[B][COLOR=purple]
אמממ התבלבלתי קצת בפרקק הראשוןןןן אוקיי תיראו...
אזז אממ הינה.. זה היה אמור להיות כככה...
היה ממש מוקדם בבוקר...
נשמעה דפיקה קטנה בדלת...
היא עוד הייתה ישנהה..
"מיזהה??" שאלה אימא של אליאן
"אמיר" הוא ענה
"בוא.. תיכנס.. זה היום האחרון שלך בארץ? לכן אתה עם המזוודות עליך?, אתה יכול להשאיר אותם כאן.. ולעלות אלייה למעלה.. בשביל מה לך לססחוב אותן "היא אמרה בנדיבות...
"תודה.." אמיר אמר וחייך חיוך מזוייף של שמחה..
הוא עלה למעלה הוא פתח את הדלת .. היא כבר קמה..
היא ישבה על המיטה בחדר והדליקה סיגריה אחרונה שנשארה לה בקופסא..
אמיר.. שהיה לו יותר מקשה לקבל את העובדה הח-ד-ש-ה.. שהיא התחילה לעשן שוב אחרי שכמעט מתה
מהסיגריותת העביר לה מסע שיכנועיםם שתפסיק.. אבל באותו יום לא היה לו כוח בכלל לריב איתה על זה
"אליאאן לא מתחשק לי לריב איתך אבל את יודעת שאני לא אוהב את זה אז אם את יכולה בבקשה לא לעשן לידי עכשיו..."הוא אמר לה
"אוחח אני לא מבינה אותך!!! חיית עם זה שנתיים שלמות ועכשיו פתאום אתה לא יכול?!" היא אמרה בכעס
" חייתי עם זה לפני שאת כמעט ממתת מזה@!!! והצלחת כמה זמן בלי זה! אז למה המשכת!?~"
"ככההה !! כי אני רוצה!! אולי תעזוב אותיי כבר?
תפסיק להגיד לי מה לעשותת אנחנו לאא בגן.. כבר גדלנו...
אני מעשנתת ואולי תקבלל את זהה כעוובדה וזהו!!
נמאסס כברר!! "
"אליאן זה רק כי אני אוהב אותך ודואג לך!"
"יופי אמיר אז זתפסיקק עם זה כבר!!!!!!!!1 "
"אני רק לא מבין.. למה.. את הצלחת בלי זה אזז למה את ממשיכהה!!!"
"אמיר דיי כבר תעזוב אותי!!, ממש לא באלי לריבב איתך!!"
"לא רב איתך.. אליאן.. רק ביקשתתי ממך לא לעשן לידי עכשיו.. כי אני רוצה לדבר איתך ואת יודעת שאני לא אוהב את הריח.."
"אוקיי נו דבר.." אמרהה בקוצצר רוח בעודה מכבה את הסיגרייה..
"יודעת מה.. אני לא יודע אפילו מה חשבתי לעצמי שבאתי לכאן! חשבתיש אני יצליח לדבר איתך אבל לא! את השתנת את כבר לא זאת שהכרתי לפני 5 שנים את כבר לא אליאן
אליאןן שלי!!! חברה שלי !!!! שאותה אני אוההב...
באתי לכאן כדי להזכיר לך שהיום זה היום האחרון שלי בארץ.. ולהביא לך את זה.... אבל לא משננה... להתראותת.. חיים מוצלחים שיהיו לך!" הוא הניח קופסא אדומה קטנה על השולחן ויצא מהחדר בטריקת דלת.
אליאןן נותרה עם פה פתוח היא לקחה את הקופסא שזה הרגע אמיר השאיר וישבה על המיטה.. לקח לה זמן לקלוט מה הלך כאן..
היא פתחה את הקופסא הקטנהה
----------
בתוכה היתה שרשרת מזהב.. שהיה רשום עלייה
a&a
שזה אמיר ואליאן..
אליאן החלה לבכות...
היא בכתה ובכתה..
והדמעות שלה לא הפסיקו לזלוג...
היא לקחה את הקופסא של הסיגריות שלה
התחילה לפורר אותה לחתיכותת , לקרוע אותה,
"רקק בגללל זה אלוהיםםםםםםםם איך יכולתיי
רקקק בגלל זה לאבדד אותוווו רקק בגלל זהה"היא אממרה לעצמה..
היא לא האמינה.. היא ידעה שהוא שונא את זה..
אבל היא לא חשבהה שזה מה שיגרום לה לאבד אותו..
אם רקק היא לא הייתה מעשננת.. א
ם היא רק הייתה מקשיבהה לו,
מזה היה משנה סיגריה עכשיו או אחר כך..
'אז הייתי מעשנתת אותה אחר ככךך
אייזה מטומטממתת אלוהיםםםםםםםם' היא חשבה לעצצמה...
