•°•°•°•רק ידידים•°•°•°• - העונה השנייה התחילה!

QUOTE (smallgirl @ 01/11/2006) מדהייים המשךךך
טנקססס

QUOTE (שלך_תמיד @ 01/11/2006) אוישש היא זונההה
שימי המשךך דחוףףף
היא באמת זונה:] חחחח

QUOTE (loisana11 @ 01/11/2006) ואווי איזה פרק מעלף!!!

תמשיכי תמשיכיייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי
יאוו איזו מגעילה השובל הזאת אלוהים!! גרררררררר..
תמשיכי מהר..

מוווווווווווווווווווואאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאה 😁 😍
תמונה שלי..



איזה חמודים..
חחח


חחחחחח
תודה בובה

ואת?? מדהימה:]

QUOTE (שירן147 @ 01/11/2006) מזל"ט על המאה עמודים...
המשךך
תודה רבה 😛

QUOTE (-=-2תאל!ש-=- @ 01/11/2006) 2 המשכים מהמממים. .
מזל טוב על ה-100 עמ' :]
תודה בובה:]

QUOTE (sapiri2006 @ 01/11/2006) מדהים !
איזה כלבה שובל :-!
תמשיכי ;]
חחחח
תודה:]

=פרק 63=

כל המבטים של כל התלמידים הופנו אל השולחן שלי ושל לירז.
"מה?! יוו אני לא מאמינה איזה שקרנית מה את מזיינת בשכל?!"? צעקתי בעצבין תוך כדי שקמתי מן הכיסא שלי
המורה: "מיטל תירגעי ומהר! ואל תדברי ככה!"
שובל: "כן, גם כן דיבור של פרחה"
אני: "יווו אני אהרוגג אותך!" צרחתי ודחפתי אותה. כל כך עצבן אותי שלא רק שלא העתקתי, אלא הלך לי די טוב, והיא עוד משחקתא ותה הפאקצה המטומטמת הזאת.
שובל: "אה אה תרגיעי את לא רוצה שנעשה עלייך אמבוש כמו פעם קודמת נכון?!"
היא אמרה ולירז פתאום קמה מהמקום שלה ועמדה ביני לבין שובל ואמרה "אמבוש? את תעשי עלייה אמבוש עם החברות המפגרות שלך? אני אתלוש לך את כל השערות המחומצנות שלך מהראש אם רק תגעי בה!"
הם התחילו לריב ופתאום כל הכיתה נכנסה לריב הזה, כולם רבו, צעקו, קיללו, דחפו.. המורה כבר מזמן נעלמה.. לפתע שמענו כולנו "מיטל ושובל לחדר שלי מייד!" הסתובבנו וראינו את המנהלת השמנה עומדת מולנו. היו לחשושים וכאלה ולאט כולם חזרו למקומות. אני ושובל הלכנו לחדר המנהלת וכל הדרך שובל הלכה עםר אש מורם, מרגישה כאילו היא "מנצחת" או משהו כזה, גאד, היא כל כך עצבנה אותי. נכנסנו לחדרה של המנהלת. בגלל שהביצפר הזה הוא ממש טוב ויקורתי כמו שאומרים, גם החדר שלה היה ניראה ככה. הרצפה הייתה רגילה, הקירות היו צבועים בכחול משונה כזה, היו כל מיני תמונות, תעודות ומכתבים תלויים עלה קירות. בצד החדר עמד ארון קטן עם מדפים, על ידו שידה ו3 כיסאות. בסוף החדר עמד שלחן עץ כבד וגדול, מצד אחד כיסא שחור גדול של המנהלת ומימול 2 כיסאות רגילים מעץ. הפרה הזאתי שמה מזגן על קור, כל החדר היה קפוא. מי שם זמגן על קור בשיא החורף?! אולי היא לא רמגישה את הקור עם כל שכבות השומן שלה, חשבתי לעצמי.
