•°•°•°•רק ידידים•°•°•°• - העונה השנייה התחילה!

=פרק 85=

אנה ודנה ישבו על המיטה בחדר של אנה
אנה: "את קולטת, הוא לא דיבר איתי כבר 3 ימים, לא התקשר.. לא עונה לטלפונים, כלום"
דנה: "אוח הוא כזה חרא! את יודעת מה הכי הורג אותי? שהוא משחק אותה כאילו את אשמה, כאילו את הזבל בכל העניין. הוא זה שאמור להתחנן אלייך! הוא זה שאמור להתקשר!"
אנה: "אולי אני אלך אליו לבית?"
דנה: "תגידי, את קמשיבה בכלל למה שאני מדברת איתך?" היא נתנה לאנה דחיפה קלה בכתף
אנה: "איי!" היא צרחה
דנה: "סלי..סליחה.."
אנה פתחה את הסווצ'ר והראתה לדנה את החבלה בכתף.
דנה: "אוי..אנ..אני מצטערת. בן זונה! תפסיקי כבר להיות כזאת!"
אנה: "אני לא מסוגלת.. אני אוהבת אותו!"
דנה: "איך אפשר לאהוב כזה חלאה? שישרף!"
אנה: "אוף דיי.. רק לדבר עליו עושה לי רע.. אבל מצד שני אני מתגעגעת אליו בטירוף"
דנה: "טוב, עזבי את זה. מחר יום שישי ואת באה איתי למסיבה!"
אנה: "לא מה פתאום!" היא קמה מהמיטה בבהלה "כאילו אל הספיק לי מה שקיבלתי מימנו בגלל המסיבה של בן"
דנה: "אין יותר סמי, תביני. עכישו זאת רק את! תתחילי לשקם את החיים שלך שבמילא הרוסים! את תבואי איתי מחר למסיבה, יהיה כייף! אני מבטיחה לך!"
אנה: "אני לא רוצה, באמת"
דנה: "למה לא?"
אנה: "ככה... זה סתם מדכא. הספיקה לי המסיבה של בן"
דנה: "אבל זה היה לפני 3 שבועות!"
אנה: "אז מה"
דנה: "אז לפחות בואי נעשה משהו! תצאי מהבית ותפסיקי להסתגר!"
אנה: "או..אולי את צודקת.. אני..אני יכולה קלרוא לכמה חברות וידידים ואפשר לשבת איפהשהו ולשתות.. סתם כזה בש..בשביל הכייף, את יודעת"
דנה: "מצויין! אז קבענו!" היא חייכה "טוב, כבר 11 בלילה אני הולכת הבייתה, אני אתקשר אלייך מחר! תארגני משהו!" היא חיבקה את אנה ויצאה.
---
השעה הייתה 1 בלילה, אורית נכנסה אל הסלוןבצעדים שקטים. היא ראתה את דורון על הספה, עם שמיכה וכרית, הטלוויזיה פתוחה והוא ישן. היא התקרבה אליו והתיישבה על הרצפה, על יד הספה עלייה הוא ישן.
"דורון...דורני.." היא לחשה.. הוא פתחאת עיניו באיטיות ומייד קם למצב ישיבה
דורון: "מה את עושה פה? מה השעה?"
אורית: "1..בלילה.. בוא תישן איתי"
דורון: "כבר דיברנו על זה מספיק לא?"
אורית: "נו בבקשה.. קר לי לבד.. קשה לי בלעדיך"
דורון: "אורית, זה לא מעניין אותי. לכי לחיים שלך, שהוא ישן איתך"
אורית: "למה אתה כזה אני לא מבינה!"
דורון: "אבל את לא מבינה ש..." הוא פיהק "את לא מבינה שכבר דנו מספיק בנושא הזה? דיי, כבר אמרנו את כל מה שאפשר היה להגיד, תשלימי עם המצב. וחוץ מיזה, אם להזכיר לך, את זאת שהבאת אותנו למצב הזה, לא אני!"
אורית: "אבל אני חשבתי ש.."
דורון: "ויש לי מחר עבודה, תני לי לישון! יש לי רק 5 שעות!"
אורית לא אמרה דבר וחזרה לחדרה.
---
הימים היו קשים מאוד עבור חיים. בקושי הוא אכל שם משהו. האנשים שם בכלא הטורכי היו רשעים. היו גונבים אוכל, מרביצים, גונבים מזרונים ושמיכות. כל יומיים היו הולכים מכות זה עם זה. היו שם אנגלים, רוסים אבל בעיקר המון טורכים. הוא היה הישראלי היחיד. הוא בקושי העז לאכול איתם בחדר האוכל. הוא היה בתא עם עוד 2 גברים בני 30-40, שלא החליפו איתו מילה אחת. הוא פחד מהם פחד מוות. לפי מה שהוא הבין הם בכלא הזה יותר מ10 שנה.. הוא פחות מחודש בכלא הזה וכבר רמגיש כאילו עברו שנתיים.
סוף סוף הוא הצליח להשיג פגישה עם שוטר וחוקר אמיתי, הוא רצה לספר להם את האמת, שלא הוא אשם, שהוא בכלל לא לוקח סמים, שהוא מעולם לא נגע בדברים האלה, שהוא בחיים לא היה חושב על הלבריח כזאת כמות לארץ. הוא הבין שאורית תכננה את הכל וזה מה שהרס אותו לגמריי, הוא בכה בלילות רק על עצם המחשבה שהיא יכלה לעשות לו כזה דבר. הוא עדיין אהב אותה, אהב אותה יותר מכל דבר אחר.
