•°•°•°•רק ידידים•°•°•°• - העונה השנייה התחילה!

הממשך ? 😕

מזללל טוב על ה-100!!

100!!!!!!!!!!!!!!!!!!! 100!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

מזזזזזזזזזזזזזזזזל טוווווווווווווווווווווווב😊 חחח

וואי 100!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!.. מזל טובבב
תמשיכי בסיפווררר.. את כותבת מהמממםם..
אוהבת המוווןן
😍
ירדנושש

100 עמודייםםםםםםםםםםםםםםםם
מזללל טווווווווב מתווקה=]
טווב נוו הכל בגללך ובגלל הסיפור הזה מממ המושלםם הזה!!!
מאמי יצצצא לךך מדהיים בטירוףף כישרוניית שכמוך...
והלוואי עוד 1000 עמודיםם =]]

הממשךך
דחוףף..

מאמי תמשיכיי

מזל"ט על ה- 100 (:

תמשיכי את הסיפור !!! 😢

את חייבת לכתוב ת'המשך שעמוד 100 זה כל הקטע של עמוד 100
:]

מזל טובבב על ה-100 עמודים..
שיהיו לך עוד 125948759658475 עמודיםם כי אם כישרון כזה את יכולה לכתוב עוד מיליון עמודים..
אז תמשיכי לכתוב לנו כמו שאת יודעת :]
מחכה להמשךךך
-שירנוש-

