נעלי האולסטאר שלו

תמרוש..
מזל טוב על ה100 עמודים!!

יש לך סיפור מהמם.. ויש לך כישרון לא מהעולם הזה!


אל תפסיקי לכתוב אף פעם.. ושתזכי לעוד 100 עמודים.. חח..


אגב.. כתבי המשך.. =]]

חחחחחחחחח איזה מתוווקים!#!
אבל אני רוווצה שההמשך יתפרסם בין התגובות הראשונות בדף הזה, לכן, אל תשלחו עוד תגובות 😉 כי ההמשך יהיה מחר לפנות ערב.

אווווהבת הכי הכי הכי הכי שיש!@! 😊


*******
עריכה:

גל, {התגובה שפוו למטה}
תודה בובה.. אבל עכשיו אין לי זמן ומחר בבוקר אין לי זמן בגרוווש..
לכן זה יהיה רק לפנות ערבב.. סוורי מותתק.

ואל כתבו תגובותת... באמא שלכם 😢

מה מחר מה את נורמאליתתתתתתתתתתתתתת?????...............
לא ממש!!..
את יושבת ורושמת ע-כ-ש-יו!!!.


ד"א..מזל טוב על ה-100 עמ'..!!

יש לך סיפור מדהים, מיוחד ומשגע!!!..

הלוואי ותזכי לעוד 300 עמ'!!..=]..(שאנחנו נזכה..יותר נכון!!)..

גלושק'ה

אהההההההה
קולולולולו
חחח
מזלל טובב על המאההה
איןן עליךך כישרוןןןןןן מדהיםםםםםםםםםםם
קיצרר סדרי לי אחדד כמו שחרר חחחח
תמשיכייי מהרר בובהה

אוהבתת'תךך
מאיההה

•~° •~ספיישל עמוד 100•~ ° •~
000000000000000000000000000000000000000000000000000000000


קבלו הקדשה עם ביג נשיקה 😉

~~~~~

גל

קארין

סהר

נופר

מישל

נוגה

מיכל

קיפי

אושר

מור-פיקולו

מור המרוקאית

אליה

טל

לותם

נני

שנהבוש
~~~~~

מושלמים אתם!^ 😁


מהפרק הקודם

יצאתי מהדלת הקטנה ישר לצילומים.
"מירי השאירה את הקופסא הזאת" שירה אמרה והושיטה לי קופסא
הוצאתי את הנעלי עקב ונעלתי אותן.
קצת התעקמתי בהתחלה 😁 אבל הלך...
איכשהו...


