השלמתיי את 2 הפרקים~@
מושלםםםםםםםםם..
המשךךךךךךךךךךךךךך
איזהה יפהה את כותבתתתת =]
חג שמח
מוקדש לעדידייי יפפפתי (:
מהפרק הקודם
ובלי ששמתי לב חנית עברה מולי
"מש.." חנית באה לצעוק אבל חטפתי אותה בחוזקה
"מה לקחת???" שאלה חנית המומה
"ניר ומתן למעלה" אמרתי לה בתנועות שפתיים
"עלאק" החזירה לי באותן תנועות
"תישארי פה" לחשתי לה
נכנסתי אל הבניין וצילצלתי בפעמון של הדלת בקומה הראשונה
"רגע" נשמע קול מבפנים ומפתח הסתובב בדלת
המשך
בכל הזמן הקצר שהמפתח הסתובב בדלת מחשבות רצו בי
שנאתי את מתן על השיחה עם מיטל
קינאתי בשני על זה שניר מתנהג אלייה ביחס שונה מאשר שהוא מתנהג איתי
נדחתי בידי מתן, כל מה שהוא רוצה זה ים בנות מאחוריו ולזיין אותן אם הן כוסיות
אהבתי את ניר על זה שהוא כל כך מכיר אותי ורוצה את טובתי בעניין הזוגיות שלי ושל מתן
רציתי לצעוק על מתן שליגלג על אחיו הקטן, והאמת דעתי - מתן הוא הקטן אם הוא ככה מדבר עם ניר.
בעיקר דאגתי לחנית, היא מסוגלת לכל דבר, במיוחד כשממקמים אותה מתחת לחלון חדר שינה.
אבל בדיוק כשהדלת נפתחה איפסתי את עצמי ובחרתי להתעלם מהכל ולשוב אל המנהג שפיתחתי לעצמי.
"מתן" חייכתי, בלי שום 'פשושי' 'קטנטוני' 'מתוקוני' או אפילו הדבר הקלאסי 'מתנוש'
"חיים" אמר וחיבק אותי
"בא לי חזק על שתייה, או סתם להתלבש על מסיבה, אתה בא?" שאלתי נכנסת אל הדירה וסוקרת אותה,
ניר שתק ולא הופיע, לא ידעתי למה.
"וואלה בא לי בטוב" אמר מתן סוגר את הדלת ובא מחבק אותי מאחורה
"אין לך משהו היום? פגישה?" ניסיתי לברר פרטים על מיטל
"כלום כפרה כלום, רק שלך"
"מה עושים בנתיים? זדיינים מפה?" שאלתי
"אולי מזדיינים פה?" שאל והרגשתי מתח באוויר מצד ניר שכלל לא ראיתי, מתן ליטף את כתפיי ונישק אותן.
מיד חשבתי על האפשרות שאני ומתן נתקדם לחדר כלשהו, הרי כל הדלתות לחדרי השינה נמצאות במסדרון אחד ובדרך ניר חייב לברוח החוצה, הרגשתי שהדבר יגרום לקנאה. הרי אחרי הכל דבר שאין לך אותו ואתה רואה אותו – אתה רוצה אותו. ובאמת בכל פעם שראיתי אנשים מזדיינים זה כלל לא דחה אותי, להפך זה גרם לי לרצות ולקנא. הקטע היה אם נכון לגרום לניר לקנאות.
עם כל הניסיון על חייו של ניר במשך 13 השנים וניתוח האופי שלו, לא הכרתי אותו בעניין הזה.
לא ידעתי אם הוא פשוט מחצין אי התעניינות בעניין או שהוא באמת ובתמים כלל לא מתעניין בדבר.
כל אדם שפוי יקנא בזוג עושה אהבה.
"המממ, תעשה אותי מאושרת?" שאלתי שולחת את ידיי לאחור ללטף את פניו בעוד אני מתקדמת לחדר השינה הקרוב.
סקרתי את החדר בעוד שמתן מנסה נואשות להוריד ממני את החולצה ולא מצליח, הנוף המוכר מהחלון כן היה אבל ניר אינו. זה החדר שבו דיברו, אני משוכנעת. לאן ניר הספיק להעילם?
"גלולות?" נשמע קולו של מתן קרוב לאוזני ונשף אוויר חם על עורפי
"יש יש" אמרתי בדאגה.
לא ידעתי מי מאזין לנו, מי כן ומי לא.
צחקתי. "אתה מדגדג אותי" צייצתי מצחקקת כששכבנו כבר בין הסדינים כשהוא מלטף את רגליי וביטני התחתונה.
"להפסיק?" שאל מחייך ונישק את כפות ידיי
"תמשיך" חייכתי והחזקתי בראשו כדי שימשיך, עברתי אל גבו החשוף. ידיי כאילו נדבקו אליו ולא עזבו אותו מלגעת.
