עזבי. . . =]
קיצור. . היום יום קצר.. אני ישתדל להיתאמץ בשבילכםםם..
לא מבטיחה דבר!!
יפפפפפפפה שלי
השלמתי כל מה שהיה צריךךך !
מדהיםםםםםםםםם כמוךךךךךך 😊
ואת לא מפסיקה שום סיפוררררררר שמעתתתתתתתת?!?!
אוהבת אותך ומחכה להמשך 1@# 😊
מבחינתי אני לא יפסיק!
פשוט אני מרגישה רע עם זה שאתם מקבלים המשך אחת לשבוע. .
השבועיים האלה זה סיוט בשבילי, בגלל זה אני בלחץ של החיים!!..
אז רק אמרתי שאם אתם לא יכולים להיתאפק, ולחכות אני יפסיק את הסיפור בנתיים ושיהיה לי זמן אני יפתח סיפור חדש...או שימשיך את זה. . .
גמאני אוהבת אותך יפה שלי. .
התגעגעתי המון. . 😊
QUOTE (הילדה_והאגדה @ 05/05/2006) מבחינתי אני לא יפסיק!
פשוט אני מרגישה רע עם זה שאתם מקבלים המשך אחת לשבוע. .
השבועיים האלה זה סיוט בשבילי, בגלל זה אני בלחץ של החיים!!..
אז רק אמרתי שאם אתם לא יכולים להיתאפק, ולחכות אני יפסיק את הסיפור בנתיים ושיהיה לי זמן אני יפתח סיפור חדש...או שימשיך את זה. . .
גמאני אוהבת אותך יפה שלי. .
התגעגעתי המון. . 😊
יפפפפה שלי
אני דווקא כן מוכנה לחכות !
אל תרגגגגישי רע עם זה , לא נורא זאת תקופפפה וזה יעבור !
אוהבת אותך וגמני התגעגעתי הממממון ((:
QUOTE (I-LoVe-LiOr @ 05/05/2006) QUOTE (הילדה_והאגדה @ 05/05/2006) מבחינתי אני לא יפסיק!
פשוט אני מרגישה רע עם זה שאתם מקבלים המשך אחת לשבוע. .
השבועיים האלה זה סיוט בשבילי, בגלל זה אני בלחץ של החיים!!..
אז רק אמרתי שאם אתם לא יכולים להיתאפק, ולחכות אני יפסיק את הסיפור בנתיים ושיהיה לי זמן אני יפתח סיפור חדש...או שימשיך את זה. . .
גמאני אוהבת אותך יפה שלי. .
התגעגעתי המון. . 😊
יפפפפה שלי
אני דווקא כן מוכנה לחכות !
אל תרגגגגישי רע עם זה , לא נורא זאת תקופפפה וזה יעבור !
אוהבת אותך וגמני התגעגעתי הממממון ((:
אני שמחה שאת מוכנה לחכות..
ולא משנה מה, אני עדיין מרגישה רע. . .
יש לי מרטון שבועיים להשלים את כל החומר שהייתי אמורה ללמוד במשך כל השנה במתמטיקה והנדסה!
זה לא קל, ואני עוש נייה בוכה מלחץץץ...
אוהבבבתת אותךך=]]
סתיווו'שש 😊
סתיוושש
מכירה את ההרגשהה 😢
מתמטיקה והנדסההה בעעעעע
דוגרי אין לי מושג מה למדנו השנה חוץ משני נושאים לא למדתי כ=ל=ו=ם
ולא אכפת מזה עד סוןף שנהה
עכשיו ?!?אני מנסה לפחות לחרוש במתמטיקהה
קיצ'...
תצליחיי תלמדיי זה הכי חשובבב ושתסיימי תבואי שימי המשך מעלףףף 😊
^^
קוראת חדשה? איזה כיףףף.. 😂
מוואה..
אני ינסה להמשיך היום. .
שוב, אל תתפסו אותי במילה. . אני בלחץ!
רק תדעו שהתגעגעתייי המון המוןןןן לכולכככככככםםם....
לסיפורר הזהה..
לכתובבבבבב...
לראות את התגובות, שעכשיו אני באמת לומדת להעריך מה שהיה לי. .
אוהבת אותכםם, הכי הרבהההההה שישש!!
מוואההההההה..
סתיווושששש'קהה 😊
התבטל לי שיעור פרטי, ולכן מצאתי זמן וחשבתי עליכם. .