וואייי קראתי עשיו את כל הסיפור והוא פשוט מהמם!!!
ממש אהבתי...
תמשיכייי

=פרק 62=

אריה וקייט ישבו בסלון וצפו בטלוויזיה. הם תמיד היו ככה אחרי יום עבודה ארוך. הם אהבו לחזור הביתה, להתקלח, להתלבש בבגדי בית נוחים ולרבוץ מול הטלוויזיה ביחד.
אריה: "אני מתחיל להיות עייף"
קייט: "איך עייף? מה, זה לא מעיין אותך?" היא שאלה אותו בחשדנות והפנתה מבטה מייד אל הטלוויזיה. בדוק שודרה הטלנובלה האהובה עלייה.
אריה: "לא לא מה פתאום!" הוא פיהק "זה מאוד מעניין}"
קייט: "אה כן? אז מה היא אמרה עכשיו?"?
אריה: "מי?"
קייט: "נטליה"
אריה: "מי זאת נטליה?"
קייט: "אתה רואה שאתה לא עוקב? זהו, אני לאא שב איתך יותר לראות טלוויזיה" אמרה ונשמעה כמו ילדה קטנה
אריה: "לא נו, מצטער, תגידי לי מי זאת"
קייט: "הנה זאת נטליה! היא הבת של השמן ההוא עם הקרחת, הוא לא יודע שהיא הבת שלו בגללש בגיל קטן הוא שלח אותה לאימוץ, ועכשיו הם נפגשו במקרה!" היא אמרה ולפתע עצב עלה על פנייה.
אריה: "קייטי... למה את רואה את זה?" הוא שאל אותה וליטף אתר אשה בדאגה
קייט: "לא.. ז..זה רק קטע קטן מיתוך כל העלילה"
אריה: "זה סתם יעשה לך רע"}
קייט: "זה לא אריה, זה לא. אני השלמתי עם זה. מה שקרה היה צריך לקרות"
אריה: "אוי שכחתי שמחר לנועה יש בית ספר" הוא שינה נושא מהר
קייט: "כן, אני אלך להגיד לה לילה טוב היא בטח ישנה".
קייט קמה ועלתה לחדרה של נועה, היא פתחה את הדלת בלי לדפוק ונדמה לגלות את נועה פותחת את היומן שלה, אותו יומן שהם חיפשו כדי להחביא מימנה ולא מצאו. אותו יומן שהיא הייתה כותבת במשך כל כיתה ח', ט' וגם תחילת כיתה י'. היא מייד רצה אל נועה וחטפה מידה את היומן
נועה: "אמא? מה יש לך מה את עושה????"
קייט: "אסור נועה דיי, הרופא אמר שאסור, אני יודעת שזה מסקרן מתוקה שלי אני יודעת" היא אמרה והניחה את היומן על ידה וחיבקה את נועה אלייה. נועה חיבקה אותה בחזרה ובזווית העין ראתה את היומן.. היא כל כך רצתה לפתוח אותו ולגלות פעם אחת ולתמיד הכל על החיים שלה.
נועה: "אבל דיי, אני לא מסוגלת ככה את לא מבינה?" היא התנתקה מהחיבוק
קייט: "אני יודעת שזה קשה..אבל אין מה לעשות, את חייבת לחכות"
נועה: "כן! אבל כמה זמן? מה, אני אהיה בת 20 ולא אדע כלום על החיים שלי? אני לא מסוגלת להמשיך ככה! קשה לי.. קשה לי אמא" היא אמרה ולפתע קולה נעשה חנוק יותר, הדמעות החלו לרדת. קייט רק חיבקה אותה. נקרע לה הלב לראות את הבת שלה ככה בוכה.
---
אני: "ב..בן .. א..אני לא חושבת שכדאי"
הוא הפסיק לנשק את בטני התחתונה ועלה למעלה
בן: "למה מאמי? מה קרה?"
אני: "אמרתי לך כבר.. א..אני..אני לא חושבת שאני כל כך מוכנה" אמרתי והשפלתי את מבטי
בן: "מה יש לך? למה את משפילה ככה את המבט שלך?" הוא שם לב מייד
אני: "כ...כי ככה"
בן: "נו.." הוא נשכב על ידי וחיבק אותי אליו
אני: "ז..זה פשוט שאני מפחדת לאכזב אותך. או שלא תהיה מסופק ותלך למישהי אחרת"
לפתע עיניו נפתחו "את נורמלית?!" הוא כמעט צעק
אני: "מה אתה צועק.."
בן: "עצם העובדה שאת שלי זה כבר מספק אותי הכי בעולם. ולדעת שאת אוהבת אתי זה עוד יותר מספק. אמרתי לך שאני יכול בלי זה.. ולא, אני לא אלך ואבגוד, את יותר מידיי חשובה לי בגלל זה!"
הבאתי לו נשיקה קטנה בפה "אני אוהבת אותך"
בן: "ו..ואני רוצה שתדעי שיש דברים חוץ מסקס"
אני: "מה ז"א?" לא הבנתי.
אצל אלירן זה היה רק סקס סקס סקס. זה מה שהיה לו בראש. והרי לא נתתי ול.. אז הוא כל המזן היה אומר שיש לו כאב ביצים בגללי, הוא היה מתעצבן ומשכנע אותי לנשק אותו שם.. למטה. וכשאני ביקשתי מימנו פעם אחת לעשות את אותו הדבר לי, כי רציתי לדעת מה זה, הוא פרץ בצחוק מתגלגל ואמר שזה מגעיל לרדת לבת.
