נעלי האולסטאר שלו

תמרייי!!
איזה מושלםםםםםם....
אהבתי בטירוףףף
וזקוקה נואשות להמשךךךךךךך!!
דיי מהרירירירירירי

מור'צי 😊

קיפי מוקדש לך אמורה 😉

מהפרק הקודם
יצאתי מהבית עושה דרכי לגן תפוח.
צעדים נשמעו מאחוריי, לא הסבתי מבטי. רק הגברתי את קצה ההליכה.. אבל כך גם הצעדים.. החלתי לרוץ... אבל כך גם הצעדים... הסבתי מבטי אחורה ו..
"מאיה?"




המשך
"מני, הבהלת אותי" אמרתי מצמידה את כף ידי אל החזה שלי. מביטה בבחור בן 23 שגובהו עולה על שלי בסנטימטר בלבד.
"מצטער נסיכה" אמר וקד קידה קלילה בעודו מביט בי וחיוך קטן הציץ משפתיו. "שמעתי את הולכת למבחן בסוכנות A.S.D" וחייך חיוך מתקתק עוד יותר.
"כן" עניתי מופתעת, "מאיפה לך?" - "ראיתי אותך רשומה שם. מותק, אני אחד הצלמים."
"רציני?"
"רציני"
"תקפיץ אותי ואת ליהי לתל אביב יום... חמישי?" אמרתי נזכרת ביום שנקבע לי.
"אני יוצא בשבע מאמי, אם זה נוח לך" אמר.
חייכתי "רק תצפור לי ונצא" אמרתי. השמיים כבר החלו להחשיך, "מותק, אני חייבת ללכת, אני כבר באיחור."
"שכנעי רק את אח שלך לבוא היום אליי"
"חחחחח טוב" ציחקקתי ונפרדנו לשלום.
הערב נעשה קריר, ועד מהרה הגעתי למקום יעדי; גן תפוח.
"נווו מאיה יותר מהר" אמרה שני שחצי ממנה נבלע במונית המטרטרת ברעש הדיזל.
נכנסתי והחלנו לנסוע.
אותה נסיעה, לכיוון ירושלים עיר הבירה.
בחוץ כבר שררה עלטה מוחלטת, רק פנסי הכביש הראשי האירו את הדרך ולקחו זה אחר זה את המכונית קדימה, כזרועות ארוכות.
מכשיר הקשר של הנהג לא פסק בשיחות בין המרכזייה לנהגי המוניות, וגלגל''צ השמיע ברקע שיר של עידן רייכל. משהסתיים השיר השעה הייתה שש, והחדשות של היום הושמעו.
'שרון מנהל משא ומתן עם שגריר ירדן אבו אמסלם בשעות אלו בבית הנשיא משה קצב, שגריר ירדן בא בטענה בא במטרות שלום בלבד.
נער כבן 15 קפץ אמש מגג בית ספרו אל מותו, הנער פונה לבית החולים הדסה הר הצופים במצב אנוש,
קרוביו מוסרים כי קפץ בשל אהבה כוזבת.'
ביטני התהפכה מספר פעמים לשמע המקרה, כמוכת מהמציאות רק עכשיו.
'תחילת שבוע סוער במיוחד בכבישי ישראל; 3 הרוגים ו2 פצועים אמש בתאונת מכוניות סמוך לצומת גלילות.
פיגוע ירי; מחבל ירה שני כדורים במכונית נוסעת. הנהג נהרג במקום ותינוק הובהל לבית החולים במצב קל. החמאס לוקחים אחריות בעקבות תודעה מהמודיעין. הפיגוע התרחש בצומת שבין מושב רעות לעיר מודיעין.'
שתקנו. ידענו שהידיעה שהתפרסמה זה עתה זו ההתרחשות מהבוקר כשהיינו בדרכינו לבית הספר.
'צפויה עלייה קלה בטמפרטורות וגשם קל יירד בצפון הארץ ויתפשט למרכזה.
עד כאן, מלאכי חזקייה חדשות גלגל''צ.' - 'משה משה לרחוב ישעיהו הנביא 37' קרא מכשיר הקשר בפעם השנייה מאז נכנסנו למונית.
כך, שורו להם השירים שברדיו, וקריאות נקראו במכשיר הקשר, עד שהגענו למקום חפצנו.
את הדרך למחלקה כבר ידענו, נכנסנו כולנו אל המעלית שנשאה אותנו לקומה הרביעית, דלתות חדר הפלדה נפתחו לצדדים ויצאנו זה אחר זה מהמעלית מתקדמים למודיעין הקומה.
"עידן רוגל" אמרו טל וליהי לאישה השמנמנה שניצבה מאחורי הדלפק, "חדר 6" ענתה.
סקרנו את מספרי החדרים והגענו אל חדר 6.
הבטנו מחלון הראווה הקטן אל תנוך החדר; בחדר ישב אביו של עידן עם גבו אלינו ועידן שוכב כשעיניו פקוחות לעברו, ממבטו שמופנה אל אביו עברו עיניו אלינו. נופפנו לשלום, ונכנסו אל החדר שבו ישבו כעוד שני פצועים, האחד ישן, והשני דיבר עם אישה מפחידה למדי.
מבטיו של הפצוע המדבר ליוו אותנו בעודנו מתקרבים אל מיטתו של עידן.
אביו של עידן קם בהפתעה ופינה את כיסאו לאחת הבנות. "שבו, שבו" אמר.
על שידתו של עידן היו חבילות ממתקים וכרטיסי ברכה, הבטתי בעיניו והוא בעיניי. מבט שמספר סיפור עצוב.
"רק לפני שעה הוא התעורר" אמר האב בעודו מותח גופו וטומן ידיו בכיסי מכנסיו.
"והוא עדיין לא מסוגל לדבר" הוסיף.
כולנו הבטנו בו, לא בטוחים אם הוא מזהה, כועס, אוהב. לא ברור היה מבטו, אבל מה שכולם שמו לב, שבי שלח מבטיו לרוב. מדוע? אינני יודעת.
מבטים נשלחו אחד לשני ואני הסבתי מבטי אל כפות רגליי. המצב לא נעם לי כלל. הרגשתי מין אשמה לא ברורה שבגללי הוא קפץ.
יחסית לקבוצה כזו של ילדים הייתה דממה מפתיעה למדיי.
