אהבה זה לא גיל זה התרגיל

תמרו'ששש?...

מה עם המשך בובההה?...

אוהבתתת=]

=-לולי-=

תגידו לי שיש המשךך... תגידו לי שיש המשךך..










מה אין המשך?.. אוף.. 😢

שלום פשושים (: מצטעעערת הפררק קצצצר, אווווווווהבת.


פיקולית מוקדש לך מושלמת 😉


מהפרק הקודם

"אני זז" אמר ניר לאחר כמה שניות שקטות ולא נעימות בינינו.
"ניר כפרה תעדכן אותי מתי הוא חוזר ונדבר" אמר אור סופר כסף וניר יצא מבלי להביט בעיניי.
"גם אני אוהבת אותך אח קטן!" צעקתי לו כשכבר היה בסוף המסדרון משתדל לא לדרוך על אף אחד מהאנשים המרוחים על הריצפה.
הוא הסתובב, הביט בי, השפיל עיניו ויצא.



המשך

אני עדי ועמי התיישבנו על אחת הספות בחלל הראשי של המקלט.
המקלט התחלק למסדרון ארוך, מסדרון קצר, החלל הראשי ותאי השירותים.
על השולחן מול הספה שעלייה התיישבנו היה נר, כפית ושקית.
בחלל הראשי היו עוד כשמונה אנשים חוץ מאיתנו.
"מאיפה הוא?" שאלתי מצביעה על החומר הלבן בשקית
"ג'מייקה מותק, ג'מייקה" ענתה עדי וחייכה מדליקה את הניר עם הסיגריה שלה.
עמי הכין את החומר על הכפית וחימם מעל הנר הדולק בזהירות.
"מתי נכנסתם לפה?" שאלתי
מיד הרגשתי את עמי מזיז עיניו מהכפית ופנה להביט בי
"מתמידד" אמרה עדי כמובן מאליו
"איך מתמיד? סגרו אותו לפני כמה שנים" אמרתי
עמי שתק, למרות שידעתי שהיה לו משהו לומר. הוא חזר לבהות בחומר המתבשל.
"אנאערף.." אמרה עדי "אני חודש פה" אמרה ונשענה אחורה על הספה משלבת את רגלייה על השולחן הקטן
"לפני שלוש שנים" אמר לפתע עמי מבלי להסיר מבטו בכפית. לראשונה שמעתי את קולו.
"מי פתח?" שאלתי
"קרבלו, סיסו, חמו ואני" ענה
"מי סיסו? אלמוג?" שאלתי מופתעת
"כה" ענה בשקט ופנה להביט בי כאילו ידע שהשם אומר לי משהו.
"הוא עדיין פה?" שאלתי
"לא. נסע." ענה עמי ושב להביט בכפית
"עמממי זה מוכןןןןן" חייכה עדי והורידה רגלייה מהשולחן מתקרבת להביט בחומר מקרוב.


