תודהההה... 😊
אסור לפרסם אתרים כאלו.
השארתי לך רק תמספר בבלוג:
8954
כותבתת המשך
QUOTE (avril14 @ 14/12/2006) תודהההה... 😊
==
כותבתת המשך
תודה מאמי!
מחכההההה...... =]
=פרק 88=
'טוטוטוטוטוטוטוטו'.....'טוטוטוטו', פקחתי את עיניי בגלל הרעש המעצבן, מה זה, איפה אני? הבטתי דרך החלון, אור. קמתי המר וראיתי שנרדמתי על הספר כמו איזו נכה:| כיביתי את השעון המעורר בפלאפון וראיתי שהשעה 07:34. סגרתי את הספר וניסיתי להיזכר מתי בדיוק נרדמתי, איך זה שאני לא זוכרת כלום? נכנסתי לשירותים, שתפתי פנים וכאלה.. כשיצאתי לבשתי ג'ינס בהיר, חולצה ארוכה חומה צמודה, נעלי אדידס לבנות.. התאפרתי קצת, הכנתי מערכת במהירות, לא שכחתי לשים את הספר בתיק, בטוח יהיה איזה שיעור משעמם ואז אינא וכל להמשיך לקרוא את הספר המדהים הזה. שמתי על עצמי מעיל לא עבה כזה, די דק בצבע שחור ויצאתי מהבית.
---
לירז התעוררה מהנשיקות של עמית. היא פקחה את עינייה באיטיות וחייכה.
עמית: "קומי מאמי, כבר רבע ל8.."
היא קמה התיישבה באיטיות והוא הגיש לה כוס תה
לירז: "איזה חמוד.. תודה" היא אמרה בקול צרוד וחייכה
עמית: "מה יש לך צרודה?"
לירז: "כן..קצת"
עמית: "את צריכה ללכת לרופא!" הוא אמר בטון שנשמע לרגע כמ סבתא שלה, מה שגרם לה לפרוץ בצחוק.. "מה, איזה רופא, כולה צרידות קלה" היא חייכה והתחילה לשתות את התה החם.
עמית כבר היה לבוש, ג'ינס יפה, סווצ'ר גדול לבן עם איזה הדפס ונעלי ספורט של נייק. לירז ביקשה מעמית שיביא לה את התיק בצד השני של החדר, הוא הביא לה והיא הוציאה מיתוכו מכנס טייץ בצבע שחור, חולצה ארוכה לבנה וסווצ'ר מחמם שחור. היא התלבשה וטיפההתאפרה, לא ממש היה להם זמן. הם יצאו במהירות אל תחנת האוטובוס.
---
"אני כל כך מקווה שזה יגמר מהר" אורית מלמלה לעצמה בעצבים כאשר החנתה את מכוניתה מול תחנת המשטרה בת"א. היא יצאה מהאוטו וטרקה את הדלת. היא נכנסה אל התחנה, החליפה כמה מילים עם היומנאית ונכנסה לחדר מס' 4.
"אתה בטח יורם" היא אמרה בחוסר סבלנות
יורם: "נכון מאוד.. וזה בסדר, את יכולה לשבת"
אורית: "אני ממהרת הביתה"
הוא קם מהכיסא שלו ונשען עם ידיו על השולחן והביט בה במבט כעוס, "את כניראה לא מבינה איפה את נמצאת, גברת אורית. את בתחנת המשטרה, אין פה מקום להתווכח ומה בא לך מה לא בא לך, לא מעניין אותי שאת ממהרת. עכשיו תעשי טובה תשבי על הכיסא המזורגג ובואי נגמור עם זה כבר, גם לי אין חשק להיתקע איתך פה לחקירה ארוכה"
אורית הייתה המומה מצורת הדיבור של יורם, היא לא הייתה רגילה שמדברים אלייה בציווי שכזה, בטון שכזה. היא התיישבה מולו, "נו, מה?"
יורם: "אוקיי, את מכירה את חיים כהן, נכון?"
אורית: "נכון" היא אמרה בביטחון.
יורם: "את יודעת איפה הוא נמצא עכשיו?"
'תישארי רגועה, תישארי רגועה, זהסתם חוקר חסר השכלה, שבטח מקבל 3 אלף בחודש, בנאדם שמן וטיפש, תיהי רגועה, אל תנתי לו להלחיץ אותך' היא חשבה לעצמה. לפתע השפילה את מבטה.
יורם: "אורית? שאלתי שאלה, את יודעת היכן חיים עכשיו?"
פתאום היא פרצה בבכי.
אורית: "הוא..הוא אמר שהוא נוסע לנסיעת עסקים, לפני יותר מ3 שבועות! הוא לא יצר איתי קשר יותר. אני לא מבינה למה, מה לא טוב בי? אני נאה, אני נחמדה, אינ חברותית, דאגתי לו לכל דבר.. א..אני לא יודעת למה הוא עשה את זה" היא הביטה ביורם בעיניים מסכנות
יורם היה לרגע מבולבל אבל ניסה להתמקד במטרה
יורם: "הוא, הוא בכלא, בטורכיה"
אורית: "מה? אני ..מה? למה?" היא ניגבה את דמעותייה, 'נו כוסאמק, אני רוצה ללכת מיפה כבר' - חשבה לעצמה.