"עידן? עידן? אתה שומע? אם אתה שומע תמצמץ" אמר עומר הערה בהחלט טיפשית.
עברו רגעים ועידן מצמץ, אבל האם היה המיצמוץ מדבריו של עומר? או שמא פשוט היה לו צורך במיצמוץ?
מבטו עבר מאחד לאחד ולבסוף נתקע שוווב בי.
ריח בית החולים העביר בי בחילה.
"טוב, אני הולכת לקחת משהו מהקפיטריה, מי בא?" אמרה שני מביטה בעידן ולאחר מכן מעבירה עינייה אל כולנו כמרעננת השיחה.
"אני אבוא איתך" אמרה ליהי "גמאני" הוסיפה רותם והן שילבו ידיים.
התיישבתי במקום בו רותם ישבה והחזיקה את ידו של עידן. "אני גם אבוא" אמר טל - "נו אז שנייה גם אני בא" אמר עומר.
"אני כבר חוזר" אמר האבא "תסתדרי פה?" הוא שאל "כן" עניתי והוא יצא מן החדר.
נשארתי אני לבדי וזוג עיניו העצובות של עידן.
עיניו גרמו לעיני להיישיר אליו את אותו מבט.
"לא הייתה לך סיבה אמיתית" אמרתי כשגוש מעיק הצטבר בגרוני.
"מה את יודעת?" הוא אמר ושינה מבטו .
בחנתי אותו במבט מופתע. ראשו שינה כיוון, לצד השני של המיטה כלא רוצה לראות אותי.
"ללכת?" שאלתי
"לאא" אמר בתקיפות ובהדגשה כשראשו עוד מופנה לכיוון הקיר, וגופו החל רועד מדמעות.
"מה קרה?" שאלתי אוחזת בידו, אבל ידו לא החזירה לי באחיזה. התרגזתי.
"מה קרה?" חזרתי על השאלה בקול מודגש.
"כלום" הוא ענה בלחישה. דמעות החלו מציצות בעיניי. מבלי שכלל רציתי.
"אני אוהב אותך" הוסיף, גם כן בלחישה "ואני רוצה למות על זה"
"אני לא מבינה אותך" התרגזתי ודמעות נשמעו בקולי. עידן הפנה ראשו בחזירה כדי להביט בי.
"את בוכה?" אמר מרוגז גם הוא "את זאת שבוכה?" חזר כלא מאמין.
"אני זה שמתעורר ולא מרגיש את הרגליים, אני זה שמתעורר ולא יכול לקום, אלא רק לפקוח את העיניים. בשביל מה? תגידיייי ליי... בשביל מה שאני אפקח אותן?!" החל פורץ בדמעות
"נראה לך שנעים לי לשכב כאן? שאני לא יכול להזיז אצבע מאצבעותיי ולהרגיש מבטים נתלים בי ברחמים? נראה לך שנעים לי?"
"אתה סתם מנפח את זה" אמרתי בפרץ דמעות כשלו "עשית מזה סיפור הרבה יותר גדול ממה שזה!"
"ואת יודעת למה?! את יודעת? בגללך!" והדגיש את המילה בטון חסר אונים " בגללך בגללך בגללך " והפנה את ראשו שהפך אדום שוב אל הקיר נושם בכבדות.
"אתה בקושי מכיר אותי!" אמרתי מנסה לשכנע אותו שלא הייתה לו סיבה.
"אולי את חושבת ככה... אבל תאמיני לי שאני מכיר אותך יותר משנדמה לך"
לחש, מנסה להרגע.
"כותב עלייך בכל יום, על איך נראית, איך התנהגת, איך התלבשת, איזה ריח היה לך, על מה דיברת. והכל במחברת אחת, שאותה אני מחבק בכל לילה לפני השינה, ישן בלילה רק בזכותך, וקם בבוקר רק בזכותך. ושאותה אחת שאני כותב עלייה כל כך הרבה, שכל היום מחשבותיי נתונות רק לה, לא משיבה לי אהבה, ולילה לאחר מכן אני מתעורר ומגלה עצמי כמשותק, מתעורר ובי רצון למות. אבל מה זה עזר? מהה?? " התפרץ עליי,
הדברים שאמר נחתו עליי כסלע כבד, מנסה לקום ולהרים אותו אבל הסלע כבד ממני ומועך אותי תחתיו. קמתי והלכתי. לא היה לי מה להגיד.
חיפשתי שילוט לשירותים, ללכת לאנשהו, להרגע.
בשירותים פיטפטו שתי זקנות
נכנסתי לתא והתישבתי על מכסה האסלה מחבקת את ברכיי.
ילד חולה... זה מה שהוא.. חולהה.. אמרתי מנסה להרגע אבל המחשבות החלו רוקדות בי ולא עוזבות.
ניגבתי פניי ובחנתי עצמי, אני נראת כאילו בכיתי?
יצאתי החוצה וכשהשאר בדיוק באו להיכנס לחדר מספר 6 קראתי לליהי.
"בואי נלך" אמרתי לה כמעט בלחישה
"למה? רק הגענו" הסתכלה בי בעינים מופתעות ובוחנות.
"בואי נלך" אמרתי כשהגוש המעיק לוחץ על גרוני שוב כמאיים לפרוץ החוצה. ותפסתי בידייה בחוזקה
"אני רוצה לללככתתת"
"טוב טוב" אמרה ליהי מבוהלת מההתנהגות שלי.
נכנסה לחדר מספר 6. הגנבתי מבט לעידן שלא הפנה ראושו אליהם ולא דיבר.
ויצאה יחד עם שני
"מה קרה מאיה שלי?" שאלה שני
"בוווואווו נלך כבר" אמרתי
שלושתינו יצאנו בדממה החוצה מנסות לתפוס מונית.
חלק ממני רצה לספר להן, אבל חלק גם לא. שמא הן יאשימו אותי על הקפיצה, אבל לא יכלתי לשמור את זה לעצמי. כלומר, לתמיד.
מצאנו מונית ונכנסו לתוכה. חדשות של שמונה הושמעו בגלי צה''ל.
אותן חדשות של 6 במונית שהסיעה אותנו לכאן.
והגוש המעיק הכביד עוד יותר.
הנסיעה הפכה יותר ויותר שקטה. ועד מהרה נרדמתי על ברכייה של ליהי שליטפה אותי בכפות ידייה העדינות.