המנהלת: "אז מה יש לנו כאן? שוב מיטל אנחנו נפגשות"
אני: "לא עשיתי כלום תקשיבי זה ל.."
שובל: "החצופה הזאת פשוט העתיקה מימני את כל המבח.."
אני: "מה את משקרת?! אל תקשיבי לה היא סת.."
המנהלת: "שקט!" היא צרחה לפתע. "אחת אחת, שובל תתחילי"
שובל: "אז ככה.. היא התיישבה על ידי במבחן ו.."
אני: "לא אני בחרתי את המקומות!" התפרצתי בעצבים
המנהלת: "מיטל! שיגיע תורך תדברי"
אני: "טוב טוב" .. הרגשתי איך הדמעות מאיימות לפרוץ. לא בגלל שנפגעתי, לא בגלל שאני מפחדת, אלא שפשוט אני לא אוהבת שמעמידים אותי במקום.. במיוחד בכזה מצב. זה מעצבן.
שובל: "אז כמו שאמרתי.." היא הנמיכה את קולה וחזקה לדיבור הפאקצי שלה "מיטל ישבה על ידי, ואני שמה לב שכל המבחן היא פשוט דוחפת את הראש שלה לתוך הדףש לי, אז אמרתי למורה! זה לא פייר שאני אשב בבית ואלמד את כל החומר בזמן שהיא תבוא ותעתיק הכל ותקבל 100 על חשבוני"
אני: "פחחחח עלק מאה! יש לך מוח של ציפור מה 100 מה?!" התעצבנתי
המנהלת: "מיטל! פעם אחרונה שאני מעירה לך.. תלמדי לתת גם לאחרים לדבר"
אני: "א..אבל היא משקרת!" אמרתי והמנהלת לא אמרה כלום. היא רק עשתה לי פרצוף מזהיר כזה ואני שתקתי.
המנהלת: "את בטוחה שהיא העתיקה?"
שובל: "כן!"
המנהלת: "אוקיי.. הבנתי את הצד שלך. מיטל?"
אני: "היא פשוט משקרת. אני למדתי למבחן הזה בחופש! אני יודעת את החומר. אומנם אני לא אתחיל להגיד פה שאני אקבל 100, כמו מישהי כאן בחדר.. אהם.. אבל אני יכולה לאמר על בטוחש עברתי ויש לי מעל 80, אם הייתי מסיימת את המבחן כמובן.."
המנהלת: "אז את בעצם אומרת ש..שלא העתקת?"
אני: "נכון. אין לי מה לחפש אצלה... ממש מצאתי לי ממי להעתיק"
המנהלת: "אולי מספיק עם ההערות הציניות האלה כבר? אני הבנתי מה שיש לך להגיד"
אני: "יופי.."
המנהלת: "עוד משהו"
אני: "כן! ואני יודעת גם למה היא ממציאה! היא פשוט שונאת אותי, היא מנסה להציק לי בכל דרך אפשרית. כשאני לבד עם באה עם חברות שלה עליי, ועכשיו היא מצאה לה עוד שמהו כדי להציק לי. שובל את לא מבינה שזה לא ילך לך!?"
המנהלת: "אנחנו כאן כדי לדבר על מה שקרה במבחן היום. 2 המבחנים, של שתיכן, פסולים" היא פסקה והורתה לנו לצאת המחדר. התווכחנו, צעקנו, ואפילו יכולתי לראות על שובל שהיא מצטערת שהיא התחילה עם כל זה.
---
"אוי זה היה טוב.." קייט אמרה בכוחותיה האחרונים ונשכבה על גבה.
אריה חיבק אותי אליו וליטף אותה "כל כך התגעגעתי לזה, את יודעת? בזמןה אחרון בקושי היה לי זמן אלייך, אל אשתי האהובה.. את ואני היינו עסוקים רק בעבודה כל הזמן... הרעיון הזה של יום חופש הוא מצוין!" הוא אמר והמשיך ללטף אותה. הוא לא החמיץ שום נקודה אצלה בגוף, שום קימור.. הוא עיסה את גבה בעדינות
