=פרק 83=
השוטר השמן יותר פרץ בצחוק, "as usual" [כרגיל] אמר.
חיים החל להזיע כמו מטורף, הוא לא יכל לזוז. בנאדם אחר היה בורח אבל הוא? הוא קפא במקום, הוא הרגיל איך רגליו נדבקות לרצפה.
הושטר הרזה והגבוה התכופף ולקח כמוץ קטנה מהאבקה שהתפזרה על הרצפה, הוא קירב אל אפו התבונן מקרוב ואמר משהו לא מובן לשוטר הגבוה.
...: "you need to come with me, now!" [אתה צריך לבוא איתי, עכשיו] צרח השוטר השמן.
חיים: "זה לא שלי, אני נשבע, אני.. אני לא ידע איך זה הגיע לפה, אני נשבע!" הוא צרח באנגלית צולעת
השוטרים פרצו בצחוק ולא אמרו מילה, לאחר מכן הם הורו לא לשים ידיים לאחור, עשו עליו בדיקה גופנית משפילה על יד כולם ושמו על ידיו אזיקים.
---
דורון הכניס את מכשיר הנייד שלו לכיסו ויצא ממשרדו אל חדר האוכל.. כולם היו שם. חדר האוכל היה ענקי והיו בו שולחנות לבנים גדולים, בכל שולחן ישבו 6 אנשים. דורון לקח צלחת וסכום בכניסה והחל למלאות את צלחתו באורז לבן, אפונה, פטריות מבושלות, 3 קציצות בשר ולקח גם כוס מיץ תפוזים. הוא התיישב באחד השולחנות על יד עמיתיו לעבודה. 5 דקות לאחר מכן מאיה הצטרפה.
"אז איך פה? את מסתדרת?" שאל יעקוב שישב מולה
מאיה: "אממ כן, הכל חדש פה אתה יודע, אבל אני בטוחה שאתרגל" היא חייכה את החיוך המתוק שלה
דורון: "אם את צריכה עזרה, או כל דבר, רק תגידי"
מאיה: "תודה רבה" היא חייכה וכולם התחילו לאכול.
---
חזרתי מבית הספר וזרקתי את התיק מפינת החדר. החדר היה ממש מבולגן. מלא בגדים היו על המיטה, על הרצפה במקום להיות בארון, ספרי הלימוד היו מפוזרים על השידה, גרביים בכל מקום, צלחת מאתמול על הרצפה לייד המיטה.. ניירות מקומטים זרוקים בצד החדר.. קרם שליער זרוק על הרצפה ועוד מלא דברים כאלה. היה ריח חנוק של סיגריות והתפללתי בתוכי שאמא או אבא לא נכנסנו לחדר. הייתי חייבת לנקות ולךסדר הכל. תחילה הזזתי הכל מהמיטה וסידרתי אותה, אחריי זה הרמתי את כל הדברים מהרצפה על המיטה והתחלתי למיין: בגדים לחוד, ספרים לחוד, ניירות לזבל, תכשירי איפור וקרמים לחוד. קיפלתי את כל הבגדים והנחתי בארון, את שאר הדברים סידרתי, טיטאתי את החדר ובישמתי את כולו. עכשיו סוף סוף יכולתי להרשות לעצמי לנוח קצת, כשהחדר היה מסודר ונקי.
התפשטתי וזרקתי את בגדיי על הרצפה:/ נשארקתי רק עם גופייה ותחתונים, הדלקתי את החימום ונכנסתי מתחת לשמיכה.. לא עברו 10 דקות וכבר נרדמתי
---
חיים ישב בתוך תא קטן, לבוש במכנס אפור וחולצה קצרה אפורה, הורידו מימנו את השעון, את הכל. לקחו מימנו הכל, החלק מהמזוודות, פלאפון ועד לגרביים. 3 קירות ודלת סורגים שחורה חלודה עבה.
