חיים שלי , זה פשוט מדהיםםם
אין את כותבת מוששששששששלם :] כיפ לי לקרואאאא תהמשכים שלך
מואאאאאה
=פרק 65=
"מה זה?! נאמס לי כבר! פעם אחרונה, אני לא יכולה יותר לסבול את זה"
קמתי עקב הצעקות של אימי, עוד לפני שפתחתי בכלל את העיניים וניסיתי להבןי מה היא אומרת דלת חדרי נפתחה בבת אחת והרגשתי משהו נוחת עליי, בובי. הוא היה ניראה מסכן מתמיד. אמא שלי עמדה בפתח הדלת עם הידיים על המותניים, ממש כמו איזה מפקדת בצבא.
אני: "מ.. מה את רוצה מימנו?"
אמא: "מה אני רוצה מימנו?! שלא יעלה על הספה שלי! נמאס לי מימנו! כלב מטומטם!"
אני: "טוב מה את חושבת שאם תצעקי עליו הוא יבין? הוא כלב, הוא לא מבין" אמרתי בעצבים והתיישבתי על המיטה. אני שונאת לקום ככה, בלחץ, בצעקות.
אמא: "נכון, הוא רק כלב, הוא לא מבין. נמסור אותו וזהו"
אני: "חחחחח מה את אומרת" חייכתי חיוך עצבני
אמא: "מה שאת שומעת. בבית החדש הוא יהיה אך ורק בחצר! אני לא מוכנה יותר לסבול את הגוש שיער המהלך הזה!"
אני: "טוב טוב מה שתגידי" מלמלתי לה כדי שתהיה מרוצה והיא יצאה מהחדר. עלק בובי יהיה בחוץ, שהיא תהיה בחוץ. קמתי בעצבים וראיתי שהשעה 7 וחצי. רחצתי פנים וצחצחתי שיניים ואז קיבלתי מחזור. ממש אחלה בוקר! לבשתי ג'ינס רגיל בהיר, חולצה ארוכה לבנה ומעל סווצ'ר כחול של אדידס עם פסים לבנים. ירדתי למטה עם התיק, אפילו לא היה לי חשק לאכול.
"בגללך אני מאחרת לעבודה!" מא שלי צעקה עוד שהיא לוקחתאתהתיק שלה ויוצאת בתריקת דלת מהבית.
יצאתי כמה דקות אחרייה, רק כדי לא להיתקל בה. הלכתי אל תחנת האוטובוס וכעבור 2 דקות הוא הגיע, עליתי והייתי בדרכי לבית הספר.
---
אורית נהגה מהר מאוד עם הפלאפון על ברכייה והאוזנייה באוזנה הימנית.
אורית: "לא חייםזה בלתי אפשרי! מה זאת אומרת למה? אנחנו לפני מעבר דירה עכשיו, יש לך מושג עד כמה זה מעייף? לא לא..לא נו א....אני אומרת לך שלא. אולי בשבוע הבא, אחרי שהבית יהיה מסודר והכל. כן...ניראה כבר.. טוב, אני צריכה לנתק אני באמצע נהיגה אני באיחור רציני לעבודה, לא! אתה לא יכול לבוא! להתראות!" היא ניתקה בעצבים והמשיכה לנסוע. כעבור 10 דקות היא הגיעה לעבודתה. היא עלתה במהירות והסתגרה במשרדה.
---
"כן גברת מיטל, שנסבול מימך עוד איחורים? אני רואה שזה נהפך לשגרה אצלך" המורה מרה לי בקול המעצבן שלה ברגע שנכנסתי לכיתה, כרגיל, כל המבטים הופנו אליי.
"אני מצטערת, זה לא יקרה שוב" מלמלתי והתיישבתי במקומי.
נגמרו שעתיים הסטוריה והגיעה ההפסקה. אני, לירז ונועה ירדנו לקפיטריה, הן קנו אוכל וקולה ואני קניתי רק בקבוק מים, לא היה לי תאבון לכלום. ישבנו באחד השולחנות ובן וחברים שלו הגיעו, החבירם שלו הלכו לקנות דברים ובן התיישב על ידי.
בן: "מה נשמע מתוקה?" הוא הביא לי נשיקה קטנה בפה
אני: "יהיה טוב" אמרתי בעיפות
בן: "מה קרה?"
אני: "אתה יודע, ריבים עם אמא, בוקר מעצבן"
בן: "אהה...הבנתי, יהיה טוב יפה שלי מבטיח" הוא חייך את החיוך המושלם שלו וחיבק אותי.
נועה: "בן בן, אני חייבת לשבח אותך.... חחחח.....ענק מה שעשית עם שובל" היא צחקה
בן: "הכל בשביל טולי שלי!" הוא אמר בביטחון וחיבק אותי אליו
נועה: "ועוד מגיע לכלבה הזאת! אחריי מה שהיא עשתה לך עם חברות של..ה...." נועה מייד עצרה, היא הבינה שהיא פלטה משהו שהיא לא הייתה צריכה לפלוט. הי הסתכלה עליי בחשש ואני השפלתי את ראשי.
