•°•°•°•רק ידידים•°•°•°• - העונה השנייה התחילה!

מדהים
תמשיכייי

מדהיייייייםםםםםםםםםם
חולה על הסיפוררר הזהההה
מקווה שיהיה המשך עוד מעט...
(בנתיים אני ילך להביא אישור מהרופא שלא הלכתי לביצפר חחחח)

אני רוצה המשךךך 😊

מדהיייים המשךךךך

נככון יש כאלו שמכורים לסמים?
ויש כאלו שמכורים לעבודה?
וייש כאלו שמכורים לאלכוהול?!!?








































אזזזז אאני מככוור לסיפוורר הזההההההההההההההההההההההההה!!!!!!

אאיןןןןןןן,זה ה-סיפוורר!!!!!!

ששני פרקים מדהימיים ומיוחחדדים!
אאל תזלזלי בכיישרון שלך!!!


תמשיכי הכי הכי הכי הכי מהר ששיישש!


אאווהב אותך! 3>

QUOTE (oshri_Ok @ 07/11/2006) נככון יש כאלו שמכורים לסמים?
ויש כאלו שמכורים לעבודה?
וייש כאלו שמכורים לאלכוהול?!!?








































אזזזז אאני מככוור לסיפוורר הזההההההההההההההההההההההההה!!!!!!

אאיןןןןןןן,זה ה-סיפוורר!!!!!!

ששני פרקים מדהימיים ומיוחחדדים!
אאל תזלזלי בכיישרון שלך!!!
מסכימה ^^

תמשיכייי 😁

המשך ?

כבר נמאס לי מכל הסיפורים האלה..

נמאס לך?=\\\\\\

QUOTE (avril14 @ 09/11/2006) כבר נמאס לי מכל הסיפורים האלה..
למה נמאססס?
שימי המשךךך :]

QUOTE (avril14 @ 09/11/2006) כבר נמאס לי מכל הסיפורים האלה..
לא למה נמאס לך?!
בבקשה תמשיכי את לא יכולה להשאיר אותנו ככה במתח בבקשה!!!
לא אני מתחננת!!!!

אם קצת קשה לך את יכולה לשים ביום 3 פרקים ואז לעדכן אחרי יום יומיים או משהו כזה, לא יודעת עזבי!!
אבל בבקשה תמשיכי לעדכן!!!!!

פליזזזזזזזזז
הלוואיי שתמשיכי, אוהבתת מואאאאאאה 😍

תמונה שלי 😉



איזה כלבים חמודים!!
מתה עליהם =)) 😁

כי כבר בקודי יש לי כח לכתוב.... 😢
אני כבר שמה את הפרק החדש... יצא מכוער

=פרק 66=

עניתי..