המשך

בעיקר חשבתי על יויו ומה תפקידו פה.
"וואו" ג'וב קרא קריאת פליאה כשיצאתי על העקבים והשיער.
"בואי בואי" האיץ בי עם יד פתוחה לעברי, "ברן יהיה במאי התנוחות שלך היום"
התאכזבתי, הייתה לי שיחה דחופה עם מור.
"היי" צייצתי כשסומק החל עולה על לחיי.
"מה שלומך?" שאל ברן במבטא קל
"מצוין" עניתי בחיוך וטמנתי ידי בידו שהושטה לעברי.
"היום," התחיל ברן להסביר לי "היום אני רוצה שתעזרי לי בתפקיד שלי, סבבה?"
"אוקיי" עניתי ביובש והוא חייך.
"היום את מחליטה איך את מרגישה כשאת מצטלמת...
סתומרת, לפי איך שאת נראית ולפי הרקע, מה את חושבת... איזה רגש יתאים לצילום פה?" שאל
מתאר לי באצבעותיו.
הרגשתי המומה, אז אממ...
"אני רוצה שיהיה שידור של סימני שאלה" אמרתי
"יפה, יפה!" אמר "אהבתי.. יש לך את זה" אמר בהתלהבות והפכתי אדומה עוד יותר.
"בוואי" אמר והושיט לי שוב את ידו
"בואי, תעלי ותשבי פה" אמר והצביע על הכיסא המקושט שהיה במרכז התפאורה.
צעדתי מנסה לשמור על יציבות... כל צעד הרעיש
והתיישבתי
"יויו" ברן קרא ויהודה לוי צץ מדלת אחרת בצד השני
סוודר לבן, גולף.. עם ג'ינס חמוד בטירוף ומגפי נחש צהובים חומים.
כל מדרגה שיהודה עלה הרגשתי בטוחה יותר בעצמי.
"מוכנה להצטלם איתי?" שאל כשהתכופף לשבת לצידי, אבל על הריצפה
חייכתי והוא חייך גם.
"יופי" אמר ברן כשהביט בנו מהופנט, הוא לחש משהו למני ונשמע 'פלאק' מהמצלמה. ברן נראה מאושר שתפס אותנו בתמונה ששנינו מחייכים אחד לשני.
"מוזיקה" הוא אמר מביט בנו, הרגשתי מוזר.
המוזיקה ניגנה, מנגינה מוזרה.
"מאיה... אני רוצה שתשדרי לי את הסימני שאלה שדיברת עליהם"
ג'וב נראה מופתע.
יויו ישב בתנוחה אנכית לי, כשרגלו האחת מקופלת אליו וידו שעונה עלייה בהרפייה.
"מאיה, תעבירי את רגל ימין שלך קדימה.. אחרי הרגל של יהודה... כן, יופי! תפני את ראשך אליו, כן! מדהים ועכשיו תביטי לכאן! " 'פלאק פלאק' נשמע בכל שתי שניות.
"מה יהודה עושה פה? מה את עושה פה? למה אנחנו פה? "
ניסה ברן לתת לי הרגשה של שאלות...
חחחח מצחיק הוא. היה קשה לא לצחוק 😁
"מאיה עכשיו אני צריך אותך עומדת" הוא אמר
קמתי, "יופי" הוא אמר ולחש משו לאיתן, איתן רץ והוציא את הכיסא שישבתי עליו.
לאחר מכן לחש משו לג'וב וג'וב הינהן.
"יויו תישאר במקומך ואחוז בירכיים של מאיה,
מאיה.. אותך אני צריך פוסקת מעט את רגלייך מעל רגליו של יהודה ותביטי אליי."
זה מה עשיתי ונשמעו עוד כמה פלאקים.
"מצוין" אמר, "יויו אני צריך אותך עומד" ויהודה קם בשתיקה מולי, מביט בי.
"מאיה, תחבקי את יויו כאילו מאוד היית צריכה אותו עכשיו, אבל את לא יודעת אם הוא יוכל לעזור לך
ותביטי לכאן, אליי."
התקרבנו, גופו לא היה שונה משל שחר, אותה הרגשה שהייתה לי עם שחר הייתה גם איתו,
הרגשה של ביטחון ושל ריחוף.
"תיפסי בו עם באצבעות... חזק...מצוווין!" צעק ברן
"תצמידי את הראש, תרגישי שאת צריכה אותו"
'פלאק'
"עכשיו" אמר ברן, "אאוץ'" צייצתי בחיוך,
התעקמתי "אחחח" ויהודה מיד שלח את ידו לעזור לי.
צחקתי והוא צחק גם "קורה" אמר והמוזיקה הפכה לשמחה וקיצבית.
ברן אמר עוד משהו לאיתן ואיתן רץ להביא את אותו כיסא שהיה לפני שתי דקות על התפאורה.
"יהודה, אני רוצה אותך יושב על הכיסא... מאיה, אני רוצה אותך יושבת על יהודה"
התיישבתי, עוד צוחקת מהנפילה שלי.
"יופי! תצחקי! תצחקו שניכם!" צעק ברן
"יהודה, תחזיק במאיה ותשעין אותה מטה... ב-ד-יוק!" צעק עוד יותר חזק
יהודה השעין אותי למטה עד שראיתי אורות בוהקים מהתיקרה בלבד.
"תרימי את שתי רגלייך מאיה, ככה תרגישי יותר נוח," אמר "אבל בגיוון אחת למטה אחת למעלה"
התחלתי לצחוק באופן פרוע, אולי יותר מדי פרוע כי ראיתי חיוך ספק מרחם ספק משתשעשע על יהודה.