---
יצאתי מהמקלחת וקפאתי מקור.. ישר הדלקתי את התנור שעל יד מיטתי והתיישבתי על ידו.. לאחר שהתייבשתי לבשתי מכנס חום ארוך וצמוד, מגף שטוח בצבע חום וסריג ארוך לבן ומחמם. התאפרתי ממש קצת וסידרתי את השיער. ירדתי למטה וחיכיתי שבן יגיע.. כעבור 5 דקות הוא בא, הביא לי חיבוק ענקי ושנינו עלינו על האופנוע. כשהגענו לבית הספר לא ראיתי את לירז או את נועה.
בן: "בובי בא לך לשתות משהו?"
אני: "שוקו" חייכתי
הלכנו ביחד לקפיטריה והוא הזמין לי ולו שוקו חם גדול, במילא היו עוד 10 דקות עד שיתחיל השיעור.
כשהשוקו היה מוכן לקחנו אותו והתיישבנו באחד השולחנות.
אני: "מה בסוף עושים היום?"
בן: "אמ.. לא יודע"
אני: "טוב.. אז תחשוב על משהו ותגיד לי. בא לך לבוא אליי אולי? ניראה סרט או משהו?"
בן: "ניראה.. תראי, אורן רוצה שאני אצא איתו ועם הבנים למסיבה. וסתם.. רבתי איתו כזה בקטנה"
אני: "עוד פעם? למה רבתם?"
בן: "הוא טוען שאני מזניח אותם מאז שאני ואת חברים. אני מכיר אותו, איתו אי אפשר לצאת למועדון מבלי להשתכר ולהתחיל עם כל דבר שזז.. והוא לא מבין שאני איתך ביחד עכשיו.. הוא מתנהג מגעיל."
אני: "הבנתי.." השפלתי את ראשי "אני באמת מרחיקה בניכם?"
בן: "מה פתאום!" הוא ליטף את ידי "הוא פשוט מפגר שלא מבין! הוא לא מבין שיש עוד דברים שאפשר לעשות, כמו ללכתסלרט, לאכול, לצאת לשתות ככה בקטנה... אבל לא, אצלו בילוי זה רק להשתכר ובנות.. כבר אין לי כח לזה, במיוחד שאני איתך והוא לא מבין את זה"
אני: "חבל.. אולי..אולי תנסה לדבר איתו? תציע לו מקומות אחרים שאפשר לצאת אליהם"
בן: "כן.. ניראה.. אני אנסה לדבר איתו היום"
אני: "מה עם הטסטס? קיבלת תשובה?"
בן: "אני צריך לקבל ביום ראשון, אני כל כך מקווה שעברתי!"
אני: "אני בטוחה שעברת מאמי שלי!"
בן: "יו! אני כבר מת לנסוע על האוטו הזה.. יא אללה"
אני: "אתה כזה...זכר" צחקתי ואז נשמע הצלצול. שנינו יצאנו מהקפיטריה וכל אחד הלך לכיתה שלו.
איך שנכנסתי לכיתה נועה ולירז קפצו עליי בחיבוקים, המורה נכנסה וכל אחת התיישבה במקום שלה.
---
אורן הסתכל על בן במבט מאשים ולא קם לדבר איתו. בן חשב לעצמו שאורן מתנהג בצורה ילדותית, ולא הבין למה הוא כל כך מתעקש לריב איתו. אנה התיישבה על יד בן. המורה נכנסה ורק אחריי 10 דקותה צליחה להשתיק את כולם.
ליאור: "מה, אין לנו תנ"ך?!" הוא קפץ
המורה: "יש, אבל אני ביקשתי אותכם לכמה דקות כדי להודיע כמה דברים! אם תשתקו אני אוכל לדבר!"
הכיתה השתתקה
המורה: "אז ככה, בעוד שבוע וחצי אתם יוצאים לגדנ"ע, כמו כמעט כל שכבות י"א בארץ."
הכיתה געשה וכולם צרחו
המורה: "שקט!"
ליאור: "כן המפקדת!" הוא הצדיע וכולם צחקו
המורה: "יופי ליואר" היא חייכה חיוך ציני "אני אחלק לכם 2 דפים עם הסבר, מה צריך להביא וכו'. אתם צריכים להחתים את ההורים ובנוסף להביא אישור רפואי שאתם כשרים לצאת לגדנ"ע. זה 4 ימים, 3 לילות, בבסיס בצפון הארץ. שלא יעלה בדעתכם להביא וודקה, או כל השטויות שלכם! אני אישית אבדוק את התיקים ומי שיביא כזהד בר, לא יצא, פשוט כך!"
אנה: "סיגריות מותר?"
המורה: "שאני לא אראה!" היא אמרה וכולם צחקו ושמחו
המורה: "עוד כמה דברים, חג פורים מתקרב, אנחנו עוד נדבר על זה, ויש הרבה על מה לדבר, אבל אני רק רוצה שתדעו שאתם אחראים על הדוכנים ו.."
"נו מה?! אנחנו בכיתה ד', מה זה דוכנים?!" צעק אחד התלמידים
המורה המשיכה לדבר ואנה כתבה משהו על המחברת שלה והראתה לבן, הוא קרא