בן: "מה זאת אומרת? אני לא מבין, מה שובל עשתה לך?"
אני: "כלום כלום"
בן: "נו....."
התחלתי לספר לו הכל ובלי לאמר מילה הוא קם לעבר כניסת הקפיטריה, בדיוק שובל וחברות שלה נכנסנו. ראיתי אותו עוצר אותן, מעיף את 2 החברות שהיו איתה והתחיל לצעוק על שובל, הם רבו ולבסוף היא שתקה.
לירז: "איזה חמוד חחח, פותר לך את כל הבעיות!" לירז צחקה
אני: "אבל זה ניראה כאילו אני לא יכולה להתמודד איתה לבד...."
נועה: "מה פתאום זה לא קשור"
יום הלימודים הסתיים מהר יחסית ואני ולירז לקחנו את האוטובוס הבייתה. נכנסתי ואף אחד לא היה, עשיתי עם בובי טיול קצר וחזרתי הבייתה. ידעתי שהגיע הזמן לארוז, אני לא יכולה לדחות את זה יותר. לקחתי כמה ארגזים מהמחסן ועליתי לחדרי, הפעלתי שירים במחשב. התחלתי להוציא את בגדי הקיץ מארון, זה כבר לקח כמה ארגזים. אחריי זה עברתי לנעליים ולשאר הבגדים. נשארתי לי כמה זוגות גרביים ותחתונים, נעלי אדידס לבנות לביצפר, מגפי שפיץ שחורים למסיבה, כמה סווצ'רים ועוד קצת בגדים. אחריי זה עברתי לספרי הלימוד וארזתי כל מה שאני לא צריכה ליומיים הקרובים. ארזתי את שאר הספרים, הדפים וכל השטויות שהיו בחדר. לפתע הוא היה ניראה ריק כזה....לא אהבתי את זה.
---
בן יצא מהמקלחת והחליף לטרנינג אפור. הוא נכנס מתחת לשמיכה וראה טלוויזיה. הטלפון שלו צלצל
בן: "הלו?"
אורן: "אה אח שלי מה קורה?"
בן: "סבבה, מה איתך?"
אורן: "הכל טוב, מחר בסוף יוצאים כולנו?"
בן: "כן, נצא ככה בסביבות 9 וחצי עד שכולם יבואו"
אורן: אין בעיה, תגיד אני יכול לשול אותך משהו?"
בן: "חופשי, מה?"
אורן: "אתה כועס עליי בגלל תפקיד הקפטן של הקבוצה?הוא שאל בחשש
בן: "לא מה פתאום אחי שיהיה לך בהצלחה. נאי אגיד לך את האמת, בהתחלה כן התבאסתי, הייתי בטוח שזה יהיה אני, אבל אני שמחש זה אתה, ולא איזה טמבל אחר"
הם המשיכו בשיחתם ואחריי כמה דקות ניתקו. הגעגועים אל מיטל הציפו אותו. אבל איך זה יכול הליות, לפני 3 שעות הוא היה איתה בביצפר. הוא בחיים אל הרגיש ככה, מה שהוא מרגיש כלפי מיטל. הוא החליט לשלוח לה הודעה וכתב -*-יפה שלי אני אוהב אותך הכי בעולם!!!-*- הוא הניח את הפלאפון על ידו והחליט לישון קצת.
---
ישבתי מול הטלווזייה טחנתי 2 קערות קורנפלקס עם חלב, לפתע קיבלתי הודעה מבן.
-*-יפה שלי אני אוהב אותך הכי בעולם!!!-*-
החזרתי לו -*-גמני אוהבתאותך, הכי הכי הכי ביקום!!!-*-
שלחתי את ההודעה ועוד לפני שהספקתי להניח אתהפלאפון הוא צלצל..
כן, אני מודעת לזה שיצא פרק מעפן=[ לא נורא, לפחות משו.
2 פרקים מהממממממממממים
תמשיכי
יפה שליי:]]
הפרק פשוט מושלםם איזה מעפןןן?!!?!
לאבב יוו חיים שלי
מחכה להמשך
למה מעפןןן?
פרק יאאפה ואני רוצה המשךך חח
מחכהה
פרק מדהיםם.. כרגילל!!
המשךך... 😍
יצצצא ממש ממש יפפפה =]
אני אהבתתי :>
מאמי א-מ-ן וא-מ-ן שתעשיי עוד פרקים כאללה יפים כמו עכשיו :>
ושכל פעם שאני ייכנס אני יראה המשכים חדשים =]
אני פשוט מכורהה לסיפפור שלך!!
המשכים שלך לא יכולים לצאת מעפנים :]
מחכה להמשך!
אתר האהבה הישראלי