•°•°•°•רק ידידים•°•°•°• - העונה השנייה התחילה!

וווווווווווווווווואאאאאאאאיי מהמםםםםם
תמשיכי

ואי .. מדהים !!!!!!!!

המששךך.. אבל מההרר.. =]]
מדהייםםם

יאייי איזה פפפרק =מדהייים= ;D
המממשךךךך!

אלמוגג_סלבב_שכזאאת XD

עודדד הודעעעה לאהובתתתיייי==> אבריללל:]


ה
המ
המש
המשך
המשך ד
המשך דח
המשך דחו
המשך דחוף
המשף דחוף$
המשך דחוף$%

א
או
אוה
אוהב
אוהבת
אוהבת,
אוהבת, א
אוהבת, אל
אוהבת, אלמ
אוהבת, אלמו
אוהבת, אלמוג
אוהבת, אלמוג_
אוהבת, אלמוג_ס
אוהבת, אלמוג_סל
אוהבת, אלמוג_סלב
אוהבת, אלמוג_סלבב
אוהבת, אלמוג_סלבב_
אוהבת, אלמוג_סלבב_ש
אוהבת, אלמוג_סלבב_שכ
אוהבת, אלמוג_סלבב_שכזא
אוהבת, אלמוג_סלבב_שכזאא
אוהבת, אלמוג_סלבב_שכזאאת
אוהבת, אלמוג_סלבב_שכזאאת X
אוהבת, אלמוג_סלבב_שכזאאת XD;-********

פרק מושלםםםםםםם |:

תמשיכי :]

וואי , שכחתי להגיד מששהו .
לפני כל פרק שימי איזה שתיים-שלוש שורות מהפרק הקוודם .
לא תמייד אני זוכרת איך נגמר
ומעצבן להתחיל לקרוא ואז לחזור |:

תודה רבה:]

=פרק 84=

"נו אמא למה את שותקת?" נועה שאלה בקול לחוץ
קייט: "לא..התאונה הייתה בכביש במן גשר.. אני ... אני כל כך פחדתי שאת תעופי למתחת לגשר ו.."
נועה: "אה הבנתי" היא מלמלה "בחיי שאת מבלבלת אותי.."
קייט חייכה חיוך מבולבל ומייד חזרה לנושא "ומה עם הפסיכולוג?"
נועה: "זה לאנשים משוגעים"
קייט: "זה לא! אני באמת חושבת שזה יכול לעזור לך.."
נועה: "לעזור לי במה?"
קייט: "להתמודד עם הכל.."
נועה: "עם מה כבר יש לי להתמודד?"
קייט: "אני לא מכריחה אותך ללכת.. אני פשוט חושבת שזה יעזור לך"
נועה: "ט..טוב" היא עיקמה את פרצופה "לא יודעת אבל.."
קייט: "לפחות תבטיחי שתחשבי על זה"
נועה: "מבטיחה" היא חייכה
---
וככה עברו שבועיים.
חיים עדיין היה בכלא בטורכיה, היחסים בין אורית לדורון לא השתפרו בכלל, נשארו באותו מצב.
נועה ושגיא כבר מזמן חברים רשמית, למרות כל הבלבול וחוסר הידע עלה עבר היא אומרת בלב שלם שהיא אוהבת אותו. לירז ועמית מאושרים מתמיד, מידי פעם יוצא להם לריב על שטויות ואז הם מייד משלימים. דורין עדיין מנסה לסכסך בין כל דבר שזז, כרגיל היא נכנסה לחבורה של שובל והחברות שלה.
גם המצב בין אנה וסמי לא השתנה כל כך, וכך גם המצב בביתה. ליאור ואנה התקרבו, בתור ידידים כמובן.. וגם לסמי אין מושג על כך.

