רועיקייייייייייי תמשיךךךךךךךךךךךךך
😠 😠 😠
אתה מפחיד אותיייייייייי
אימלההההה..
אנלא אשן בלילההה=[
חיחייייייי
מושלם כמוך
המשך!!!!!
וואי עכשיו קראתי הכול קריפי בטרוףףף
😠
חחח המשךךךך
ד"א בן כמה אתה?
אמממ המשך מחר בעזרת ה'...יענו יום שבת..ואני בן 16..=]
רועיקיייי אני אוהבת אותךךךךך
מורניי מווווואה...יאלה המשך..
אתה מתעלם מהאזהרה של גיל.
"אינ מוכרח ללכת," אתה אומר לו ויוצא לדרך. "אתה לא מבין. אני לא רוצה להיות ערפד!"
"בסדר," עונה גיל. "אז אני בא איתך."
אחרי שעה בערך אתם מגיעים לחלק נטוש ומוזנח של העיר. בניין לבנים אדום שנראה כמו בית - חרושת ניצב ברחוב אדמוני 999.
הבניין חשוך לחלוטין. על דלת הכניסה מתנוסס שלט: משרד, צלצל בפעמון.
"היי!" קורא גיל. "תראה את כל העטלפים האלה!"
מעליכם חגים בערבוביה עשרות עטלפים. הם נכנסים לבית - החרושת מבעד לחלון הפתוח שנמצא בירכתיו.
אתה מרגיש את עצמך נמשך אליהם. מוזר. העטלף היחיד שהרגשת אליו אי פעם איזושהי משיכה היה בובת הבאטמן שהייתה לך שהיית ילד.
"בוא נלך בעקבות העטלפים," אתה אומר. "ונראה אם יש כאן חלון אחורי."
"לא," מתחנן גיל. "בוא נצלצל בפעמון...
אם ללכת בעקבות העטלפים ללחוץ- 😊
ואם לצלצל בפעמון הראשי- 😕
😊 אהה אז אתה בגילי כיאילו התחלתה עכשיו י"א'??
יפה שיהיה בהצחלה!!!
מחכה להמשךךך
😕
רועיקיייייי תמשיךךךךךךךךךך
😕
תמשיייייייייייייייייייייייך!
אוקעעעעעעעעעעעעע צריך עוד אחד ישגיב...האם ללכת עם העטלפים? או לצלצל ואני ממשיך..
"אנחנו הולכים בעקבות העטלפים!" אתה שם קץ לוויכוח.
צמרמורת מרעידה את גופך כשאתה קולט שאתה מעדיף להיות בחברת העטלפים מאשר בחברתו של גיל.
"קדימה," אתה מצווה עליו וממהר לעבר ירכתי בית-החרושת.
"אנחנו הולכים בעקבות העטלפים!" אתה שם קץ לוויכוח.
צמרמורת מרעידה את גופך כשאתה קולט שאתה מעדיף להיות בחברת העטלפים מאשר בחברתו של גיל.
"קדימה," אתה מצווה עליו וממהר לעבר ירכתי בית-החרושת.
"אתה מתנהג כאילו אתה יודע מה אתה עושה," אומר גיל, שמנסה לעמוד בקצב שלך.
איכשהו, אתה באמת יודע. אתה נענה לאיזשהו ראדר פנימי- כמו עטלף. והראדר שלך אומר לך שיש כאן איפשהו חלון אחורי.
"אנחנו מתקרבים לעטלפים, "אתה אומר לגיל.
גיל נושף בזעם, "אתה מתנהג כאילו הזמינו אותך למסיבה או משהו! מה עובר עלייך, אתה לא רוצה להיות נורמלי?"
ונרמלי? מה זה בכלל נורמלי?
אתה מתחיל לרוץ יותר מהר.
כשאתה מקיף את פינת בית-החרושת, אתה רואה דלת ענקית של מוסך. שניכם מנסים להרים את הדלת. אבל היא נעולה.
"תשכח מזה," מורה גיל. "בוא נשתמש בדלת הראשית. כמו כל אדם נורמלי."
אתה מתחיל ללכת בעקבות גיל.
אבל לפתע אתה מרגיש איזו תחושה חדשה. אתה מרגיש שאתה מתחיל להשתנות. שוב. שינוי שמתחולל אלצך עמוק-עמוק בתוכך.
רגע לאחר-מכן, אתה חש צורך עז לשלב את זרועתיך אל חזך, כמו עטלף. משהו מורה לך שאם תעשה את זה, תוכל לעוף!
"להשתמש הדלת ראשית- כמו כל אדם נורמלי?" אתה מהדהד אחר גיל. "אבל אם אני לא אדם נורמלי? מה אם אני אפילו לא אדם?"
גיל לופת את זרועך. "אתה החבר הכי-אמממ, טוב- שלי. אני יודע שאתה אנושי," הוא עומד על דעתו. "קדימה, בוא!"
האם ללכת אם גיל?
או..האם לנסות לההפוך לערפד?!!?
אתר האהבה הישראלי