'בא לך היום ללכת לשבת איפהשהו לשתות? אני יביא חברה ותגיד למיטל ולמי שאתה רוצה'
הוא החזיר לה 'סבבה:] אני אדבר איתך אחריי ההפסקה!'
---
ההפסקה סוף סוף הגיעה, חשבתי שאני הולכת למות משיעמום בשיעור הזה. הלכתי עם נועה ולירז לקפיטריה ופתאום הפלאפון שלי צלצל.. ראיתי שזה מאור, לא האמנתי, כמה זמן לא דיברתי איתו!
אני: "הלו? מאור!"
מאור: "מה המצב מתוקה?"
אני: "סבבה מה איתך??"
מאור: "הכל טוב"
אני: "וואי, שנים לא דיברנו"
מאור: "נחשי איפה אני?"
אני: "איפה...?"
מאור: "מול הביצפר שלך, עברתי באיזור, בא לך לבוא לשער רגע?"
אני: "כן כן ברור!"
מאור: "טוב, ביי"
אני: "ביי ביי"
ניתקתי "אני הולכת רגע.." אמרתי בהתלהבות ורצתי החוצה. ראיתי את מאור עומד בכניסה, השומר כניראה הכניס אותו. ישר קפצתי עליו בחיבוק ענקי
מאור: "איך התגעגעתי אלייך!!"
אני: "יוו! גמני אליך!" חייכתי
מאור: "לאיפה נעלמת?"
אני: "אני?? לאיפה אתה נעלמת!"
ככה צחקנו והמשכנו לדבר עד שראיתי את בן מרחוק עם ליאור.
אני: "אוי, הנה החבר שלי"
מאור: "מה, ההוא מאז?!"
אני: "לא! בן..חכה.. בן!" צעקתי אליו והוא התקרב.. הוא הביט על מאור במבט מבולבל
אני: "תכיר זה מאור.. מאור תכיר זה בן" חייכתי.
בן: "מה קורה..? מי זה?"
אני: "חח, ידיד שלי ממזמן..זה שהיה איתי בסיפור של נועה והכל"
בן: "אה.."
המשכנו לדבר ואז שוב היה צלצול, מאור הבטיח שישמור על קשר ואני, בן וליאור התקדמנו לכיתה.
יום הלימודים הסתיים די מהר, כמעט ולא שמתי לב שככה עבר לו הזמן, קיבלתי טונות שיעורים.. לעשות חיבור מפגר, תרגילים במתמטיקה ו2 אנסינים באנגלית. אינ ובן יצאנו ביחד משער בית הספר ועלינו על האופנוע שלו, בדרך לא ממש יכולנו לדבר בגלל הקסדות, אבל כשהגענו אליי הביתה ועצרנו הוא ירד מהאופנוע וחיבק אותי חזק
אני: "אז.. מהבסוף נסגר? מה עושים היום בערב?" שאלתי אותו לאחר שהתנתקנו
בן: "אה! שכחתי להגיד לך, דיברתי עם אנה, מהכיתה שלי נו, את יודעת.. והיא אמרה שהיא תביא חברה ותביאי את מי שבא לך.. סתם נשב בגינה או משהו נשתה וזה.. רוצה?"
אני: "כן, נשמע נחמד" חייכתי
בן: "מיטלי, אני יכול לשאול אותך משהו?"
אני: "כן מאמי.. מה קרה?"
בן: "מה..מה הקטע עם מאור?"
אני: "מה איתו?"
בן: "כאילו.. אני יודע שאז הייתם ידידים, והבנתי שלא התראתם מלא זמן.. אבל, אבל מה עכשיו?"
אני: "מה ז"א מה עכשיו.. אנחנו.. ידידים"
בן: "מה, כאילו תיפגשו וכאלה?"
אני: "אם זה מפריע לך אז לא"
בן: "לא, זה לא מפריע לי.. כאילו זה..קצת..כן..אבל אני לא רוצה להרוס לך קשר עם ידידים. זה היה הקשר שלי עם שלי, יותר מידי חנקנו אחד את השניה וזה הוביל.. לסוף"
המילה 'סוף' כל כך הפחידה אותי, לא יכולתי לדשמיין את החיים שלי בלעדיו.
אני: "תראה..הוא עובד, לומד.. הוא מאוד עסוק.. אבל בטוח יצא לנו לדבר בטלפון וכאלה.. ואם הוא ירצה להיפגש.. אני מבטיחה לדבר איתך על זה קודם, אוקיי?"
הוא לא אמר כלום, רק חייך וחיבק אותי חזק.
בן: "אז ב10 אני אצלך?"
אני: "כן מותק.. אוהבת אותך"
בן: "גם אני אוהב אותך יפה שלי"
הוא הביא לי נשיקה ארוכה בפה ונסע.
נכנסתי הבייתה, אמא בישלה ואבא עוד לא הגיע. שנאתי שהוא צריך לעבוד בימי שישי.
אמא: "את יוצאת היום?"
אני: "כן, אולי" עניתי בלי להביט בה. לא יכולתי רלאות את הפרצוף שלה אפילו. נגעלתי שהיא בגדה באבא שלי, הם חושבים שאני אפילו לא יודעת. עליתי לחדר שלי וישר החלפתי לבגדי בית.. התיישבתי על המחשב וגלשתי קצת באינטרנט, בכל מיני בלוגים. בבלוג שלי לא כתבתי ממזמן, במילא התחום הזה הפסיק לעניין אותי. התחברתי לאייסיקיו והתכתבתי קצת..
~*~*~
אני - נועה?
נועה - מה המצב? :]