אני: "הלו?"
....: "למה את לא עונה לטלפון בבית?!"
זאת הייתה אמא שלי
אני: "את לא צלצלת!"
אמא: "אני כן את מתעלמת בכוונה"
אני: "טוב מה שתגידי, אני אומרת לך שלא שמעתי שום טלפון"
אמא: "בטח שלא שמעת.. שקרנית, את תמיד רגילה לשקר"
אני: "טוב.. למה התקשרת?"
אמא: "להודיע לך שכשאני חוזרת אני רוצה לראות את כל החדר שלך ארוז! מחרותיים אנחנו עוברים ואני לא רוצה שבגללך הכל יידפק"
אני: "טוב אל תדאגי"
אמא: "ועוד משהו. את לא יוצאת מחר לשום מסיבת סילבסטר"
אני: "מההה?" אמרתי ובלעתי את הרוק שנתקע בפי.. ידעתי שהיא בכוונה עושה את זה, וידעתי שאני כל כך הולכת לריב איתה על זה.
אמא: "כן..את נהיית ילדת מסיבות, זה לא מתאים לך!"
אני: "מה הקשר?! אני הולכת רק בחגים למסיבות! תגידי תודה שאני לא מהאלה שכל שישי יוצאים למועדונים!"
אמא: "אוו... את צריכה להודות על כך, לא אני. זה חג של נוצרים! את לא יוצאת נקודה!"
אני: "מה את אומרת.. את תראי שאני כן יוצאת. נמאס לי כבר שאת עושה לי דווקא"
אמא: "מה לעשות.. אני א-מ-א שלך ואני אחליט עלייך!"
אני: "את תראי שלא... לי נאמס לשתוק לכל דבר שלך! הפעם אני יוצאת לא מעניין אותי!... הלו?"
היא ניתקה. אוי כמה שהיא מעצבנת! עליתי לחדר שלי, היא ביאסה לי את כל המצב רוח, אפילו תאבון להמשיך לאכול לא היה לי. התחברתי לאייסיקיו וכתבתי אוואי.
-----
פה... עצבניתתתת!!!!!!! אל תשגעו!
בני איי לאב יו!
לירז ונועה דברו איתי... 3>
-----
נשלחה אליי הודעה..
~*~*~
אבלין - פה?
*זוכרים אותה?*
אני - כן.. מה המצב?
אבלין - מקווה שאת לא כועסת ששלחתי הודעה
אני - אהה למה שאני אכעס?!
אבלין - כי רשמת באוואי לא להציק..
אני - אהה..סתם.. לך מותר חח..
אבלין - מה קרה למה עצבנית?
אני - סתם אמא שלי גם כן..עזבי סיפור ארוך חח אני עצבנית פה כולי משתגעת!
אבלין - יש כישוףך כזה שקוראים אותו וניהיים רגועים..
אני - אני לא מתעסקת בדברים האלה.. את יודעת, אז עזבי
אבלין - טוב איך שאת רוצה
אני - :]
אבלין - תגידי איזו מוזיקה את שומעת?
אני - אממ...אני אוהבת שירים ישראליים, פופ, קצת ראפ.. כל מיני
אבלין - את אוהבת לינקין פארק?
אני - זאת להקה של פריקים לא?
אבלין - חח מה פתאום, יש להם שירים יפים.. אני אשלח לך רוצה?
אני - טוב.... אבל זה רוק?
אבלין - הממ.. כן
אני - אבל לא של החולי נפש האלו אני מקווה... אלה שצורחים ולא מבינים כלום
אבלין - חחחח אל דתאגי.. תאשרי
*היא שלחה לי 3 שירים*
אני - אישרתי תודה..
אבלין - סבבה.. אני זזה לסדר את החדר, תגידי אחריי זה אם אהבת או לא אוקיי?
אני - טוב.. אהה תגידי יש לך תמונות שלך במחשב?
אבלין - אמממ כן שנייה, יש לי 2 תמונות
אני - סבבה שלחי😊
*אני בדרך כלל אוהבת כשיש לי תמונות של חבירם וחברות במחשב*
אבלין - קיבלת?
אני - כן... אני כבר מסתכלת
אבלין - סבבה..אני עפתי.. להתראות:]
אני - ביי מאמי
~*~*~
פתחתי את התמונות שלה. אין ספק שהיא מיוחדת ושונה מכל הבנות. יש לךה שיער שחור חלק די ארוך אפשר לאמר, היא בעירה אבל צבע העור שלה מאוד יפה, יש לה עיניים כחולות מדהימות.. מהעיניים שנראים כמו עדשות זכוכית.. אפשר לשקוע בהן מרוב שהן מזכירות את הים. יש לי עגיל בגבה, סיידליפ [בצד של השפה למטה], כמה באוזניים וזהו מימה שראיתי. השפתיים שלה משורטטות בצורה מושלמת. בתמונה הראשונה היא לבשה מכנס שחור ארוך זרוק כזה, גופייה שחורה, חגורה שחורה והיא חייכה למצלמה, חיוך שחשף שיניים לבנות כל כך. בתמונה השנייה היא ישבה על הספה בבית שלה כניראה, היא לבשה מכנס שחור צמוד [הרוב אצלה שחור] וחולצה ארוכה שחורה.. היא חייכה חיוך קטן. כתבתי לה "את ממש מדהימה! ותודה על השירים אני כבר שומעת אותם". ירדתי למטה והבאתי כמה קרטונים. פתחתי את השירים, השיר הראשון היה Linken Park - Numb. הפעלתי אותו וההתחלה הייתה מוזרה מכל השירים ששמעתי עד היום. אולי בגלל שאני תמיד הייתי מקובעת על סוג מוזיקה מסויים. הגברתי והתלתי לארוז את שאר הדברים. עוד בגדים, עוד נעליים, מלא איפור שאני לא אשתמש בו בימים הקרובים, תמונות, אלבומים, ספרים, מחברות, חוברות, וכל מיני שטויות שהיו לי בחדר. השיר התנגן לו בלופים ודווקא הוא מצא חן בעיניי. הפעלתי את השיר השני היה Linken Park - Crawling .. הוא היה רועש יותר מהקודם, אבל גם אותו אהבתי. הבטתי בחדרי. לא היה בו כמעט כלום. שולחן מחשב, עלו המחשב והדברים של המחשב, בצד 3 ספרים של הביצפר, 4 מחברות, קלמר והתיק, מיטה, כמה בגדים על המיטה, ארון ריק.. ובו רק חצי מדף עם איזה כמה בגדים בודדים ו3 2 זוגות נעליים. על מדף האיפור והבשמים לא היה כמעט כלום. זה הביא לי דיכאון לראות ככה את החדר.. אני רגילה שהוא מלא בדברים, קישוטים, בובות.. תמונות. הוא פתאום היה רנאה כל כך ריק... כל כך.. לא יודעת איך להסביר את זה.