היא חשבה שאוליי יש עודד תקווה
אולי הוא עדדין לא נסעע..
אולי קרה משהו למטוס,
אולי הטיסה התעקבה או משהו...
היא צילצלה לפלאפון של אמיר
"שלום הגעתם לפלפאון של אמיר ,
אני לא נמצא עכשיו אז תתקשרו מאוחר יותר תודה"
ענה לה המשיבון שלו,
אחח רק לשמוע את הקול שלו...
הדמעות שלה עדדין המשיכוו לררדדתתת..
היא צילצלה לבית שלו
"הלו?"ענה לה דולב ,
דולב הוא אח של אמיר,
הוא ידיד מאוד טוב של אליאן.
"דולב? זאת אליאן.."
"אלייאנני מה קורה מתוקה?"
"לא טוב בכלל...
יש לך מושג אם אמיר כבר טס?"היא שאלהה בתקווה..
"כן.. הוא שלח לי הודעה כשהוא עלה למטוס,
הוא רשם שאין לו סוללה ממש אז זה הודעה אחרונה ושהוא כבברר במטוס..
למה ? לא דיברת איתו???" דולב נלחץ.
"רבנו.." היא אמרה והדמעותת שלה המשיכווו לרדת...
וכבר שרפוו לה העניים מרובב דמעות
"אני מצטער ..." דולב אמר בעצצב...
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
-אחרי שנתיים-
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
תגיבוו אםם אתםם רוצייםם הממשךך!
אווהבתתת
יוווווווו אורייייי שלי זה מושלםםםםםםםםם !
ממש מהמם נישבעת לךךךךךךך
יוווווווווווו
אהבתי בטירוף
תשמשיכי הכי גדחוטף בעולם !@%$
זה מ-ו-ש-ל-ם
יאא תודה מיכליי שלי איך אני אוהבת אותך
התגעגעתי אלייך מתי אתת באה אל ביתספר?
ואיך אני ימשיך.. בקושי מגיבים לי 😢
תאמיני לי יגיבו ואנינ מקווה שיום שלישי נישבעת לך נימאס לי כבר להיות בבית זה משע אותי =\
ורגעעעעע תגידי למה את לא ניכנסת לאיסי ישלך איסי חדש אהובתיייייי ?!
בקיצוווווווור אני אוהבתץ אותךךך וגם אני התגעגעתי אלייייייייייךך
חחחחחחחח זוכרת שנה שעברה?! חצי שנה שקיבלנו תעודות מאחורי הבניין של חטיבה ב' עם הדבר עם מחדדד יותר נכון עם הסכין של המחדד חחחחחח 😊
ששששששש.... לא מספרים לאפחד ;]
חיחיחי
ואז שהלכנו למזכירות והמזכירה לא הבינה מה ישלנו חחחח 😁
אוהבת אותך !
ואיך כולם אמרו שאנחנו מפגרות ותראי השנההההההההה .. חחח ירודים 😁
חחחחח
דברי איתי אהבבבבבה שלי
יאוווו רוברטושששש איזההה עצובב זה!
אהבתי ת'רעיון מאודדד!
מה שנתיים?!מהההה?
חח אני בשיאא המתחחח
וזה יותר יפה מהראשון;]
א ה ב ת י המוןןןןןן
יפיתי=]
נווווווווו יא מחוווואנים תגיבו 😊😛
חח אני רוצה המשך היום !
נווווווווו יא מחוווואנים תגיבו 😊😛
חח אני רוצה המשך היום !
יאאא מייכליי כפפרהה עלליךךךך!!!
איךך אני אוהבתת אותץךך!!
ובבבבבבבבבבבטוחח שאני זווכרתתת
איךך אני יכוללה לשכווחח 😊 כפפרעליינווו@@2
ייאלהל תחזריי לביתתתספר אני מתגעגעגעת...
יפיתי?חח תודהה מאממיי שמחה שאהבת
ובאמת חשבתי על רעיוןן מזה יפה אני מקוהו שהייה תגובות ואני יעשהה אותו 😊
תודהה מתוקהה
אווהבתתתת
תתגייבוווו...
נשמעע סיפור אחד הנדירים המשך מאמי
מאמי ממש יפה המשך [: !
את מוזמנת לקרוא את הסיפור שלי עינייך היפות..
יאאאאא מאכזבבבבבבבבבבת
תממשיכי
וקראתי את מה שאמרת לי לקרוא
חחח גמר אותי עם ה-אמיר בסוף
זה בדדיוק
אוללי מחר תביאי לאמיר לקרוא את זה #$%^ חחחחחחחחחחחחחחח
סתם
חח שירקהה אולי באמתת אני יביא לו ?
חח טוב למרותת שלא ממש אההבתם -שמתי ללב -
היינה הממשך
יש לך מושג אם אמיר כבר טס?"היא שאלהה בתקווה..