אני - הכל טוב.. שומעת היום בא לך בערב לבוא אליי, נלך
לגינה או משהו עם בן, עוד כמה.. לשתות וזה, רוצה?
נועה - אממ סבבה:] מתי להיות אצלך?
אני - תבואי ב9 וחצי
נועה - אוקיי
אני - מה חוץ מיזה? מה איתך ועם שגיא?
נועה - מצויין.. אבל אנחנו בקושי מתראים..😢
מחר אני רואה אותו בערב, הוא רוצה שאני אבוא אליו
אני - ואת הולכת?
נועה - כן.. :]
אני - חיחי תהנו:") בטח לירז עשתה לךש טיפת מוח על
זה שאתם צריכים לממש את אהבתכם וכו' וכו' וכו'.. חח נכון?!
נועה - כן:] חחחחחח היא מצחיקה.. אינ לא מבינה איך בהתחלה שנאתי אותה
אני - כי עוד לא הכרת אותה ממש. לפעמים עד שלא מכירים
ממש בנאדם מסויים נוטים לשפוט אותו על דברים ראשוניים שרואים.
בכל מקרה אני שמחה שהכל הסתדר😊
נועה - כן, גם אני שמחה! אני הולכת לאכול ארוחת צהריים, נדבר בערב
אני - אוקיי:] ביי מאמי
נועה - ביי!
~*~*~
לירז - מיטללללללל
אני - מה מאמי?
לירז - עמית דיבר איתי עכשיו, הוא אמר שבן דיבר איתו
ושהולכים לשתות איפשהו בערבב.. את באה?
אני - חחח כן משוגעת שלי:]
לירז - אוקיי.. תקשיבי! למה מתחפשים בפורים?
אני - אממ יש עוד זמן לא?!
לירז - אבל צריך לתכנן מעכשיו!
אני - אממ ניראה כבר
לירז - אהם שפנפנות פלייבוי אהם
אני - את רואה יותר מידיי סרטי נוער אמריקאים לירז.
אני לפחות אראה בזה כמו קרנף.. =/
לירז - חחחחחחחחחת סתומה!
~*~*~
דיברנו עוד קצת עד שאמא קראה לי לאכול. אבא כבר הגיע והתיישבנו שלשתינו על יד השולחן. אמא מזגה פתיתים טעימים עם שניצל וסלט טעים.. התחלנו לאכול, כרגיל, לא דיברנו יותר מידיי.
---
חיים הובל לחדר החקירה, הוא עדיין לבש את מדיו האפורים עם הפס הכתום. סוף סוף שיחררו אותו מהאיזיקים. הוא ישב מול בחור שנראה בשנות ה40 לחייו. למרבה הפלא, הוא ידע עברית.
...: "אתה יכול לקרוא לי רונן. אני באתי לכאן רק בשבילך, אני אייצג אותך"
חיים: "או, סוף סוף שיראלי במקום הזה! אתה ..אתה העורך דין?"
רונן: "אכן. בקשר לתשלומים והכל, נדבר על זה אחר כך. אני רוצה שתספר לי בדיוק מה קרה בשבוע האחרון לפני הטיסה"
חיים: "כמו שידוע לך.. או שלא, אני עובד בחברה מאוד מכובדת בישאל. אני עובד שם כבר 6 שנים. בשלב מסויים הכרתי..את אורית"
רונן: "אממ שאלתי מה קרה בשבוע האחרון, לא בכל שנות חייך"
חיים: "אתה תבין בהמשך"
רונן: "אוקיי, תמשיך"
חיים: "אורית אישה נאה מאוד, מטופחת, חכמה, פלפלית.. היא מבוגרת מימני בכמה שנים. היא עובדת בחברה אחרת בת"א, איפה שגם אני עבדתי. היא נשואה. עם הזמן התפתח בנינו רומן שנמשך קצת מעל חצי שנה.. בעלה כבר התחיל לחשוד, אני הלכתי וסיפרתי לו הכל.. הם רבו, הוא רצה להתגרש מימנה לפי מה שהבנתי, אבל אני לא יודע מה איתם עכשיו. כמה ימים לפני הטיסה אני והיא נפגשנו בבית הקפה הקבוע שלנו, קרוב למקום עבודתינו.. היא אמרה שהיא רוצה לראות אותי לפני שאני טס.. להיפגש איתי. היא אמרה שהיא רוצה לילה אחרון איתי ביחד. כאשר נפגשנו שוב, היא אמרה שהיא לא רוצה שנבלה, אבל הביאה לי מתנה, חגורה יקרה.. היא רצתה שאשים אותה ביום של הטיסה, וכך עשיתי. כשהגעתי לשדה התעופה כאן, בטורכיה, משהו מוזר קרה. כלבים התחילו להריח אותי, באו שוטרים, רבו איתי.. צעקו.. איימו.. הבאתי להם את החגורה, הם חתכו אותה לשניים עם סכין ומישם נפלו שקיות קוקאין, או מה שזה לא יהיה. אני מעולם לא השתמשתי בזה, אני.. אני מעולם לא עשיתי כזה דבר או הכתוונתי לעשות."
רונן: "אני מבין. יש לך איך ליצור קשר עם האישה הזאת?"
חיים: "כן! יש לי את הטלפון שלה, הכתובת, הכל!"
