מ ה מ ם . . .
אני דווקא אוהבת
את האופי של משיי..
היא שונה..
לא כמו בכל הסיפורי..=]
תתתמשיכיי תמרושש
ננוו?!!?
ייבששנוו בובהה!!
=,[
תמרי מ~ו~ש~ל~ם יפה שילי..
הממשךךך!~
"רוצה להזדיין?" שאלתי וכל המחשבות שהציפו אותי בבוקר על מתן נעלמו.
"בואי, לוקח אותך למקום טוב" אמר וקם מהספה משתעל, "את על גלולות?" שאל
"קבוע" עניתי קמה אחריו ויצאנו מהמקלט של פ''ס למכונית.
מאז מתן עזב את הראש שלי ועם ניר איבדתי את הקשר.
נכנסתי בפעם השנייה והחזקה לסטאלה ובפעם הלא ידועה ליזיז חדש.
מאז שהתחברתי לעדי עמי אור ו'כל השאר', פ''ס הפך להיות הבית השני שלי. ועכשיו, יותר מתמיד.
המשך
אל הבית הגעתי רק בבקרים, וזה היה רק למטרה אחת, להתקלח ולהחליף בגדים לבית הספר.
היו פעמים שגם זה לא קרה.
לפעמים השפעת הסמים הייתה כל כך חזקה שגרמה לי לאבד את הזמן ולא לקחת את האסקטזי שאני צריכה לבוקר.
אבא ואמא מעולם לא הקפידו על השעות בהם אני נמצאת בבית. זה היה התפקיד של מושיקו ועכשיו הוא לא בסביבה.
המכתבים ממתן הגיעו בכל יום, לפעמים הייתי קוראת אותם, וגם זה לא היה נקרא קריאה כי מצאתי את עצמי חוזרת ועוברת על אותן שורות שוב ושוב...
לפעמים היו מצטברים לי מגדלים קטנים של מעטפות ממתן.
לעומת זאת, המכתבים של מושיקו עיניינו אותי והצלחתי לקרוא בהם למרות שהגיעו אחד לשבוע. תמיד היה ביני לבינו קשר טוב.
עם נירוש... כלומר ניר, אני מתכתבת לעיתים רחוקות דרך המחשב, שוב חזרנו לפסק זמן בקשר הידידות בינינו.
שלושה חודשים.
שלושה חודשים בלי מתן, בלי מושיקו, בלי ניר ובלי המשפחה שלי.
משפחה... משפחה הייתה רק בפ''ס.
כל הזיכרונות שהיו לי עם ניר נעלמו כמו לא היו.
ארץ לעולם לא... בת הים הקטנה... בית העץ והברבי שהוא חייב לי.
התמונות שלנו חזרו להיות במגירה קטנה בתוך הארון כמו שהיו לפני שישה חודשים בתחילת החופש הגדול.
בשלושת החודשים הספקתי לעבור כמעט על כל בן אדם עם כלי תקיעה בפ''ס.
כמעט עם כולם חזרו לי פלאשבקים על ניר.
אני ועמי נשארנו יזיזים קרובים, דיברנו על הכל ומעולם לא התווכחנו.
בכל מקום אפשר היה לראות אותנו יחד, מעולם לא היינו לחוד פרט למעשים אינטימיים.
היינו הגב אחד של השני. אחים.
עם חנית קוראל ושחף איבדתי את הקשר בחודש שעבר.
התירוץ שלי 'חולה' לא עובד עליהן עוד והן החליטו לקחת אותי לעשות שיחה.
מה היה בשיחה? לא יודעת, שחכתי.
כשסיפרתי להן על פ''ס והפגשתי אותן עם עדי ועוד כמה חברות חדשות שלי מהמקום הן ידעו מתי להתרחק.
רק קוראל. הרגשתי אותה נקרעת בינינו, היא באה איתי פעמיים לפ''ס ומאז הפסיקה.
מן הסתם החליטה לציית לשחף וחנית.
מה גם השתעממתי איתן.
בפ''ס היה את מי להכיר ועם מי לצחוק ולעשות בעיות ושטויות.
"האאא" הוא השמיע והקירות והאסלה פסקו מלרעוד
"טוב, צא" אמרתי וסידרתי את החצאית שעלתה למעלה
"זהו?" שאל
"יא חיה! כמה אתה עוד יכול?"
"אם זה איתך עוד הרבה" לחש לי באוזן בחמימות וליטף לי את הכתף בשתי אצבעות
"לא עכשיו" אמרתי מתחמקת מאצבעותיו
"שעה?" שאל מכפתר את כפתורי המכנס שלו
"עוד שעה אני יוצאת" אמרתי מסדרת את החולצה
"אז מחר" אמר
"נראה" אמרתי הודפת אותו לקיר, גופי נצמד לשלו וגרם למבטו לעקוב אחרי בדרך החוצה מהשירותים.
"מחר!" שמעתי אותו צועק.
עמי כרגיל על ספת הקש המרופדת.
"לנו? או סחורה?" שאלתי מצביעה בראשי על החומר הנח על השולחן
"סחורה" אמר והכניס את האבקה לשלוש שקיות נפרדות לאחר ששקל כל כמות בנפרד כדי לוודא משקל שווה.
"תביא לי משו בקטנה" אמרתי זורקת את הסיגריה אל המאפרה המלאה
"הסנפה?" שאל
"מה בא ברוך הבא"
"קיבלנו אתמול, משו פצצה הדבר הזה" אמר והושיט לי נייר מקופל.
"כמה עלה?"