נזכרתי בשיחה שלו ושל ניר ועל הפרט שהזכיר
"הרגשתי כאילו היא לא אוהבת אותי שם.. אתמול... כאילו היא בכלל אל רצתה אותי אבל באותו זמן כן רצתה.. ויעני תבין גבר, היא זאת שהתקשרה ואמרה כזה 'מתן אני צריכה אותך' מבין מה אני אומר?"
"אני אוהבת אותך" לחשתי.
מתן עלה חזרה ונישק את פי בנשיקה...
נשיקה שאולי לבנות אחרות הייתה נחשבת כטעימה מגרה ומושכת אבל אותי היא הגעילה.
הרי הכל היה הצגה.
קרן אור אחרונה של שמש כבתה ויחד איתה האור בחדר החם.
שוב חזרנו לתנוחה האופיינית לנו, שוכבים זה לצד זה. מתן מביט בי ומלטף פניי ואני מטיילת עם עיניי על פניו.
"נתקלח?" שאל בלחש לאחר זמן ממושך של שכיבה מבטים וליטופים.
הינהנתי ויצאנו מהמיטה עטופים בסדינים לבנים.
נכנסנו אל השירותים הקרובים ועל הדלת נשען על הריצפה ניר
"ניר?" שאלתי משתדלת להיראות מופתעת
"אה.. וואו, מה אתם עושים פה?" שאל קם מהריצפה ובדרך החליק מהשטיח הקטן.
ניסיתי לכבוש את הצחוק "אמממ, מתן מה אנחנו עושים פה?" שאלתי מביטה בו מנסה לא לצחוק כמוני.
"עושים דברים שקטנים לא עושים" אמר מתן והתשובה הרתיחה אותי, לא הגבתי.
"מה אתה עושה פה מאמי? נהנה?" שאלתי מתעלמת מהתגובה של מתן ומופתעת מהיציאות של עצמי כלפיי ניר.
"כן" ענה ניר בירייה, הופתעתי גם מתשובתו
"וואלה, ממה גבר?" שאל מתן
ניר התחיל לחקות קולות "אווו... אהה... חזק יותר... תמשיך...עווווד...חזק..." אמר עוצם עיניים ומחקה בצורה שהזכירה ילד קטן, חטטן, חצוף ורדוד. בצורה שגרמה לי להסתכל על אדם שאני כלל לא מכירה.
שתקתי.
"אז מה אתה עושה פה? למה לא הצטרפת? למה לא באת להסתכל?" שאל מתן מבודר מהמצב
"מתן" אמרתי מחייכת שוב בלי שום תוספות דביקיות וקושקושיות דוחפת לו מרפק.
"ראסמי מה.. נהנה, אז שינהנה עד הסוף... לא ככה?" שאל אותי מתן
"ככה ככה" הסכמתי איתו מנסה לחייך אבל המצב לא נעם לי כלל.
אהבתי את ניר, לא ידעתי באיזה אופן אבל הכי חשוב – אהבתי אותו.
הבכתי אותו הבכתי את עצמי, ככה זה איתנו. עצוב גם אני עצובה, שמח גם אני שמחה.
"קבעתי עם שני" הודיע ניר
"אז סע?" שאל מתן מחייך את החיוך השובב שלהם לא מבין מה ניר רוצה ממנו.
"נסעתי" אמר ניר ללא חיוך ועבר אותנו יוצא מהשירותים בדרך לכניסה
"ביי מותק, מסור לשני נשיקה ממני" אמרתי מנסה לחייך, ניר רק הביט בי. מבט ריק, מבולבל.. ויצא.
"את באה? נגמרים המים החמים" שמעתי את מתן מצידי השני,
"באה באה" אמרתי והסדין החם שעטף אותי פגע בריצפה ברכות.
הבטחתי לעצמי שאני לא שותה, לרוב האופי שלי חזק כשזה תלוי בהבטחות לעצמי, אבל זה רק לרוב.
ידעתי שאם אני שותה, למרות הכיף... בדרך כלל הסוף הוא לא על הצד הטוב.
"הא! קלטת?" שאלתי כשיצאנו מהשירותים של המועדון בחזרה אל הרעש
"קלטתי... חחחחחח מה?" שאל מתן
"חחחחחחחח לא זוכרת"
"חחחחחח מטומטמת את באמא שלי" חייך ונשען על אחד האנשים הרוקדים כך ששניהם נפלו, זה מעל זה על הריצפה.
באותו רגע הדבר נראה לי בתור אחד הקטעים המצחיקים ביותר בחיי ונפלתי על הריצפה נשפכת מצחוק מחזיקה בביטני.
"עוד שנייה אני עושה במכנסיים!" צעקתי
מתן שהיה המום מהנפילה לא טרח לעזור לאדם השני שנפל הודות לו.