הינה המשךךך שמוקדשש לכל המאוכזביםםםםםםםםםם. . . .
אוהבת אותכםםם ברמות שאתם לא מביניםםםםם... 😊
פרק-27:
"אוצר שלי. . "..נישקתי אותו באהבה והוא לא שלט על ידיו.
רצנו שנינו לתוך הים, ושם לא היינו צריכים לפחד שאף אחד יראה אותנו,
בעיקר לא רון.
הוא הראה לי כמה הוא אוהב אותי, ואני הרגשתי טוב מאיי פעם. . . .
"תודה לך שחיכית לי"..הוא אמר וליטף את גופי הרטוב.
"אחרי השיחה עם שירן, ידעתי שיש בשביל מה לחכות"..אמרתי וחייכתי.
"אני אוהב אותך"..הוא אמר ברכות.
"ואני אוהבת אותך"..אמרתי והתענגתי בין גופו.
היינו שנינו בתוך הים, אבודים בין השמש, המים- לבין האהבה שלנו.
היינו שנינו לבד, מאוהבים,והכי חשוב מאושרים.
הוא התקרב אלי ונשק לי בשפתיי, נשיקה חלומית... נשיקה שהייתה ללא ספק ההפך מדמיונית.
נסחפנו למגעים שרק הטריפו לשנינו את החושים, כמו בסרט לא אמיתי, היינו שנינו רותחים, מלאים בתשוקה אחרי אהבתנו, אחרי הטירוף שלנו.
אחרי כל הזמן הזה שדחיתי אותו.. עכשיו הוא שלי, ואני הולכת להיות ש-ל-ו!
בעודי מביטה בו, נשכתי שפתיים.
הוא הביט בי והעביר את ידו מגבי למותניים. . ואז הגיע לרגליים, והעביר את ידו בין רגלי.. חייך ונישק. . ורק פיתה...
השפתיים שלי כבר כאבו, ואני רק נהניתי. . זרמתי, ואהבתי..
היינו רחוקים מכולם....
היינו שנינו לבד, הרחק מכל העולם!!..
חייכתי אליו בהערצה, באהבה. . בליווי שמחה שרק גברה וגברה.
"בואי"..הוא אמר במסתורין.
הוא החל לשחות, ואני אחריו.. לאן?..אינני יודעת.
שחינו מרחק לא קצר, כשהגענו נשמתי עמוק, לנוכח השחייה הארוכה, ולנוכח המקום המדהים אשר ניגלה לעיניי..
"שלומי"...אמרתי מופתעת..
"נכון שיפה?"..הוא שאל שמח. .
"מדהים"..אמרתי מהופנטת ועליתי על החוף, על האי הקטן, הבודד...
השמש החמה, הכתה בגופי החשוף.. הרגשתי איך אני נשרפת, מתחממת. .
שלומי יצא גם הוא מהמים והעניק לי את ידו, הלכנו שנינו והתיישבנו כמה מטרים מעל שפת הים. .
הוא חיבק אותי חזק לצידו, וליטף את ידי, לחץ אותי אליו ואמר לי: "אני אוהב אותך מלאך".
שמחתי למשמע המילים העמוקות האלו, ונישקתי אותו בתשוקה שלא נגמרה, אף לא לרגע אחד.
הוא החל להסיט את ידו לעבר רגלי, נוגע, מלטף. . שוב ושוב.. נשך את שפתיו, ואני נשכבתי על החול הרך והחם.
הרים את ידו לעבר בטני, ושוב החל ללטף אותה, לענג אותי.
ידו הייתה כבר הרבה יותר למעלה, מעסה את חזי שכבר היה חשוף.
התענגתי על כל מגע ומגע. . ושם בפעם השנייה להיום, שכבנו.
שנינו ערומים זה לצד זה בחול החם, לבדנו על אי בודד..
כמה שזה נישמע רומנטי- היה הרבה יותר מזה..
"ריקי, אני רוצה לעשות משהו"..הוא אמר ובין מילה למילה נישק את שפתיי בחרמנות.
"מה?"..שאלתי מתענגת על שפתיו, על כולו.
"בואי"..הוא אמר והניח בידי את בגד הים ששכב שרוע על החול.."תתלבשי"..הוא אמר..
התלבשתי במהירות, כמו ילדה טובה והוא לבד את בגד הים שלו. .
קמנו שנינו, והלכתי בעקבותיו.
