נעלי האולסטאר שלו

אחחחחח אינעלכםם עם התגובות האלהההההה
מטורפתפתפתת עליכםכםכם

??????????????????

כותבת מחר מאמי, אין מה ללחוץ 😉

חח..יש הרבה מה ללחוץץ!!!!!!

מגיע לנו פרק,דורשים פרק!!!!!!


ה=י=ו=ם!!! עכשיוו! ;]

וואי המשךךךך

דמעות מאושקק פלייזז!!!
המשךך!!!


לאביו דקו'ש

דקלללללללללללההההההה יפה שלילילילי האור שבחיי הפרק מוקדש לך בובה! 😉

מהפרק הקודם


'מאיה אליישר רחוב ישעיהו הנביא 37' היה כתוב
"האאא" נפלטה לי קריאה קטנה ופתחתי את קצה המעטפה.
התישבתי על הריצפה נשענת על המיטה קוראת את הכתוב.

"מה קרה לך???" שאלה אמא כשפתחה את הדלת מבחינה בי, הבטתי בה, ובעיניי בדמעות.


המשך...

"לא יודעת.." אמרתי מושכת בכתפיי מנגבת את הדמעות, אמא התקרבה, על פנייה היה מבט של דאגה
"ילדה יפה שלי, תספרי לי. התקבלת?" שאלה כשכעת גם היא ישובה על הריצפה מחזיקה בפניי בשתי ידייה.
המגע שלה נעם לי, ושלחתי שתי ידיי לחבקה "כן" לחשתי בוכה, "הווווו ילדה יפה שלי!" ציחקקה בקול רך,
"חחחח ילדה יפה שלי" ונידנדה אותי יחד עם גופה "הוווו ילדה יפה שלי!" הביטה בי, והרגשתי שהיא מאושרת יחד איתי.
"נו? התקבלת הוהוהו ילדה יפה שלי?" אמר טל שחיכה בדלת מחקה את אמא.
הינהנתי מנגבת את הדמעות.
"נוו??" שאל טל כאילו אני פוסטמה "מה כתוב שם? חוזה? לכמה שנים? מתי תתחילי? מי הסוכן?"
הושטתי לו את הניירת המקופלת הוא התקרב והתיישב לצד אמא שלי על הריצפה מריץ עיניו, אמא הצטרפה אליו. הם הפכו את הדף שבו היה כתוב שהתקבלתי והריצו עינהם במהירות."3 שנים?! מה הם גמורים?! זאת חתיכת תקופהההה" אמר והמשיך לקרוא. הבטתי בו, והירהרתי איך יהיו חיי בשלוש שנים הבאות. "ג'ובאני סול?#! 😯 " אמר מופתע וכעת מבטו היה אליי " הואא היה הסוכן של בר רפאלי ושל רווית אסוליןן ימחח שמוו" וחזר לקרוא, שמחתי לדעת שהסוכן שלי יהיה הסוכן שהיה של בר רפאלי... בר רפאלי.... אמאא...
שוב היה שקט, "הם אומרים שיצאו לך תמונות יצאות דופן!" אמרה אמא מופתעת מדגישה את שתי המילים האחרונות. "תמיד אמרתי לך שהיא פוטוגנית" אמר טל לאמא.
"חוזהה... תנאים.. זכויות... צוותת... ווא וואא" אמר מעביר דף אחר השני...
"טוב שלמדנו לקרואא.. האא אמא?" ודחף לה את הניירת לידיים קם והלך..
"בהצלחה אחות!" אמר בדלת ונעלם.
אמא המשיכה לקרוא. 'טילולולולו טילולוללו' צילצל הפלא
"הלו?"
"אני באה אלך ונלך?"
"כה.. התקבלתי"
"מה התקבלת?"
"נווווו!? לסוכנותת"
"דייייייי אתת לא רציניתתתתת! אמאא שיווו מאיייקי שלי! אני באה עכשיו! אל תזוזי! בייי!"
"בי" ניתקתי וחייכתי.
התיישבתי על המיטה. "שני באה ואנחנו נוסעת לעידן.. תביאי לי כסף?" שאלתי את אמא שעדיין ישבה על הריצפה.. לא כמאופיין לה וקראה את הטופסים. "כן, כן בטח" הינהנה בעודה קוראת משו מעניין לא מזיזה את מבטה. "הנה קחי" אמרה והושיטה לי שטר. "תקני לכם גם משהו טעים בדרך אני רוצה שתאכלי!"
"טוב" אמרתי וירדתי למטה לפתוח לשני שצילצלה
"האאאאאאאאאאאאאא" צנחה עליי כשפתחתי את הדלת
"קורג'נלנניישן דרלינג!" ניסתה להגיד 'ברכותיי' באנגלית.
"חחח תודה בובה!" צחקתי משהבנתי את מה שאמרה
"אלללהה בווואי המונית עוד דקה פה"
"טוב, דקה..." לקחתי פלא ומפתחות.
"בייי אמאא!" צעקתי ללמעלה והדלת נטרקה מאחוריינו, חיכינו בחוץ על חומת האבן.
"נו? קיבלת את התמונות?? למה אני מתה לראאות.!" אמרה שני משלב אצבעותיה בשלי.
"לא" עניתי "אני אקבל כשאני אתחיל"
"מתי תתחילי?" -"יום ראשון אני אמורה להיות שם..."