רונן: "אוקי.. תראה, זה ברור שאנחנו לא סיימנו, יש עוד הרבה שאלות, שיחות. אבל אני מניח שזה מספיק לי להיום. יותר מאוחר יבקשו מימך את הפרטים שלה, אנחנו נדאג להגיע אלייה ולחקור גם אותה"
חיים: "תודה רבה לך רונן, תודה" חיים חייך והרגיש איך הוא עובד להתרפץ בבכי. הוא רק רצה לעוף מישם כמה שיותר מהר.
---
"נו את מוכנה?" דנה דפקה על דלת חדר השירותית שבביתה של אנה.
אנה פתחה את הדלת..., "וואי! מדהימה!" דנה צעקה וחיבקה אותה.
אנה לבשה מכנס דגמ"ח בצבע חקי, לא רחב מידיי אך גם לא צמוד. לא מתרחב למטה אלא הולך בקו ישר. היא לבשה את הנעליים של דנה, נעליים בצבע חקי, בהיר יותר מהמכנס, עם סקוצ'ים יפים כאלו, חולצה ארוכה בצבע כתום אפרסק. היא פיזרה את שיערה וגם התאפרה קצת.
דנה לבשה ג'ינס רגיל, נעלי סקייט שחורות וגולף שחור רגיל.
הן יצאו מביתן לעבר הגינה בה קבעו כולם. זו הייתה גינה במרכז העיר, מן פארק גדול כזה.. הרבה נערים ונערות היו יושיבם שם, ולא רק בימי שישי.
---
נועה, לירז ועמית כבר היו אצלי. חיכיו רק לבן ולליאור שצריכים להגיע. אני לבשתי ג'ינס צמוד רגיל, מגף שטוח בצבע חום, אליו הכנסתי את הג'ינס וחולצה ארוכה מהממת בצבע חום. לירז לבשה מכנס שחור ארוך, נעלי בובה שחורות וסריג יפה לבן. נועה באה עם ג'ינס רגיל, סווצ'ר וורוד ונעלי פומה וורודות עדינות.
שמענו שריקות מלמטה ויצאנו מהבית שלי. ליאור, בן ועוד חבר שלהם, מאיר, היו שם. אמרנו להם שלום והלכנו ביחד לעבר הפארק.. בדרך עמית התקשר ללירז ואמר שהו אכבר שם עם אנה וחברה שלה. כעבור רבע שעה של הליכה מהירה הגענו, אמרנו לאנה שלום והכרנו גם את החברה שלה, שהייתה ממש נחמדה. ממש אהבתי את סגנון הלבוש של שתיהן. כל אחד שם קצת כסף ועמית וליאור הלכו לקיוסק הפתוח 24/7 מימול.. הם חזרו עם 2 בקבוקי וודקה וכמה פחיות רדבולים. הם דאגו גם להביא פיצוחים, במבה, ביסלי ומסטיקים.
ישבנו כולנו על 2 ספספלים שהיו קרובים זה לזה, מזגנו וודקה עם רד בול בכוסות איך שבאתי לשתות מאיר עצר אותי.
מאיר: "רגע רגע, מה יש לכם אנשים? מה עם לחיים? קצת ברכות?"
לירז: "אתה כבר מסטול אני רואה..." היא צחקה בגלל הצורה שבה אמר את זה
בן: "לחיי מיטלי היפה שלי.."
ליאור: "תפסיק להיות כוסית" הוא צחק
בן: "שתוק אתה!"
אני: "יאללה, לחיי כולנו.. ו.. שתו!" צעקתי וכולנו התחלנו לשתות. אחרי הכוס הראשונה כמובן באה עוד כוס, ועוד אחת, ועוד אחת..
"יש לי פיפי" אמרתי והתפוצצתי מצחוק
לירז: "בואי נלך לעשות!"
אני: "חיחי איפה..?"
נועה תקעה גרעפס וכולנו הבטנו בה המומים.
נועה: "מה, גם אני בנאדם..לא?.." היא צחקה.. היא כבר הייתה שיכורה לגמריי. כולנו התפוצצנו מצחוק.
לירז: "בואי נחפש איזה שיח" היא חייכה ושתינו הלכנו.. הגענו לגינה אחרת, הורדנו את המכנסיים ועשינו פיפי תוך כדי שאנחנו לא מפסיקות להתפוצץ מצחוק. כשחזרנו ליאור ואנה כבר לא היו.
אני: "מה זה? איפה ליאור החמור ואנה בננה? חחח" צחקתי ובן הושיב אותי אליו
בן: "את שותה תמיד יותר מידיי!"
אני: "אז מה גם אתה!" נישקתי אותו נשיקה ארוכה.. ארוכה.. ארוכה..
---
"הנה, זה ספסל נחמד, יפה, חתיך, כוסון" אנה אמרה לליאור שהלכו לסיבוב וצחקה. הם ישבו על הספסל.
ליאור: "אז..אז מה עם החבר שלך?" הוא היה קצת יותר שפוי מימנה
אנה: "שילך להזדיין.. אתה..אתה יודע? א..אני לא מבינה מה אאאאני עושה איתו בכלל!!!!" היא צעקה
ליאור: "מה? למה לא? אתם חברים כבר הרבה זמן, לא?"
אנה: "כןן.. מלאאא... שונאת אותו!!"
ליאור היה מבולבל, "רגע, אז..למה אתם ביחד? אתם לא אוהבים אחד את השני?"
אנה: "הוא מרביץ לי, משפיל אותי, מעליב אותי, שוכב איתי בלי שאני רוצה.. הוא.. הוא חרא של בנאדם"
היא אמרה ופרצה בבכי.