יורם: "הוא....הבריח סמים, כמות קוקאין שמספיקה שיכלאו אותו שם"
אורית: "אני לא מאמינה!" היא קמה זועפת "הוא.. הוא אמר שהוא הפסיק עם הדברים האלה! עוד לפני חודשיים! את..אתה בטוח? שסה הוא? הוא הבריח? איך?"
יורם: "היה לכם רומן, קתצ יותר מחצי שנה, נכון?"
אורית: "כן..." היא מלמלה
יורם: "הוא הבריח את הקוקאי, החביר את זה בתוך החגורה, שאמר שא-ת קנית לו אותה"
אורית: "כן..חגורה שחורה עםא בזם כסוף?" יורם הנהן בראשו לאות הסכמה ואורית המשיכה "נכון, אני קניתי לו אותה כמתנה, לפני שהוא טס. הוא הרי היה בדרך לפגישת עסקים, רציתי שיראה מכובד, עם חגורה חדשה ו.."
יורם: "הוא טוען שאת הכנת לשם את הסמים"
אורית: "מה?! זה מה שהוא אמר? אני..אני לא מאמינה.. א..זה לא יכול להיות! בוודאי יש פה איזושהי טעות, הוא לא יעשה כזה דבר"
---
שיעור הסטוריה משעמם. ישבתי בנוח על הכיסא מחזיקה בידי את הספר הענקי בהסטוריה, אך בתוכו את הספר שהתחלתי לקרוא אתמול.. הייתי כל כך בתוך הספר הזה, אי אפשר היה להסביר.
'התינוקת הזאת כאילו העניקה חיים חדשים לבית היתומים, כאילו הייתה מעלייה הילה, לכל מקום שלקחתי אותה אנשים הסתכלו עלייה, דיברו איתה, צחקו איתה.. למרותש הייתה רק תינוקת ולא הבינה דבר, אני חושב.. לכל מקום שנכנסתי איתה אליו היא העניקה את האור שלה, את האהבה שלה. ערב אחד, לאחר ארוחת הערב המשביעה ישבנו אני וכל הילדים בסלון הגדול.. היא הייתה במרכז ושיחקה עם אצבעותייה. כולם הציעו בשבילה שמות, אך בסוף בחרתי בשבילה את השם לורן, כמו שקראו לאמי. הימים עברו והיא גדלה, הייתה כבר בת 7 חודשים, היה נורא קשה לטפל בתינוקת כזאת קטנטנה. לא ידעתי שבקרוב היא הולכת להעלם מחיי ו...'
"אאוץץ'" צעקתי, "מה את סתומה מה את בועטת בי?" לחשתי ללירז בכעס. היא הצביעה אל המורה שכינראה קלטה שאני לא מרוכזת בכלל בשיעור
אני: "מ..מה?" אמרתי מבולבלת למורה וכולם פרצו בצחוק
המורה: "אני מבינה.. שיש דברים שקצת יותר מעניינים אותך מדרייפוס!" היא התקרבה אליי וחטפה את הספר מידיי "את זה, ההורים שלך יקחו"
אני: "לא נו, הנה אני מבטיחה! אני אקשיב!"
היא זרקה אליי מבט מזלזל והמשיכה בשיעור. כוסאמא שלה, הייתה חייבת להרוס לי!
---
אורית יצאה מתחנת המשטרה ונכנסה אל מכוניתה, זה עבר בשלום. הוא האמין לכל מילה שלה. בליבה היא קיללה את חיים בלי הפסקה, וכך גם כל הדרך הבייתה.
---
השיעור נגמר, התחילה ההפסקה..
"נו את באה?" נועה משכה אותי בידי
אני: "לכו לקפיטריה אני 5 דקות באה.."
לירז: "טוב" היא משכה בכתפה ושתיהן הלכו
המורה יצאה מהכיתה והלכתי אחרייה, היא נכנסה לחדר עם הספר שלי והתיק שלה ויצאה אחריי 2 דקות בלי כלום לחדר המורים, בטח לשתות או משהו. הסתכלתי טוב שאין אף אחד באיזור ונכנסתי במהירות לחדרה.. לקחתי את הסבפר ודחפתי אותו לתיק שלי, אבל אז ערימת דפים משכה את תשומת ליבי,
'מבחן בהסטוריה, 50%, י'1'... לא יכולתי להתעלם מיזה. הוצאתי עותק אחד ודחפתי לתיק גם.. יצאתי מישם עם חיוך:]
מצטערת על ההמשך הקצר, אני ממהרת... 😊 אבל לפחות זה משהו לא?
אאווויי,אהבבתתי כ"כ אבל כל-כך אאת הרעעוןןן!!@#
זהה מדההים..
ואני מצטטררף לשאלה.. ה"ספר",הוא אמיתי??או שאת כתבת?
ממחחחכה להמשך,מקווה שיהיה כבר ההיום!😊
איזה מדהייייייייייים#! וואההההה:]]]]
מחכה להמשששךך
מואאאאה
אבוווש
מדהייייייייייייים =]
תודה ענקית😊))))))
את ה"ספר" אינ כתבתי...
3> אוהבת
מ ו ש ל ם.#!!..
אין פרקקק מהממם.#!!..
כל כך יפה..
מחחכהה להממשךךך.=]]
אתר האהבה הישראלי