הפרק מוקדש לכתומה אהובתתי הניצחיתתתת 😉 לאב יו בייב
😊 😊 😊 😊 😊 😊 😊 😊 😊
מהפרק הקודם:
עידן אמר ברצינות מוחלטת כשהוא תופס בראשי בשתי ידיי ומסתכל שאפחד לא רואה אותו.. הוא היה כל כך קרוב לנשיקה.. אם הייתי צריכה לתאר לכם הייתי מתארת לכם באצבעות בדיוק כמו שתיארתי לשחר... ככה קרובבב..
"עזוב אותה יא בן שרמוטהההההה"
המשך:
צעק הילד שעמד בדלת הכיתה...
"אחי מה קרה לך?" חייך עידן.. שלא הבין מה קורה פה.. "כול הלקחתי אותה לשיחה.. מה הפתיל שלך התעורר?"
"ראיתי שניסית לנשק אותה!!! ראיתי!" אמר מתן..
ליהי ועומר, חבר של מתן, והילד שיושב לידי, רצו לכיוונו ולקחו אותו החוצה... "הסתכלתי בעיניים בוחנות ובפרצוף קמוט בעידן.. לא הבנתי מה קורה..
"מה יש לו?" שאלתי אותו.. "אינלי מושג כפרה.. הקיצר מה שרציתי להגיד לך אני ורותם, אנח.. " לא יכלתי לסבול את הצביעות באותו הרגע של עידן.. יצאתי בריצה אל מתן.. כשכל הכיתה מסתכלת עליי...
פתחתי את הדלת בחוזקה שהיא עפה ונחבטה בקיר בקול.. על המדרגות ראיתי את מתן.. מחזיק ידיו בראשו כשליהי מעודדת אותו בתפיחות על גבו ועומר עומד ומתבונן מלפנים "אני לא יכול ליהי.. אני לא יכול יותר... " שמעתי אותו אומר ונותן חיבוק לליהי.. "אני לא יכול!!
איך קורה לי שאני בוכה מהדברים האלה?! תסבירי לי?! אני בכיתה ט'.. אני לא סובלללללל אותתתתוווווווווווו"
ליהי הבחינה בי, ושלחה אליי מבט של עיניים סובלות...
עכשיו הבנתי שזה קשור אליי ואל עידן.
. יותר נכון או אליי או אל עידן... את התשובה לא ידעתי..
אבל ידעתי שאם הוא יבין שראיתי אותו במצב הזה הוא לא יידע איפה לקבור תצמו... עמדתי שם ופשוט נאטמתי לעולם..
ראיתי אותו מתייפח על כתפה של ליהי.. ואיך ליהי שולחת לי את המבט...
כל כך רציתי לעזור לו.. לשאול אותו מה קרה.. למה הוא ככה... מה קרה למתן הערסס עם החיוך על הפנים?
אבל העדפתי להשאיר את המצב ככה...
נכנסתי לכיתה שני התקדמה אליי ושאלה מה קורה פה.. אמרתי לה שאין לי מושג ושאלתי אותה אולי היא יודעת מה קורה פה
"אם הייתי יודעת לא הייתי שואלת אותך מפגרתתת" היא אמרה..
צעדתי לעידן.. באותו הזמן היה צילצול.. נעמדתי מולו.. ושאלתי אותו "עידן.. תגיד לי תאמת.. אתה ומתן, יש ביניכם אייזה פייט?"
"כלום! אני לא מבין מה נחת על הבנאדם! באמא שלייי מאיה אינלי מושג.. אבל תקשיבי רגע." הוא אמר.. "מה" עניתי לו..."אני ורותם .. אנחנו לא יכו......" לא הקשבתי להמשך דבריו.. הייתי עסוקה במה שקרה למתן.. רק הבטתי בעידן והנהנתי להסכמה איתו על כל מה שאמר.. המחשבות שלי היו רחוק רחוק מאיפה שעמדתי בכיתה.. הן היו תקועות על הילד שיושב שם בחוץ, מעבר לדלת, מעבר לקירות הלבנים... על המדרגות, הילד שסובל, הילד שבכיתה ט'.. מסוגל לבכות בגלל משהו.. בגלל מישהו..."מאיהה? מאאאאאייהה!" עידן ניער אותי.. "מה?" אמרתי לו בעצבים כשהפה שלי היה עסוק בכסיסת ציפורנים.. "מה את אומרת שאני צריך לעשות? להמשיך עם זה?" – "עם מה?" שאלתי אותו.. "מה שסיפרתי לךךךך ינעעעעלךךך עבוק בוקק איתך בווונא מאיהה.. לא הקשבת ללי בכללל" – "הקשבתי הקשבתי.. " אמרתי לוו.. "כן לדעתי אתה צריך להמשיך.. תמשיך עידן.. תמשיך.. "
אמרתי לו ופניתי לשני.. "שני.. ממי השוקולדים והמכתב שיש לי על השולחן?"
"ליהי אומרת שזה ממתן.. אבל לדעתי לא..... לדעתי זה מ..."
"ממתן אמרת?!"
"כן.. זה מה ליהי אמרה.. אבל לדעתי זה מ..."
"ליהי אמרה לך שזה ממתן?" שאלתי אותה
"כןן מאאיההההה" שני הרימה את קולה.. "אבל לדעתי זה מעידןןן! שעזרת לו כל כך עם רותם.. או אפילו... שחרר! מאיהה!@!@!@! אולי זה משחרר?!?!"