"מתןןן אני צריכה את מי שאני אוהבת!" אמרתי קמה צוחקת ומרגישה סחרחורת
"אני פה! משי! אני פה! חחחחחחח" התחיל לצחוק
"לא אתה... הוא"
"חחחחחחחחחחח משי אני פה אני פה משי" חזר על המשפט צוחק לעצמו
"בוא נצא מפה" אמרתי והצחוק הפך לעצב ובדידות, האלכוהול התחיל להשפיע בהפוכה, כמו שכולם אומרים שקורה לי.
"מתן תיקח אותי מפה" אמרתי קמה מנסה למצוא את היציאה אבל הכל מטושטש ומסתובב
"אני... חחחחחחחח אני... וואו משי... חחחחח אני וואו!" צחק והתקרב אליי
"מה אתה עושה?" שאלתי מסלקת את ידיו שנגעו בי במקומות אינטימיים
"אני משוגע עלייך" אמר וראשו התנדנד אל מול שלי וריח אלכוהול נודף מפיו
צחקתי
"טוב טוב עכשיו קח אותי מפה... מאוחר..."
"אני לא יכול לנהוג אני חושב שאני שיכור" אמר מחבק אותי אליו ונשען עליי
"אתה בסדר גמור, עכשיו בוא נלך מפה"
"אני לא יכול משי, משי אני לא יכול אני חושב אני שיכור... חחחחחחח את מבינה? אני חושב אני שיכור" צחק
"תרגיעי אותו ומהר!" עברה אישה שסידרה את בגדייה, הבטתי במתן ומתן נראה עוקב אחרייה במבט רעב.
"אהלוווווווו להוריד הילוך כפרה" אמרתי מתקרבת קרוב קרוב אל האישה
"להוריד הילוך כדאי לך כ פ ר ה, אם לא אני בטוחה שהסלקטורים בכניסה ישמחו לעשות לך בטובה"
"אני ואת בפ''ס, נראה מי יעשה למי בטובה" לחשתי לה קרוב
"משי משי.. בואי רגע" אמר מתן
"נוווווווו בוא אתהההההה" צעקתי
מתן התנדנד מתקרב אליי "מה זה פ''ס?" שאל
"פארק סאטלה מה נגנבת? לא מכיר פ''ס?"
"האאאאאא.. אני לא יכול לנהוג אני חושב אני שיכור משי.. חחחחחח ווואו אני חושב אני שיכור נאי לא יכול לנהוג"
"הבנתתתתתתתי" אמרתי ולפתע זהר לי שלט ניאון ירוק. EXIT הופיע במטושטש
"בוא מתן! יוצאים!" אמרתי ועזרתי לו לבוא יחד איתי אל היציאה.
יצאנו וקור היכה בנו.
צחקנו שנינו.
"אני רוצה את מי שאני אוהבת" שבתי וחזרתי על הדרישה המוזרה
"אני פה אבל" אמר מתן צוחק בחוסר אונים "אני פה מאמי"
"לא... לא רוצה אותך..."
"את כן רוצה אותי נשמה.. אני מי שאת אוהבת"
"אני אומרת לא.. אני רוצה אותו... אני רוצה את מי שאני אוהבת..."
אני זוכרת את המבט המוזר של מתן, ריח העץ הירוק הקבוע במוניות של העיר והדירה של מתן.
נכנסנו לשם, אני זוכרת את הדלת נפתחת ונסגרת, אני זוכרת אורות נדלקים ונכבים, זוכרת את מתן שוכב על המיטה בבגדיו ונשמע ישן ואני זוכרת גם את ניר.
"משי... רוצה אני אכין לך קפה?" שאל ואני זוכרת את עיניו התכולות ישנוניות כאילו התעורר עתה מהשינה.
"לא, אני רוצה אותך" חייכתי ונישקתי את החזה החשוף שלו.
"משי... אני..." אבל השתקתי את פיו בכף ידי וחייכתי.
אווווווווווווווווווהבת
מווווווווווווווווווששששששששששששששששששלללללללללללללםםםםםםםםםםםםםםם....
המשך דופי דחופיייייי....
אוהבת המונים המונים
=-לולי שלך-=
מושלםם יאללה עוד אחדדד...
איזה סיפור יפההההההההההההההה
יאאאאאאאאא איזה יפהה
תמרוששששששששששששששש
מידידייד
המשךךךךךךךךךךך
איזה שלמותתתת
לפ יווו
מור'צי 😊
ואווווו מושלללםםם!!
המשך דחוףףףף
מהמממממממםםם!!!
נגמרו לי המלים...
רוצה המשךך תמרוששש:]
אוהבתתתת ושיהיה לך חג פורים שמחחחח מלא בצחוקק ובשטויותת,
דניאלוש=]
אמאאאאא איזה יפה השמךךךךךךךךך~~~~
וואייייייייייייייייייייי איזה יפההההההההההה בחייאת מאמי רחמי עליינו שימי המשךךך
אוהבתת
טלוש
אין מיליםםםםםםםםםםם
מושלםםםםםםםםםםם~!@
המשךךךך...
אתר האהבה הישראלי