יאאאאאאאאא..אני לא מאמינההההה..
הפסקתי לקרוא ת'סיפור לפני חודשששששש..
לפני שנסעתי לאילתתתתת
והמשכתי עכשיו
הוא פשוט מעלףףףףףףף
איזה מוכשרתתתתתתת
המשךךךךךךךךךךךךךךךךךךך! 😁
חחח גלוש נשמתי שמחה שאהבתתת חחחח ספרי איך היה באילתתת בובההה
ווואיייי קראתי עכשיו את רוב הסיפוררר
והוא מהמםםםם
את כותבת פשוט מדהיםםםםםםם
כמה כישרוןןןןןןן
תמשיכייי
חחחחחחחחחח..
לא..שניה..לא הייתי באילת חודששש..
הייתי כמה ימים..ולא יודעת למה..כל פעם דחיתי לקרוא ת'המשך ולא היה לי כוח..ועכשיו רק נזכרתי=] טיפשה שכמותיייייי איך פיספסתי דבר כזה מושלם?!?!
הייתי באילת סה"כ 4 ימים..חחחחחח והיה הכי כיף בעולםםםם
המשך
איזה מדהיםםםםםםםםםםםםםםם
איזה כישרון יש לך יא אללה !!
למה כזה קצר??😢
חייבת המשך מידיי
מור'צי 😊
ואאי חחחח אאיזה מגזימותת חחח..
וגלושש בובה שמחה בשבילךך מאאמי!
חחח למה מגזימות.?
ושימי כברררררררררררר המשךךךךךך
איזה קצררררר😢
שימי המשךך ויותר ארוךך
מוואהההה
מוקדש לסמדרי בובה 😉 ולאיליה הקורא הטרי!
מהפרק הקודם:
הבעת הפנים שלי השתנתה כל כך מהר מהדמיון של אמא בפתח הדלת עם שמלה הפרחונית כשרוח מניפה אותה עם פעוט-אח קטן מלופף בשמיכי תכלת נעימה למציאות של תינוק מת ברחם ויוצא בעזרת גרידה רצתי לאבא וטל
"אבאאאאאא! מה קררררררה לאמא?!?!"
המשךך:
"אמא בטיפול נמרץ" הוא אמר "אבל זה קצר. היאא הפילה את התינוק."
אעעעה
לחשוב שיכולתי להיות בין הנעערף מספר תינוקות שנפלו לאמא שלי.. לא הייתי בעולם.. במקומי היה מישהו אחר..
"אבל היא בסדר נכון?" – "כן, לאמא לא קרה כלום"
אני אוהבת את הטון שאבא שלי מדבר בו.. הוא מרגיע.. הוא לא שם שום' מאמי' ולא 'מתוקה שלי' ולא 'סוכרייה שלי'.. ולא 'אני מצטער שאת צריכה לשמוע את זה' וכל השטויות.. בזכותו אני יודעת שהוא חסך ממני הרבה בכי וצעקות.. ככה פשוט מבינים שאוהבים.
אז אמא בסדר, הרגשתי כזאת הקלה..
ישבנו עוד שעה ארוכה בחדר ההמתנה.. שלושתינו בדממה על הכיסאות, מביטים לפנינו בחולמניות..
לפתע הבחנתי באדם המתקרב לעברנו.. לבוש חלוק לבן וטופס בידיו.
"משפחת אליישר?" הוא שאל.
"כן" אמר אבא וקם כדי ללחוץ לרופא את ידו.
"לצערי יעל תצטרך לשהות בבית החולים עוד יומיים בכדי להגיע להתאוששות מוחלטת.. אם רק תוכל לחתום לי כאן" והצביע על תחתית הטופס "אני אשמח מאוד" הוא הוסיף בחיוך. אהבתי את הרופא הזה, נעים לדבר איתו.
אבא חתם כמובן על הטופס.
"סליחה, אפשר לבקר אותה עכשיו?" שאלתי את הדמות בחלוק הלבן.
"היא ישנה, ותתעורר רק בעוד שעתיים שלוש, אם אתם רוצים לחכות יש קפיטריה בקומה למטה לנוחיותכם."
"אני חייבת לחזור הביתה אבא, אני צריכה לשמור על הילדים של אירית! אני לא יודעת בכלל איך הם הסתדרו עד עכשיו!" הסתכלתי בשעון, השעון הורה על השעה 4 וחצי.
"אתה רוצה שאני אקח אותה אבא?" שאל טל את אבא.
"זה נח לך?" הוא החזיר לו בשאלה..
"כן אני צריך גם לעבור אצל שיר לומר לה כמה דברים." טל אמר...
מה קרה בינו לבין שיר?
יצאנו מבית החולים לכיוון האוטו,
"טל?" שאלתי
"אממ?"
"מה קרה בינך לבין שיר?"
"אעעעעההה מה קרה פתאום את מתעניינת?" הוא אמר בחיוך
"לא נכון.. תמיד התעניינתתי!"
"מאיה, אני לא חושב שזה זמן עכשיו לדבר על הבעיות שלי.. לא בגללך.. את יודעתת.. אמא וכל הסיפורר"
"טוב.." והפניתי ראשי לחלון..
אני יודעת שהוא מת לספר לי אבל הוא רוצה שאני אתחנן אליו לפניכן.. למה שאני אתחנן אליו אם הוא במילא הולך לספר לי... אממ.. עכשיו –
"טוב! תקשיבי..."
"כן.." אמרתי לו וסבבתי את ראשי חזרה.