'תחנת משטרה מקוללת, ארץ מחורבנת!' הוא חשב לעצמו. כל פעם שהוא ראה את צמד השוטרים המוזרים עוברים הוא ניסה להבין משהו מדבריהם, אך לא הצליח. מידי פעם הוא קם ונצמד אל הסורגים וצעק באנגלית "יש לי פגישה! אני חייבת ללכת! באמת! לפחות תתנו לי להתקשר!". השוטרים צחקו עליו ובליבם חשבו כמה אדם משוגע ומדמיין הוא. בשבילם הוא לא אחר מסוחרי הסמים שמנסים להבריח כמויות כאלו לחו"ל.
---
השעה הייתה 7 וחצי בערב ואנה נכנסה הבייתה לבושה במכנס טרנינג רחב שחור, חולצה קצרה צמודה שחורה ונעלי הסקייט שלה. על צווארה הייתה מונחת מגבת לבנה..
אמא: "איפה היית?" היא אמרה בעצבים
אנה: "ר..רקדתי" היא אמרה מתנשפת וניגבה את הזיעה ממצחה
אמא: "את יודעת שרציתי שתשמרי על יוליה, אני צריכה לצאת!" היא צעקה
אנה: "מה, את לא אמרת לי שום דבר!"
אמא: "אני אמרתי לך! טוב אני הלכתי, תשמרי עלייה.. כפויית טובה" היא אמרה ויצאה מהבית.
אנה נאנחה ונכנסה להקלח. כעבור 20 דקות היא יצאה ובלשה בגדי בית, היא הביאה ליוליה בת ה5 קערת קורנפלקס וישבה לראות איתה ערוץ הילדים. הפלאפון שלה צלצל ועל הצג היה רשום "ליאור מחייג אלייך"
אנה: "היי ליאור מה קורה?"
ליאור: "הכל סבבה.. מה איתך?"
אנה: "מצויין.. קרה משהו?"
ליאור: "לא, היה צריך לקרות?"
אנה: "לא יודעת.. אממ אתה אף פעם לא התקשרת, מה קרה פתאום?"
ליאור: "סתם..." הוא מלמל
אנה: "אוקיי.." היא פלטה צחקוק קטן
ליאור: "ת..תגידי אנה.. אממ אולי בא לך להיפגש?"
אנה: "מתי?" היא חייכה
ליאור: "היום.. או מחר.. או מתי שבא לך"
אנה: "אוקיי"
ליאור: אז מתי בא לך?"
אנה: "בא ניפגש מחר, אוקיי?"
ליאור: "טוב.. אז נדבר.. ביי מאמי"
אנה: "ביי ביי" היא ניתקה והניחה את הפלאפון על ידה.
ליאור והיא הרבה זמן לומדים באותה כיתה, הם תמיד היו סתם ידידים, כמו שהיא ובן, כמו שהיא ואורן. עם אף אחד היא לא שמרה קשר מחוץ לבית הספר.
"וואי מה קרה לך פה?" אנה שאלה בבהלה שראתה את השריטה העמוקה במצחה של יוליה
יוליה: "כלום.." היא מלמלה וחזרה להביט בטלוויזיה
אנה ידעה את כל התירוצים שבעולם ולא וויתרה "מה כלום? י עשה לך את זה? בגן? מי עשה לך!?" היא כיבתה את הטלוויזיה
יוליה: "נו תדליקי!"
אנה: "לא לפני שתגידי לי מי עשה לך את זה"
יוליה: "אף אחד לא עשה לי את זה.."
אנה: "אז מאיפה זה בא? מהשמיים?" היא התעצבנה
יוליה: "זה קרה בטעות....."
אנה: "איך אבל?"
יוליה: "סתם .. א..אמא התעצבנה"
אנה: "אמא עשתה לך את זה?!" היא קמה ממקומה
יוליה: "לא! זה קרה בטעות!"
אנה: "תספרי לי איך זה קרה"
יוליה: "נו בשביל מה?"
אנה: "אני רוצה לדעת"
יוליה: "סתם היא החזירה אותי מהגן והכינה לאכול.. אז בטעות באמת שבטעות שפכתי את הפטל על השולחן, בלי כוונה! באמת אנה באמת שזה היה בלי כוונה! לא התכוונתי! ואז..ואז היא התעצבנה ואמרה שאני מזלזלת.. היא זרקה עליי את הצלחת עם האוכל.. וזה פגע לי במצח.. אבל זה היה בטעות!" היא גמגמה
אנה: "מה? אני לא מאמינה!" היא צרחה "היא זרקה עלייך צלחת אוכל מזכוכית!?"
