•°•°•°•רק ידידים•°•°•°• - העונה השנייה התחילה!

יאו כל כך יפפפה;]]
הממשךך מהייר

תמשיכי יאפה שלי :]

ואווווו =]

ואי כמה השלמתייייייייי!
פשוט מושלםםם הסיפור שלך מדהיםםם!
ומיטל ובן מזכירים לי אותי ואת רותם (חברי) 😊!
תמשיכי לאביו

תודה😊
אניכ בר שמה המשך..

=פרק 91=

בן שתק ולא אמר כלום, ראיתי כמה הוא מרתגש. ניסיתי לקרוא מה כתוב על הכרטיסים אבל האותיות היו קטנות מידיי.
אני: "נו מה זה מאמי?"
בן: "זה לא היה רעיון טוב, את בטוח לא תרצי, לא תוכלי ולא תאהבי את העיון" הוא השפיל את מבטו
אני: "אוי נו בן! אתה לא יכול לדעת מה אני אחשוב על זה.. נו תגיד לי כבר מה זה.."
הוא היסס כמה שניות ואז הביא לי את הכרטיסים ליד .. היו שם כמה דברים כותבים באנגלית שלא הבנתי מהם כלום..
אני: "נו מה זה?" מרוב לחץ לא הצלחתי להבין כלום
בן: "אוקיי..אז בחופשת פסח, עוד חודש וקצת, אממ..יש הפלגה של ספינה חדשה, הם מפליגים עד לאיזה מקום מסויים שהבנתי שיש בו מסיבות, השם כתוב שם.. אבל החוויה היא ההפלגה עצמה, יש מסיבות בתוך הספינה הענקית הזאת, קזינו, הכל...."
אני: "מ......מה?" הייתי המומנה
בן: "מה מה?"
אני: "אתה קנית לי ולך שני כרטיסים להפלגה?"
בן: "כ..כן"
אני: "מה?! זה בטח עלה המון!"
בן: "אולי.. אבל בשבילך זה שווה את זה.. אני ידעתי שלא תאהבי"
אני: "אתה צוחק עליי?! בטח שאני אוהבת! זה דבר קמסים! זה מושלם! אני..אני רק קמווה שירשו לי.. יווו אתה כזה מדהים!!!" צרחתי והאנשים סביבנו נעצו בנו מבטים.. חיבקתי אותו חיבוק ענקי והוא חייך
בן: "אני אוהב אותך טולי.." הוא לחש ונישק אותי בצוואר, מה שגרם לי לצחוק..
אני: "גם אני אוהבת אותך.. אתה..אתה מדהים.. פשוט הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים!"
ישבנו בבית הקפה עוד 10 דקות ואז קמנו והלכנו מחובקים אל אולם הקולנוע. נכנסנו לאולם מספר 6 והתיישבנו באמצע. בן הלך לקנות פופקורן וקולה ואני חיכיתי בפנים, הפלאפון שלי צלצל הבטתי על הצג וראיתי שזאת לירז.
אני: "מה קורה מאמי?"
לירז: "סבבה! מה איתך?"
אני: "מצויין...את לא תאמיני" אמרתי בקול שקט יותר והסתובבתי אחורה כדי לראות שבן עדיין לא הגיע
לירז: "מה?!"
אני: "בן..אז..אז הוא קנה לי ולו 2 כרטיסים להפלגה של ה'קריינר' בעוד חודש! בפסח! הוא לא נורמלי!"
לירז: "מה? באמת? יווו.. את הולכת? ירשו לך?"
אני: "אני מקווה.. אמא את לא מאמינה איזה מושלם הוא!"
לירז: "וואי... איזה כייף לכם! בטח זה עלה המון!"
אני: "כן..הוא לא נורמלי.. טוב הוא בא.. והסרט מתחיל כבר אני אדבר איתך מחר בביצפר"
לירז: "את ישנה אצלו?"
אני: "כן מאמי"
לירז: "אממ תהנו" היא צחקה
אני: "אל תדאגי....יאללה ביי מותק"
לירז: "חח ביי"
שמתי את הפלאפון על שקט והכנסתי אותו לכיס. בן התיישב על ידי והתחלנו לזלול מהפופקורן, הסרט התחיל והוא מייד חיבק אותי ביד אחת.
---
אורית נשענה על הכרית במיטתה, שותה לגימה מבקבוק המים ומניחה אותו חזרה על יד המיטה.