הרגשתי שאני לא יכולה יותר והתרוממתי בתנופה מעלה, 'פלאק' נשמע
"תפסת את זה?" שאל ברן את מני ומני רק הינהן, ברן נראה מאושר.
"יהודה קום" אמר ברן כשהוא עושה את דרכו אלינו, שנינו התרחקנו. הוא סובב את הכיסא כך שהמצלמה תקבל את הצד שלו. נשמע 'פלאק' וברן חזר ללמטה ליד המצלמה.
"הוא צילם?" שאלתי מצביעה אל מני "כן" ענה לי יויו ונשמע עוד 'פלאק'
"עכשיו יויו, אני צריך אותך מאחוריי הכיסא, עם פרופיל אליי, לא שם.. מאחורי המשענת.. עם הפרופיל!"
ניסה להסביר "יופי... מאיה... אותך אני על הכיסא עם הברכיים, פרופיל, תסתכלי אל יהודה אבל תשעיני את הכיסא על שתיים, כן, יופי... עכשיו תתפסי בחולצה שלו כאילו את מזמינה אותו לנשיקה" אמר ברן והדגים לי עם הידיים שלו. "יופי! מצוין! יהודה.. תיראה כאילו היא משחקת בך.. כאילו אתה מוקסם ואתה רוצה שהיא תשחק בך! בחוקים שלה.. אתה אצלה בידיים תן לה לעשות מה שבראש שלה" נשמעו כמה פלאקים, בחיים לא חשבתי שאני אזכה לראות את העיניים שלו כל-כך מקרוב, צחקנו...
ברן סימן משהו לשירה שישבה ליד המערכת והמוזיקה הפסיקה
"יופי! כל הכבוד!" קרא לעברנו ג'וב במחיאת כף "את מדהימה" כיוון אליי ברן כשירדנו מהתפאורה.
"נסיכה?" שאל מני "אפשר חיבוק?" - "בטח" עניתי והתחבקנו, הרגשתי כל כך כיף.
"בואי מאיה," אמר ג'וב ולקח אותי לחדר הלבשה 11 להחליף בגדים לצילום הבא.
מאז הכל טיקטק כל-כך טוב!
הורדתי סוף סוף את נעלי העקב, והחלפתי בגדים לבגדי ספורט.
מכנס ניילון 'קפוארה' בצבע תכלת וגופייה עם 3 כתפיות, לבנה.
"מוכנה?" נשמע הקול של ג'וב מחוץ לדלת
"כן" אמרתי כשפתחתי אותה וצעדנו שוב אל אותו אולפן 7.
ענת אספה לי את השיער לקוקו, וטליה הסירה לי את האיפור הקודם, ואיפרה אותי באיפור בסיס:
מייק-אפ, סומק, מסקרה וליפ-גלוס. על כל דבר היא הסבירה לי דברים שמעולם לא ידעתי.
"מאיה?" נשמע קול מוכר מכיוון הדלת, זה היה מור.
"מור!" קראתי בפליאה וקמתי לכיוונו כשהקוקו מתנפנף מצד אל צד.
"גם אני התגעגעתי אלייך" אמר בפרצוף מוזר ומחייך מהתגובה שלי.
"חחחח לא, פשוט" התחלתי להסביר אבל אז ג'וב הופיע בדלת "בואו" האיץ בנו "יש עוד הרבה צילומים להספיק היום" הוסיף בחיוך.
"אני אסביר לך אחר כך", אמרתי בפרצוף מודאג, "אתה לא בורח לי נכון?" שאלתי כדי להיות בטוחה שאני באמת אדבר איתו אחר כך.
"לא, אני הבמאי שלך עכשיו, ברן הלך"
"אה, טוב אז אחרי הצילומים האלה" אמרתי ויצאנו שנינו.
הפעם על התפאורה הייתה אבן, פשוט.... אבן.
"נעים מאוד מאיה, אני מור.. ואני רוצה שתשבי על האבן בפיסוק רגליים." אמר ועלה להדגים על הבמה.
"ככה" אמר והתיישב בפיסוק כשידיו שעונות על ברכיו.
עליתי גם אחרי שקלטתי את הקטע והתיישבתי באותה צורה שהוא ישב בה.
"יופי" אמר וירד מהבמה.
"איפה יויו?" שאלתי משלא הבחנתי בו.
"יויו דוגמן מאוד עסוק אצלנו" התחיל להסביר לי ג'וב "יש עוד דוגמניות בדיוק כמוך שהוא צריך לדגמן איתן" אמר בחיוך "הוא יבוא למספר צילומים שלך היום...אבל עכשיו, אין זמן... מור? שירה? תתחילו" אמר והתיישב על הכסא שהיה מתחתיו.
שירה לחצה על כפתור במערכת ומוזיקה קצבית התנגנה.
"יופי שירה" חייך אלייה מור שהיה מאשר מבחירת המוזיקה
והתחיל לתת לי הנחיות.
---
המוזיקה פסקה-
"מקסים מאיה! את מדהימה!" חילק לי מור שוב מחמאות כמו בעבר.
"אנסטסיה?" קרא ג'וב לנערה ג'ינג'ית שעברה באולפן "דיאט קולה" אמר כשהנערה התקרבה אליו,
"מאיה מה את שותה?" שאל אותי ג'וב "מים" עניתי "מור?" שאל ג'וב "קולה" ענה וירדתי אל מור כדי לדבר איתו.
"מה רצית?" הוא שאל
"לפני יומיים שלושה, פגשתי אותך..." אמרתי בחיוך
"אז למה לא באת להגיד שלום?" שאל
"אתה באת אליי" אמרתי לו בתיחכום, מנסה לבלבל אותו.
"מתי??" שאל מופתע, ציחקקתי.