אני מרגישה שהסיפור מתחיל להימרח, להיות משעמם. הסוף היה אמור להיות כאילו עוד שנה או שמהו בסיפור.. ניראה לי אני יקדים את זה

😮 המשךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך 😮 😮

וואי פרק ממש יפה !!!

וזה ממש לא נמרח .. זה אולי נראה לי כי הוא ארוך אבל הוא סבבה לגמריי ..

תמשיכי (:

לאאאאאאאאאאא
אל תקדימי את הסוף..
הסיפור לא נמרח (אולי קצת,טיפה טיפטיפה טיפונת!!)..

הסיפור שלך מהמם, אני לא יכולה לחיות בלעדיו!! חח כל יום אני בודקת שאת עדכנת, אני מכורה לסיפור!!!
אל תקדימי את הסוף!!!
חחח 😊

(חוץ מזה את זוכרת את ההתחלה של הסיפור ואז לפני 3 שנים.. אז אי אפשר להקדים אותו עוד לא עברה שנה!!!)

פליז תמשיכי אבל אל תקדימי את הסוף!!!! 😕

פליזפליזפליזפליזפליזפליזפליזפליזפליזפליזפליזפליזפליזפליזפליזפליזפליזפליזפליזפליזפליזפליזפליזפליזפליזפליזפליזפליז

מואאאאהההה😍
ולא להקדים כן?!?!?!!! 😊

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
אוף זה ממש עבר כל גבול!!
לפעמים זה נותן לי להיכנס כמשתמש רשום ולפעמים זה כותב לי באורחים!!
המחשב שלי ממש השתגע!! או שזה האתר!!!
חחח 😉

סומכת עלייך במה שתעשי בהצלחה בובי תמשיכייייי

לאאאאאאאאאאאאאא
אל תקדימי אותו 😢

פרק יפה [:
הסיפור לא אמור להיגמר באיזה מכתב אחרי 3 שנים משו כזה ?
קיצצר ?
אל תסיימי את הסיפור כ"כ מהר
תממשיככי