אני ובן? אוהבים יותר מתמיד.
---
לירז ישבה על המיטה שלי וזללה עוד שקית במבה קטנה, אני בנתיים חיסלתי שקית קליק.
לירז: "נו תשכבו כבר!" היא המשיכה את הוויכוח שלנו
אני: "יגיע הזמן למה את לחוצה כל כך?"
לירז: "כי את לא יודעת מה את מפסידה"
אני: "אוי, את סתם מגזימה"
לירז: "איך את מתארת את זה?"
אני: "את מה?"
לירז: "כשתשכבו.."
עשיתי פרצוף עקום כזה
לירז: "נו אל תגידי שאת לא מדמיינת את זה לפעמים.." היא קרצה
אני: "נו, טוב..אמממ חדר מלא נרות, וקטורת.. ושנינו על המיטה.. ומוזיקה.. ו.." שמתי לב לפרצוף של לירז, היא ממש עצרה את עצמה כדי לא לפרוץ בצחוק
אני: "זה בסדר את יכולה לצחוק"
היא פרצה בצחוק ענקי
אני: "טוב ...זהו" הרגשתי במבוכה
לירז: "איזה רומנטית.. איזה חולמנית.." היא חייכה וזרקתי עלייה כרית.
---
אורית בדיוק יצאה מבניין המשרדים הגבוה שבו עבדה, היא הוציאה את הנייד מהכיס שלה וחייגה לעבודתו של חיים.
"שלום, גלאסין טקן בע"מ, מדברת שרית"
אורית: "שלום.. רציתי רק לברר עם חיים כהן עובד אצלכם?"
...: "א...כבר לא"
אורית: "למה לא?"
...: "הוא בחו"ל"
אורית: "עדיין?"
...: "כן, אני מצטערת אני לא יכולה לענות לך על עוד שאלות, אבל אם רתצי אוכל להפנות אותך למנהל כאן ו..."
אורית ניתקה את השיחה וחיוך מנצח עלה על פנייה.
היא מיהרה להגיע הבייתה ובדרך עצרה בסופר לקנות כמה מצרכים. כאשר הגיעה היא שמעה קול צחקוקים מהקומה העליונה, היא הבינה שמיטל כבר בבית, דורון לא היה.
היא הוציאה את כל המצרכים מהשקיות והתחילה להכין את הסירים.
---
אנה שכבה על מיטתה, באוזנייה אוזניות ואליהן מחובר הדיסקמן הישן. כסף לאמ.פי 3 לא היה לה, גם אל לדיסקים. היא נהגה לצרוב מחברות או להשאיל. התנגן לו שיר היפ הופ קופצני וזה קצת העלה לה את המצב רוח. היא שמה לב שהפלאפון שלה מהבהב והוציאה מייד את האוזניות מאוזנייה.
אנה: "הלו?"
ליאור: "מה קורה מאמי?"
אנה: "סבבה מה איתך?"
ליאור: "הכל מצויין! בא לך להיפגש היום?"
אנה: "אממ.. לא יודעת.."
ליאור: "למה? בואי נלך לאנשהו נשב, יהיה כייף"
אנה: "מה בא לך לעשות?"
ליאור: "בא לך ללכת לקניון? נשב נאכל.. או אולי בא לך סרט?"
אנה: "האמת.. שאני..אני צריכה לשמור על אחותי הקטנה"
ליאור: "מבאסת אחת" הוא צחק "לא נורא, אבל תבטיחי לי שתפני קצת זמן"
אנה: "מבטיחה"
ליאור: "אוקיי, נדבר.. ביי בנתיים"
אנה: "ביי חמוד"
היא שמה שוב את האוזניות ושקעה במחשבות.
מה היא כבר הייתה אומרת לו? 'כן, בוא נלך לקניון?'.. זה כזאת פאדיחה לבוא בלי שקל.
לפלאפון המסכן הזה היא חסכה במשך חודשיים, והוא רק עלהה 280 שקל, מאיזה עבריין בן 14 שגונב פלאפונים.
---
"נו המ איתך אחי, ממתי נהיית כזה יבש?!" אורן התלונן בפני בן
בן: "אמרתי לך, לא מתאים לי מסיבה בשישי.. אני רוצה להיות עם מיטל קצת, אני בקושי רואה אותה"
אורן: "נו! אז שגם היא תבוא"
בן: "ואם היא לא תרצה?"
אורן: "אז תבוא אתה ותתראה איתה למחורת.."
בן: "לא יודע.."