דורון נכנס לבוש בפיג'מה הכחולה שלו, הוא היה נראה עייף מתמיד, אורית מייד זזה כאילו מפנה לו מקום
אורית: "אתה.. אתה ישן איתי הערב?"
דורון: "לא, אני רציתי לדבר איתך על משהו"
אורית: "על מה?"
דורון: "את כל פעם חוזרת על אותו דבר, נמאס לי!" הוא צעק
אורית: "מה יש לך? מה אתה צועק?!" היא הדליקה את המנורה הקטנה על יד המיטה
דורון: "כי אני לא מבין מה יש לך נגד מיטל, למה את עושה לה את כל זה?"
אורית: "על מה אתה מדבר?"
דורון: "זה מתחיל מהדביור שלך כלפייה, עקיצות, עלבונות.. העלבות.. את זורקת לה ספר רק כי הוא רדוד?! רק כי הוא לא מתאים לה? את לא חושבתש את מגזימה? תתני לה את החופש שלה! מי את שתחליטי לה מה בשבילה, זה לא היה ספר סקס וסמים נכון? מה אכפת לך כל כך?!" הוא צעק
אורית: "אוי, אז היא באה להתבכיין לך? הספר הזה לא בשבילה!"
דורון: "אבל מי את שתחליטי?"
אורית: "א..אמא שלה!"
דורון: "אפילו אם היית האמא הביולוגית שלה אין לך זכות לזרוק לה ספר! אני חושב שהגזמת!"
אורית: "ואני ממש לא חושבת שהגזמתי, תעשה לי טובה דורון, אם על זה באת לדבר איתי אז את מבזבז את הזמן שלך"
דורון: "חבל.. בכל יום שעובר את רק מצדיקה את ההחלטה שלי.. שאני ואת לא מתאימים"
אורית: "אז בוא נתגרש!" היא צעקה
דורון: "בשמחה.. אבל אני יודע שאת..אני מכיר אותך אורית, את תמיד תנסי לחבל בכל דבר, להרוס כל דבר.. את מתנהגת כאילו את חיה באיזו טלנובלה ואת השחקנית הראשית! אני ממש חושב שאת מגזימה..עם הכל! עם ההתנהגות שלך כלפי, כלפי מיטל, כלפי כולם!"
אורית: "אני לא מבינה למה אתה מתנפל עליי ככה.. בלי סיבה"
דורון: "בלי סיבה?!" הוא צעק ואז הנמיך את קולו "אני רואה שאיתך..אי אפשר לדבר.. לדבר איתך זה כמו לדבר לקיר" הוא מלמל ויצא מהחדר בכעס.
---
"אמאל'ה!" פלטתי ונאחזתי בידו של בן
בן: "תירגעי, היא כוכבת הסרט, לא יקרה לה כלום" הוא לחש
אני: "מה לא יקרה לה כלום, הנה הוא מאחוריה, אוי! תסתובבי! תסתובבי מפגרת!"
"ששששששששש" נשמע קול מאחורינו
אני: "סליחה.. אבל ל..למה היא לא מסתובבת?" המשכתי ללחוש
בן: "שש.. תירגעי טולי"
אני: "לא רוצה הוא יהרוג אותה הוא יהרוג אותה אני לא יכולה להסתכל!" כיסיתי את עיניי בעזרת 2 כפות ידיי.
בן: "הנה את רואה? אמרתי לך שלא יקרה לה כלום" הוא אמר ברוגע לאחר שג'יינה, השחקנית הראשית חבטה בראשו של הרוצח בעזרת אלה. בן חיבק אותי אליו וליטף את שערותיי
אני: "איזה מזל.."
בן: "איזה חמודה את כשאת מפחדת"
אני: "אי... שתוק!" צחקתי
הסרט נגמר כעבור חצי שעה, כמובן הסוף היה טוב, ג'יינה הרגה את הרוצח וחזרה לביתה. אני ובן התקדמנו עם עוד איזה 20 איש ליציאה מהקלנוע, בחוץ היה קר מתמיד. עלינו על האופנוע ונסענו לכיוון הבית שלו, הרוח בדרך הייתה נוראית. כשהגענו נכנסנו הבייתה במהירות וישר עלינו לחדר שלו, בן הדליק את תנור החימום הגדול, הוא מחמם יותר טוב מהמזגן.
בן: "איזה סרט יפה נכון?"