היא בחנה את עיני.. אבל השם מתן כבר התגלגל בסופו של המכתב בדימיוני..הייתי חייבת לבדוק!
קרעתי את המעטפה הכחולה שהיו מצויירים עלייה פרחים.. הוצאתי את הדף בצבע תכלת שהיה מקופל לארבע ופתחתי אותו.. במכתב היה כתוב...
וואייי איזהה מעלףףףףףףףףף
י'כישרוןןןןןןןןןןןןן..
שימיי המשךךך דחוףףףףףףף!!!
אוהבתת מלא מלא..
סתיוו'ש=]]
וואי שימי המשךךך
בקשהההה
אני לא יהיה פה מחרררר ואני במתחחח
המשך דחוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף!!
זה מולםםם
זה מקסים
זה
מדהיםם
אין לי מיליםם
דיי את
כל כך מושלמתתתת
מקסימההה
והסיפור שלך
בכללל
פיי
אין על מה לדברר
הוא מושלםם!!
הצורת
כתיבה שלך
מהממתתתתתתתתתתתתתתתתתתת
ואני רוצה המשךךך
לינורו'שש
מהההההההההה מה היה כתוב שם????!?!?!?!?!
את שוב לא רוהצ שאני אשן אה? זאת התוכנית שלך? להשטלת על השינה שלי כן כן?!?!?!?!
חחחחחחחחחח סיפור סוף ה*** כלומר שווה שווה תמשיכי 😊
מדהיםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם!!
המשך...
מור'צי 😊
פרק מוקדש לדידי יאאפה שללי וארט כפרוווני שלללי מטורפתת עלךך 😉
😊😊😊😊😊😊😊😊😊😊
מהפרק הקודם:
קרעתי את המעטפה הכחולה שהיו מצויירים עלייה פרחים.. הוצאתי את הדף בצבע תכלת שהיה מקופל לארבע ופתחתי אותו.. במכתב היה כתוב...
המשך:
"מאיה את החיים שלי- תודה. "
ומתחת לכתובת היו מודבקים עלים מיובשים של ורדים.
מה זה אמור להביע? שאלתי את עצמי.. ממי זה? באמת.. זה יכול להיות עידן.. 'תודה' על זה שעזרתי לו, זה יכול להיות גם שחר.. וזה יכול להיות גם.. מתן.. מוזר...
"נו מה כתוב?????." שני שאלה אותי כששוקלד בפיה... אבל בדיוק יהודית המורה למתמטיקה נכנסה לכיתה.. אחרייה נכנסה ליהי עם מתן שנראה כאילו לא קרה לו כלום.. כאילו מעולם לא בכה.. ומאחוריהם נכנס עומר שבא להתיישב במקום שלו-לידי.
"פססססס" שמעתי מאחורה.. הסתובבתי וראיתי את שני עם פתק ביד.. חטפתי אותו במהירות ופתחתי אותו מתחת לשולחן.. בפתק היה כתוב
"מאיה אל תשחקי לי אותה תמימה וספרי כבר מה היה כתובבבבב שלחי לי אותו לפההה!!!"
שני מצליחה להפחיד אותי אפילו בפתקים שלה... קיפלתי את הדף בצבע תכלת שהיה מלווה בניחוח הורדים.. וטמנתי אותו באמצע מחברת חשבון שלי.. העברתי את המחברת אחורנית אל שני..
"מאיההה" יהודית הרימה קולה..
כרגיל אני זאת שנתפסת על חם בקשר להעברת פתקים בשיעורים..
" הבאת לשני להעתיק שווווווב את שיעורי הבית?" היא שאלה אותי בטון של יותר כמו תשובה...
"לאא.. באמת... היא רק מעתיקה את הנוסחה החדשה משיעור שעבר.." אמרתי לה..
יהודית עשתה דרכה אל שני..
"שני חטפה במהירות את הדף הכחול שהיה טמון באמצע המחברת והחביאה אותו בין שתי רגלייה...
"עמ' אחרון.." אמרתי לשני...
יהודית חטפה את המחברת הורודה שלי משני.. ופתחה בעמ' האחרון.. שם הייתה הנוסחה שנלמדה בשחעור שעבר...
סגרה את המחברת וחזרה לקידמת הכיתה להמשך השיעור...
קרצתי לשני והסתובבתי ...
"פסססס" נשמעה שוב הלחישה.. והרגשתי בעיטה בכיסא.. הושטתי ידי לאחור .. ולקחתי את המחברת מידה...
"תודה" שני אמרה מצחקקת...
פתחתי בעמ' האחרון שם שני כתבה לי תגובה...
"זה עידןןן.. מאאה אחוזז... ראיתי אותו עושה משו דומה לזה לרותם! באימא שלליי.."
מחקתי את כתב היד של שני.. והחלתי לכתוב במרץ את מה שיהודית כתבה על הלוח...
"אאיייייההההההההההההההההההההההההה" נשמעה זעקה
מהמםםםםם!!
המשךך דחוףף..!!
סתיוו'ש=]]
מדהיייים!!!!
המשךךךךךךךךךךךךךך!!
😂
מה עובר עליו!?
ואיפה למען השם שחר הזה!??!?!
המשך!!
מדהיםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם...
תמשיכי...
אוהבת...
מור'צי 😊
QUOTE (_+*+_LoLiT_+*+_ @ 19/08/2005) מדהיייים!!!!
המשךךךךךךךךךךךךךך!!
😂
😉
אתר האהבה הישראלי