בן: "טולי? את איתי?"
אני: "א..כן כן מאמי"
בן: "אני רוצה שיהיה לך כייף.. אני רוצה לנשק אותך שם.. בבקשה, תתני לי לעשות את זה... אם לא אתהבי אז אני בחיים יותר לא אעשה את זה.. אני רק רוצה לנסות את זה איתך.. בבקשה"
אני: "אף פעם לא ירדת לבת?" שאלתי בפליאה
בן: "ל..לא"
ידעתי שהוא לא בתול, אבל מסתבר שהוא אף פעם לא ירד גם למישהי, ולפחות אני זוכה להיות הראשונה שלו במשהו.
חייכתי חיוך מתוק.. והוא שוב ירד למטה עם נשיקות.. על כל גופי.. הוא הוריד ליב עדינות את המכנסיים והחל להעביר את אצבעותיו בעדינות על התחתון שלי. אני חושבת שהוא מייד שם לב שהייתי רטובה שם, כל כךר ציתי אותו באותו רגע. אבל ידעתי שאני בעצם צריכה לחכות, פחדתי לאבד אותו.. כ"כ פחדתי לאבד אותו. הוא נישק אותי עם שפתיו הרכות על התחתונים ולאט לאט הוריד גם אותם..הרגשתי את אצבעותיו ואת שפתיו מטיילות על רגליי... על ירכיי.. לאט לאט הוא עלה איתם והתחיל לנשק לי את אזור הטבור.. הייתי נוקשה כמו עץ. כל כך פחדתי. "שש... תירגעי" הוא לפתע לחש באוזני.. "אני רוצה שתהני מיזה.. תשתחררי.." הוא אמר בקול המתוק שלו. עשיתי מה שהוא אמר למרות שזה היה קשה.. זה היה כל כך מזור.. שונה.. מלחיץ. אבל רציתי את זה. הוא היחיד שבאמת סמכתי עליו בדברים האלה. הרגשתי את הנשיקת שלו שם למטה.. את הלשון שלו מטיילת שם על כל האיזור.. הוא לפתע הפסיק ושאל "ז..זה נעים לך?"
אני: "א..כ..כן.. א..אבל.. ז..זה לא מגעיל לך..?" בקושי הצלחתי לדבר.. הרגשתי רעד בכל גופי, צמרמורות שעולות במהירות מהרגליים אל הראש ובחזרה.. הרגשתי פרפרים בבטן.. בלב. זו הרגשה שאי אפשר להסביר בכלל.
בן: "אין שוב דבר שיכול להגעיל אותי אצלך" הוא אמר לפתע בביטחון מלא.
הוא ירד שוב למטה והמשיך.. זה נמשך בערך 10 דקות, אולי קצת יותר.. זה היה הדבר הכי כייף שחוויתי עד היום בנושא הזה. הוא פשוט עשה את זה כל כך טוב.. איך שהוא עקב אחריי כל תנועה שלי, אחריי כל תזוזה שלי והתאים את עצמו לזה..
---
אורית: "אני אומרת לך שלא דורון!" היא צעקה בכעס והמשיכה לסגור בדבק סיילוטייפ את הארגנים. הם התחילו לארוז תחילה את המחסן שלהם, אחריי זה יעברו לסלון, למטבח ואז לחדרים.
דורון: "אני לא יודע למה אבל אני לא מאמין!" הוא צעק בחזרה.
לפתע אורית נעשה רכה וחמימה, היא התקרבה אליו וליטפה את שיערו. "דיי דורון.. מספיק. תאמין לי.. לא היה בחיי שום גבר בלבדיך. אתה יודע את זה. מאז שאני ואתה התחייבנו זה לזו.. אני רק שלך" היא אמרה בקול כל כך שמכנע והוא האמין לה מייד, הם התחילו להתנשק נשיקה סוערת..
---
בן: "אבל בטוח נהנת?" הוא שאל כשעלינו על האופנוע שלו
אני: "באמת שנהנתי.. א..אבל אתה בטוחש זה לא הגעיל אותך?"
בן: "דיי נו טולי.. תאמיני לי! לא קיים שום דבר אצלך שיכול להגעיל אותי!"
אני: "בטוח?"
בן: "במליון אחוז!" הוא אמר בביטחון והתחלנו לנסוע לעבר ביתי.
נפרדנו די מהר כי היה כבר 1 בלילה ויש מחר ביצפר, וכמובן המבחן הענק בלשון.
נכנסתי הבייתה וראיתי את הוריי יושבים בסלון וצופים בטלוויזיה. צמוד לקיר היו מונחים 8 ארגזים, הם כבר התחילו לארוז. כל כך התעצבנתי.
"שלום" אמרתי בקרירות ועליתי במהירות לחדרי. התחברתי לאייסיקיו ורשמתי אוואי
-----
פה:[ עצובייי
בני שלי אני אוהבת אותך כל כך!!!
לירז&נועה לאבבב אותכם... 3>
-----
ישר נשלחה אליי הודעה
~*~*~