קייט: "נכון? צריכים לעשות את זה לעיתיק קרובות יותר" היא אמרה בקול חלש וחייכה.
אריה: "את רוצה משהו לשתות? לאכול מתוקה שלי?" הוא שאל ברוך וליטף את שערה
קייט: "כן.. נס יתאים לי עכשיו מאוד"
אריה חייך וקם מהמיטה. הוא הלך למבטבח והכין שלניהם 2 כוסות נס ושם בצלוחית עוגיות קרם טעימות. בנתיים קייט קמה מהמיטה, היא הלכה אל המראה שבחדרם ובחנה את גופה. זה לא היה סוד שהיה לה גוף יפה. יחסית לאישה בת 34 היה לה גוף יפה מאוד. הכל היה במקומו. שום עור לא נפל, לא היו לה סימני מתיחה וסימנים אחרים על הגוף. היא לבשה בעדינות את תחתוניה הלבנים ואת הגופיה הלבנה שלה שהייתה זרוקה בצד החדר ונכנסה שוב מתחת למיטה. אריה נכנס לחדר עם 2 כוסות וצלוחית עוגיות ושם את זה על השידה על יד הצד שלו במיטה. הוא נכנס גם מתחת למיטה וליטף שוב את אישתו. הוא הגיש לה את השתייה והם שתו מחובקים ביחד.
---
הלכתי בעצבים לכיוון במחששה, כל כך היה בא לי סיגריה עכשיו. למרות שאני לא רוצה לעשן קבוע. הלכתי לעבר המחששה וכמעט לא היה שם אף אחד, כי זה היה באמצע שיעור, אבל עמית היה שם. התיישבתי על ידו.
אני: "עמית תביא לי סגיריה"
עמית: "מילת הקסם.." הוא אמר ודפק פרצוף מעצבן.. כניראה הוא חשב שזה הזמן לעצבן אותי
אני: "נו עמית אל תשגע אותי"
עמית: "חשבתי שאת לא מעשנת קבוע" היא גיחך לעצמו.
אני: "עמית!" צעקתי
עמית: "ט..טוב טוב תירגעי מה יש לך.." הוא מלמל בשקט והוציא לי סיגרית מרלבורו לייט קצר. הוא הדליק לי אותה והדליק עוד אחת גם לעצמו.
אני: "תודה, סורי שצעקתי ככה אני פשוט עצבנית"
עמית: "למה מה קרה מותק?"
אני: "סתםםם שובל הבת זונה הזאת, לא ראית מה היא עשתה? א..אה אתה יצאת בין הראשונים"
עמית: "כן.. למה מה היא עשתה?" הוא שאל ולקח עוד שאחטה
אני: "הדפוקה הזאת..."
התחלתי לספר לו את הכל וכשסיימתי הוא אמר שהיא ממש מגעילה ושברור שהיא עושה את זה בכוונה.
אני: "אתה מבין? ובגלל הפרחה הזאת פסלו גם לי וגם לה את המבחן. ויו... זה כל כך מעצבן כי אני באמת ישבתי ולמדתי למבחן הזה"
עמית: "זה ממש מעצבן. אולי תנסי שוב לדבר עם המורה?"
אני: "לא רוצה לא סובלת אותה"
עמית: "אולי אז..אממ.אולי תלכי שוב למנהלת לבד ותסבירי לה הכל?"
אני: "איזה..היא כבר שמעה מספיק תאמין לי.. והיא החליטה" אמרתי בקול עצבני ומבואס יחדיו.
ראינו את לירז מתקרבת.. "הנה אהבותך" מלמלתי ולדקחתי עוד שאחטה אחרונה לפני שאני זורקת את הסיגריה. היא רצה אלינו וחיבקה קודם את עמית ואחר כך אותי.
אני: "מגעילה..." עשיתי לה פרצוף עצוב
לירז: "נו סורי נו סורי" היא חייכה וחיבקה אותי חיבוק ארוך. אחריי שהתנתקנו היא התיישבה וגם ושאלה אותי "מה נסגר בסוף?" סיפרתי לה הכל וגם היא ממש התעצבנה מיזה.