"כן.. הוא שלח לי הודעה כשהוא עלה למטוס,
הוא רשם שאין לו סוללה ממש אז זה הודעה אחרונה ושהוא כבברר במטוס..
למה ? לא דיברת איתו???" דולב נלחץ.
"רבנו.." היא אמרה והדמעותת שלה המשיכווו לרדת...
וכבר שרפוו לה העניים מרובב דמעות
"אני מצטער ..." דולב אמר בעצצב...
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
-אחרי שנתיים-
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
"ארד?????" אליאןן צעקה לו
"מה מותק?"
"אתתה יכול לבווא לעזוור
לי דקקהה עם הארגזים???."
"כבר בא אלליאניי"אוראןן צעק לה בחזרה
"חחח וואי תודה שבאאאת, ב
וא תעזור לי לפרק את הארגז הזה.."אליאן אמרהה בשמחה..
"בכיףף"אררד אמרר בחיוךך
ונתן לה נשיקהה קטנה באף😊
"תודה 😊" אמרה אליאן ןנשקה לו
בחזרה.. אבל בפה..
הם המשיכו לפרוק ארגזים
עד שהגיעו לארגזים של אליאן..
אליאן ביקשה מארד לצאת מהחדר..
שהיא מעדיפה לעשות את זה לבד..
"אין בעיה .. אם זה מה שאת רוצה.."
אמר בחיוךך ויצא..
אליאן ישבה במשך שעה שלמה
והתחילה לפרוק את הארגזים שלה
זה היה כל כך מוזר..
היא ראתה דבריםם שהיא לאא ראתתה שניםםםם
ולפתע היא ראתה קופסא קטנה
היא פתחה את הקופסא..
"אליאני מאמי... את לא צמאהה או משהו?
את רוצה שאני יביא לך לשתו....
מזאת השרשרת הזאת?" ארד אמר..
"אה... אמממ.. זה.. אממ.. סתם...
שרשרתת שאממ.. קניתי לשנינו..." המציאהה אליאן בשנייה..
"ממה מהמממתת שלי!!! איזהה חמודהה..
לכבוד השנהה שלנו??? " הוא חיבק אותה ונישק אותהה
נשיקהה ארווכהה וסוחפפתת ..
"כן.. לכבוד השנה.."אליאן אמרה ועיקמה את הפרצוץ :\..
"למה היא מאובקת?" ארד שאלל בחשד..
"אמ... כי קניתי אותה לפני שבועיים בערךך .."
אליאן ידעה טוב מאוד
שזה לא שרשרתת שהיא קנתה לשניהם..
היא ידעה טוב מאוד ממי השרשרת
ולמה היא מלאה באבק...
אליאן וארד המשיכו לפרוק ארגזים עד שגמרו ...
הם ישבו וצחקו
במשךך שעתיים בערך..
עדד שארד היה צריך ללכת הוא נשק לה נשיקה ארווכה בפה ויצא..
אליאן נותרה לבד.. בבית העננק הזה..
אליאן עברה לגור עם אבא שלה..
ההורים שלה התגרשו בשנה שעברה
אימא שלה נסעה לאיטליה למשך החודשים הבאים
אז היא נשארה בארץ עם אבא שלה..
אליאן נשכבה על המיטה 'הרווסהה מעייפפותת' חשבה לעצממה..
היא החזיקה ביד את השרשרת
A&A...
היא הסתכלה עלייה טוב טוב..
ושוב.. כל הזכרונותת החלו לעלותת בה..
'עד שהכלל נשכחחח על שסוף סוףף
הצלחתי לשכוח ממנו..
די אליאןן תפסיקי כבר שנתיים עברוו מאז הוא לא יחזור..
אני חייה עכשיו עם ארד טוב לי איתוו
ועוד מעט אנחנו שנה..
אסור לי להתחיל להיזכר בהכלל דווקא עכשיו' היא חשבה לעצמה..
אבל זה לא עזר..
זה היה חזקק ממנה..
ושוב היא נזכרהה באותו יום..
באותו יום שהרסה לעצמה הכל רקק בגלל הסיגריותתת..
אבל משהו קטע את מחשבותיהה.. דפיקה בדלתת..
היא ירדהה למטהה פתחהה אתת הדדללת...
תתגייבוו 😢
ווואיי אורוששששששש תמשיכיי דחוףףף
ממש אהבתי ת'רעיוןןן באמת מזה מיוחדדדדד
אז אני צ'ה המשךךך מהררר
כי אני ה ת מ כ ר ת י
אוהבתותךך עד עמקי נשמתי בובעעעע
יפיתי=]]
ייא יפפיתית
תודהה מאממי
אייזה מתווקה אתת (:
אבל כמעטט ואף אחדד לא מגיב 😢