אני: "כן..אבל אתה יותר" שלחתי לו נשיקה באוויר
בן: "זה מה שאני מקבל?" הוא התקדם אליי והדביק לי נשיקה ארוכה בפה
אני: "זוז" צחקתי "תן לי להחליף בגדים"
בן: "על ידי?"
אני: "אם תבטיח להיות ילד טוב!"
הוא התרחק מימני, עמד כמה מטרים מימני. הורדתי את הגופיה בעדינות, הסתובבתי עם הגב אליו והורדתי את החזייה, הבטתי לאחור וראיתי את המבט המהופנט שלו
אני: "אתה יכול להסתכל..אך לא לגעת" חייכתי והסתובבתי אליו, כשהוא רואה את גופי הערום למחצה. הורדתי באיטיות את המכנס..
בן: "בבקשה.. א...ל תתלבשי" הוא אמר בגמגום
אני: "מה?" הבטתי בו לא מבינה
בן: "תשני איתי ככה.. בבקשה"
אני: "השתגעת.. מה פתאום.."
בן: "בבקשה.. אני מבטיח לא לנסות כלום.. אני יודע שאת עדיין לא מוכנה"
חייכתי ולאחר כמה שניות אמרתי "אוקיי..."
הוא חייך והתפשט גם, נשאר רק עם בוקסר.. ואני רק עם תחתון חוטיני לבן.
נכנסתי מתחת לשמיכה, ישבתי כשהמיכה מכסה את כולי, חוץ מהכפתיים והראש
בן: "אני שנייה בא, הולך להביא לנו לשתות"
אני: "טוב מאמי"
הוא יצא ואני הרגשתי קצת נבוכה, אני יודעת שזאת לא הפעם הראשונה שהוא רואה אותי ככה או נוגע בי.. אבל לישון איתו ככה כל הלילה?... זה היה קצת מוזר.
כעבור 2 דקות הוא חזר עם 2 כוסות ספרייט, שתינו את זה לאט
בן: "את באמת רוצה לבוא? להפלגה?"
אני: "ברור...אני רק מקווה שההורים יסכימו"
בן: "גם אני מקווה..." הוא חייך "אבל תמיד אפשר לבטל, כל עוד זה שבועיים לפני ההפלגה"
אני: "יאללה בוא נלך לישון, אני ממש עייפה.. ותראה מה השעה, 1 וחצי בלילה, ומחר יש ביצפר"
בן: "אל תדאגי"
אני: "אני מכירה את עצמי.. אני לא יקום מחר"
בן: "אני אעיר אותך.." הוא חייך ונכנס ביחד איתי מתחת לשמיכה, הוא כיבה את האור הקטן.
הוא שכב על הגב, מחבק אותי, אני צמודה עליו, מרגישה את פעימות ליבו.
ביד אחת מחבק אותי, ביד השנייה מלטף את כל גופי.. בגל נקודה שהוא נוגע אני מרגישה איך אני מתחילה להרגיש את הצמרמורות האלו, את הפרפרים האלו בבטן..שבאים מרוב התרגשות, במרוב כייף, מרוב אהבה. הוא עבר לאט לאט עם אצבעותיו על שדיי, על הפיטמות הזקורות, הסתובב אליי, מנשק את הצואאר שלי, הוא תמיד יודע בדיוק איפה לנשק.
אני מרגישה איך רגליי מסתבכות ביחד עם רגליו... יכולתי להרגיש איך גם לו יש צמרמורות, איך העור שלו הופך לעור ברווז.
---
נועה התהפכה מצד לצד, לא מצליחה להירדם. אחרי חצי שעה שהיא מנסה להירדם ולא מצליחה היא החליטה שנמאס לה. היא קמה והדליקה את מחשב הנייד שלה. נכנסה לאייסיקיו וכתבה אוואי
*****
לא מצליחה להירדם...
פה לבנתיים
שגיא .. אוהבת אותך3>
*****
היא שלחה הודעה לשגיא
~*~*~
נועה - אתה פה?
שגיא - כן, מאמי למה את לא ישנה
נועה - לא מצליחה להירדם
שגיא - קרה משהו?
נועה - לא יודעת, סתם מחשבות..
שגיא - על מה?
נועה - סתם, כל מיני.. אני מתגעגעת.. אליך
שגיא - גם אני מתגעגע אלייך יפה שלי
נועה - אתה באמת אוהב אותי?
