני דבירם, לכל מקרה וגם לביטחון התקינו אותם"
קייט: "תראה..אני לא יודעת אם זה קשור, אבל אתה זוכר את המקרה. שמישהי דחפה אותה מהקומה האחרונה בקניון?"
הרופא: "בוודאי"
קייט: "אז זאת אחת מהן"
הרופא: "מה?! אחת מהבנות שבאו לבקר אותה?!"
קייט: "כן"
הרופא: "למה נתת לה אז להיכנס לשם?! אני לא מבין אותך!"
קייט: "תקשיב רגע.."
הרופא: "ואם היא הייתה עושה לה משהו? לא חשבת על זה?!"
קייט: "תירגע.. תקשיב. אחרי שנועה איבדה את הזיכרון היא והילדה הזאת התחילו להתחבר.. נועה לא זכרה כלום. הן הפכו לחברות הכי טובות.. מן חבורה של 3 בנות. הן היו חברות ממש טובות, ככה שלא דאגתי. אני רואה על מיטל, הילדה שדחפה אותה כמה היא באמת אוהבת את נועה ו.."
הרופא: "אני לא מאמין.."
קייט: "מה?"
הרופא: "זה לא ייתכן" הוא מייד הוציא מהמגירה את הטפסים של נועה והתחיל לקרוא אותם במהירות, כאילו מחפש שורה מסויימת
קייט: "מה קרה? דבר! אתה מלחיץ אותי"
הרופא: "זה נדיר, זה לא .. זה לא יכול להיות"
קייט: "אתה מוכן להסביר לי כבר מה קרה?!"
הרופא: "אני מבין למה נועה כעסה שהן נכנסו.. זה דבר נדיר ביותר"
קייט: "למה היא כעסה?"
הרופא: "קייט, אני..אני חושב שחזר לה הזיכרון"