"לאן הולכים?"..שאלתי לא מבינה.
"חכי, הסקרנות עוד תהרוג אותך"..הוא אמר בקריצה ונישק אותי שוב.
"מטורף, שיהיה"..נאנחתי. .
המשכנו ללכת, עד שהוא עצר לפתע.
"שלומי , כל כך יפה כאן!".
"ידעתי שתאהבי את המקום."
ישבנו על כר דשא קטן, הגובל בחול. והשקפנו על הגלים הרכים המתנפצים ומציפים את השונית.
"כבר זמן רב אני מתכנן להביא אותך לכאן"..הוא אמר כמה דקות לאחר שהיה מרוכז במראה הגלים.
"אני שמחה שבאנו".. אמרתי וישבנו בשקט. יד ביד..
לפתע, הזדקפתי. .
"מה קרה?"..הוא שאל מיד.
"אני רוצה לעשות משהו"..אמרתי.
"את יכולה לעשות את זה שם, מאחוריי השיחים."..הוא אמר.
"לא לזה אני מתכוונת, ראש מלוכלך שכמוך"...אמרתי והתחלתי לרוץ לכיוון המים, והוא הלך אחריי בצעדים איטיים, ידעתי שהוא שואל את עצמו מה אני זוממת.
לאחר שרצתי מאושרת כולי, עצרתי ליד סלע גדול.
ניסיתי בכל כוחי להזיז אותו, בניסיונות נואשים...
"טיפשונת, הניחי לי לעזור לך. מה את רוצה לעשות?"..הוא הופתע.
"אני רק רוצה להזיז אותו קצת.. כן.. ככה.".. הסלע נענה לדחיפתו החזקה של שלומי ומתחתיו נחשף משטח לח של חול.
במהירות הסרתי את הצמיד שהיה מונח על ידי זה זמן רב.
אחזתי בהם לרגע, עצמתי את עיניי ואחר כך זרקתי אותם מתחת לסלע.
"זהו, עכשיו אתה יכול לדחוף בחזרה."
"על הצמיד?"..הוא שאל לא מבין.
הנהנתי, עיניי עדיין מרותקות אל הצמיד הכהה.
"הצמיד הזה, שבמשך 6 שנים לא ניתק מידי, הצמיד הזה שבמשך 6 שנים הזכיר לי את התקופה המרה שעברתי בגלל אריאל, יסמלו עכשיו את השכחה, ואת התקופה החדשה, את האהבה החדשה שיש בי, ואת האפשרות החדשה שנגלתה לפניי..
עכשיו אני רוצה שזה יהיה סמל לקשר שבינינו. קשר שלא ייפסק כל עוד הם יהיו קבורים כאן, מתחת לסלע, וכל עוד יהיו כאן העצים האלה והגלים האלה והחוף"...אמרתי בחיוך.. לאחר שסיימתי נאומי.
"את רומנטית חסרת-תקנה"..הוא אמר וחייך אלי..
"למה לא? אם התמזל מזלך ומאת אהבה עלייך לחגוג אותה ולהעניק לה בית"..אמרתי.
"את צודקת, ריקי. כאן יהא ביתה."
"בוא נחשוב על הבטחה. אני מבטיחה אף פעם לא לשכוח את הצמיד הזה ואת מה שהם מסמלים. עכשיו תורך," נגעתי בידו, ונדמה היה לי שברגע זה אני אוהבת אותו יותר מתמיד.
"אני מבטיח.... אני מבטיח אף פעם לא לומר לך שלום..."
ואז, ללא כל סיבה מיוחדת, פרצנו שתינו בצחוק. צחוק משחרר, בריא, צעיר.
"נחזור?"..הוא שאל.
הנהנתי בהסכמה ופסענו לעבר המקום בו היו עקבותינו..
לאחר שכבר מיצינו את שהותנו באי שלנו, חזרנו שתינו בשחייה לחוף. .
"פשש, לאן נעלמתם?"..שאלה חלי בעקיצה ליד הילדים ודודו..
פתחתי עלייה עיניים,בזהירות..
"התערבתי עם שלומי שאני יותר מהירה ממנו בשחייה"...אמרתי בלי לחשוב עד כמה התירוץ הזה ילדותי.
"ומי ניצח?"..היא המשיכה את הטיפשות שלי.
"מי ניראה לך?"..שאל שלומי בגאווה.
"אני"..אמרתי מיד בחיוך.
