חחחחחח נראה.. לא יודעת עדיין..
אם אני אספיק אני אפרסם..
[: אוהבבבת..
יאו המשךךךךךךך
חבל שזה לא היה איתי 😢
אוי מדהיםםםםםםםםםםםםםםםםםםם
מהר מהר המשךךךךךךךךךךךך
2 פרקים מעלפיםםםםםםםםםםם
לירניי זה פשוט שלמותתתתת
אהבתיי ברמותתת
יאוו איך אני אוהבת ת'סיפוררר
אני פשוט בהלם מהכישרון הזהההההההה
כישרון רץץ...
תמשיכי לרשום תמידדדדדדדד
מור'צי 😊
מאמי
המשךך
דחוףף =]]
התגעגעתיי =\\
בנות, מצטערת שאתמול לא פירסמתי פרק..
פשוט היה לי ללמוד למבחן ענקי,
והיום, אחרי המבחן [:, אני מפרסמת את ההמשך..
אוהבת אתכן והמשך יום מקסים...
"מי אתה בכלל י'מסכן!?" כפיר השיב..
"הבנאדם שיגרום לך לחטוף אזהרה עכשיו במשטרה" עידן אמר,
שלח את ידו לכיס כדי להוציא את הפלאפון שלו..
"חחחחח...יאללה יאללה תתחפף" אמר לו כפיר ונתן לו אגרוף בעינו השמאלית..
עידן נפל על הרצפה, מחזיק בעינו שנטפה דם...
"אח..." לחש ומנסה להתאפס על עצמו ולצבור כוחות..
"כפיר לך מפה, עשית מספיק נזק.." אמרתי בשקט..
"אני עוד אחזור.. את תראי!" הוא צעק עליי, שלח חיוך ויצא מהבית...
"אתה בסדר?" שאלתי את עידן, מתקרבת אליו מעט..
"מה את שואלת אם אני בסדר!? את.. את בסדר!?"
"הוא ניסה לאנוס אותי עידן.. אתה קולט.. לאנוס..."
"בואי מותק, בואי תקומי.. תיכנסי להתקלח" הוא אמר, נתן לי את ידו והרים אותי למעלה..
"הצלת אותי" לחשתי לו, והוא הביט בעיניי, חייך חיוך קטן..
"אני מחכה לך פה, לא עוזב אותך שנייה לבד..
לכי להתקלח.. תירגעי קצת" הוא אמר לי, והלכתי למקלחת..
נשכבתי על הרצפה במקלחת, וברז המים הקרים טיהר אותי מכל הגועל שהרגשתי....
"מרגישה יותר טוב?" שאל אותי עידן כשיצאתי מהמקלחת עטופה במגבת..
"אפשר להגיד.." אמרתי בשקט, עדיין בהלם ממה שאירע בביתי לפני כמה דקות..
"מי זה היה?" הוא שאל אותי, והתיישבתי לצידו על הספה בסלון..
"זה סיפור ארוך, קצת הסתבכתי איתו" ניסיתי להסביר.
"הוא נראה דפוק אופיר.."
"כה..אני יודעת.."
"טוב לא נדבר עליו, בואי תירגעי" הוא אמר שהבחין בי בוכה..
"בואי.." הוא הוסיף, קירב אותי אליו וחיבק אותי חיבוק חם ואוהב..
"עידן אני כל כך מודה לך, אין לך מושג כמה" לחשתי לו, מוחה את הדמעות מעיניי..
"אין על מה אופיר, מזל שהופעתי.."
"באמת מזל, אחרת לך תדע מה היה קורה"
"אני מצלצל למשטרה, צריך לספר על זה"
"לא..אל תצלצל! תיתן לי לפתור את זה.."
"אופיר מספיק עם השטויות! תראי מה הוא עשה לך מה את דפוקה!?"
"דיי עידן, תסמוך עליי.." אמרתי לו והוא התעצבן..
...
"אז מה שלומך מתוקה שלי?" שאלה אותי אמא שנכנסה לחדרי,
בלי לדפוק על הדלת קודם.
"בסדר.." אמרתי עם חצי חיוך, מכסה את גופי בשמיכה,
כדי להסתיר את הצמרמורת שהשתלטה על גופי..
"איך עבר עלייך היום?" המשיכה לשאול, והעדפתי לא לספר לה..
לא רציתי שהיא תשתולל, תאבד את העשתונות ותשגע אותי..
העדפתי לשמור את זה לעצמי, רק אני עידן וכפיר יודעים על זה וזהו..
...
ישבתי במרפסת של הבית על כסא הנדנדה הלבן..
מסתכלת אל המרחקים, ונותנת לרוח הקרירה להרגיע אותי מעט מכל המתח..
התכסיתי בשמיכה דקה ,
ולגמתי ממיץ התפוזים שמזגתי לכוס שלי לפני דקות ספורות..
האוויר היה כל כך נקי ונעים למגע,
שרציתי להנציח את הרגע לזה לנצח..
את הרגע שאני נעלמת מהעולם, בורחת מהבעיות וחיה בתוך בועה..
בועה שהעבר מחוק ממנה, שאין לה עתיד,
ושהיא חיה בהווה, ומקבלת אותו כמו שהוא..
