=פרק 67=
אבא: "נו, אהבת?" הוא חיבק אותי עם יד אחת וחייך חיוך מנצח. שמתי לב איך הוא בטח מתפלל בלב שלו שאני אגיד שכן.
אני: "כ...כן" אמרתי ולא שיקרתי. זה באמת היה בית יפה. ממש מול היה כביש רגיל כזה, הבית היה צבוע בצבע לבן, והיו מסביבו עצים ושיחים. הוא היה עם 2 קומות ועוד קומת מרתף כזאת, ככה אבא הסביר.
אבא: "וזה לא הכל, יש פה בריכה והאיזור ממש טוב. הוא אומנם לא גדול כמו הביתה קודםא בל את בהחלט תאהבי אותו"
אני: "אז למה בכלל עברנו לפה, אם הוא במילא קטן?"
אבא: "הוא לא קטן.. הוא פשוט לא גדול כמו הקודם"
אני: "זהו, זה כל מה שיש פה? אני לא מבינה בכלל בשביל מה עברנו פה" אמרתי בביאוס והסתכלתי על כל המובילים שמרימים את הדברים.
אני: "אבא איפה כל הריהוט?"
אבא: "אנחנו קונים חדש"
אני: "טוב שזכרתם להגיד, גם לי?"
אבא: "אם תרצי, זו בהחלט הזדמנות לעשות שינוי"
חייכתי חיוך מאולץ והתיישבתי על שפת המדרכה תוך כדי זה שכל שנייה אני אומרת "תיזהרו זה שביר, זה למעלה, כן גם זה, לא אי אפשר לקחת, לא לא לזרוק"
אבא: "אולי תכלי עלשות סיבוב קטן סביב הבית? תראי את החצר, את המרפסת, את הגינה?"
אני: "טוב..." אמרתי בחוסר רצון וקמתי. הייתה לנו גינה דיי נחמדה, הלכתי אל החלק האחורי של הבית די אהבתי את הבריכה.
התכופפתי ונגעתי עם אצבעותיי במים שהיו מאוד קרים. הסתכלתי סביב והמקום באמת היה יפה כזה, מרגיע. הלכתי לצד של הבית בו הייתה מן מרפסת כזאת והמשך של הגינה
לאחר מכן חזרתי לכניסה של היבת ונכנסתי פנימה. הבית באמת לא היה גדול כמו הקודם. הרצפה הייתה קרמיקה חומה כזאת, צבע כזה מעצבן. מימין היה את המטבח ואת פינת האוכל, ואז יש מדרגה והיה סלון בגודל רגיל ונחמד. היה שם חדר אמבטיה וחדר שירותים די חדשים ויפים ו2 חדרים. היו דמרגות, עליתי ולמעלה היה עוד חדר שירותים, 3 חדרי שינה ומן פינה כזאת כמו מסדרון כזה. נכנסתי לכל החדרים והם היו זהים לחדר שלמטה. גודלם היה סבבה, רגיל כזה, כולם היו צבועים בצבע לבן שכואב בעיניים, בכל חדר היה חלון גדול יחסית. נכנסתי לחדר האחרון והוא היה יותר גדול מהשאר, היה לו חדר עם דוש ושירותים, מרפסת קטנה ויפה, כל כך רציתי את החדר הזה, אבל ידעתי שההורים בחיים לא ייתנו.
---
"הלו?" נועה ענתה לצלצול הפלאפון שלה שלא הפסיק לצלצל
שגיא: "הערתי אותך?"
נועה: "כן מאמי....לא משנה.. מה קורה?"
שגיא: "סבבה מה איתך?"
נועה: "סבבה.. עייפה" היא צחקה
שגיא: "שאני אתקשר יותר מאוחר?"
נועה: "אמממ טוב.. רגע מה השעה?"
שגיא: "בוקר, מוקדם בשבילך, תחזרי לישון" הוא צחק
נועה: "בא לך להיפגש היום?"
שגיא: "בדיוק מה שבאתי לשאול אותך"
נועה: "חחח טלפתיה. באיזה שעה?"
שגיא: "אני אהיה אצלך ב5 בערב ככה?"
נועה: "טוב... ביי בנתיים מאמי"
שגיא: "ביי מתוקה"
נועה הניחה את הפלאפון על ידה וחזרה לישון.
---
הלחץ רק גבר וגבר, כעבור דיה רבה זמן כל הארגזים והדברים כבר היו בפנים. הם סידרו הכל ואני מייד ניגשתי לאבא ואמא שישבו על כסא במטבח
אני: "אני יכולה את החדר הגדול למעלה?"
אבא: "כ..כן למה לא?"
אמא שלי תקעה בו מבט כועס
אורית: "אנחנו נהיה למטה. אל תתקרבי לחדר הזה אפילו"
אני: "ט...טוב... ומה עם שאר החדרים למעלה?"
אבא: "אחד חדר עבודה והשני כניראה... ניראה כבר"
אני: "טוב.. מה עם רהיטים מתי נלך לקנות?"
אמא: "מחר אחרי שתחזרי מהבית ספר, את תבואי איתנו"
אני: "תודה באמת.." אמרתי בציניות. פתאום לא מפריע לה שאני אבוא איתה. אני יודעת שאם זה היה תלוי בה היא בכלל לא הייתה נותנת לי חדר אלא משאירה אותי בחוץ.
---
אורן: "פשש... איך זה מרגיש, חודשיים?"