יוליה: "נו... אנה..נו אל תגידי לה שאמרתי לך.. בבקשה"
אנה: "מה?? למה??" היא צעקה אך יוליה לא ענתה "טוב..אני אראה לה מה זה. אני עוד יכולה להתמודד עם הפרא אדם הזאת, אבל את?! פאקינג ילדה בת 5 וחצי! אוח היא כזאת מטומטמת!"
יוליה: "אל תדברי עלייה ככה"
אנה: "היא לא שווה שאני אדבר עלייה יפה, חוץ מיזה היא כזאת ז..!" מייהיא מייד עצרה את עצמה, 'במילא אחותי גודלת בבית הרוס היא לא צריכה גם ללמוד את הקללות שהולכים פה..'
יוליה: "היא כזאת מה?"
אנה: "כזאת..כזאת כלום"
יוליה: "את תגידי לה שסיפרתי?"
אנה: "ל...לא"
---
"תודה תודה תודה רבה! באמת!" חיים צעק באושר אל השוטר שנתן לו להתקשר. חיים ביקש את הארנק שלו והוציא מישם כרטיס ביקור והחל לחייג.. כעבור כמה צלצולים האיש המבוקש ענה לו באנגלית עם מבטא טורכי כבד
חיים: "היי! אני לא מאמין! זה חיים! מישראל! זוכר?"
...: "אם אני זוכר? אני זוכר שהיית אמור להיות פה בפגישה! אבל הברזת!"
חיים: "אתה לא תאמין מה קרה לי"
...: "תראה אתה עסקה הזאת כמבוטלת"
חיים:" "לא! חכה רגע!"
...: "מה אתה רוצה?"
חיים: "תן לי להסביר לפחות"
...: "מה יש להסביר? איפה אתה תגיד לי"
חיים: "בתחנת המשטרה ב.."
...: "איפה?! מה? למה תחנת משטרה? מתי אתה מגיע לפה??"
חיים: "אז זהו ש.. אני לא אוכל להגיע בזמן הקרוב כי..תקשיב! מישהוה שתיל עליי קוקאין! כמות די גדולה בשביל להכניס אותי למעצר! אבל אני בטוח שהכל ייסתדר עד מחר ונוכל לקבוע פגישה חדשה ו.. הלו? הלו? אתה שם?" חיים הניח את השפורפרת במקומה בזעם "בן זונה! הוא ניתק לי!" חיים צעק בעצבים והשוטר ליווה אותו בחזרה לתא.
---
פתחתי את עיניי וראיתי שכבר חושך בחוץ, הבטתי בשעון וראיתי ש-8 בערב. כמה ישנתי.. קמתי בעייפות ושטפתי פנים, חייגתי לבן וכעבור כמה צלצולים הוא ענה
בן: "יפה שלי! מה נשמע?"
אני: "הכל טוב מאמי מה איתך?"
בן: "מה קרה לך את נשמעת מבואסת?" הוא שאל בדאגה
אני: "עכשיו קמתי" פיהקתי "ישנתי עד עכשיו"
בן: "ישנונה שלי" הוא צחק
אני: "מה אתה עושה?"
בן: "הרגע הגעתי מהאימון, עף להתקלח להכין מערכת ולישון... את מאמי?"
אני: "סתם.. לא יודעת.. משעמם לי"
בן: "את רוצה לבוא אליי?"
אני: "מתי עכשיו?"
בן: "כן מאמי"
אני: "לא יודעת..כבר 8 ומשהו ורק עכשיו התעוררתי"
בן: "אז יש לי רעיון, תתלבשי ונלך לאכול גלידה, או פנקייק או מה שבא לך"
אני: "איזה מתוק אתה.. יודע מה? סבבה.."
בן: "אממ עד רבע ל9 תיהי מוכנה?"
הצצתי בשעון וראיתי ש8 ורבע
אני: "כן בטח"
בן: "מצויין אז אני אבוא לאסוף אותך"
אני: "טוב מאמי.. אוהבת אותך.. ביי בנתיים"
בן: "ביי מתוקה גם אני אוהב אותך!"