...
^"אני מקווה שאת בסדר אופיר, אם תרצי משהו אני כאן"^
קיבלתי הודעת SMS מעידן שדאג לי כל כך..
^"יהיה בסדר, מנסה להירגע"^ שלחתי לו בחזרה,
והנחתי את הפלאפון על השולחן הקטן שנמצא לידי..
"פירי.?" שאל אותי בן, וניסה להזיז את הדלת ולהיכנס למרפסת..
"מותק שלי קר בחוץ, תישאר בפנים" אמרתי לו,
והוא לא ויתר.. כאילו הוא חש שעובר עליי משהו..
"צה להיכנס.." הוא התווכח והתחיל לילל..
"נו טוב" אמרתי בלית-ברירה והכנסתי אותה פנימה..
הוא התיישב על הרגליים שלי, והסתכל רחוק..
"נכון קר?" שאלתי אותו ועשיתי פרצוף כועס.
"לא" הוא השיב בקמצנות, ואחרי רגע קט התחיל לצחוק..
"פירי עצובה" הוא אמר לי.. "לא..לא עצובה, מה פתאום?"
"עצובה" הוא המשיך.. וידעתי שאני לא יכולה לשקר לו.
"לפעמים עצובים בחיים בן, אבל זה עובר" הסברתי לו ונישקתי אותו בלחי..
"אוי ואבוי מה נתת לו לצאת החוצה?!
קור כלבים בחוץ" אמא שלי התחילה לצעוק עליי, ובן נבהל..
היא מיד הושיטה את ידה לבן והכניסה אותו לבית,
ואני המשכתי לשבת בחוץ עד השעות הקטנות של הלילה..
..
"היי.." אמרה לי רוני, והלכה על קצות האצבעות לעבר המרפסת...
"שש.. כולם ישנים"
"תיארתי לעצמי.. ולמה את לא?"
"לא מצליחה להירדם.. היית אצל נעמה?"
"כן..היא הזמינה אליה עוד כמה, היה נחמד"
"יופי, לכי לישון"
"כן, אני באמת אזוז לישון. לכי גם את"
"כן..כבר" סיננתי אותה.. והיא הלכה לחדרה..
דמעה אחר דמעה יצאו מעיניי, הרגשתי כל כך רע,
כל כך עצובה, וכל כך בודדה.. לא יכולתי לשתף אף אחד, וגם לא רציתי..
כל כך רציתי את אבא לידי באותם הרגעים, שהוא ייתן לי חיבוק קטן של אהבה,
יקרוץ בעינו השמאלית וינשק אותי נשיקה רכה בלחי..
זה היה מעלים את כל העצב והרוע מהחיים שלי..
היה נותן לי תחושה של הגנה,
ויותר מזה?.. יותר מזה אני לא צריכה..
...
"היה מעלף אתמול, הוא כזה חמוד השחר הזה..אלוהים!" התלהבה ספיר,
וסיפרה לי בכל הדרך לבית הספר על הדייט שהיה להם,
ועל כמה שהיא נהנתה..
אני רק שלחתי לה מידי פעם חיוך, ושיחקתי אותה מקשיבה..
לא יכולתי להתעסק בשום דבר, פרט לאירוע שקרה אתמול בביתי..
להתנהגות של כפיר, לאונס הנמנע..
ובכלל לחוסר המזל שיש לי לאחרונה..
..
^"אני נוסעת לבקר את דפנה, אני אחזור בערב"^ שלחתי לאמא שלי הודעת SMS,
בזמן שהכנתי לי תיק קטן עם סנדוויץ' ושתייה..
ידעתי שאמא תסכים,
ואפילו לא חיכיתי לתשובה ממנה ויצאתי ישירות לתחנת האוטובוס..
..
"דפנה אני באה אלייך, טוב?" שאלתי אותה..
"בטח, אני מחכה לך.. לא קרה משהו, נכון?"
"אני כבר אספר לך שאני אגיע.." קיצרתי.. וניתקנו את השיחה...
"12.80 ₪" אמר לי נהג האוטובוס, ומסרתי לו את הכסף..
"קחי,זה לך.. למקרה שיעבור סדרן" הוא אמר לי,
לקחתי את הקבלה והתיישבתי באחד המושבים הקרובים..
הנחתי את התיק על הרצפה, הדלקתי את ה- MP3 שהבאתי עימי, והאזנתי לשירים..
*"אך לפעמים הלב שלי נשבר,ולכן מתחיל לרעוד
ולפעמים יש לי צורך מוזר..לצאת ולנדוד..
צורח בורח..למקום שלא יציקו לי...
צורח קורא לך, שתבואי לחמם אותי..
כשקר לי..."*
..........
המשך יבואא...
מאמי
יצא
לך
מדהים
כמו
תמיד
אין
אני
חולה
על
הסיפור
המהמם
הזה
שלךךך =]
הוא
הכי
יפה
בעולםם...=]]
המשךך
דחוףף=]]
סופההה תודה מותקק.. התגעגעתי [:
קיפוש יהיה טוב, don't worry- be happy
[:
ואו כמה פרקים!
את כותבת מדהים!
המשך
אתר האהבה הישראלי