אורן: "ובעצם..עזוב.. תבוא לבד.. בילוי של גברים! הרבה זמן לא בילינו רק הבנים באיזה פאב טוב או מועדון!"
בן: "לא יודע.. לא ממש נעםי לי ללכת בלעדייה"
אורן: "למה לא?"
בן: "לא יודע... אתה יודע מה קורה במסיבות! שותים, משתכרים.. אני לא רוצה"
אורן: "איזה מאכזב אתה.. אחי, לא ציפיתי מימך להפקיר את החברים שלך בגלל ילדה!"
בן: "אני לא מפקיר אף אחד! אל תכניס לי מילים לפה אורן.. אני בסך הכל אומר שאנחנו יכולים לבלות גם בצורות אחרות.. יש עוד דברים חוץ ממעודון ופאב ולהשתכר והתחיל עם בנות"
אורן: "אז מה שיש לך חברה! זה אומר שאסור לך להנות?! רק תרקוד קצת וכאלה, לא אמרתי שתזדיין עם מישהי"
בן: "אה ולרקוד זה לא נקרא בגידה?"
אורן הביט בו במבט מוזר "אתה השתנת.. אבל ממש"
הוא אמר בזלזול, לקח את תיק האימון שלו ויצא המאולם.
בן נשאר שם עצבני, הוא לא הבין איך אורן יכול לצפות מימני ככה לרקוד ולפלרטט עם בנות אחרות בזמן שיש לו חברה, ועוד כועס עליו כשהוא לא מסכים! הוא הוציא את הפלאפון מהתיק הגדול והתקשר למיטל.
מיטל: "הלו? נו לירז שתקי!" היא צחקקה
בן: "מאמי מה קורה?"
מיטל: "חחח לירז מתנחלת אצלי והיא לא מבינה שהיא לא רצויה!" היא צחקה ולאחר מכן נשמעה צרחה
בן: "אני יכול שנייה לדבר איתך?"
מיטל: "נמה קרה אתה כזה רציני.. כן.. בטח, מה קרה מאמי?"
בן: "בא לך יום שישי לבוא ל..למסיבה?"
מיטל: "לא יודעת אבל.."
בן: "לא לא בעצם לא. בואי נלך לסרט?"
מיטל: "חח מה עובר עליך חמודי?"
בן: "כלום..טוב.. אני יוצא מהאימון אני אתקשר אלייך אחרי זה"
מיטל: "טוב.."
בן: "אני..אני אוהב אותך מיטל"
מיטל: "גם אני אוהבת אותך"
הם סיימו את השיחה אבל דברים של אורן עדיין התרוצצו בראשו. הוא באמת מפקיר את החברים שלו?
---
אנה הלכה לביתו של סמי, הוא גר בשכונה על ידה. הוא גר בקומה השלישית בבניין אפור, ביתו היה די ישן ומוזנח. אבל חדרו? רצפת קרמיקה, מערכת קולנוע ביתית קטנה, ארון מלא מותגים. הוא תמיד דאג לעצמו יותר מכולם, הוריו לא עניינו אותו. לא עניין אותו שאמו מובטלת ואתא ביו במילא עומדים לפטר. הוא העיקר דואג לעצמו.
אנה: "יש לך משהו לשתות?"
סמי: "מה את רוצה לשתות?" הוא שאל בזלזול ולקח עוד שלוק מבקבוק הבירה הירוק
אנה: "יש עוד בירה?"
סמי: "כן אבל זה שמור למשחק בערב.. מכבי נגד ביתר הולך להיות משהו קטלני אחושרמוטה"
אנה: "אה ובשביל חברה שלך לא תוותר על בירה אחת?"
סמי: "זה משמין!" הוא פרץ בצחוק מתגלגל "את במילא לא צריכה עוד מהצמיגים שלך!"
הוא המשיך לצחוק ולקח עוד שלוק מהבירה. אנה שתקה. היא לא הייתה שמנה. 1.66 על 53 קילו זה ממש לא שמנה.
סמי: "טוב מה השתתקת?"
אנה: "אני צריכה לספר לך משהו"
סמי: "מה קרה?"
היא לקחה נשימה עמוקה ואמרה בבת אחת "הלכתי למסיבה של הידיד הזה מהכיתה". היא מייד השתתקה. 'למה סיפרתי לו? מפגרת!'. היא ידעה טוב מאוד מה הולך לבוא.
סמי: "מה זה?!" הוא הניח בחוזקה את הבקבוק על שולחן העץ שלו.
אנה: "כן... אני רציתי ללכת.. ו..ולא נתת לי.. וזה היה חשוב לי באמת"