"80 לאחד" אמר
פתחתי את הנייר המקופל וסידרתי את האבקה האפורה על השולחן כך שיוצג כפס אפור וארוך
גילגלתי את הנייר לצינור קטן.
"חזק אה?" שאל עמי
הינהנתי נשענת על הספה.
"אני צריך אותך היום לידיד, הוא.. את יודעת... חייב לו טובה והוא עדיין ככה..."
"בתול?" שאלתי מרימה גבותיי מבלי לפקוח את עיניי
"כה" ענה
"אתה יודע אני לא עם קטנים" אמרתי משפשפת את אפי שעיקצצה בו תחושה שורפת
"הוא רצה אותך"
"יכול להמשיך לרצות"
"משי..."
"שיעשה ביד עמי.. אין לי ראש לקטנים אני לא יכולה איתם.. הם מגמגמים והורסים הכל"
"אני אפצה" אמר
"ממממ"
"מבטיח" הוסיף
"בן כמה הוא?" שאלתי
"15"
"איך הגעת להביא לו בטובה?" שאלתי צוחקת
"חבר של אחי הקטן"
"טוב... בשבילך אני אעשה הכל נשמה שלי"
"חולה עלייך"
"תפצה אותי אבל!"
"מכירה אותי.."
"מכירה" חייכתי
"סומכת עליי?" שאל
"סומכת" עניתי
"אני צריך אותך ערה מאמי, שלא תירדמי לו"
"אני ערה" אמרתי צוחקת מנידה בראשי מצד לצד
"משי.."
"טוב, תביא אקסט" אמרתי שולחת את ידי אחורה לכיוון עמי
"אחד יספיק?" שאל
"שניים"
בלעתי.
"מחכה לך פה" אמר עוצר את המוכנית ליד אוטובוס ישן שכנראה שימש זולה.
"אני אוהבת כשאתה מסתכל עליי" אמרתי מחייכת ויצאתי מהמכונית לכיוון האוטובוס
"רגעעע" צעקתי וחזרתי לדפוק על החלון
החלון ירד באיטיות ובאוטומטיות למטה
"איך קוראים לו?" לחשתי
"עידן חייט"
"איזה חננה!" פלטתי ציוץ והלכתי לכיוון האטובוס המואר.
רעש הצעדים שלי בחץ גרם לתנועה באוטובוס המואר, הבחנתי בצללים.
עליתי במדרגות המובילות אל האוטובוס ונכנסתי לחלל ארוך מלא בשטיחים נרגילות וספות.
על הספות ישבו ארבעה נערים ושתי בנות.
"מי זה... עידן... חייט?" שאלתי באיטיות סוקרת כל אחד ואחד בעיניי
ציחקוקים החלו להישמע מהפיות פרט לפה אחד.
"אתה" אמרתי והצבעתי על ילד שישב בנוחיות באחת הכורסאות הגדולות.
הוא היה רגוע.
"אני" חייך
"הממ" אמרתי מתקרבת ומתיישבת עליו באיטיות. כולם סתמו.
"עמי מחזיר לך טובה" לחשתי לו
עידן המשיך לחייך "משי קירמה"
"כה..אבל אני צריכה מקום אינטימי מאמי..." לחשתי באוזנו ועברתי לנשוך בעדינות את שפתו העליונה.
קמתי ממנו, "מה אתם מסתכלים?" שאלתי מחייכת
עידן קם מהכורסא. "למטה" אמר והרגשתי את עיניו נעוצות באחוריי
"סלאאמת" חייכתי לנערים ולבנות וירדתי למטה.
המכונית של עמי עוד עמדה שם ולא נעה.
"כולם מדברים עלייך" חייך ופתח את אחד המחסנים התחתונים של האוטובוס.
"לא חדש מאמי" אמרתי, "תיכנס" הצבעתי בראשי על החלל הריק והחשוך.
עידן נכנס שוכב על גבו והמתין.
חייכתי.
את הגופייה הסרתי ועידן מיד החל מוריד את הג'ינס שלו.
אעעע אווווווווהבת (:
אוי מי גאד.. מה קרה לה?
נדיררר
המממששךךך
בואנהה היא שרמוטהה במרותת!
שתיקח כבר כסףף וזהו!!
והחבריםם שלהה בפ"ס הזה?! בכלל לא חברים אמייתייםם..כולם שם מסטולייםם ברמוות
בעעעע
המששששך
QUOTE (-=-2תאל!ש-=- @ 22/03/2006) בואנהה היא שרמוטהה במרותת!
שתיקח כבר כסףף וזהו!!
והחבריםם שלהה בפ"ס הזה?! בכלל לא חברים אמייתייםם..כולם שם מסטולייםם ברמוות
בעעעע
המששששך
!!!!!!! 😊
נסחפנוו..
אבל זה עדיין יפה כמו תמיד.. =]
המשךךך דחוףףףף
פייי מה נסגר עם המשי הזאת ? זונה על סמים?!
לא נסחפה קצתת... בעעע היא ממש מגעילהה.. מזה האופיי קקה הזה?!
יפה כמו תמידד..המשךך..
יפההה מאודדד
יש לה אופי שונה אהבתי!!
המשךךךךך
לילה טוב
מדהיייייייים
כמה שזה מציאותיייי זה כל כך עצובב
יאווו תמרוששששששששש
איזה כישרוןן!!
רק האופי של משי ממש זונתי...
אבל מושלםםם
כמו תמידד!!
המשךךךךךךךךךךך
לפ יוו
מור'צי 😊
אתר האהבה הישראלי