---
נועה שכבה על הבטן במיטתה ופתרה תרגילים במתמטיקה. היא תמיד הייתה גרועה בזה, המורה טרחה להזכיר לה כל שיעור. הפלאפון שלה צלצל והיא קמה בעצלות לעברו.
נועה: "הלו?" היא ענתה ושיחקה בשערה
שגיא: "נועה? מה המצב?"
נועה: "סבבה... מה איתך?"
שגיא: "מצויין.. יש לי היום חופש בא לך להיפגש?"
נועה: "סבבה איפה?"
שגיא: "רוצה לבוא אליי או אני אלייך וא ללכת לאנשהו? מה בא לך?"
נועה: "אמממ בא לך בית קפה או משהו? בא לי לצאת מהבית כל היום ישבתי ולמדתי מתמטיקה מחורבנת"
שגיא: "חחחח חכמה שלי... הייתי עוזר לך אם הייתי זוכר משהו"
נועה: "חחח טיפש"
שגיא: "לפחות מישהו מאיתנו חכם"
נועה: "כן הא? חח סתם.."
שגיא: "סבבה.. אני אאסוף אותך ב9 בערב?"
נועה: "קבענו" היא חייכה. היא כל כך התגעגעה אליו.
שגיא: "טוב.. הלכתי לסופר לעשות קניות, אני עוד אדבר איתך"
נועה: "טוב... ביי מתוק"
שגיא: "ביי נשמה"
נועה הניחה את הפלאפון במקומו וירדה למטבח, אמא שלה הייתה שם ושתתה כוס קפה יחד עם זה שקראה טופס כל שהו.
נועה: "היי אמא.."
קייט: "שלום לך... כל היום היית סגורה בחדר" היא הרימה את ראשה
נועה: "כן אני לומדת למתמטיקה זאת.. המורה כל הזמן אומרת לי כמה גרועה הייתי וכמה גרועה נשארתי" היא עשתה פרצוף עקום
קייט: "ואת..את מסתדרת עם זה?"
נועה: "כן אני מבינה קצת.. אבל עדיין זה נורא קשה. אולי אני אגיד למישהו מהכיתה שיעזור לי או משהו"
קייט: "בשביל מה? אני אזמין לך לשבוע הבא מורה פרטי"
נועה: "אבל בשביל מה? לא צריך.."
קייט: "צריך."
נועה: "טוב.. מה את קוראת?"
קייט: "סתם טפסים של החברה"
נועה: "לא מספיק את עובדת מלא שעות בעבודה גם בבית? חח"
קייט: "ככה זה.."
נועה: "טוב אני לוקחת משו וחוזרת ללמוד"
קייט חייכה ונועה פתחה את המקרר והוציאה בקבוק שוקו קר, היא מזגה בספל גדול והחזירה את הבקבוק למקרר. היא לקחה גם שקית במבה גדולה ועלתה לחדרה חזרה, להמשיך ללמוד.
---
חיים המאהב של אורית ישב באחד הפלאפלים בעיר, הוא הזמין מנה גדולה וחיכה לחברו שיגיע.
כעבור 10 דקות נתן, חברו, הגיע. הוא היה בשנות ה-30 לחייו. הוא היה די גבוה, מבנה גוף ממוצע, הוא היה שחום , צבע שיעו היה שחור וקצוץ ועיניו היו חומות. הוא היה ניראה די טוב. הוא התיישב מול חברו והליק סיגריה.
חיים: "מה איתך? אתה לא אוכל אה?"
נתן: "אכלתי עכשיו. על מה רצית לדבר איתי? שוב האישה הזאת, אורית?"
חיים: "כן... היא לא יוצאת לי מהראש אני לא יודע מה לעשות"
נתן: "חיים! אתה צעיר עוד... כל החיים לפניך! ואתה נתקע לי על אישה נשואה +ילדה.. מה קורה איתך? יש לך חברה.."
חיים: "אני לא אוהב אותה"
נתן: "אז תיפרד מימנה, למה אתה משלה אותה סתם?"
חיים: "והיא עוד רוצה להתחתן"
נתן: "הסתבכת"
חיים: "תודה רבה שאתה מזכיר לי"
נתן: "אין בעד מה" הוא חייך חיוך ציני "עכשיו לעניין, מה אתה מתכוון לעשות?"
חיים: "בשביל זה קראתי לך"
נתן: "תיפרד מהחברה שלך זה צעד ראשון. תשכח את אורית הזאת ותמשיך הלאה. זאת העצה שלי בשבילך"
חיים: "אוי! אתה אומר את זה כאילו זה כל כך פשוט"
נתן: "אבל זה מה שאתה צריך לעשות.."
חיים: "היא אומרת שהיא לא אוהבת את בעלה.. שהיא אוהבת אותי.. אבל שהיא לא יכולה להתגרש בגלל הילדה"
נתן: "אולי היא סתם מחרטטת? אתה לא יכול לדעת!"
חיים: "אולי נבדוק את זה..היא אומרת שחוץ מימני היא אפילו לא שוכבת עם בעלה.. ולא הולכת עם אף אחד אחר"
נתן: "אי אפשר לדעת"
חיים: "אולי תעזור לי?"
נתן: "איך?"
חיים חשב חצי דקה וחיוך עלה על פניו...
נתן: "נו מה אתה שותק?"
חיים: "יש לי רעיון...."
---
ישבתי בחדר שוב על המחשב, שומעת בלופים את השירים של לינקין פארק שאבלין שלחה לי. יש לה דווקא טעם מצויין. שמעתי את דלת הבית נטרקת והבנתי שההורים חזרו. החלטתי לא לדחוץ את עניין המסיבה וירדתי למטה.