אני: "אין אני שנבעת לך אני אחכה לה בסוף ואני ארביץ לה" אמרתי בביטחון
לירז: "חחחח מה חשת לי פה עבריינית אה?" היא אמרה בקולע רסי כזה וכולנו צחקנו. לקחתי עוד סיגריה מעמית והדלקתי אותה.
לירז: "הרגע כיבית סיגריה לא?"
אני: "אני עצבנית"
לירז: "מה שתגידי.."
הפלאפון שלי צלצל ועניתי
אני: "הלו?"
..: "איפה את אהובתי?"
אני: "סתם פה במחששה עם כמה י"בניקים" החלטתי לעצבן אותו
בן: "מה? איפה? אני בא!"
הוא ניתק וכעבור 10 שניות ראיתי אותו מולנו.
בן: "ממש מצחיק..גיחי"
אני: "חחחח מפגר, רציתי שתבוא יותר מהר" קרצתי לו
הוא חיבק אותי והביא לי נשיקה קטנה בפה.
בן: "מצטער שאני עושה את זה.. אבל אני לוקח אותה לסיבוב, התגעגעתי.."
לירז: "זה בסדר קח אותה.. אנחנו לא מנתגדים"
עמית: "אתה יכול גם לא להחזיר אותה, זה בסדר"
הוא אמר והם צחקו ואני עשיתי פרצוף עצוב כזה. "לכו תזדיינו, אתם לא יכולים בלעדיי!" אמרתי בקול תינוקי והלכתי מישם עם בן. התיישבנו על אחת החומות בפינה שקטנה בבית הספר. הוא ישב על החומה ונשען על הקיר ואני ישבתי בין רגליו, נשענת עליו.
סיפרתי לו הכל.. על מה שהיה במבחן, מה שהיה אצל המנהלת. הוא גם אמר שזה לא צודק וחייבים לעשות משהו.
אני: "כן.. אבל מה כבר אפשר לעשות?"
בן: "חכי תני לי לחשוב"
אני: "אין שום דבר לא יעזור! לירז ועמית כבר חשבו ולא מצאנו שום פיתרון"
בן: "אממ אני יודע בואי"
אני: "לאן מה אתה דפוק?"
בן: "בואי בואי איתי" הוא משך אותי והלכנו ביחד אל המורה שלי. הוא ביקש מימנה את המבחן שלי ושל שובל, היא לא הסכימה אבל אז הוא אמר "ואני אוכיח לך שמיטל לא העתיקה שום דבר"
היא חשבה איזה חצי דקה עם עצמה ואז הסכימה. היא הוציאה מיתוך ניילונית שקופה שהייתה על שולחנה את המבחנים, ולאחר כמה שניות שלפה אל מול ענינו את 2 המבחנים. שלי ושל לירז.
בן: "הנה, תקראי. תראי עד כמה התשובות שונות המילים שונות. לשובל יש מלא טעויות, הנה תראי בעצמך"
המורה בדקה ואז החליטה ללכת למנהלת ושנבוא אחרייה.
אני: "יוו אתה ענק איך לא חשבתי על זה" לחשתי לו בזמן שהלכנו למנהלת
בן: "זה התפקיד שלי.. אני החכם פה ואת רק צריכה להיות יפה" הוא חייך חיוך מרוצה ואני נתתי לו בעיטה קטנה ברגל. נכנסנו אל המנהלת והראנו לה את 2 המבחנים. היא כמובן הסכימה איתנו ופסלה את המבחן של שובל, ואפילו אמרה שתתקשר להורים שלה. את המבחן שלי היא נתנה לי לסיים בחדר שלה, אחריי רבע שעה סיימתי אותו והגשתי לה. את הציון אני אדע רק בשבוע הבא.
יום הלימודים הסתיים ואני ובן התקדמנו החוצה.
אני: "אפילו לא שאלתי אותך איך עבר לך המבחן"
בן: "הלך לי מצויין מאמי" הוא חייך