=פרק 103=

קייט: "מה?! באמת? איך...איך אתה יכול לדעת את זה? לפי מה?"
הרופא: "לפי מה שאת מספרת"
קייט: "זה בטוח?"
הרופא: "שום דבר עוד לא בטוח. אני אבקש לעשות לה סדרת בדיקות, אני..אני לא מאמין. זה קמרה נדיר, את מבינה?"
קייט: "אני לא מבינה כלום. מה שאתה אומר בעצם ש..שיש מצב שחזר לה הזיכרון?"
הרופא: "כן!.."
קייט: "רגע, יש לי שאלה, ואין מצב שהיא שכחה את התקופה שבה היא איבדה את הזיכרון נכון?"
הרופא: "אל תגזימי.."
קייט: "אוקיי..אני מתרגשת.. תראה איך אני רועדת" היא הרימה את ידייה
הרופא: "גם אני מתרגש. בחיים לא קרה לי כזה דבר, ואני במקצוע הזה כבר יותר מ20 שנה!"
קייט: "מה, אף פעם לא חזר למישהו הזיכרון?"
הרופא: "חזר.. אבל אחרי תקופה ממשוכת.. אחריי הרבה טיפולים. זה נס!"
קייט: "אני..אני מאושרת" היא חייכה
---
"תניחו את התיקים שם בסוף ותסתדרו בנים שם.. ובנות שם" מישהי שלבושה במדים אמרה לכולם.
כל הבנות הסתדרו בחלק אחד של המגרש ובחלק השני הסתדרו הבנים. לכל אחד הגיעה מפקדת וחילקה אותם לצוותים.
"יש אנחנו ביחד" ליאור קפץ על בן
בן: "בואנה כוסאמק אני מת כברלישון.. בקושי ישנתי בלילה"
ליאור: "למה מה קרה?"
בן: "מיטל הייתה אצלי עד 2 ומהשו לפנות בוקר"
ליאור: "ו..."
בן: "ומה?"
ליאור: "ומה עשיתם?"
בן: "ששתוק!"
ליאור: "טוב טוב"
בן: "אני יכול לשאול אותך משהו? אבל תענה לי רציני?"
ליאור: "מה אחי דבר"
בן: "אתה אוהב את אנה?"
ליאור שתק
בן: "זה בסדר, אתה לא חייב לענות"
ליאור: "אני באמת רוצה לענות לך אבל אין לי מושג"
בן: "אבל אתה מרגיש אלייה משהו?"
ליאור: "כן"
בן: "תעשה עם זה משהו"
ליאור: "היא והחבר שלה הזה חזרו.. בערך"
בן: "לההה.. רציני?!"
ליאור: "כן.." הוא אמר בעצב
בן: "מה היא נורמלית?!"
ליאור: "וואלה לא יודע.."
---
כעבור 3 ימים
---
"אמא יש אספת הורים בעוד יומיים"
אמא: "תגידי לאבא"
אני: "אבל את אף פעם לא באה לאסיפות הורים!"
אמא: "כי תמיד אומרים עלייך דברים רעים"
אני: "לא נכון! זה שאת לא מקשיבה לדברים הטובים לא אומר שאומרים עליי דברים רעים בלבד"
אבא: "אני אלך זה בסדר"
אני: "אבל שגם אמא תבוא! תמיד אתה הולך לבד!"
אמא: "טוב בסדר בסדרר!"
אני: "תודה באמת" סיננתי בציניות
אמא: "את יוצאת לאנשהו? למה התלבשת ככה יפה?"
אני: "כן עם לירז לקניון"
אמא: "בשעה כזאת?"
אני: "כן למה?"
אמא: "כבר 8 עוד מעט"
אני: "נו ו..?"
אמא: "לא יכולתם ללכת יותר מוקדם?"
אני: "נו מה יש לך פתאום?! אנחנו תמיד הולכות בשעה כזאת.. כולה 8 זה ערב!"
אמא: "ומתי תחזרו?!"
אני: "ב11 12.."
אמא: "ומחר יש לך בית ספר?"
אני: "כן"
אמא: "ב10 את פה"
אני: "ממש לא!"
אמא: "ממש כן!"
אני: "למה אבל?! מה נספיק בשעתיים?!"
אמא: "כי אחרי זה את לא קמה לבית הספר!"
אני: "מתי בדוק אני לא קמה לבית הספר?! אל תגידי סתם דברים!"
אמא: "לא מעניין אותי. ב10 את פה"
אני: "בסדר.. תחשבי מה שבא לך!"
אמא: "חבל לך להתעסק איתי"
אני: "אוי אני ממש רועדת אל תשאלי!!!" צרחתי ויצאתי מהבית
תפסתי מונית לעזריאלי וכשהגעתי מייד קניתי קופסת סיגריות וחיכת ללירז בבית קפה למעלה, כעבור כמה דקות היא הגיעה.
לירז: "מה קורה מאמי?"
אני: "סבבה יפה שלי, מה איתך?"
לירז: "מה זה הפרצוף הזה?"
אני: "איזה פרצוף?"
לירז: "שיש לך!"
אני: "סתםכלום.. אמא שלי עיצבנה אותי. עלק היא רוצה שאניא בוא ב10 הבייתה מצחיקה"
לירז: "חחחח את חוזרת ב10?"
אני: "ממש!" אמרתי בציניות וצחקתי "ב12 ככה נחזור"
לירז: "סבבה.."
שתינו שוקו חם עם קצפת ואכלנו קוראסון שוקולד ודיברנו על כל מיני דברים.
---
"לילה טוב צוות 3!"
"לילה טוב המפקדת!"
המקפדת הלכה לחדרה וצוות 3 התפזר לחדרים שלו.
"אני לא מאמין שאני צריך לישון פה!" בן התעצבן וסידר את המיטה שלו
ליאור: "דיי כבר להיות כזה כוסית! אלוהים! עוד לילה אחד!"
בן: "מסריח פה! תראה איזה מיטה!"
ליאור: "מיטל צריכה לשמוע אותך עכשיו.."
בן: "אתה הולך להתקלח?"
ליאור: "כן עוד מעט"
...: "יש כיבוי עוד מעט רק שתידע, עוד 10 דקות"
ליאור: "אז אחרי שהמפקדת הבת שרמוטה תלך אני אתקלח" הוא חייך
המפקדת נכנסה כמה דקות לאחר מכן, כל הבנים היו במיטות ואחרי כמה דקות היא הלכה.