אמא: "אני חוזרת הבייתה מהעבודה וזה מה שאני צריכה לקבל" היא אמרה בקרירות כשראתה אותי יורדת במדרגות.
אני: "כל הכבוד לך.."
אבא: "דיי.. תפסיקו. אורית אני הלכתי להתקלח... תפסיקו לריב" הוא אמר ונכנס לחדר המקלחת.
אמא: "מה את רוצה? לשכנע אותי ללכת למסיבה? אמרתי לא ואני התכוונתי לזה"
אני: "אבל אמא את לא מבינה ש.."
אמא: "שום דבר לא יעזור לך!"
אני: "מה את אומרת! אני לא שואלת אותך בכלל!" צעקתי בעצבים ועליתי חזרה לחדרי.
סתם הייתי במחשב וראיתי טלוויזיה עד הערב והלכתי לישון.
---
נועה: "אמא אני יוצאת אני אחזור עוד שעתיים בערך"
אמא: "טוב.. את עושה משהו מחר?"
נועה: "כן..מסיבה"
אמא: "תהני אני אביא לך כסף מחר"
נועה: "תודה" היא חייכה אלייה ונשקה לה בלחי.
נועה יצאה החוצה וראתה ששגיא לא הגיע. היא לבשה ג'ינס צמוד מאוד ונמוך בהיר, חולצה ורוודה ארוכה צמודה עם מחשוף קטנטן ומגפי קפיץ וורודות. כעבור חצי דקה הוא הגיע, היא נכנסה אליו לאוטו והביאה לו נשיקה קטנה בפה. כעבור רבע שעה של נסיעה הם הגיעו לבית הקפה הקבוע שלהם במרכז העיר. הם התיישבו בשולחן הפינתי והזמיניו כל אחד קולה ופנקייקים עם שוקולד.
שגיא: "את מחר באה למועדון שלי?"
נועה: "חחח תפסת בעלת" היא צחקה "כן.. עם כל החבר'ה"
שגיא: "סבבה אז ניראה אותך שם מאמי"
נועה: "כן..מה איתך.. התגעגעתי המון.." היא הניחה את כף ידה על כף ידו וליטפה אותה בעדינות.
שגיא: "תאמיני לי שגם אני התגעגעתי.. את כל הזמן נמצאת במחשבות שלי.. ובלב שלי.. אני פשוט אוהב אותך"
נועה: "איזה כייף לשמוע" היא חייכה והסמיקה מעט
שגיא: "אני יכול לשאול אותך משהו, אבל אני רוצה שתעני לי בכנות. אפילו אם זה לא מה שארצה לשמוע... אני מעדיף לדעת את האמת.."
נועה: "כן ברור מה?"
שגיא: "מה את מרגישה כלפיי..? את האמת"
היא שתקה חצי דקה ואז התחילה לאמר "א..את האמת כן? תראה.. אני לא יכולה להגיד שאני אוהבת אותך.. אני מפחדת מיזה. אני מפחדת להתאהב. אתה יודע.. עברתי מן טראומה כזאת עם אלירן.. אבל אני לא מפסיקה לחשוב עליך.. אני תמיד מדמיינת אותך.. ואז יש לי מן פרפרים מוזרים כאלה בבטן.."
שגיא: "תודה.. שענית בכנות. אני באמת מקווה שאני אצליח להשכיח מימך את כל הפחדים האלה"
נועה: "תודה..גם אני מקווה!"
---
התעוררתי ב7 וחצי בבוקר.. ידעתי ששוב אני הולכת לאחר היום. קמתי בלי חשק ושטפתי את הפנים. הוצאתי מהארון ג'ינס צמוד בהיר שהשארתי אותו, חגורה לבנה, סריג ארוך לבן צמוד ואת נעלי האדידס הלבנות שלי עם הפסים השחורות. התאפרתי קצת,ה כנתי מערכת ויצאתי לכיוון האוטובוס. כעבור חצי שעה כבר הייתי בבית הספר, השעה הייתה 8 וחצי. נכנסתי לכיתה והיה שיעור מתמטיקה. נכנסתי בשקט, היא בדיוק עזרה לתלמיד כל שהו, והכיתה די רעשה. הייא בטוחה שהיא לא תשים לב אבל היא פתאום הסתובבה "לא תפסיקי לאחר לעולם הא?!" היא עצקה "תגשי אליי בסוף השיעור!"
אני: "טוב.." סיננתי אלייה והתיישבתי על יד לירז. העתקתי את התרגילים מהלוח והתחלתי לפתור, תרגילים כאלה קשים ומעצבנים. פונקציות, נעלמים, מי המפםגר שהמציא את זה?! מידי פעם לפעם שמעתי את המורה צועקת על נועה על הטעויות שיש לה. במקום לעזור לה היא צועקת, זה כל כך עצבן אותי. בסוףך השיעור נגשתי אל המורעה והיא חפרה לי בשכל כמה שזה לא טוב שאני מאחרת ומפסיקה חומר. היא גם אמרה שבפעם הבאה שאני אאחר היא לא תכניס אותי לכיתה. ממש יופי. המחנכת נכנסה וכולם התיישבו במקומות ..
המורה: "אני אגיד את זה וזהו כי יש לכם לשון עכשיו. היום הסילבסטר.. מה שכולכם נהוגים לחגוג. תעשו מה שאתם רוצים.. אבל כולכם מגיעים מחר לבית הספר!"
הכיתה התחילה לצעוק ואמרה בציניות "כן ברור שנבוא". זה היה ידוע מראש שאף אחד לא יבוא חוץ מתלמידים בודדים. הלימודים נגמרו ב1 וחצי והגעתי כבר הבייתה. כל הבית היה ארוז לגמריי. שוב נכנסתי למן דיכאון כזה..עליתי לחדרי והתחברתי לאייסיקיו , הייתי על אונליין
~*~*~
בן - אהובתי?
אני - אה מאמי?
בן - היום ב9 ורבע ככה תיהי מוכנה טוב?
אני - טוב בובי..
בן - את רוצה לישון אצלי?
אני - אני לא יכולה מחר אנחנו עוברים דירה שכחת?
בן - ואז תגורי קרוב אליי:]
אני - מה אתה שמחחח חחחח