שמתי את הפלאפון על המיטה וירדתי למטה, אבא ואמא ראו טלוויזיה, כל אחד בספה נפרדת.
אני: "אני יוצאת עוד מעט?"
אבא: "לאן?"
אני: "עם בן סתם לאכול ואנחנו נחזור, לא עד מאוחר"
אבא: "ב12 את פה?"
אני: "כן" חייכתי
אמא: "איך אתה נותן לה לצאת ככה?"
אבא: "ככה איך?"
אמא: "בלי לשאול שום דבר.. עוד פעם הבן הזה? עוד לא נפרדתם?" היא אמרה בכעס
אני: "אני לא מבינה מה כואב לך! 'עוד פעם הבן הזה...'" חיכיתי אותה "תעזבי אותי כבר בשקט!" צעקתי
אמא: "תיזהרי עם איך שאת מדברת" היא הרימה את קולה. לא היה לי כח שוב לריב איתה אז פשוט עליתי חזרה לחדר שלי. לבשתי מכנס חום כהה צמוד ונמוך ארוך, חגורה חומה יותר כהה מהמכנס, חולצה לבנה ארוכה צמודה עם מחשוף קטנטן ומגפי בוקרים עדינות בצבע חום. התאפרתי קצת והתבשמתי.. לקחתי את המעיל הלבן החרוש שלי ויצאתי מהבית, הדלקתי סיגריה.. כעבור 5 דקות בן הגיע וכיביתי את הסיגריה על המדרכה. בעצם, לא הייתי צריכה לדרוך עלייה, היא ישר נפלה לתוך שלולית קטנה.
"את באמת צריכה להפסיק כל כך הרבה" בן מלמל וחיבק אותי אליו
אני: "לא עישנתי איזה יומיים..."
בן: "בסוף את תתחילי לעשן קופסה ביום"
אני: "ב-סדר" צחקתי
בן: "יאללה את באה?"
אני: "איך ניסע?"
בן: "מונית.. עם האוטו אי אפשר כי עוד לא ניגשתי לטסט.. ועם האופנוע לא רציתי כי יהיה לך קר.."
הוא שוב חיבק אותי חיבוק חמים ונעים
אני: "איזה מאמי" נישקתי אותו בפה "אז בוא נלך לתפוס מונית, רגע לאן הולכים?"
בן: "בואי לטיילת, נאכל משהו טעים, נשתה ונחזור, טוב?" הוא חייך
אני: "סבבה" חייכתי בחזרה. תפסנו מונית וכעבור כמה דקות ירדנו בטיילת.. אני ובן הלכנו יד ביד לאורך הטיילת
אני: "תסתכל איזה מדהים הים בחושך"
בן: "ועם זאת גם מאוד מפחיד.."
אני: "כן.. איך שהגלים מתנפצים.. הים הכי מפחיד בחורף"
בן: "נכון?.. אבל עוד מעט אביב.. וקיץ.."
אני: "ואז יהיה יותר מידיי חם! איכ!" צעקתי והוא צחק
נכנסנו לאחת המסעדות החמודות על החוף והזמנו משהו ממש טעים.. התיישבנו באחד השולחנות בפנים, הורדתי את המעיל והוא לא הפסיק לבהות לי בחזה
אני: "בן, מה אתה עושה?" הוא לא שמע "בן!"
בן: "אה, מה?"
אני: "מה אתה עושה?"
בן: "מה אני עושה?"
אני: "אתה מסתכל על החזה שלי"
בן: "אני בודק משהו, שש אל תפריעי" הוא אמר מרוגז והמשיך לבהות. כיסיתי את החזה עם שתי ידיי
אני: "נו דיי זה מביך אותי!"
בן: "הם גדלו!" הוא צעק לפתע וכמה אנשים הסתכלו עלינו
אני: "אתה לא נורמלי! מה אתה צועק.. והם לא גדלו"
בן: "הם כן אני מכיר אותם" הוא אמר בקול בטוח שגרם לי לצחוק.. הוא הצטרף אליי ואז הגיעה המנה המיוחדת שלנו:] כל אחד קיבל צלחת עם 2 בננות מטוגנות כאלו, 3 כדורי גלידה וסיפור מייפל וסירופ שוקולד.. וגם 4 פנקייקים קטנים כאלו.. זה היה כל כך טעים.