ליאור קם בשקט והסתכל בשעון, ראה שהשעה כבר 12 וחצי בלילה. הוא לקח מגבת ובגדים להחלפה ויצא בשקט מהחדר.. הוא הלך בשקט בשקט למקלחות הבנים, נכנס, הדליק את האור והתחיל להתקלח.
---
"לאן את הולכת מה את סתומה?! אסור לצאת מהחדר אחרי כיבוי אורות!" אחת הבנות לחשה אל אנה מהמיטה למעלה
אנה: "יש משהו שאני צריכה לעשות"
...: "את לא נורמלית. טוב אם יתפסו אותך לא אשמתי! תזכרי שאני אמרתי לך"
אנה: "בואינה תירגעי כולה גדנ"ע מה יש לך, לא יכולים לעשות פה כלום"
אנה יצאה בשקט מהחדר והלכה אל הביתן של הבנים, היא פתחה את הדלת בזהירות ונכנסה, היא האירה עם הפלאפון על הבנים וראתה שליאור לא נמצא.. היא ניגשה למיטה של בן ונדנדה אותו כזה.. הוא חיך חיוך מטומטם על הפרצוף
אנה.: "בן..בן קום!" היא לחשה
בן: "רגע...טולי..."
אנה: "מה טולי מה אתה מפגר?!"
...: "תצאי! אסור בנות בחדר!" אחד הבנים פנה אל אנה מאחת המיטות
אנה: "שתוק חנון"
בן: "טולי..אני אוהב אותך..כן.."
אנה: "חרמן מסריח" היא נתנה לו שתי כאפות והוא פתח את עיניו
בן: "אנה? אנה? מה את עושה פה? איפה מיטל?"
אנה: "מטומטם!"
בן: "אהה...אוף" הוא עשה מבט מאוכזב
אנה: "איפה ליאור?"
בן: "ישן"
אנה: "לא הוא לא"
בן: "אז הא מתקלח"
אנה: "איפה זה?"
בן: "את לא יכולה ללכת לשם"
אנה: "מה אתה אומר..."
בן: "את יוצאת מהחדר והולכת ישר עד הסוף..את תראי כבר"
אנה: "טוב תודה.. הלכתי.. תמשיך לחלום חלומות רטובים"
היא יצאה מהחדר והלכה ישר עד שראתה את המבנה של המקלחות
"ליאור?" היא שאלה
זרם המים פסק וליאור יצא רטוב כשפלג גופו התחתון עטוף במגבת כחולה
ליאור: "אנה? מה את עושה פה?"
אנה: "אני צריכה.. שתבוא איתי"
ליאור: "לאן...?"
אנה: "ב...בלי שאלות, בוא"
ליאור: "אני עם מגבת, דקה תצאי אני אתלבש מאמי"
אנה: "לא.. בוא כבר!!" היא משכה אותו אחרייה
---
"כבר 1 בלילה.. רק שתיהי מודעת לשעה" לירז אמרה
אני: "לא אכפת לי..."
ישבנו שתינו מיחוץ לעזריאלי עם בירה, כמו ילדות רחוב..
לירז: "לפחות קנינו בגדים חח"
אני: "בטח אמא שלי מה זה מתחרפנת עכשיו"
לירז: "תדליקי את הפלאפון לפחות"
אני: "לא רוצה.. שתלמד שהיא לא יכולה להגיד לי מה לעשות כל החיים"
לירז: "חיחי מיטל המורדת!" היא פרצה בצחוק
אני: "אני רואה שמבירה את משתכרת.."
---
"לאן את לוקחת אותי?" ליאור שאל
אנה: "תפסיק לשאול שאלות ובוא כבר"
ליאור: "אבל אני עם כפכפים! נכנס לי חול לרגל..."
אנה: "ששתוק..."
הם הלכו בין עצים וחולות עד שהגיעו למבנה של כמה חדרים
ליאור: "מה יש פה?"
אנה: "בוא"
ליאור: "ניראה לי זה נטוש"
אנה: "להה באמת?"
ליאור: "אנה, הכל בסדר?"
אנה: "כן למה?"
ליאור: "כי כל הטיול הזה את מתעלמת מימני ופתאום מוציאה אותי מהמקלחת.."
אנה: "כי..שיניתי את דעתי"
ליאור: "בקשר למה?"
אנה: "בוא כבר"
הם עלו במדרגות ונכנסנו לאחד החדרים
אנה: "כנראה היו פה פעם חדרים של מפקדים או משהו"
ליאור: "פעם? בטל לא מזמן, תראי עדיין יש פה מלא דברים"
הוא אמר והצבעי על החדר
אנה: "אין פה אור?"
ליאור: "לא..אבל מה קרה? את מוכנה כבר להגיד לי?"
אנה: "לא"
ליאור: "אז?"
היא התקרבה אליו, עמדה צמודה אליו.. הוא הרגיש את הנשימות שלה על שפתיו
אנה: "אני יכולה אבל..להראות לך.."
היא הצמידה את שפתייה אל שפתיו וליאור זרם איתה.. הם התנשקו בלהט בלי הפסקה.. היא הורידה את המגבת מגופו בעזרת ידה הימנית ומשכה אותו אחרייה לכיוון המיטה.
---
נכנסתי הבייתה בשקט, כולם כבר ישנו.. ידעתי שלאף אחד בבית הזה לא אכפת מימני.
עליתי לחדר שלי והחלפתי לבגדי בית ואז סידרתי את מה שקניתי בארון. סקיני ג'ינס כהה, סווצ'ר בצבע לבן של בילבונג, מכנס שחור צמוד ונעלי עקב שחורות יפות.
ישבתי מול המחשב ושמעתי שירים, אחד השירים היה שיר שבן שלח לי לפני כמה ימים ואמר שהוא תמיד חושב עליי בשיר הזה מישום מה..
Without You של Harry Nilsson.. [תורידו מי שיכול.. זה חשוב]
No, I can't forget this evening
Or your face as you were leaving
But I guess that's just the way the story goes
You always smile but in your eyes your sorrow shows
Yes, it shows