בן - חחח אסור לשמוח כשהחברה שלי תגור 10 דקות הליכה מימני?
אני - מותר ברור שמותר:]
בן - טוב בובה.. אני עף לאימון אז אני אתקשר אלייך ב5 ככה כשאני אחזור
אני - טוב... בהצלחה! אוהבת אותך!
בן - אוהב יותר😊 מוואה
~*~*~
אני - אבלין?
אבלין - היי:]
אני - מה המצב?
אבלין - הכל טוב, אצלך?
אני - יהיה טוב.. מחר אנחנו עוברים לת"א.. כל כך לא בא לי לעזוב הכל פה
אבלין - אבל ת"א וחולון זה לא כזה רחוק
אני - אני יודעת אבל עדיין.. טוב עזבי לא רוצה לדבר על זה סתם מעצבן..
אבלין - אוקיי... 😊 שמעת את השירים?
אני - כן.. אהבתי! מזויקה שונה ויפה כזאת!
אבלין - אני שמחה שאהבת..בהזדמנות אניא שלח לך עוד שירים פשוט אני צריכה לארגן את הכל להיום
אני - את יוצאת?
אבלין - כן אבל לא למועדון, סתם עם חברים נראה מה נעשה. אני גם חוגגת את חג המולד אגב חחחח
אני - את נוצרייה?
אבלין - כן....למה?
אני - לא סתם
אבלין - מפריע לך?
אני - חחח למה שיפריע לי? זכותך
אבלין - כי יש אנשים שזה מפריע להם
אני - חחחח אז לי זה לא:]
~*~*~
התכתבתי עוד טיפה ואז הלכתי לישון קצת, הייתי ממש עייפה..
---
עמית ולירז היו בחדרו של עמית. הוא שכב על המיטה והיא שכב בין רגלין, עם גבה אליו.. שניהם צפו בטלוויזיה מתחת לשמיכה.הוא חיבק אותה וליטף את ביטנה
לירז: "מאמי..מימה אתה הכי פוחד?"
עמית: "מה זאת השאלה הזאת?"
לירז: "סתם.. תענה"
עמית: "אממ..לאבד אותך.. להיות לבד"
לירז: "מה ז"א לבד, בלי חברה כאילו?"
עמית: "לא..לבד..כאילו לבד בעולם. נגיד בלי משפחה גם"
לירז: "אה...באמת מפחיד" היא אמרה בשקט
עמית: "ומימה את הכי פוחדת?"
לירז: "מהמוות"
עמית: "אבל כולם מתים בסוף.."
לירז: "אני יודעת.. וזה מפחיד. במיוחד אלה שמתים לפני הזמן שהם צריכים למות. נגיד בגיל צעיר.. מתאונות, מרצח.. זה כל כך מפחיד אותי. אני רק מדברת על זה ויש לי צמרמורת בכל הגוף.. לפעמים אני מדמיינת אם יקרה לי משהו כזה ואני ישר מתחילה לבכות".
---
"ה...ה..הלו?" עניתי בקול ישן אל עבר הפלאפון שצלצל
בן: "יפה שלי.. הערתי אותך?"
אני: "חח כן.."
בן: "טוב..חזרת מהאימון..תחזרי לישון אני אהיה אצלך ב9 ורבע ככה"
אני: "טוב.. לאב יו"
בן: "לאב יו טו מהממת שלי".
חזרתי לישון ולבוסף קמתי ברבע ל8 בערב.
כנסתי לתהקלח ועשיתי פן כדי שהשיער יהיה ממש חלק, קרשים כאלו. התיישבתי למטה ואכלתי קורנפלקס. אמא שלי בדיוק יצאה מהחדר שלה.
אמא: "עשית פן אני רואה.. יפה לך" היא אמרה בזלזול
אני: "כן..את יודעת אני יוצאת למסיבה... ככה שאני רוצה להראות טוב"
אמא: "זה לא ממש עוזר לך" היא ניסתה בכח לבאס אותי "ואת לא יוצאת"
אני: "תראי שכן"
אמא: "אין בעיה, נראה" היא אמרה בעייפות ונכנסה חזרה לחדרה.
עליתי חזרה לחדר שלי כשסיימתי לאכול, דיברתי עם לירז וקבעתי איתה שתהיה אצלי ב9.
הוצאתי את הבגדים מהארון. לבשתי את המ שקניתי עם לירזב קניון. חצאית מיני קצרצרה, גופייה שחורה מהממת.. היא חצי שקופה עם כל מיני נצנצים ופייטים שחורים עלייה. שמתי גרביים דקות לבנות, שיהיה לי נוח במגף:] התיישבתי על הרצפה ולקחתי את המראה הקטנה, טוב נו לא ממש קטנה. פשוט יותר נוח לי להתאפר כשאני יושבת על הרצפה:|.. שמתי בהתחלה מייק אפ, על זה קצת פודרה, צללית בצבע לבן וטיפה שחור למטה.. עיפרון שחור, רימל, שפתון בצבע וורוד נוצץ ולבסוף סומק. הסתכלתי במראה ובאמת נראתי מדהים. הוצאתי את המגפיים ומהארון ובאתי לנעול אותם..ואז שמתי לב שהם קרועים! חתוכים!! לגמריי!!!! "אאאאאאממממממממממאאאאאאאאאאאא!!!!!!!!" צרחתי בכל כוחי.כל כך התעצבנתי עלייה! מה היא חותכת לי את המגפיים כדי שאני לא אצא??!?!?! זו הנעל היחידה שמתאימה!!! הרגשתי איך הדמעות עומדות להתפרץ החוצה אבל עצרתי אותן בכח. ירדתי למטה בעצבים וראיתי שהיא לא בסלון, פתחתי את דלת חדרה בחוזקה והיא ישבה על מיטתה עם כוס קפה ביד "אמרתי לך שאת לא תצאי היום" היא אמרה בכזה טון רגוע שעור יותר מחירפן אותי.
אני: "תגידי לי את השתגעת!?מה את חותכת לי את המגפיים!? מה עלזאזל לא בסדר איתך?! מה ביקשתי!? כולה לצאת?!"
אמא: "אמרתי לך שאת לא תצאי היום" היא שוב חזרה על דברייה ברוגע.
אני: "הם עלו 700 שקל! את תקני לי חדשות! אני חסכתי להם 3 חודשים!"
נזכרתי באותה תקופה שהיא לא רצתה לקנות לי כלום כי הייתי ב'עונש' אז חסכתי מהבייביסיטר שהייתי עושה לפני חצי שנה.