אני: "חכם שלי" חייכתי גם והדבקתי לו נשיקה
בן: "את ממהרת הביתה?"
אני: "לא למה?"
בן: "בא לי לעשות איתך סיבוב קטן" הוא חיבק אותי אליו וככה הלכנו עד שהגענו לגינה קטנה עם ספסלים, מגלשות ונדנדות. התיישבנו על אחד הספסלים.
אני: "אוי בן יש משהו ששכחתי לספר לך"
בן: "מה מאמי?"
אני: "ידעתי את זה לפני כמה ימים אבל במאת שמרוב הלחץ והדברים שכחתי לספר לך"
בן: "נו מה קרה מאמי?"
אני: "א..אנחנו עובירם דירה"
הוא מייד קם ועמד מולי "מה לאן?!" הוא אמר בלחץ.
אני: "תירגע.. לת"א." הסברתי לו הכל והוא דווקא שמח.
אני: "יופי לך שאתה שמח לך, ואני עצובה"
בן: "אבל ככה נהיה קרובים יותר"
אני: "אני יודעת, זה המשהו היחיד שטוב בעניין הזה.. אבל זה קשה לעזוב את הבית שהייתי בוה רבה זמן.. שגדלתי בו. את החדר את הכל. את השכונה.. את השכנים. את לירזי שלי" אמרתי בעצב
בן: "אני מבין מאמי.. אבל אין מה לעשות כרגע ואת חייבת להשלים עם זה" הוא אמר בקול המתוק שלו וליטף את ידי
אני: "לפחות יש לי אותך"
בן: "לתמיד יהיה לך אותי.. לתמיד יפה שלי" הוא אמר ונשק לי על המצח.
---
קייט: "נו אז איך הלך?"
נועה: "סביר.. בסדר כזה את יודעת"
היא אמרה והתיישבה על הספה בעייפות.
קייט: "את נראית סחוטה מעייפות מאמי, אולי תלכי לנוח קצת? אני אעיר אותך בערב לארוחה?"
היא אמרה ברכות וליטפה את ראשה של נועה.
נועה: "אין לי כח אפילו לעלות למעלה"
קייט: "יאללה..עצלנית!" היא צחקה ונועה קמה בקושי ועלתה לחדרה. היא פשטה מעלייה את הבגדים ונשארה רק עם התחתון. היא הוציאה מהארון חולצה ארוכה צהובה של בית ונכנסה מתחת לשמיכת הפוך הענקית. היא סגרה את החלון כדי שיהיה יותר חושך ופתחה את המזגן על חום.
---
נכנסתי הבייתה והוא היה ריק לחלוטין. זרקתי את התיק על הרצפה בסלון ולקחתי את החגורה של בובי מהארון הקטן על יד דלת הכניסה קראתי לו ושמתי עליו את החגורה ויצאתי איתו לטייל. הפלאפון שלי צלצל וזה היה ממספר חסום, עניתי. שמעתי שיש מישהו מהצד השני אבל ניתקו. לאחר כמה דקות שוב צלצלו, גם ממספר חסום.
אני: "הלו..." יכולתי לשמוע שיש מישהו מעבר לקו "הלו? נו מה באתם לשגע אותי?" אמרתי בעצבים
...: "לא...אני לא רוצה לשגע אותך..." הקול מהצד השני של הקו אמר ואני הרגשתי מן דקירה ענקית בלב.


יצא נחמדד.. =/ איך לדעתכם? אוהבת 3>

אליייררן

פרק מעלללף [:

מהמםם תמשיכייי

מדהייים המשךךך

ואוויי אני מהמרת שזה א-ל-י-ר-ן
ואיי יצא לך פרק מהמם וממש יפה..
אהבתי 😉

ביו'שש
מואאאאאאאאאאאאאאה
תמשיכי!!!

תמונה שלי:


איזה חמודים!!!
😍

מהמםםםםםםםם...
הממששךך
דחוףף..=]]

איזהה פרקים מדהימיםםםםםםם!

QUOTE (OoOמושלמתOoO @ 03/11/2006) איזהה פרקים מדהימיםםםםםםם!
😁

דחוף המשך 😁