=פרק 90=
לרגע הייתי בטוחה שהיא צוחקת איתי, חיכיתי לחיוך שלה או משהו, אבל לא, היא נשארה עם אותו מבט והביטה בי ברוגע.
"את לא רצינית, נכון?" הבטתי בה בעצבים
אמא: "אני מאוד רצינית. אניק ראתי את הספר הזה, ככה ברפרוף.. הספר הזה לא בשבילך. מה זה השטויות האלו? בית יותמים שמה בית יתומים.. רמה רדודה, הוא כותב בצורה של ילד בן 12!"
אני: "סליחה?! מה זה פה משטר נאצי?! את תחליטי בשבילי מה לקרוא?! למה מי את בכלל?" צעקתי
אמא: "אני מאוד מציע לך לרסן את עצמך"
אני: "לא באאא לי לרסן את עצמי, נמאס לך מימך! מי את בכלל שתחליטי לי מה טוב בשבילי ומה לא, זה ספר שאהבתי!"
אמא: "יופי.. אם את כל כך אוהבת לקרוא ספרים אני אקח אותך לסטימצקי היום ואניא קנה לך כמה שתרצי"
אני: "לא רוצה ספרים אחרים! אני רוצה את הספר הזה!" היא שתקה. הכי הרג אותי שהיא הייתה כזאת רגועה, לוגמת המקפה שלה, ניראה לי שאפילו אם העולם היה מתפוצץ אותו רגע לא היה אכפת לה.
אני: "איפה הוא?" שאלתי בחוסר סבלנות
אמא: "אמרתי לך, זרקתי אותו"
אני: "איפה זרקת"
אמא: "בזבל, איפה זרקתי..."
אני: "איזה זבל? פה בחוץ? של הבית? איפה?"
אמא: "בחוץ. ולקחו את הזבל היום בבוקר"
אני: "אני שונאת אותך את פשוט...מגעילה!" צרחתי ועליתי לחדר שלי.
איך שטרקתי את דלת חדרי התפרצתי בבכי, לא יודעת למה, נכון, אולי זה דבר קטן אבל בשבילי.. היה לספר הזה משמעות ענקית עבורי. הייתי חייבת למצוא אותו. אפילו לרגע חשבתי ללכת למזבלה, או איפה שזורקים את הזבל, אבל ידעתי שאני לעולם לא אמצא אותו שם.
הדלקתי את המחשב והתחברתי לאייסיקיו, כתבתי אוואי
*****
פה.. עצבניתת רצחח!
לא לשגע!
*****
נכנסתי לאינטרנט ורציתי לחפש את השם של הספר, אבל מרוב עצבים אפילו את השם לא זכרתי!
נשלחה אליי הודעה
~*~*~
נועה - למה את עצבנית?
אני - אווףף האמא הזאת! אני שונאת אותה!
נועה - מה? למה?
אני - נכון הספר שקראתי השבוע? אז לא מצאתיאותו אתמול והיוםםם
ומה מסתבר?! שהחרא הזאת זרקה אותו!! ולמה?! כי זה רדוד ולא
מתאים לי.. או משהו כזה.. שונאת אותההההההההההה
נועה - וואי... למה היא עשתה את זה?.. איזה באסה:[
אולי תנסי לחפש את הספר בחנויות
אני - אני לא זוכרת את השם.. הסופר היה משהו..ג'ון.. ג'ק.. לא זוכרת אוף!
נועה - יו.. 😢 מצטערת בשבילך מאמי..
אני - כן.. אני כולי בוכה פה😢
נועה - אל תבכי.. זה רק ספר.. אני יודעתש הוא חשוב בשבילך..
אבל אל תבכי בגלל זה
אני - אני לא יכולה.. וזה לא רק זה.. זה כל דבר
היא פשוט הורסת לי את החיים
~*~*~
---
בן הלך בחדרו כמו סהרורי, הוא ניסה לחשוב על מתנה למיטל לכבוד ה4 חודשים. רק אחרי שעה הוא החליט להרים טלפון לאנה
אנה: "הלו?" נשמע קול עייף
בן: "אנה? מה המצב זה בן.."
אנה: "היי, מה קורה?"
בן: "סבבה.. תקשיבי אני צריך מימך טובה ענקית!"
אנה: "מה קרה?"
בן: "אני ומיטל מחר 4 חודשים.. אני לא יודע מה לעשות.. כאילו אנחנו יוצאים לסרט, אוכלים משהו ואולי היא תישן אצלי אבל לא יודע מה לקנות לה"
אנה: "חחחח מזל טוב, אבל מה אתה שואל אותי? אני לא מבינה בדברים האלה"
בן: "איך לא מבינה? יש לך חבר פול זמן"
אנה: "כן..א...לא יודעת תלך לחנות תחפש משהו" היא מלמלה.. היא וסמי מעולם לא קנו מתנות אחד לשניה.. מעולם הוא לא הראה לה את אהבתו
בן: "יו איזה מבאסת"
אנה: "מה אתה רוצה, אמרתי לך, אני לא טובה בדברים האלה.. אולי תכתוב לה מכתב? תרשום שם מה אתה מרגיש?"