😢 😢 😢 😢 😢 😢 😢

יא...
מה הוא מטורף הילד?
היא לא אוהבת אותו.. מה הוא רוצה בכוח?

גר..


אגב.. אני פשוט הייתי בשוק מהכתיבה שלך.. אמא.. ממש אהבתי..
איזה שפה גבוהה...חח..


המשך דחוף!

וואאיי תממררר... צמרמורתתתתתתתתתת!!!!!!!!

כלל השערותת שלי עומדדוותתת!!!! אחללהה כתיבהה!!!!

פשוטט מ'שו בסטט,איןןןן!!!!!!!!

כפרהה שליי!!! איזו חמודהה..מאיפהה הרעיונותתתתתת לעזאזלל מאיפהה?!!?

גלי לי ת'סודד שלךך!!! גלי לי איךך את מצליחה לכתוב כ"כ יפהה!!! תגליי ליי!!!!!!!!

תמרי אני אוהבת אותך אמורה 😊
איזה חמודה..זכרתתתתתתתת!!!!!!חחחחחחח מואהההההההההההההההההההההההההה

מדהייים המשךךך

אמאאא
מטורף הבנאדםם מה עבר לו בראשש.??
תמשיכיי מאמיי

וואי הוא פשוט לא נורמלייי!! איך הוא מאשים אותה ככה?!
שתספר לשחר לפחות..

יש לך כתיבה מדהימה!! את כותבת פשוט סוףף..

המשך בובית..

יואווו איזה רע הוא איזה רע הואאאא
בדרך כלל שמישהו מתאבד וניצל או לא משנה מה הוא מאשים את עצמוווווו
באיזה זכות הוא מאשים אותה?????
אני מרחמת עלייו... זה מה שיש לי להגיד.. ולא מגיע לו ל האנשים האלה שדואגים לו
הוא מתנהג כמו ילד קטן וטיפששש
מחכה להמשך
טלוש

מור, אליה ואושר.. תודה (:
אוהבת..
ויום טוב שיהיה לכם 😉

מדהיםםםםם
כולי צמרמורותתת...!!!!!!!

תודה מותק, אוהבתותך.

היייייייייייייייי
לקיפייי(אמורה חחח)לא הגבת😢😢😢😢

בשבילך אתן אלף תגובות. 😉

יפה שלייייייייי!1
תמריי איזה מוכשרת את יאוו זה מטורףףף
המשךךך מידידידידי
איזה המשך איזה כתיבה יאו כל מילה מיותרת

מור'צי 😊