סמי: "י'א חתיכת שרמוטה.... למה שיקרת?!" הוא תפס בשערותיה בחוזרה והוריד אותה אל הרצפה. הוא תמיד אהב להרגיש חזק מימנה, גדול מימנה.. הוא אהב לראות איך היא על ברכיה, על הרצפה.. עם דמעות על פניה.
אנה: "סמי תעזוב נו זה כואב!" היא צרחה. היא התפלאה איך אמא שלו לא נכנסת לבדוק מה קורה, המרחק בין החדר לסלון הוא מסדרון קצרצר.
סמי: "מה תעזוב מההה י'א בת של זונה ככה את שמקרת לי אה? אני לא מבין כוסאמק! אינ עושה הכל בשבילך וככה את מחזיקה לי! שרמוטה מזדיינת! לכי לכי מיפה!!!" הוא בעט בבטנה, מה שגרם לה לשכב על הרצפה מקופלת ולהתפתל מכאבים. סמי לקח את בקבוק הבירה ושבר אותו בחוזקה על הרצפה, קרוב אלייה.
סמי: "אל תשחקי לי אותה בוכה עכשיו! אה, פתאום משחקת אותה תמימה.. העיקר שם יכולת לרקוד ולהזדיין.. מסריחה!" הוא נתן לה עוד בעיטה והיא השמיעה צרחה.. לא היה לה כח אפילו לנגב את הדמעות שלה.
סמי: "יאללה עופי מיפה.. זונה רוסייה לכי מיפה!" הוא רצח והקים אותה בכח, הוא משך בחולצתה והוביל אותה אל דלת חדרו, כשהיא יצאה הוא טרק את הדלת. היא התקדמה אל במטבח, אמא שו הביטה בה במבט כואב והחזירה את מבטה אל הכיור, המשיכה לשטוף כלים. אנה יצאה מהבית פגועה, מתפתלת מכאבים ובוכה. היא הלכה במהירות הביתה לא לפני שעישנה סיגריה מתחת לביתה, היא ניגבה את המדעות ונכנסה במהירות לחדרה.
---
דורון הגיע הבייתה ב7 בערב, שעה וחצי איחור. אורית כבר סידרה את השולחן, עם כלה אוכל שהיא הכינה. פסטה מוקרמת, רוטב טעים וקצת חריף, סלט גדול שמכיל מלא סוגים של ירקות ורטבים טעימים, בקבוק מיץ. בקבוק מים, בקבוק קולה, סטייקים טעימים. היא קראה למיטל לרדת לאכול והציעה אפילו ללירז להישאר, מה שלא כל כך אופייני לה. דורון יצא מחדרו לאחר שהתקלח וארבעתם התיישבו לאכול.
אורית: "למה איחרת?"
דורון: "לא, הייתי צריך הלקפית מישהי מהעבודה שלא היה לה איך לחזור ו.."
אורית: "מה זאת אומרת להקפיץ מישהי מהעבודה? ממתי אתה מקפיץ בחורות מהעבודה?"
דורון: "אין לה אוטו, היא פספסה את האוטובוס.. בשביל מה סתם לתת לה לחכות עוד חצי שעה, זה היה על הדרך"
אורית: "וזה לקח שעה וחצי?"
מיטל: "אולי תדברו על זה אחר כך?" היא הרגישה באי נוחות ושניהם שתקו והמשיכו לאכול.
אורית: "הרבה זמן לא ישבנו ככה כמו משפחה מאושרת"
דורון: "רק חבל שאנחנו לא כזאת משפחה."



מצטערת שיצא קצר ומעפן ומגעיל😢

ה-מ-ש-ך 😮

למממה? דווקאא פרקקק =יפפפה= תפנימממייי בובבבבה ,
כלל הפרקיםם שלללךך.. אחד אחד מהממיםםםם:]]
יש לי שאלה,
כברר סיימת לכתובב ת'סיפפפורר? אוו שאתת עוד בשלבי כתיבה??
אםם כןן באיזה פרק אתת? סתתםם מסקרןן לדעעתת.. חעחע =))

3>

מהמם ((:

יצצצצא מעלףףףףףףףףףף...
אבוווש הממששךך
דחוףף...

הששלמתי,ועוודד אאיךך שהששלמתתי!

אחחחחחחחחחחחחחחחחחח,אאייזה סיפוורר!!! 😊

אהבתי כ"כ! פשוט מדהים מעלףףף ממססטטלל!@$ חחחח

תממשיכי מהר מהר מהר מהר מהר!

ייייאפפה @#

הממממממשך