אמא: "אני לא קונה לך שום נעליים חדשות"
אני: "אוייי אני שונאתתת אותךךך"
עליתי לחדרי בעצבים והרמתי טלפון ללירז
לירז: "הלו?"
אני: "אווחחחחח את לא מבינהה מה קרה!!" צעקתי
לירז: "מה יש לך? מה קרה?" היא נלחצה
אני: "אני מתלבשת מתאפרת מתארגנת.. כמעט מוכנה באה לשים את המגפיים השחורות שלי.. ומה אני מגלה?! שהן קרועות! האמא המשוגעת הזאת גזרה לי אותם ממש אבל! הכל בשביל שאני לא אצא היום!"
לירז: "מההה? וואי אני בשוק.. מה תעשי? כבר 9 אני בדיוק באה לצאת אלייך"
אני: "יש לך מגפיים שחורים?"
לירז: "אממ כן השפיץ היפות האלה..את מכירה אותם"
אני: "את נועלת אותם היום?"
לירז: "לא אני יביא לך עכשיו, אל תדאגי.. מזל שאנחנו באותה מידה" היא צחקה וגרמה לי גם לחייך בדרך.
---
בן הסתכל על עצמו במראה. הוא חייך עלצמו והרגיש דביל לשנייה. הוא לבש ג'ינס שמונח יפה על הגוף בצבע בהיר עם קרעים כאלו, חולצה קצרה בצבע לבן עם כתובית יפה עלייה ונעלי נייק לבנות יפות. השיער שלו היה מסודר בצורה מושלמת. הוא שמע את צפצופי המכונית מתחת לחדרו והבין שאורן הגיע. הוא ירד ונכנס למכונית הלבנה של אורן. אורן לבש ג'ינס עם שפשופיםזרוק כזה, גופייה שחורה יפה, ונעלי אדידס לבנות. הם התחילו לנסוע לכיוון הבית של מיטל.
---
צלצול הפעמון נשמע ואני מייד ירדתי לפתוח. זאת הייתה לירז. היא הייתה כל כך מהממת!!! היא לבשה ג'ינס צמוד מאוד ונמוך בצע כהה ולא ממש נפתח למטה אלא בגזרה ישרה, סטרפלז לבן רגיל לא כל כך חשוף ומגפי שפיץ בלנות. הג'ינס היה מעל המגף, לא בתוכו. היא החזיקה שקית בידה והבנתי שאלו המגפיים. עלינו לחדרי וכשחלפנו על פני החדר של ההורים אמרתי בקול "כן.. אמא שלי לא נותנת לי לצאת אז נלמד ללשון" לירז התאפקה שלא לפרוץ בצחוק. נכנסנו לחדר שלי ואני במהירות נעלתי את המגפיים ולירז תיקנה את האיפור. לקחתי 150 שקל מהמגירה.
לירז: "יאללה יצאנו?" היא אמרה ועמדה על די הדלת.
אני: "לא..אי אפשר מהדלת"
לירז: "מה זת אומרת אי אפשר מהדלת, מאיפה נצא מהחלון?" היא אמרה בציניות וצחקה. כשהיא שמה לב לפניי הרציניות היא נהייתה רצינית גם. "את לא רצינית" היא אמרה.
אני: "אני מאוד רצינית" הנהנתי בראשי לאות הסכמה "אין מה לעשות, יאללה בואי זה לא כזה מסובך"
לירז: "מה לא מסובך, להזכיר לך שאת גרה בקומה שנייה?"
אני: "נסתדר, בואי"
כיביתי את האור בחדרי ופתחתי את החלון הוצאתי רגל אחת, את הגוף ואז את השנייה, עמדתי על הגג, הבטתי למטה וכל כך פחדתי פתאום.. זחלתי לצד של הגג ראיתי את לירז יוצאת אחריי וממלמלת לעצמה "היא לא נורמלית, היא חולת נפש..." ואני התחלתי לצחוק.
אני: לירז נעלת?" לחשתי כמעט בקול לעברה
לירז: "את הדלת? כן.. אני לא עד כדי מפגרת.." היא אמרה בפחד..
שתינו צחקנו וכעבור כמה דקות כבר היינו למטה. ראינו את בן ואורן עומדים מחוץ לאוטו וצוחקים להם.
אני: "ממש מצחיק"
בן: "להזכיר לך.. שזה מה שהייתי צריך לעבור" הוא צחק ואני נזכרתי שכשהוא מהיה בא אליי הוא היה מטפס מהחלון..
נכנסנו לאוטו ותהחלנו לנסוע לעבר ביתו של עמית, הוא כבר חיכה בחוץ, נכנס ונסענו למועדון.
בן: "איך נועה באה?"
אני: "הנהג שלה מסיע אותה"
אורן: "פשש...טחונה זאת אה??"
לירז: "חחח כן" היא אמרה ונישקה את עמית.. הם היו כאלה חמודים ביחד.
עמית לבש ג'ינס רגיל, חולצה לבנה קצרה.
הגענו למועדון וראינו את נועה בחוץ, היא גם הייתה לבושה ממש יפה. היא לבשה ג'ינס נמוך וצמוד בהיר מאוד, מגפיי שפיץ לבנות, את הג'ינס היא הכניסה אל תוך המגף וסטפרלז דומה מאוד לשל לירז בצבע אדום. היא הביאה לי וולירז כובע כזה של סנטה קלאוס... ולא הפסנקו לצחוק. שמנו את זה עלה ראש ונראינו כמו לייצניות. למרות שהיו הרבה עם כובעים כאלה. הלכנו כולנו לקיוסק לייד וקנינו 2 בקבוקים קטנים של סמירנוף ורדבולים. כל אחד שתה 2 כוסות. כבר התחלתי להרגיש יותר כייף:] קניתי קופסת סיגריות וככה גם בן, לירז, אורן ועמית .חחח חבורה של חשישיניקים.
נועה: "אתם הולכים לחנוק אותה הלילה" היא צקחה. ב10 וחצי נכנסנו למועדון וישר התחלנו לרקוד, המוזיקה הייתה פצצה! היה כל כך כייף!
נועה: "אני כבר חוזרת" היא אמרה לנו ונעלמה.
---
נועה: "מאמייי" היא עצקה לעבר שגיא והוא הביט בה המום