שגיא - בטח שכן מתוקה שלי! מה זה השאלות האלו?
את בטוחה שלא קרה כלום?
נועה - כן..מחר יש לי עוד פגישה עם הפסיכולוג
שגיא - את חוששת?
נועה - קצת
שגיא - אין לך מה לדאוג:]
נועה - חח אני מקווה
שגיא - אני הולך לישון עכשיו,
תנסי גם את להירדם ותזכרי שאני תמיד אוהב אותך,
לא משנה מה
נועה - לילה טוב מתוקי שלי😊 אני אוהבת אותך גם!
~*~*~
היא סגרה את המחשב וקמה מהמיטה, היא יצאה מהחדר בשקט כדי לא להעיר אף אחד. אצלהם בבית כל כך שקט, דממה, כל דבר מעיר את ההורים שלה. היא ירדה באיטיות במדרגות למטבח ומזגה לעצמה כוס מים, היא שתתה אותה באיטיות ואז מזגה לעצמה עוד כוס, שתתה חצי ושפכה את השאר בקיור.
היא לא הפסיקה לחשוב מה יקרה כשהזכרון, אם בכלל, ישוב אלייה.
---
פתחתי את עיניי וראיתי שכבר אור, בן לא היה על ידי. הזזתי את השמיכה ומייד החזרתי אותה כשראיתי שאני רק עם תחתונים. הוא נכנס לחדר עם 2 כוסות תה והניח אותם על השידה על יד המיטה.
"בוקר טוב מאמי.. איך ישנת?" הוא שאל בקול המתוק שלו
אני: "ישנתי..אמ..מצויין.."
בן: "גם אני" הוא חייך "להביא לך את התיק? שתתלבשי?"
אני: "אני רוצה קודם לשתות" חייכתי חזרה
הוא הביא לי את כוס התה ושתיתי באיטיות חצי מימנה ואז החזרתי אותה על השידה.
הוא הביא לי את התיק והוצאתי מימנו את הבגדים. לבשתי ג'ינס רגיל נמוך וצמוד בהיר עם קצת שפשופים וסריג בצבע קרם. נעלתי את נעלי האדידס שלי והלכתי להתאפר. הוא בנתיים התלבש ונכנס אחריי לשירותים כדי לעשות קוצים. הוא לבש ג'ינס יפה עם טיפה קרעים וסווצ'ר גדול בצבע כחול.
אני: "הלוואי ואני ואתה נישאר ביחד לנצח" אמרתי פתאום
בן: "בטח שנישאר לנצח, אפילו נלך לגן עדן ביחד!"
אני: "מי יכניס אותך לגן עדן?" פרצתי בצחוק
בן: "רעה אחת..אני יהיה הראשון שילך לגן עדן, אני פשוט כזה טוב לב ומקסים...ו.."
אני: "אהא הבנתי, לא חסר לך צניעות"
הוא חיבק אותי אליו
בן: "אחחח כמה שאני מאוהבבב בך! את כל העולם בשבילי!"
---
נועה ישבה בכיסאות ההמתנה מול חדרו של הפסיכולוג שלה. היא הביטה בשעון שלה וראתה שהשעה 08:40, בדיוק יצא מהחדר שלו בנאדם שהיה נראה בערך בן 25 ככה, הוא סגר את הדלת אחריו.
נועה: "סיימתם שם?"
...: "כן, את יכולה להיכנס" הוא חייך הולך
נועה קמה מקמומה והתקרבה אל הדלת, היא הביטה בשלט שהיה תלוי על הדלת..
ג'ון ווינסטון - פסיכולוג
שעות ביקור:
יום ראשון: 08:00 - 14:00
יום חמישי: 08:00 - 16:00
היא נכנסה אל החדר. הקירות היו צבועים בצבע כחול מרגיע, שולחן גדול בצבע לבן עמד באמצע החדר, מצד אחד שלו ישב הפסיכולוג, בנאדם שניראה בשנות ה30 ומשהו לחייו, שיער בהיר ועיניים בהירות חודרות. נועה התיישבה על היכסא בצד השני
ג'ון: "מה נשמע נועה?"
נועה: "בסדר.. מה איתך?"
ג'ון: "הכל מצויין, איך את מרגישה, את נראית קצת עייפה"
נועה: "כן, בקושי הצלחתי להירדם בלילה"
ג'ון: "ולמה זה?"
נועה: "לא יודעת.. סתם מחשבות"
ג'ון: "את רוצה לשתף אותי?"