שכבתי על אחת הספות כשעיניי בוהות בתיקרה, כולם שקטים. לקחו כבר את המנה שלהם להיום.
עדי ישבה באחת הפינות בחלל הראשי יחד עם אור שמש ונשמע ציחקוק מידי פעם.
"אש?" שאל עמי לפתע, כלל לא הבחנתי כשהתקרב.
הוא התיישב על הספה לצידי והוציא מצית מהכיס
"תודה מאמי" לחשתי מביטה בעיניו והוצאתי את הסיגריה הלא מותחלת שנחה לי בפה חמש דקות.
עמי הדליק את שלי ואז פנה להדליק את שלו ושכב לידי.
"אתה היית כאן לפני השלוש שנים?" שאלתי לאחר דממה קצרה של שאחטות
"לפני השריפה הגדולה?" שאל
"כן" עניתי והעייפות שהייתה בי כאילו נעלמה, הבטתי בו.
"הייתי" ענה "את בטח לא זוכרת אותי" אמר נושף עשן
"למה? זוכר אותי?" שאלתי
"בטח זוכר. זוכר אותך ואת סיסו" אמר בוהה בתיקרה בעייפות
"עלאק"
"מה את שומעת"
"בחיאת עמי, מה השם משפחה שלך"
"אסולין" ענה
"לא מדבר אליי" אמרתי מאוכזבת
עמי עיוות את זויות פיו כך שייצא חיוך קטן, "אמרת שלא תשכחי אותי בחיים" אמר
"מאמין לילדה קטנה מסוממת?" שאלתי
"האמנתי" אמר
"למה אמרתי לך את זה?" שאלתי מביטה בו
"אני הוצאתי אותך משם" ענה וזוויות פיו חזרו לכשהיו
עצמתי את עיניי, אולי מההשפעה, אולי כדי לנסות להיזכר.
"היה לך זקן" אמרתי פוקחת את עיניי באיטיות, "לא שחכתי."
עמי פנה להביט בי. "היה לי זקן".
"אתה שיכנעת אותי לחזור לפ''ס"
"נכון." אמר ועישן את הסיגריה
"אתה היית איתי בבית חולים, אתה גם זה שמצא אותי במחסן" אמרתי במהירות
"אני"
"ידעת שזאת אני"
"רק אחרי ששאלת מתי נכנסנו לפה. מצטער על הקטע במכונית" אמר
"בקטנה אסולין..."
"נשארת ילדה יפה" אמר
"מי ישמע יפה.. מסוממת יכולה להיות יפה תגיד לי"
"מי נולד יפה.. יחייה יפה.."
"משחק לי אותה פילוסופר?"
"פילוסופר.. פילוסוף" תיקן, "ווואלה לא." הוסיף
"פילוסופר פילוסוף, אותו ראש"
"אותו ראש..." הסכים
"לאן נעלמת אחרי השריפה?" שאלתי מביטה בו
"צבא"
"איך הסתדרת?" שאלתי
"בלי סמים? קשה, תוך יומיים נקיים כשהשתחררתי התחלתי שוב"
"מכה"
"מכה" הסכים. "יודעת..." אמר לפתע, "שמעתי עלייך, עכשיו נזכרתי"
"וואלה.."
"משי קירמה.. הרגע בא לי על הראש.." כיווץ את עיניו כמנסה להיזכר בדבר מה והידק את שפתיו על הסיגריה הקצרה והלבנה לפני שזרק אותה למאפרה.
שמעתי את האוויר נכנס בחריקה לריאות שלו, "שמעתי היית בטוב עם בן דוד שלי"
"בן דוד לא אומר לי כלום, היו הרבה.."
"שמעתי גם את זה" אמר, "נועם אבוטובול"
"נועם? בן דוד, שלך?" שאלתי משועשעת
"כה"
"מזה שמעת בטוב?" שאלתי
"הוצאת אותו בזול בסוף. במקומך לא הייתי נוגע בו" אמר
ציחקקתי "אתה חמוד אתה"
"אומרים את זיון טוב"
"אומרים"
"זה הכל התחיל בגלל סיסו?"
"מה זה הכל התחיל בגלל סיסו? גם בלי סיסו אני לא הייתי נשארת בתולה לכל החיים"
"סיסו נתן לזה קצב, אחרת איך הספקת להיות עם כל כך הרבה?"
"מה זה כל כך הרבה?" שאלתי מביטה בו
"הרבה... שמעתי..."
"כל מה אתה שומע אתה מאמין?"
"כל מה שאומרים עלייך אני מאמין"
"למה זה?" שאלתי מחייכת
"את חיה, את משי קירמה, כל מה שיאמרו גם אם זה לא נכון באותו רגע.. עשית את זה כבר"
"מאיפה לך?" שאלתי
"יודע"
"רוצה להזדיין?" שאלתי וכל המחשבות שהציפו אותי בבוקר על מתן נעלמו.
"בואי, לוקח אותך למקום טוב" אמר וקם מהספה משתעל, "את על גלולות?" שאל
"קבוע" עניתי קמה אחריו ויצאנו מהמקלט של פ''ס למכונית.


מאז מתן עזב את הראש שלי ועם ניר איבדתי את הקשר.
נכנסתי בפעם השנייה והחזקה לסטאלה ובפעם הלא ידועה ליזיז חדש.
מאז שהתחברתי לעדי עמי אור ו'כל השאר', פ''ס הפך להיות הבית השני שלי. ועכשיו, יותר מתמיד.

מהמםםם המשךךך מאמיי דחוףףף

יאא מהמםם
המשךך דחוףף
לילהה טוב =]

יפהההה
המשךך!@#
לילה טוב 😊

יאו תמרוששששש
תודה על ההקדשה מושלמת קטנההה שליי😊
ואיזה תיאורים דפקת יפה לךךך...
כמו תמיד זה משולםםםםםם
וכתיבה מעלפתתתת
לפ יוו
מוצווווווו

מור'צי 😊

וואי וואי וואיי לא טובבבבבבבבבבבבב בכלל לא טובבבבבבבבבבבבב
שתצא מזהה שמישו יבוא ויוציא אותההה גרררר
מחכה להמשךך
אוהבתת
טלוש

המשך?

יאאא איזה יפה!!! המשךךך דחוף!!!

זה אמיתי?!

השאיר בי הרגשה לא מובנת של פחד...

תמשיכי תמרוש!!

שיהיה לך יום טוב,
אוהבתת,
דניאלושש

נו באמת.. מה זה הבית השני שלי?.. לא מוצא חן בעיניי..



המשך דחוףף

QUOTE (JustTalush @ 21/03/2006) וואי וואי וואיי לא טובבבבבבבבבבבבב בכלל לא טובבבבבבבבבבבבב
שתצא מזהה שמישו יבוא ויוציא אותההה גרררר
מחכה להמשךך
אוהבתת
טלוש
😉

QUOTE (דיזלית @ 21/03/2006) יאאא איזה יפה!!! המשךךך דחוף!!!

זה אמיתי?!
לא בובי, חלילה וחס.#!
המשששך היום מאוחר או מחר.
אין זממממן באמממא.$#!
אוווווווהבת הכככי הכככככי שיש :]

מ=ה=מ=ם=ם=ם=ם=ם=ם

תמשיכייי...

אוהבתתת=]

=-לולי-=