"בבית חולים" עניתי. לקח לו קצת זמן...
"אני לא מבין" אמר והוציא חפיסת שוקולד הכיס,
"נתת לי שוקולד" הזכרתי לו.. צוחקת
"אני? את בטוחה שזה אני?"
"כה.. אני מזהה עכשיו" אמרתי ושלחתי מבט לכיוון השוקולד.
"בית חולים" מור מילמל
"דייייי!!"
"כן" צחקתי
"רגע... א-ת היית בשירותים נכון?"
"כן"
"את בסדר?" הוא שאל
"כן" עניתי "אבל מה קרה ל-ך שם?" שאלתי.
"סתם.. עבר על אמא שלי משו.. סיפרתי לך, לא?"
"לא ממש" צחקתי
"יאאא איך השתנית! לא זיהיתי!"
"כה... אני זוכרת שאמרנו אחד לשני שאנחנו מוכרים" קרצתי לו וצחקתי.
"איזה קטעים איתך"
-"מאיה? מור?" שאלה הנערה הג'ינג'ית עם משקאות בידה
"תודה" אמרנו שנינו ולקחנו את מה שנתנה.
"ג'וב, אני לוקח את מאיה לחדר הלבשה" הודיע מור.
בדרך דיברנו עוד על מה שקרה בבית חולים
והדרך נראתה הרבה יותר קצרה ככה 😊
------
עם טופ עליון+קפוצ'ון וג'ינס יצאתי מהחדר מלווה במור.
"שמנה" קרא לי כשתקע מבט בבטן החשופה שלי
והגניב את ידו מעל לכתפיי ואני את ידי על גבו התחתון.
"בואי, צריך לעשות לך פן" אמר כשהגענו.
"איך אתה יודע הכל?" שאלתי אותו
"הכל רשום" אמר והושיט לי את הטפסים...
"אני מצטלמת בבריכה היום??" שאלתי אותו משראיתי את מה שכתוב
"כן" אמר בפשטות ודחף אותי לכיוון ענת.
בריכה זאת אומרת בגד ים.. 😕
ענת התחילה להחזיר את השיער שלי למצב הטבעי שלו, חלק.
ונפרדתי מהתלתלים היפים.
"מה את עושה?" שאלתי אותה כשהוציאה משהו מהמגירה
"מוסיפה לך שיער" אמרה והתחילה להתאים צבעים.
-------
"היי" אמר לי קול מוכר
"היי" אמרתי כשהבחנתי ביויו.
"יפה" אמר
"תודה" עניתי 😁
גם הוא לבש סגנון דומה לשלי, קפוצ'ון בצבע ירוק כהה וג'ינס צמוד.
מול התפאורה שהפעם הייתה צבועה בפסים שחורים ולבנים ניצב מאוורר ענק בדיוק בפרונט.
"תנעלי" אמרה שירה והושיטה לי את אותם מגפיים שלבשתי לפניכן, בצילום הראשון.
"מתרגלים" אמר יהודה בחיוך כשהבחין בפרצוף שלי.
"בואו" צעק לנו מור, ויויו שלח את ידו אל שלי כשקם, רכסתי את הרוכסן ונתתי לו יד.
ידיו היו חמות ונעימות... כמו של שחר. כל כך התגעגעתי אליו עכשיו.
"יאללה" אמרתי באומללות, אבל חיוך היה על פניי. ועלינו על התפאורה שהשתנתה.
"מאיה, אותך אני צריף מקדימה. תעמדי באותו משקל בשתי רגלייך, יהודה, הוא מאחורה..
כן, ככה... ותחבק את מאיה, שים את ידך כאן" אמר מור וסימן על מותניו
"בדיוק! יופי.. עכשיו מאיה תחזיקי את ידיו שעל המותניים ותביטי אל המצלמה."
מור סימן משהו והמאוורר החל להסתובב, הרוח העיפה את השיער שלי לכל הכיוונים,
זה היה מדהים.
"מתרגשת?" לחש לי באוזן
"כן" אמרתי בחזהר והשענתי את ראשי עליו.
"מצוין! מדהים!" מור לא הפסיק לחלק מחמאות על התנועות שעשינו.
"יופי, עכשיו אני צריך שיסובבו את הקיר" אמר מור אל ג'וב
"איתן..." קרא ג'וב ואיתן קם אל הבמה, סובב כמה גלגלים והקיר זז ככה שיהיה אנכי למצלמה.
"מאיה, אותך אני צריך נשענת על הקיר כשרגל אחת שלך מקופלת ואחת ישרה, יהודה.. אותך אני נשען על הקיר עם היד הנגדית לנו, והמצח שלך נוגע במצח של מאיה, קפיש?"
"קפיש" ענינו שנינו ועמדנו בתנוחה.
"מעולה, עכשיו מאיה.. ניתן ליויו קצת לנוח, ואני רוצה אותך סולו"
"אוקי" עניתי מרכינה את ראשי ומעלה אותו שוב כמכינה את עצמי, יהודה ירד מהתפאורה ונשארתי לבד.
"עכשיו אני רוצה שתרקדי לי משו בסגנון היפ הופ, ליל תעזור לך בתנועות..." אמר ונערה בלונדינית חמודה עמדה לצד הבמה מדגימה לי תנועות.
המוזיקה הופעלה והמצלמה צילמה.
"יופי! מעולה! מדהיםם מאיה תמשיכי זה מקסים! את עושה עבודה מצוינת!"
רקדתי בדיוק כמו שרקדתי באותם לילות בבית, רק שעכשיו הוקצבו לי תנועות שהצטיינתי בהן.
לפחות זה מה שאומרים... הרגשתי ביטחון וחופשיות.
הרגשתי דוגמנית 😁