בן: "אולי.. לא יודע.. גם בדברים האלה אני גרוע"
אנה: "אתה גרוע בהכל" היא צחקה
בן: "מה לעשות!?" הוא צחק יחד איתה
---
ככה עבר לו עוד יום. קמתי למחורת כולי הפחוחה מרוב כמויות הדמעות נשפכו מימני. פשוט נמאס לי לגור עם האישה הזאת באותו בית. לבשתי במהריות ג'ינס רגיל, נעלי אדידס וסווצ'רט מחמם וורוד בהיר. התאפרתי קצת ויצאתי לבית הספר. איך שנכנסתי ישר רצתי לכיתה של בן, איך שהוא הבחין בי הוא רץ אליי גם וחיבק אותי חיבוק ענקי
"אני כל כך אוהבת אותך" לחשתי לו
בן: "גם אני בובה.. 4 חודשים, היית מאמינה?"
אני: "תבטיח לי שזה לא ייגמר לעולם"
בן: "אני מבטיח.. אם אני אאבד אותך, אני לא יודע מה אני אעשה"
דיברנו עוד קצת ואז הצלצול הגיע והרס הכל:| הלכתי לכיתה שלי וסבלתי במשך שעתיים את המורה למתמטיקה. בהפסקה אני, לירז ונועה ירדנו לקפיטריה, לקחנו כל אחת קוראסון ופחית קולה והתיישבנו באחד השולחנות הרחוקים יותר.
לירז: "מה את כולך מחייכת?" היא שאלה את נועה ונתנה ביס ענקי בקוראסון
אני: "איזה שמנה" צחקתי
נועה: "אממ..אני ושגיא.. שכבנו"
לירז: "מ..מה?" היא כמעט נחנקה ואני עוד יותר התפוצצתי מצחוק.. רק אחרי דקה רנגעתי
אני: "מה? מתי?!"
נועה: "אתמול!" היא חייכה
לירז: "ספרי ספרי פרטים"
אני: "איזה חרמנית"
לירז: "אוי שתקי, מריה הקדושה.."
אני: "עוד יגיע הזמן" חייכתי
נועה: "היה לי בית ריק אתמול בערב, הוא בא אליי סתם ראינו סרט נחמד בדי.וי.די.. והתחלנו להתנשק.. ו..להלהלה קרה מה שקרה" היא הסמיקה
אני: "נו מה להלהלה.."
לירז: "אנחנו רוצות פרטים!"
אני: "על הספה בסלון?!"
נועה: "אמממ לא! בחדר שלי.. ראינו את הסרט בחדר.."
אני: "אה.. איך היה?"
נועה: "ממש...כייף.."היא חייכה" אני אוהבת אותו
---
יום הלימודים הסתיים מהר וכבר הייתי בבית ב3. הייתי ממש עייפה והלכתי לישון קצת.. הספר היה חסר לי. החלטתי שמחר אחרי בית הספר אני אקפוץ לקניון ואנסה לחפש אותו בסטימצקי, חייב להיות להם את הספר הזה. כשקמתי כבר היה 8 בערב, אכלתי יחד עם ההורים ארוחת ערב, אני מרגישה שאבא שלי ממש בדיכאון. הוא ואמא בקושי מדברים, המצב הזה שובר אותי. כשסיימנו עליתי לחדר והתחלתי להתארגן. לבשתי מכנס חום צמוד ונמוך שהוא קצת צמוד למטה, נעלי עקב שחורות יפות, גופייה שחורה מדהימה עם מחשוף קטן ומעל ג'קט קורדרוי חום יפה. הכנתי תיק עם דברים לבן ודברים למחר לביצפר, התארפתי ואחרי כמה דקות הוא הגיע. נסענו לקניון על האופנוע שלו, כשהגענו בחרנו בסרט אימה.. ממש מתאים ל4 חודשים, אה?
בן: "מאמי יש עוד חצי שעה עד שמתחיל הסרט.. בא לך לאכול בנתיים?"
אני: "כן, בוא" חייכתי
הלכנו לאחד בתי הקפה בקניון, הזמנו חתיכת עוגת שוקולד וספרייט..
אני: "נו, מתי זה מגיע אני רעבה"
בן: "עוד כמה דקות" הוא חייך "תקשיבי רגע, מיטל.."
אני: "מה מאמי?"
בן: ,לא מצאתי מתנה ל4 חודשים, ניסיתי לכתוב מכתב ולא הצלחתי.. א..אבל.. מצאתי משהו, אני לא יודע אם תרצי לבוא, עדיין אפשר לבטל את זה.." הוא חיפש בכיסים שלו איזה משהו ואחריי דקה הוציא 2 כרטיסי ענקיים
אני: "מה זה?.."
יצא ממש גרוע😢
גרוע?!?
יצא מדהההההההים!!!!
תמישיייכיייי :]]
מהמםםםםםםםםםםם
תמשיכיי הכיי מהר שאת יכוולהה :]
ליווששש
מדהיםם :]
הממממשך מאממממי !
שיהיה לך שבוווע מממוששלם (:
מהה גרוע?!?!
זההה נדיררר
תמשיכיכייכיכי מאמי
QUOTE (-=-2תאל!ש-=- @ 17/12/2006) QUOTE (-שחרווניי- @ 17/12/2006)QUOTE (-=-2תאל!ש-=- @ 17/12/2006) כלבה האמאמ הזאאאאת. .!
הייתה כלללבה .
זאת אמא של נוועה
היום היא חמוודה 😊
פררק מעללףף !
התכוונתי שאממממא של מיטטל כלבה !!
חח רק עכשיו קלטטתי על מה דיבררת .
פררק מעלללף [=
פרק מעלףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף 😉
חחחחחחחחחחח
תמשיכי בדחיפותתתת
מואאאאאאאאאאאאה 😍
מדהיםםםםםםםםםםםםםםםםם המשכי !