תקשיבי הסיפור הזה בכללל לא נמחרח .
תמיד אבל תמיד הסיפור הזה יהיה אצלי מקום ראשון בסיפורים שקראתי ,ולמדתי ממנו הרבה דברים לחיים.
תיראי זה תלוי בך זה את כותבת תסיפור לא הקוראים אבל עם את החלטת לסיים בקרוב בבקשה תשקלי את זה.
אני יודעת שלא הגבתי הרבה זמן כי נמאס להגיד כמה שזה יפה ,מהמם,מדהים כי את יודעת שזה יפה,מעלם ,מדהים.

המשך :]]

אאני בטוח וסומך עלייך שכול מה שתעשי--ייצא מדההים!
למרות שנדמה לי שהוא ממש לא נממררח!
את ססתם שלילית... הוא סיפור ממש אבל ממש יפה!
לא סתם יש לך את מספר הקוראים הכי גדול...

תממששייכי תממששייכי!😊

^צודק^

מדהההים (:

יפפפה [:
ולא מרווח בכלל !

תודה:]

=פרק 86=

ליאור הביט באנה במבט המום לגמריי, הוא לא הבין אם היא צוחקת איתו או שהיא רצינית לגמריי, הרי היא הייתה שיכורה.
ליאור: "את..את שיכורה אנה"
אנה: "נו אז מה! נכנס יין יצא סוד! במקרה הזה וודקה.. אוי אני כזאת סתומה"
ליאור: "רגע.. א..אז מה שאמרתכ רגע אמיתי?"
אנה: "לא..כן.. רק אל תגיד לאף אחד טוב? אני לא מאמינה שאני כזאת דפוקה ופלטתי את זה"
ליאור: "למה את נשארת איתו?"
אנה פלטה צחקוק קטן ומייד שינתה את פנייה לרציניות, "אתה יודע, נכון, הוא חרא, הוא זבל, הוא מניאק, הוא לא מגיע לי.. אבל.. אבל מי עוד יאהב אותי? מישהו מסוגל לאהוב אותי? להתחשב בי?"
ליאור: "בנאדם שאוהב אותך לא יכה אותך, אין לו זכות לעשות כזה דבר!"
אנה: "ב..בבקשה אל תחפור לי כגם אתה בנושא, אני פשוט לא מסוגלת לעזוב אותו וזהו. במילא הוא ..הוא כל הזמן מזכיר לי כמה אני שמנה, מכוערת, סמריחה, זונה, זולה.. אחת שאף אחד לא ירצה ו.."
ליאור: "תעצרי!" הוא צעק "אני לא יכול לשמוע יותר את הדברים האלה שאת אומרת.. מה זה השטויות האלה? איזה בן זונה הוא שככה הוא מכניס לך דברים כאלה לראש, את ממש לא מכוערת ואת ממש לא שמנה, את מדהימה! תסתכלי על עצמך! את יפייפייה! את לא מסריחה, זונה, או זולה או כל דבר אחר... את בנאדם כל כך יפה, כל כך טוב.. מה הוא רוצה מימך בכלל?"
אנה שתקה.. היא הביטה אל תוך עיניו. היא ידעה בתוך תוכה שהדברים שהוא אומר בעצם נכונים, אבל ההשפלה של סמי גברה עלייה, הוא נתן לה להרגיש שהיא לא שווה שום דבר, ושבלעדיו? היא פשוט כלום, אפס מאופס.
ליאור: "אפילו אני.. ש..שאני בחיים לא נדלק או מתאהב באף אחד מרגיש שאת אולי הבת היחידה שאני יכול..ל..להרגיש אלייה דברים" הוא התקרב אלייה והיא לא זזה
אנה: "אנ..אני.. ליאור.." היא ניסתה להגיד משהו אבל עיניו כבשו אותה, מבטו היפה, המחייך, הוא נתן לה ביטחון.. באותו רגע היא לא שמה לב למה שהיא עושה, אולי זה הוודקה, אולי זה כי היא רוצה לשכוח הכל..
הם התנשקו, נשיקה איטית, מאוד איטית וארוכה שנמשכה 10 דקות לפחות.. כשהם התנתקו אנה הביטה בליאור שוב ואמרה בעצב "ל..ליאור, זה לא היה צריך לקרות, אני מצטערת" היא קמה מספסל והלכה.
---
היה כל כך מצחיק, כל הזמן שניסיתי ללכת ישר מעדתי, נפלתי.. תמיד זה יצא שנפלתי על בן. לא הפסקנו להתנשק מול כולם ולהתחבק.. כולם סיפרו בדיחות וצחקו. כל כך הייתי צריכה את זה, להירגע, להשתחרר, לשכוח מכל הדברים שעברו עליי לאחרונה.