"וואלהה.. ואני באה איתך!" - "בכיף" אמרתי לה מחייכת והמונית הגיעה.
כל הדרך דיברנו על התנאים.. ועל הימים שאני אמורה להיות שם.. כמה פעמים בשבוע, וכמה זמן... הרצל-הנהג, השתתף בשיחה.
הגענו.
"90" הרצל אמר "אבל אני עושה לך 70, עליי.." אמר בתנועה של עושה טובה. הבאנו לו שטר של מאה וברחנו צוחקות.
הגענו לחדר של עידן והבטנו פנימה. הוא ישב לבד, כותב, וליד מיטתו היה מונח כיסא גלגלים אפור.
"הייי" נכנסה שני ללא היסוס והבחנתי מיד שעידן החביא את המחברת שבה כתב מתחת למיטה.
"הייי" החזיר בנימה שמחה "לא ציפיתי לראות אותכן כאן" אמר, "כן, היינו עמוסות בשבוע הזה...וואו! עידן חזרת לדבר! " אמרה שני... " אחרי שלושה שבועות אין לי ברירה." תיקן אותה עידן על השבוע שאמרה. ושלחתי לה מבט של 'עידן צודק'.
"נו איך בכיתה?" - "טוב, אתה יודע... מתגעגעים אלייך" אמרה שני וסיפרנו לו מה קרה בשבועעים האחרונים.
'טילולולו טילולולו' צילצל הפלאפון של שני. "כבר באה" אמרה ויצאה החוצה עם הפלאפון.
נשארנו שנינו לבד בחדר עם עוד חולה אחד שנימנם במיטה ממול.
"רציתי להגיד לך... שאני מצטער" אמר עידן והביט לי בעיניים. "אני מצטער שהאשמתי אותך ואני מצטער על זה שעשיתי את זה ואני מצטער עללל זה שהתעצבנתי עלייך באותו יום .. ואני.. אני פשוט מצטער."
אמר וכעת עיניו היו עסוקות בלהביט באצבעותיו.
"זה בסדר" אמרתי לו
"איך אתה?" - "אני בסדר, אני מתקדם...עושה תרגילים.. תקשיבי.. אני לא חושב שזה בסדר! אני כעסתי עלייך ולא בצדק ואני כל כך כל כך כל כך מצטער על זה!"אמר משנה את הנושא במהירות מפחידה.
"חחח עידן. זה בסדר! באמת! אני מבינה אותך" אמרתי לו בחיוך.. אבל שלושת המילים 'אני מבינה אותך' גרמו לי לחשוב אם הוא מת להתפרץ עליי בתגובה של 'את בכלל לא קרובה ללהבין אותי' - וזה נכון.
"תגיד... אמרתי בשביל להפר את השקט, "הכיסא גלגלים הזה, הוא שלך?" שאלתי... אם שני הייתה פה, היא הייתה אומרת מיד שהתגובה לא במקום. "כן." אמר ועינו היו מושפלות שוב.[
"אה..." - "כבר בא" אמר ונעזר בשתי ידיו כדי לקום. "לעזור לך?" שאלתי "לא" ענה והתיישב מיד בכיסא גלגלים האפור, "כבר בא" חזר על המילים ונעלם בדלת צהובה בפינת החדר.
הבטתי סביבי סוקרת את החדר. אולי עכשיו אני אוכל להציץ במחברת?? חשבתי לעצמי נזכרת במה שראיתי כשנכנסנו. אולי זה מגעיל מצידי? אני לא אמורה לעשות את זה? מישהו מהחלון יראה? שני תיכנס? החולה יתעורר? או שהוא בעצם בכלל לא ישן... אני ילדה סקרנית ; עקפתי את המיטה והתכופפתי לחפש את המחברת מתחתייה. מחברת סליל אדומה שכבה בראש ערימת מחברות סליל אדומות נוספות.
לקחתי את העליונה ביותר במחשבה שבזאת כתב עד לפני רגע, נעמדתי ופתחתי בעמוד שורות הראשון שכתוב בכתב קטן וצפוף.



😯 😯 😯 😯 😯 😯 😯

י=פ=ה!!

ודווקא היה מעניין הפרק הזה.. שמינעעע! 😊

המשךך... מהר!

יהה איזה מטחחחחחח
המשךךךךךך

האאאאאה כל פעם אני מופתעת מחדש 😮
אמאאא איזה כתיבההה

תמרייי נשמה שליי תמשיכייי

חיחחח שנהבוש בובה שמחה לשמוע. אוהבתותך

תמריייייייייייייי #@!#!
המשךךךךךךךךךךך מיידייייייי ~!!!
מההההההההההררררר
אני כולי מתח
אובתותך מלאאאאאאאאאא
מושלמתמואההההההההה

QUOTE (moraless @ 02/12/2005) חיחחח שנהבוש בובה שמחה לשמוע. אוהבתותך
גמאני אוהב'תך מווווווואה 😘

תהיי בטוחה שזאת רק האמת 😊

חחחחחחחח בובה אתת! אינעלךך

חחח עלק "טוב שלמדנו לקרוא"

איזה פרק טוב.. אהבתי..


המשךךךך