בן: "טעים לך מאמי?"
אני: "מאוד מאוד.. ולך?"
בן: "גם מתוקה.. חכי אני מזמין קולה"
הוא אמר וקרא למלצרית וביקש מימנה שתביא 2 כוסות גדולות של קולה, וגם הן הגיעוכ עבור 2 דקות.
לאחר שסיימנו לאכול ולשתות את הכל בן הציע שנלך לסיבוב בטיילת.. יצאנו מהמסעדה והלכנו שוב לאוכך הטיילת.. ירדנו ממש לחוף והיה שם ספסל כזה ממש לפני שמתחילים כל החולות.. בעצם היה שם קצת חול אבל זה לא היה כל כך קרוב למים. הוא ישב על הספסל ואני שכבתי עם הראש על ברכיו.. ככה שתקנו לנו במשך כמה דקות.. הוא ליטף את שערי, את גופי.. בכל פעם שאמרתי שקר לי הוא שוב סידר את המעיל עליי בצורה כזאתש כאילו המעיל הוא שמיכה.
בן: "טולי.. תסתכלי רגע לשמיים.." הוא אמר בקול המתוק שלו
אני: "אוקיי.. מה איתם?" חייכתי
בן: "את רואה את כל הכוכבים האלו?"
אני: "כן.. איזה יפים"
בן: "כמה את חושבת שיש?"
אני: "מה כוכבים?"
בן: "כן.."
אני: "אממ לא יודעת.. מליארדים?"
בן: "אז אני אוהב אותך מהם פי מליון"
---
"נועוש את הולכת לישון?" קייט שאלה אותה בעודה יושבת על הספה ושותה תה חם
נועה: "כן.. עוד מעט.. עכשיו רק 11"
קייט: "את לא תקומי בבוקר"
נועה: "אל תדאגי אני אקום"
קייט: "טוב מותק"
נועה פתחה את הארון והוציאה שקית קליק והתחילה לאכול
קייט: "נועה בואי רגע"
נועה התיישבה מול אימה והמשיכה לזלול
נועה: "מה קרה?"
קייט: "תראי, אני ואבא שלך דיברנו על זה, אומנם קבענו לספר לך ביחד אבל כמו שאת יודעת הוא אצל סבתא עוזר לה קצת עם הבית והכל.."
נועה: "כן אני יודעת, נו מה?" היא אמרה בחוסר סבלנות
בשלושת הימים האחרונים אריה נשאר אצל אימו ואביו בצפון הארץ כדי לעזור להם לשפץ את הדירה.
קייט: "אז..אז אני ואבא דיברנו על זה, בעצם הרופא המתמחה הציע לנו את זה ו.."
נועה: "איזה רופא? דולב?"
קייט: "כן, זה שטיפל בך והסביר לך את הכל מהרגע שהתעוררת"
נועה: "נו.."
קייט: "חשבנו שאולי כדאי שתלכי לפסיכולוג"
נועה: "מה? מה אני נראית לך משוגעת?" היא אמרה בלגלוג
קייט: "נועה, זה ממש לא קשור! זו סתם סטיגמה מטופשת שרק אנשים משוגעים הולכים לפסיכולוג, בשבליהם יש פסיכיאטר ואנשי מקצוע אחרים. להרבה אנשים רגילים יש פסיכולוג.."
נועה: "אני לא רגילה"
קייט: "את כן!"
נועה: "כן? ילדה בלי זיכרון היא ילדה רגילה?"
קייט: "זה יחזור! זו לא מגבלה, ותגידי תודה שזה רק זה ולא משהו גרוע יותר! את יכלת להתרסק על הרצפה בקומה הראשונה לרסיסים, ואז לכי תדעי אם היית חיה!" היא צעקה ונועה השתתקה.
נועה: "מה? מה זאת אומרת על הרצפה.. קומה ראשונה.. לרסיסים... את... את אמרת שהייתה תאונה.."
אתר האהבה הישראלי