"הקיצרר אינלי מושג מאיפה היא הביאה את זה ... ומה נחת עלייה אבל היא סיפרה לי שהיא קיבלה את המתנה שלי.. שהייתה מונחת לה על המיטה שוקולדים וכרטיס ברכה תכלת כזה אניודע מה... ועל הכרטיס ברכה הזה או מה שזה לא יהיה... היה רשום שֶם לא שלה!.. אמרתי לה אולי היא טעתה וזה אבל לא! היא הוציאה עליי תעצבים כמו לאדע מה.
ושמעי אני לא יודע מה לעשות! יעני.. בנאדם אין לה בכלל איך לדעת שזה ממני! ונשבע לך נשבע לך באלוהים שזה לא ממני! לא שמתי לה כלום! איך אני בכלל יכול להיכנס לדירה שלה אני?!סעעמקקק כזה עיצבוןן.. אין היא לא רוצה לדבר איתי לא להיפגש איתי כלום.. עכשיו אני אומר לך מה שלא תעשה לי תשרוף לי תשיער מצידי אני נכנס אלייה הביתה!"
"טללל.. מה היה כתוב בכרטיס ברכה?" שאלתי אותו, אולי זה היה מה שאני קיבלתי.
"נעערף.. חושב.. משו כמו את החים שלי או משו כזה עם תודה בסוף..."
"דאאאי זה מה שקיבלתי מעידן!"
"איזה עידן?"
"אחד מהכיתה שלי.."
"מאיה.. בת כמה את?"
"14.. יא קקי מה אתה לא זוכרר"
"כה.. ישלה אח קוראים לו עידן בן 14.. 15.. לא זוכרר..אז מה את אומרת? היא באמת התבלבלה יענו?"
"כה!"
"תגיד לה שתשאל את אח שלה מזה.. ומה זה עשה לה בחדר.. אם היא לא מקשיבה לך תגיד לי.. אז אני אתקשר לעידן להגיד לו...שטטטטטטטט עידן! קבענו היום 4 וחצי!" הסתכלתי שוב בשעון שלי.. השעה הייתה חמישה לחמש!
בדיוק ריבלתי טלפון.. 'עידן מחייב אלייך' היה כתוב לי בפלא'
"עידן כפרה אני מזה מצטערת! היה לי עניין דחוף פה!"
"שמתי לב.. אני פה שעה בפארק.. מה קרה מאיה?"
"סתם עזוב לא מענין.. הקיצר תקשיב שנייה.. שמע קטעע.. אח שלי רב עם חברה שלו.. ומי זאת חברה שלו.. נחש.."
"מאיה.. נו חלאאס משחקים מאיפה לי מיזאת חברה שלו?!"
"אחותך ישטרודל!"
"מי? שיר?"
"כה.. הקיצר שמע.. הוא רב איתה זה היא בכסאח איתו למה היא מצאה איזה מתנה על המיטה שלה חשבה שזה בשבילה.. אה אופסס שחכתי להגיד לך כפרה! תודה על השוקולדים!"
"חחח אין בעד מה.. תמשיכי...."
"הקיצר ראתה מתנה על המיטה שלה חשבה שזה בשבילה.. פתחה וזה תכרטיס וזה והיה כתוב ' מאיה- את החיים שלי, תודה.' "
"מההה? אין מצבבבב" עידן אמר כלא מאמין
"חח כן מאמי.. ועכשיו אחותך בכאסח עם אח שלי לא מוכנה לדבר איתו..!"
"יאא אמא.. אני אדבר איתה עוד חמש דקות אח שלך מקבל טלפון סליחה!"
"טוב מאמי.. ומה רצית היום בארבע וחצי?"
"זה דחוף.. מית אני יכול לראות אותך?"
"אממ.. היום אני אהיה אצל שכנים שלי לשמור על הילדים תבוא בכיף.. אתה יודע איפה אני גרה.. אז אממ.. תבוא בחמש וחמישה ככה.. יאללה.."
"יאללה ביי"
"ביי"
"נו מה הוא אמר?" שאל אותי טל..
"אמר שעוד חמש דקות אתה מקבל טלפון סליחה.. משיר! " אמרתי בחחיוך!
"יואו מאיה אינעלך! איזה מוושלמת את!"
"דאי עזוב אותך שטויות! אני אסמיק פה.. "
הגענו לבית של אירית.. השעה חמש..
"חכי איתי עד שאני מקבל את הטלפון ואז אני משחרר אותך"
"נו טלללל אני ממהרת!"
"נו דקה חכי איתי לא יקרה להם כלום !"
טילולויטיטלולולוולללילילילולו – הפלא' של טל.. 'כוסית עולמית מחייג אלייך' קראתי בליגלוג את מה שהיה כתוב לטל על הפלא..
"סתמי יא יצורהה.." וטרק את דלת המכונית..
"מאאאיהההה" שמעתי מאחוריי הסתובבתי וראיתי את עידן..
"עידנני מאמי.. יאללה בוא אני ממהרתתת" רצתי לדלת וצילצלתי בפעמון.. המפתח לא היה עליי..
"אני פותחתתת" שמעתי את רוני צועקת מאחורי הדלת..
צליל המפתח המסתובב והנה אנחנו
"מאאאיהה חיכינו לך!" ונתנה לי חיבוק ענקקי..
"אמרתי שאני פותחחחח" שמעתי קול מתקדם לכניסה.. לא הקול של עומר..
איזה פרק אינעל העולםםםםםםםםםםםםםם
תמשיכי מאמיייייייייי
ליגלושש בובהה התגעגעתי יפפה שלללי! לא רואים אתך לא שומעים אתך מה אתך?
אתר האהבה הישראלי