בן: "האמת שלא האמנתי שאני אהיה איתה חודשיים בהתחלה, אבל עכשיו? אני רוצה להיות איתה מאה שנה"
אורן: "בטח זה ימאס לך.. כמו שקרה עם שלי"
בן: "להזכיר לך שהיא בגדה?"
אורן: "אתה אוהב אותה עדיין?"
בן: "לא, ניראה לך?! סכסכנית מפגרת"
אורן: "וחושב עלייה לפעמים?"
בן: "ממש לא"
אורן: "חחח עלק"
בן: "נשבע לך"
אורן: "טוב יאללה אנחנו נאחר לאימון בו"
בן: "יאללה אחי"
בן לקח את תיק האימון שלו ושניהם יצאו לדרך.
---
לירז ועמית ישבו אצלו בחדר, הפעם הם דאגו לנעול לפני כן. שניהם היו עם בגדים תחתוניים בלבד, הוא רק עם תחתון והיא עם תחתונים וחזייה.
עמית: "אני יודע שאת תתחרטי על זה"
לירז: "אבל אני לא בתולה, זה לא שאתה הראשון שלי או משהו" היא קמה מעליו. לא הפריעה לה העובדה לשכב איתו, היא שכבה עם 2 לפניו.
עמית: "אבל עדיין"
לירז: "אולי אתה צודק" היא אמרה ועמית קצת התאכזב, אבל הוא כל כךא הב אותה שהוא לא רצה להתקדם כל כך מהר.
---
נועה התעוררה בשעה 3 וחצי בצהריים.. היא נכנסה להתקלח ולבשה מכנס טרנינג ארוך לבן וחולצה ארוכה צמודה צהובה. היא ירדה למטה וראתה שאין אף אחד בבית, יום חופש לג'רמי ועליזה, הם יצאו לקניות... 'מגיע להם' חשבה לעצמה. היא התיישבה בשולחן המטבח ואכלה דגני שוקולד. לאחר כמה דקות הפלאפון שלה צלצל והיא עלתה לענות.
נועה: "הלו?"
שגיא: "קמת כבר מאמי?"
נועה: "כן לפני שעה ככה"
שגיא: "אהה סבבה, איך ישנת?"
נועה: "מצויין חח .. הייתי צריכה את השינה הזאת"
שגיא: "נהנת אתמול?"
נועה שתקה, מה היא תגיד לו? 'כן נהנתי שגיא, חוץ המעובדה שאלירן ניסה לאנוס אותי'..
נועה: "כן בטח, היה מצויין! ואתה?"
שגיא: "מאוד... אני עוד חצי שעה אצלך, מה בא לך לעשות?"
נועה: "סתם נשב אצלי..."
שגיא: "סבבה"
נועה: "אז ביי בנתיים יפה שלי"
שגיא: "ביי מתוקה"
נועה הנחה אתהפלאפון על המיטה וחזרה למטה לאכול, כשהיא סיימה היא ראתה קצת טלוויזיה ואז צלצול הפעמון נשמע, היא ידעה שזה שגיא והלכה לפתוח. הוא הדביק לה נשיקה גדולה בפה "התגעגעתי אלייך!"
נועה: "גם אני התגעגעתי אליך.." היא חייכה במבוכה.
הם נכנסנו והוא ישב על הספה והיא שכבה עם ראשה על ברכיו.
שגיא: "איזה יפה את..." הוא אמר פתאום
נועה: "חח מה?" היא קמה מימנו "אתה יותר" היא חייכה
שגיא היה מכור לחיוכים שלה.
שגיא: "האמת שאני צריך לספר לך משהו.."
נועה: "גם אני צריכה לספר לך משהו"
שגיא: "תתחילי?"
נועה: "לא, אתה קודם"
שגיא: "טוב.. אינ יודע שמפריעה לךה עובדה שאני מעשן.. א..אבל אני.. אני מעשן גם סמים קלים"
נועה שתקה כמה שניות ואז אמרה "מ..מה? מה זאת אומרת סמים קלים?"
שגיא: "חשיש." הוא השפיל את ראשו "אבל פעםב.. פעם בשבועיים ככה, בשביל הכייף"
נועה: "למה לא אמרת לי? זה מגעיל! אין כזה דבר סמים קלים!"
שגיא: "אבל זה לא עושה שום דבר"
נועה: "טוב זנכרת לספר לי..." היא אמרה בציניות
שגיא: "פחדתי שתכעסי"
נועה: "ומה אני עכשיו? לא כועסת? אני כועסת מאוד!"
שגיא: "אני אפסיק אם את רוצה"
נועה: "כן בטח... אי אפשר להפסיק, אתה בטח מכור וזה.."
שגיא: "אני לא מכור נועה תירגעי, זה רק מסמים קלים, אם זה מפריע לך אני לא אגע בזה יותר! את יודעת שבשבילך אני אעשה הכל!"
נועה: "באמת? זה פוגעבך, אני רוצה שתפסיק אז"
שגיא: "אני אפסיק" הוא חיבק אותה אליו "ו..מה רצית לספר לי?"
נועה: זה בקשר לאתמול.. א..עזוב זה לא ממש חשוב"
שגיא: "נו מה?.."
נועה: "זוכר שהלכתי לשירותים וחזרתי בוכה?"
שגיא: "כן... כי לא הרגשת טוב"
נועה: "א..אז לא בדיוק"
שגיא: "מה זאת אומרת?"
נועה: "אל..עזוב עזוב את זה, זה סתם נו.."
שגיא: "נו? התחלת אז תספרי"
נועה שתקה כמה שניות ולבסוף אמרה בבת אחת "אלירן ניסה לאנוס אותי"
אתר האהבה הישראלי