שגיא: "את..את פשוט מדהימה"
הוא יצא מהבר והביא לה שניקה ענקית בפה.
שגיא: "אני כל כך אוהב אותך"
היא חייכה והביאה לו עוד נשיקה .. הפעם ארוכה מאוד..
שגיא: "עם מי את פה?"
נועה: "עם החבר'ה של פעם שעברה"
שגיא: "אהה..סבבה אם אתם צריכים שתייה או כל דבר תבואו לפה"
נועה: "תודה מאמי.."
היא פתאום ראתה מישוה חולף על פנייה. היא הייתה מוכנה להישבע שזה אלירן.
שגיא: "מה קרה מאמי?"
נועה: "א..כ..כלום.. אני..חשבתיש ראיתי אל אלירן עכשיו, כניראה דמיינתי.."
שגיא: "אני מקווה.. אם יהיה משהו ישר תבואי ותגידי לי טוב?"
נועה: "אוקיי.."
הם התחבקו עוד ואז נועה חזרה לכולם.
---
שתינו ממש הרבה, כולנו היינו בראש טוב.
בן: "יפה שלי..עוד 10 דקות 12" הוא אמר וההתרגשות התחילה להציף אותי.
המשכנו לרקוד עד שלפתע המוזיקה התחלשה, התחילו להבהב מלא אורות ויצא עשן ממלא מקומות..
"10...9..." הדי ג'יי התחיל לספור לאחור
בן נעמד מולי.. וככה גם שאר הזוגות במועדון..
"9..7...6.." לחשנו אחד לשני
"5...4...3...2..." הדי ג'יי המשיך... "1....הפי ניו איררררררררררר" הוא צרך ואני ובן התנשקנו בלהט, וככה כולם.. הנשיקה הייתה כל כך ארוכה והמוזיקה שוב התחזקה. כולם צרחו וקפצו באוויר וירדו מהתקרה מלא נצנצים. זה היה כל כך קסום! אחריי דקה ומשהו של נשיקה אורכה ומלאת תשוקה התנתקנו..והבטנו אחד בשנייה
אני: "אני כל כך אוהבת אותך"
בן: "גם אני אוהב אותך מאוד יפה שלי.. את האור של החיים שלי!" הוא צרח ונישק אותי שובץ. הבטנו על כולם... כולנו התחבקנו.. ראיתי איך לירז ועמית מאושרים.. וכך גם נועה ושגיא. המשכנו ככה לרקו עוד איזה שעה ומשהו, כבר היינו מסטולים לגמריי.
ראיתי את אורן עם איזה מישהי ממש חמודה.. שמחתי בשבילו.
נועה: "אני עפתי לשירותים כב באה"
אני: "לבוא איתך?"
נועה: "לא זה בסדר.." היא צעקה ונעלמה.
---
נועה הלכה לכיוון השירותים והם היו ריקים כמעט חוץ מאיזה 2 בנות שעמדו מול המראה.
היא נכנסה לתא השירותים וברגע שסגרה את הדלת, היא ראתה את אלירן. הוא עמד מאחורי הדלת. היא מייד באה לצאת אבל הוא עצר אותה.
נועה: "זוזז מיפהההה"
אלירן: "שום זוז ושום נעליים" הוא תפס אותה זחוקה
נועה: "מה אתה עושה עוף מימניי!!!" היא רצחה בכל כוחה, אבל המוזיקה גברה על קולה.
אלירן: "עכשיו... אנחנו נשחזר את מה שעשינו באותו יום בפאב.." הוא התחיל לפתו את מכנסי תוך כדי שהוא נשען על הדלת וחוסם לה את הדרך החוצה.
נועה: "מה?? מה אתה רוצההה??"
אלירן: "מה את לא זוכרת????????" הוא הוציא את הפלאפון שלו מהכיס והצמיד לה אותו לפנים. היא עמדה המומה עם הפלאפון בידה.. היא ראהת איך שניהם מזדיינים פשוט בתא השירותים.. הכל צולם
נועה: "מ..מה זה הדבר הזהה?"
אלירן: "זה את ואני מתוקה.." הוא חייך חיוך אכזרי "זה לפני שאיבדת את הזיכרון הדפוק שלך. את יודעת מי הייתה החברה שלי אז? מיטל! כן כן מיטל!! ואת פשוט הזדיינת איתי בזמן שהיא ואני היינו חברים!"
נועה: "מ..על מה אתה מדבר?!" היא צעקה הודמעות החלו לרדת מעיניה
אלירן: "מה ששמעת, הייתז ונה לא קטנה"
לפתע עברו לה מלא הבזקים בראש.."את משקר אתה משקר!" היא עצק'ה ואחזה את ראשה בחוזקה.
אלירן: "שקטטטט עכשיווו..."הוא הכניס לה סתירה חזקה..היא המשיכה לבכות והוא החל למשוך את הסטרפלז שלה כלפי מטה.. הוא התחיל גלעת בה ולנשק את החזה שלה בכח.. הוא פתח את כפתורי הג'ינס שלה והיא המשיכה להאבק בו..
אלירן: "הפעם הבאתי קונדום" הוא חייך לעצמו.. היא עמדה קפואה, היא לא האמינה.
אלירן: "תפסיקי כבר לבכות..אפשר לחשוב מה זה! ולה אני הולך לזיין אותך ..כל כך חזק.. עד שתבכי!"
היא צרחה שוב .. והוא? הכניס לה עוד סתירה. הפעם יותר כואבת מהראשונה.
'זה לא יכול לרות לך, זה לא יכול, תעצרי את זה' היא אמרה לעצמה. בשנייה שהוא הסתובב כדי לפתוח את הקונדום היא פרצה בחוזקה את הדלת החוצה והתחילה לרוץ חזרה לרחבה. היא הלכה אל שגיא והוא מייד יצא מהבר.
שגיא: "מה קרה לך?! את בסדר?! למה בכית!?"
נועה: "א..אני לא מרגישה טוב"
שגיא: "למה בכית ככה מה קרה יפה שלי!?" הוא חיבק אותה
נועה: "אני פשוט לא מרגישה טוב, אני נוסעת הבייתה"
שגיא: "אני אחזיר אותך, חכי פה"