לירז - מאמיייי למה עצובי מה קרה?!
אני - סתם.. חזרתי הבייתה וההורים שלי כבר התחילו לארוז.. קשה לי עם זה!!!
לירז - אוף מאמי:[ את אומרת את זה ואני מרגישה כאב בלב
אני כל כך מפחדת להיות רחוקה מימך
*היא כתבה ואני הרגשתי צביטה בליבי*
אני - אני מבטיחה שיהיה בסדר.. מבטייה.. רק תביטיחי שלמרות המרחק הקטנטן
תמיד נישאר החברות הכי טובות
לירז - מבטיחה.. ניראה לך שאני אוותר על מלעונה כמוך?
אני - חחחחח רעה איחת! תמיד את מצליחה להעלות לי חיוך על הפרצוף,
לירז - נו וטוב שכך! הפרצוף שלך כל כך עקום שרק החיוך מציל אותו
אני - יוו מכשפה לכי תזדייני
לירז - בכייף:]
אני - חחח סתומה..
לירז - איך בן הגיב?
אני - למה?
לירז - ל..לזה שאת עוברת דירה כאילווו :]
אני - ואיייי שכחתי לספר לוו!!!!
לירז - מה?? חח אבל היית אצלו איך שכחת?!
אני - הינו עסוקים בדברים אחרים.... P:
לירז - שו?! שטו?! מה?! איפה מי מה מו במה הייתם עסוקים?!?!?!
אני - חחח חרמנית.. אני אספר לך מחר
לירז - לא רוצה נו..רגע אבל תעני... אני דודה?!
אני - חחח עוד לא את יכולה להירגע😊
לירז - יופי.. מאמי עפתי לישון... דברי איתי מחר בבוקר:]
אני - טוב אהבותי לאב יווווו
~*~*~
כיביתי את המחשב והלכתי לישון. למחורת התעוררתי בעשרה ל7. מייד קמתי לשירותים, צחצחתי שיניים ושתפתי פנים. בשתי מכנס ספורט שחור מן טייץ כזה מוד למטה פחות צמוד כמובן.. בצבע לבן. חולצה ארוכה מחממת צמודה בצבע לבן גם ומעל ג'קט ג'ינס רגיל [אין לי מושג מה הקשר] ונעלתי את נעלי הפומה הלבנות שלי. התאפרתי סידרתי את הישער שלי. עשיתי במהירות מערכת וירדתי למטה, ההורים כבר יצאו. הכנתי לי במהירות סנדוויץ' עם גבינה לבנה ומלפפון חתוך:] הוצאתי את הדפים בלשון ויצאתי לכיוון התחנה, בדרך קראתי אותם שוב ושוב וחזרתי על החומר כדי שאני אהיה מוכנה. גם בנסיעה עצמה חזרתי על החומר. אפילו שאני ובן למדנו ואני נהייתי די טובה בזה והתחלתי להבין הכל.. עדיין רציתי להיות בטוחה. הנסיעה הייתה די קצרה והגעתי לבית הספר. בשער חיכו לי נועה ולירז. נועה לבשה טייץ 3/4 וורוד, נעלי ספורט לבנות של ניו בלאנס וחולצה ארוכה בצבע לבן. התפאתי איך לא קר לה ברגליים.. לירז לבשה מכנס טרנינג רחב בצבע כחול כהה, סוצ'ר תואם לטרנינג עם פס לבן ונעלי ספורט רגילות לבנות. אמרתי להן שלום ונכנסתי לבית הספר. הלכנו לקפיטריה וקנינו שתייה ושוקולד למבחן:] נכנסנו לכיתה ועל הלוח היה מודבק דף עם סדר הישיבה.. נועה ישב עם איזה ילדה אחת, לירז ישבה על יד עמית כמובן [תמיד הם ביחד, איפלו בסידורים של מבחנים] ואני? לייד שובל. אוי זה כל כך עצבן אותי. התיישבנו במקומות המורה כרגיל חפרה קצת בשכל וחילקה לכל אחד 3 דפים, שכתוב בהם ב2 הצדדים, מפוצצים חומר ושאלות. הוצאתי עיפרון ועט מהקלמר והתחלתי לפתור. האמת שהלך די נחמד. באמצע המבחן שמתי לב שכל שנייה שובל מתקרבת עם המרפק שלה לצד שלי בשולחן. וכאילו ב'טעות' גרה עם המרפק שלה חזרה את העיפרון שלי שהנחתי לכמה שנות כדי להקיף כמה תשובות בעט. העיפרון היה בסוף הצד שהלה, התקדמתי עם חצי גופי העליון כדי לקחת אותו ולפתע שובל קמה וצעקה "המורה! היא מעתיקה מימני המורה! אני לא יכולה יותר ככה!" ..



יצא נחמד לדעתי:] תגיבווו הרבה!!
יש מצב אולי להמשך מחר..

יוווווו
עמודד 100!!!!!! חבר'ה=]
אני לא מאמינה
תודה לכם על כל התגובות והתמיכה.. אני אוהבת אותכם!

פרקקקקק מדהייייייים
זונננננעעע השובלל הזאתתתת בעעע...=\\

ומגייע לך את כל התגובות שבעולםם =]]

תודה רבה רבה רבה:]