No, I can't forget tomorrorow
When I think of all my sorrows
When I had you there but then I let you go
And now it's only fair that I should let you know
What you should know

I can't live if living is without you
I can't live, I can't give any more
Can't live if living is without you
I can't give, I can't give any more

No, I can't forget this evening
Or your face as you were leaving
But I guess that's just the way the story goes
You always smile but in your eyes your sorrow shows
Yes, it shows

Can't live if living is without you
I can't live, I can't give anymore
I can't live if living is without you
Can't live, I can't give anymore
(Living is without you)

צמרמורות עברו בכל גופי, כל כך התגעגעתי לבן.. מייד שלחתי לו הודעה לפלאפון ()אני שומעת את השיר ששלחת לי ולא מפסיקה להתגעגע.. אני אוהב אותך אתה החיים שלי!() ..
[זהירות ספויילר ענק, מי שלא בטוחה שלא תקרא כי זה לא יהיה עכשיו בכלל]:
V
V
V
V
V
V
V
V
V
V
V
V
V
V
V
V
V
V
V
V
V
V
V
V
V
VV
V



























*מה שלא ידעתי באותו רגע.. שזה יהיה השיר האחרון שאני אשמע בחיים שלי*.

יאבאאאאאאאאאאאאאאאאאא למה ?

ינעללללל העולםםםםםםםםםםםםם !!! המשךךךךךךךךךךך דחוף לפני שאני מתה פההה!!

יאווווווווווווווווווווווווווווווווווו מסכנההההההההההההההההההההה!!!

מה עשית לההההההה??? 😮

ירבייייייייייייייייייי!!!

המשךך דחוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף!!

מדהיייייים 😮
תמשיכי דחוף דחוף!

איזזה מתתתח ! O:
את חייבת להמשיך !
בטח זה קשור לאמא שלה או לנועה ..
תמשיכי ממהר =P