כעבור 5 דקות הם יצאו החוצה ונכנסנו למכונית של שגיא, הם התחילו לנסוע, הפעם בלי מוזיקה. רק שילבו ידיים.. ליטפו זה את זו. כשהם הגיעו לביתה של נועה הוא עצר.
נועה: "מאמי, אתה יכול לעלות איתי?"
שגיא: "טוב מאמי... אבל לא להרבה, אני צריך לחזור יצאתי באמצע משמרת"
נועה: "טוב.." הם נכנסנו לביתה של נועה ועלו לחדרה. הוא נפעם מהבית הענק שיש לה.
היא הורידה את המגפיים ולאחר מכן את הג'ינס.. היא לא התביישה מימנו בכלל באותו רגע, לא היה אכפת לה מכלום, אבל הוא בכל זאת הסתובב. היא לבשה חולצה ארוכה ענקית בצבע לבן ושנארה עם תחתונים, החולצה במילא הייתה כמו כותונת כזאת. היא נכנסה מתחת לשמיכה.. הוא חיב אותה ונשק לה במצח
שגיא: "את בטוחה שהכל טוב? משהו קרה לך, אני יודע"
נועה: "לא קרה כלום.. באמת"
שגיא: "בטוח?"
נועה: "כן"
שגיא: "טוב..אז אני חוזר לעבודה, את יורדת לנעול?"
נועה: "לא..זה ננעל אוטומטי אחריי 20 שניות"
שגיא: "אה....אוקיי.." הוא חייך
נועה: "חחח כן זה מוזר באמת"
הוא נישק אותה כמה נשיקות קטנות על הפה "אני אוהב אותך, אני אדבר איתך מחר" ויצא.
נועה התכרבלה בתוך עצמה והרשתה לדמעות שוב לפרוץ החוצה.
---
"שמת לב שנועה לא באה? כבר כמעט שעה עוד מעט! נו מה נסגר?!" צעקתי ללירז
לירז: "היא בטח עם שגיא נו"
אני: "אני כבר באה" אמרתי לבן והלכתי לבר, שגיא בדיוק נכנס
אני: "שגיא! נועה לא איתך?"
שגיא: "אל תשאלי.. היא יצאה מהשירותים כולה בוכה..היא לא הרגישה טוב, החזרתי אותה הבייתה"
אני: "מה למה היא לא הודיעה לנו?!"
שגיא: "היא ממש לא הרגישה טוב.. באמת. אל דתאגי היא בסדר"
אני: "טוב... תודה שגיא"
המשכנו לרקוד ולהשתולל ולהתשתגע.. עד שהגיעה השעה 4 וחצי.. יצאנו החוצה והיה כל כך קפוא. בן חיבק אותי אליו ונכנסנו כולנו אל תוך המכונית. הדלקנו את החימום ונסנעו. עמית ירד ראשון ואז לירז.. הגענו לבית שלי ובן יצא איתי החוצה. הוא הביא לי חביוק ענק ונשיקה "מאמי, שיהיה לך בהצלחה מחר, אני אדבר איתך.. אוב אתך נסיכה.."
אני: "גם אני אוהבת אותך" התנשקנו עוד טיפה עד שאורן כבר התחיל לצפור:| בן נכנס למכונית ואני טיפסתי לחדרי,החלפתי לבגדי שינה, ונכנסתי מתחת לשמיכה.
---
בן: "אחי מי זאת הילדה הזאת שהיית איתה כמעט כל הזמן?" בן שאל אותו באמצע הנסיעה לביתם
אורן: "וואי אין אחת חמודה חבל לך על הזמן, קוראים לה לירון.. היא מפתח תקווה אבל"
בן: "כן היא חמודה מאוד"
אורן: "החלפנו מספרים נראה מה יהיה.. לא בא לי מישהי אבל... יענו למשהו רציני"
בן: "חחחחח גמני הייתי כמוך עד שהכרתי את מיטל"
---
למחורת קמתי מהרעשים בבית, הסתכלתי בשעון שעל הפלאפון והשעה הייתה 9 בבוקר. פתחתי את הדלת וראיתי שההובלה כבר מוציאה את הרהיטים.
אני: "טוב שהערתם אותי בכלל.. למה לא, הייתם משאירים אותי פה"
סיננתי לעבר אבא ואמא
אבא: "התכוונתי בדיוק להעיר אותך. אני עולה להוציא את המחשב ולארוז אותו..בואי תארזי את מה שהשארת".
עלינו לחדר שלי וארזתי את שאר הדברים שהיו בחוץ.. עלו 2 אנשים והתחילו לפרק את המיטה, את השולחן, את הארון ואת שאר הדברים. אבא ארז את המחשב ולקח את הארגז הגדול איתו למטה למכונית. לקחתי את הדובי שלי שהיה על הרצפה בצד החדר, פועלים בהמות, זרקו אותו ככה. זה היה הדובי שבן קנה לי..3> לקחתי גם את בובי. אני ואמא ואבא נכנסנו למכונית והתחלנו לנסוע לעבר הבית החדש, ההובלה הייתה מאחורינו.
אמא: "אני יודעת שאת יצאת אתמול. ואת עוד תשלמי על זה!"
אני: "טוב"
אמא: "מה טוב מה טוב"
אני: "אמרתי טוב.. כבר לא אכפת לי מה תעשי"
ככה המשכנו לריב עד שאבא עצר את האוטו.
אבא: "הגענו". יצאנו מהאוטו והפועלים גם עצרו.. אני חישפתי בעיניי את הבית עד שאבא הצביע על הבית שאליו אנחנו עומדים להיכנס. זה היה בית ע-נ-ק-י. הוא היה בצוע בצבע קרם כזה, הוא היה ממש גדול. אמא ואבא התחילו להכניס את הדברים שהיו באוטו והפעולים התחילו להוציא את הארגזים ולהכניס לדירה. רק אני עמדתי בחוץ, מחבקת את הדובי ביד אחת, ואת בובי ביד שנייה, מסתכלת לעבר הבית החדש. \



יצאאא ממש מגעילל 😢 מרוח ולא יפה!

ואואואו!!
יצצצא מעללףףף לאללה..
איזהה בהמממה האלירן הזה בעעע להקיייא ממנו...=\
ואיזהה אמא רעה שיואו...=\\\

הממששךך
דחוףף..=]

אל תדברי שטויות, פרק יפה מאוד אפילו😊))
~חיבוק~

תודה שאת בכל זאת ממשיכה לכתוב אותו בשבילנו😊