נועה: "אני בקושי מכירה אותך" היא אמרה בשקט
ג'ון: "זאת הפגישה השנייה שלנו ו.."
נועה: "אחרי 2 פגישות עם בנאדם אני לא יכולה להיפתח בפניו"
ג'ון: "את לא חייבת.." הוא חייך חיוך שהרגיע אותה "לשתות?"
נועה: "כ..כן, תודה" היא חייכה והוא מזג מיץ אפרסק ל2 כוסות זכוכית בינוניות
נועה: "תודה" היא אמרה שוב ולגמה מהכוס..
הייתה שתיקה של בערך דשקה עד שנועה אמרה פתאום "אני מפחדת שהזיכרון ישוב אליי"
ג'ון: "את לא אמורה לשמוח מיזה?"
נועה: "לא..לא יודעת.. אני מפחדת. מה יקרה? אני אגלה הכל על העבר שלי, אני מפחדת"
ג'ון: "אין לך מימה לפחד.. את צריכה לשמוח, זה ישלים לך את כל החלקים החסרים בחיים שלך"
נועה: "אבל אם אלו חלקים רעים?"
ג'ון: "אז תצטרכי להתמודד איתם. אנחנו בני האדם לא חיים רק כדי להנות מהחיים. יש גם דברים רעים, כואבים.. והתפקיד שלנו הוא להתמודד איתם, זה נקרא גם להתבגר."
נועה: "אני לא יודעת.. אני מפחדת שזה יהרוס לי את כל מה שהצלחתי לבנות עד עכשיו.. בתקופה הזאת. חברויות חדשות, אהבה.. אישיות. הרבה אומרים שהשתנתי.. אני מפחדת..אני .."
ג'ון: "את לא צריכה לפחד, אומנם זה טבעי לפחד אבל פה אין לך מימה לפחד. תזרמי עם זה, את תראי שהכל יהיה בסדר."
נועה: "אתה מבין, אבל אי לי אף אחד שיעבור איתי את זה, אני בטוחה שזה יהיה קשה מאוד"
ג'ון: "מה עם ההורים? את בקשר טוב איתם לא?"
נועה: "נכון.. וככה גם עם החברות.. אבל זה יהיה ליק שה לחלוק איתם את הכל.."
ג'ון: "אני מבין.."
נועה: "הלוואי שה..שהייתה לי אחות.. שאני ארגיש שהיא בדיוק כמוני, שאני אוכל לספר ל ההכל.. שאני אוכל לדעת שאין לה שום אינטרסים נגדי.. או..או לא יודעת מה"
ג'ון: "את..את בת יחידה נכון?"
נועה: "כן.. לא.. יש לי אחות קטנה, אנחנו לא ממש מסתדרות"
ג'ון: "הבנתי.. ונגיד שהייתה לך אחות, בגילך.."
נועה: "תאומה?" היא חייכה
ג'ון: "כן.. מה היית אומרת לה?"
נועה: "אממ..שקשה לי, שרע לי.. שאני מבולבלת. שכל המצב הזה משגע אותי, ש..שאני רוצה את החיים שלי בחזרה, למרות שאני לא יודעת איך הם היו. שיש כל כך הרבה דברים שאני רוצה לנסות בחיים, אבל אני מפחדת.. שלמרותש אנ נראית אחת שמפוצצת בביטחון עצמי אני בעצם חסרת ביטחון לגמריי.. אני מפחדת מהכל, אני ..אני אפילו מפחדת מעצמי"


יצא.. מרוח😢 לא משנה.. אני מקווה שאתם לפחות אהבתם

וואיי מדהיםםםםםם!!
את כותבת פשוט מ-ה-מ-ם!!
מחכה להמשךךךך :]

בטח שאוהביםם =]

יצא מדהיםםםםםםםםםםם 🙄

פרק מושלםםםםםםם ממש לא מרוח!

תמשיכי 3>

מדהים [:
נראלי הפסיכולוג זה זה שכתב ת'ספר ...

תמשיכי ..

אני אהבתי 😛
ואני בטוחה שגם שאר הבנות.. =]

שימי עוד המשךך 😁

יצא מהמםםםם!!
תמשיכי בבקשה =]

אהבתייייייייייי
חחחחחחחחחח 😊

אבל רגע..
איך נועה בת יחידה?!
יש לה עוד אחות קטנה לא?!


טוב לא משנה..
בקיצור פרק מדהים ומושלם!!!
חחחח

ביו'ש מואאאאאאאה 😍

זה פשוט מקססססססים#! :]


המששךך דחופפפפפ

מושלם כרגיללללל
תמשיכייי דחוףףףףףף