בן: "מאמי, כבר 3 וחצי.. בואי נלך" הוא חיבק אותי אליו
אני: "אני עייפה, מאוד מאוד מאוד" צחקתי
בן: "אז נלך?"
אני: "אוקי דוקי! סתם נו, אוקיי בוא" חייכתי וניסיתי להתנהג כמו בנאדם נורמלי.
אמרתי שלום לכולם והתחלנו ללכת לעבר הבית שלי
בן: "אולי תבואי אליי?"
אני: ,אבל מאוחר מחר יש ביצפר!" צעקתי
בן: "מחר יום..שבת"
אני: "טוב אז בוא... רגע אני אשלח הודעה לאבא"
הוצאתי את הטלפון מהכיס והמסך היה כל כך מטושטש, בקושי ראיתי משהו
אני: "אני לא מצליחה לרשום.. אוףף!"
בן: "תביאי.." הוא לקח מידיי את הפלאפון ותקתק במהירות.. כעבור חצי דקה הוא החזיר לי את הפלאפון.
אני: "מה רשמת לאבאל'ה?"
בן: "שאת ישנה אצלי ושתחזרי מחר"
אני: "טוב.. אני אוהבת אותך" אמרתי שכבר היינו בכניסה של הבית שלו
בן: "גם אני אותך בובה יפה שלי..מתוקה, רק תיהי בשקט ההורים ישנים"
אני: "טוב.. אני שותקת.. אני בלש" חייכתי והוא צחק
נכנסנו בשקט לבית שלו ועלינו במהירות לחדרו. הוא ישר התפשט
אני: "אתה חוצפן! אני ילדה קטנה ואתה ככה מתשפט ליידי בלי בושה" צחקתי
בן: "אוי, כמה שאת מדברת... בואי לפה" הוא חיבק אותי אליו ו'נפלנו' על המיטה.
אני: "אבל יש לי פיפי" קמתי ואחרי דקה חזרתי.. הוא הביא לי חולצה גדולה שלו, נשארתי רק איתי ועם תחתוני החוטיני הלבנות שלי.. הוא היה רק עם בוקסר.
בן: "קר לך מתוקה?"
אני: "כן.. בוא תחמם אותי" חייכתי ושמתי אתהראש שלי מתחת לכרית כמו מפגרת והוא צחק.
הוא הדליק את המזגן על חום ונכנסביחד איתי מתחת לשמיכה.. הוא ליטף אותי.. התחלנו להתנשק. אני חושבת שלעולם לא ימאס לי לנשק אותו.. שוב הבטתי בו, הסטלה די עברה לי אבל עדיין הייתי בראש טוב.
בערך איזה חצי שעה רק התנשקנו, נגענו אחד בשנייה, ליטפנו, חיבקנו.. החולצה שלי כבר מזמן ירדה, הייתי רק עם תחתונים.. הוא ליטף כל נקודה בגוף שלי.. הוא שוב נגע לי שם.. אפילו שהאצבעות שלו היו די קרות זה עדיין היה לי מאוד כייף.. הוא נישק את הצוואר שלי, יורד בעדינות לאיזור החזה.. מנשק כל נקודה, כל בליטה..
אני: "עכשיו תשכב ואל תזוז" לחשתי אליו.. נכנסתי מתחת לשמיכה ובעדינות הורדתי את הבוקסר השחור שלו עם אצבעותיי.. נשקתי את הבטן שלו.. יורדת לאט לאט עם השפתיים למטה, עד שהגעתי לאיזור שם.. הוא מייד קפץ ושאל אותי אם אני בטוחה, עניתי לו שישתוק ולא יתערב והוא צחק.. נישקתי את כל האיזור בעדינות, פחדתי להכאיב לו.. מה שגם נורא אהבתי אצלו שהוא תמיד היה מטופח, נקי, תמיד היה לו ריח טוב, בכל מקום בגוף, אפילו שם. הוספתי גם את הלשון, הוא בכלל השתגע מיזה.. הוא השמיע מן אנחות קטנות כאלה וחלשות.. המשכתי ככה 10 דקות ואז עליתי למעלה.. המשכנו להתחרמן והיינו ממש קרובים לעשות את זה, אבל שוב העדפתי שלא.. הוא לא כעס ולא התאכזב, הוא ממש הבין אותי, מה שגרם לי עוד יותר לאהוב אותו ולבטוח בו.
---
נועה נכנסה לביתה בשקט ועלתה במהירות לחדרה היא החליפה בגדים למכנס ארוך שחור מבד נעים ומחמם וחולצה ארוכה בצבע אדום, היא נכנסה מתחת לשמיכה, כיבתה את האור ושלחה הודעה לשגיא 'אני אוהבת אותך מתוק שלי, שיהיה לך את הלילה הכי יפה שיש'.

אני יודעת שזה פרק מיותר, אבל התחשק לי, מקווה שזה בסדר