"אה טוב"..הוא אמר בספק וחייך אלי.
"יאללה, עד שאתם עשיתם את התחרות שלכם" והיא הדגישה את התחרות שלכם והביטה בנו.. "הילדים כבר התארגנו. .עוד כמה דקות זזים"..היא אמרה.
"אוקי".. אמרתי ותפסתי שליטה על רון. . .
"מאמי מזה איך השתזפת לי".. אמרתי המומה.. "נשרפת, לא סתם"..אמרתי..
"כן, שורף לי"..הוא אמר...
"לא שמת קרם הגנה, מה אתה מצפה"..התרגזתי...
"נו, שכחתי.."..הוא אמר..
"אתה אפילו לא טורח לזכור"..אמרתי בעצבים.."זה מסוכן רון.. אתה אפילו לא שם לעצמך, ישר למשחקים"..הרמתי את קולי.
"רדי כבר מהילד"..שלומי הגיח מאחוריי..
"לא שלומי, הוא לא שם לב לעצמו.. הוא לא אחריי.. הוא כבר ילד גדול.. הוא לא דואג לעצמו בכלל"..אמרתי..
"בסדר, אבל שכחתי.. תעזבי אותי כבר!!"..הוא אמר ורץ לעבר הים.
"רון, בוא לפה עכשיו"..אמרתי בעצבים.
הוא לא עצר והמשיך ללכת לכיוון הים.
"רצתי אחריו, ולהפתעתי הוא עצר ממד ליד שפת הים.. התיישב שם והחל לזרוק אבנים.
"תירגע עם עצמך"..אמרתי מאחוריו.
"נימאס לי שאת צועקת עליי"..הוא אמר..
"מתי אני כבר צועקת עלייך? אני משתדלת להיות האמא הכי סבלנית וחמה שיש, ואתה לא מעריך כלום, אתה מקבל מעל ומעבר, ואתה בחיים לא זכית לראות מה זה יחס כמו שאתה מתאר"..אמרתי שוב בעצבים.
"אבל למה את צועקת? מה את חושבת שזה פתרון? אני לא חירש"..הוא אמר.
"אני יודעת, אבל אני כבר לא יכולה לדבר איתך, כל פעם שאנחנו טיפה מתחילים להתווכח אתה בורח באמצע"..אמרתי.
הוא לא ענה ומיד חיבק אותי.
"אני מצטער.. אני לא יודע מה יש לי".. הוא אמר מתוסכל, כמו ילד בוגר. . הופתעתי..
"אין לך כלום, זה תקופה"..אמרתי וחיבקתי אותו חזק..
"סליחה"..הוא אמר.
"זה בסדר נשמה שלי.. אני בטוחה שהריב הזה יעזור לך ללמוד הרבה דברים ולהבין"..אמרתי..
הוא חייך וכך הלכנו שתינו לעבר כולם..
כולם היו כבר בדרך לאוטו עם הדברים. .
"אתה רוצה שנלך עם שלומי?"..שאלתי..
"בסדר"...הוא אמר.
"יופי"..אמרתי בחיוך והגענו לכולם.
"שלומי אתה תיקח אותנו?"..שאלתי.
"כן"..הוא אמר בשמחה.
שלומי הכניס את כל הדברים שלנו לאוטו שלו, ואני ישבתי במושב הקדמי, רון באחורי.
"חגורה"..הכרזתי..
רון הבין אותי וצחק...
גם אני חגרתי חגורה, ושלומי ניכנס לכיסא הנהג..
נהגנו כולנו עד הבית. .
הדרך עברה בשקט, אבל במבטים מפתים. . .
חייכתי כאשר זכרתי, את הבטחת האוהבים. . . . .
------
אני אהבתי. . .מה איתכם?!
מחכה לשמוע תגובות. . .
מתגעגעים- לא מתגעגעים?!
יאללה תדבררררררררוווו..
התגעגעתיי לכולכככםםם...
אוהבתתת כל כךך..
סתיוו'ששששששית 😊
סוף סוף המשךך
מהמםם
המשךך
תודה יפשלי!!
התגעגעתי אלייך. . . 😊
דיי מבאס שמאמול יש המשך ורק 2 תגובות..
אני יודעת שלא היה המשך הרבה זמן, אבל גם שיש אתם לא מגיבים. .
אז מה? כולם עזבו את הסיפור? להפסיק?
😊
אתר האהבה הישראלי