יאווווווו פרק מהמםםםםםםםם
מזלט על ה100 עמודיםםםםםם..=]
את כותבת מהמםםם...תמשיכי כך!
המשךךך דחוףף.. 😉

קודם כל מזל טובבבב על ה 100 עמ'....
ואממ שתי פרקים פשוט מושלמיםםםם

תמשיכיייי

יואווווווווווווווווו תמרושששששששששששש זה פשוט מהמםםםםםםםםםםםםםם
אהבתייייייייייייייייייייייייייי
מזל טוב על ה-100 יפה שלייי ושיהיו לך עוד 1000000000000
אןוהבת המוןןןןן
אה.. ומחכה להמשך חחחח
מעניין מה יהיה עם שחר
ועוד לא הגענו להלבשה התחתונה חחח פתאום הוא צץ כזה חח סתםם
טלוש

יאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא
איזה סיפור מדהיםםםםםםםםםםםם!!!...
ופרק מושלם..

חיחי..תודה על ההקדשה =] אני ראשונה 😛.. חיחי..

ויייייי..איזה המשך מדהיםםםםם!!..
יאא..איזה כיףףףף לההה..היא עם יהודה לוייייייייי לא פררררררר..

המשךך!!!..=]

מאממממממממממממייייייי
זההההה מדהייייייייייייייייייייייייים
אמאאאא איזה כישרוןןןןן


תמשיכי😛

וואי סיפור מושלם כזה עוד לא ריאתיייייי
איזה מושלמת תודה על ההקדשה !!!!!!!!!! 😘
מואה אוהבת אותךה כי בעולםםםםםםםםם
אין אין הסיפור הכייייייייי יפפפפפפפהההההההה #!~@!
מואאאאאאאאה 😊

מהממם מאמייי..
המשךך..
שבת שלום

שיו את פשוט כותבת מעלף :]]

פרק אחד היפים...

איזה פרק יפההההההההההההההההההההההההההה!! 😂
מזל טוב על ה-100!!!!!!!!!!
שיהיה עד 100000000000000... 🙄
ווואי תביא לנו עוד המשךך כזה ארוךךך!!
זה היה ארוךך לאלאללהה 😊
זה אחד הסיפורים ההכי יפים פהפה =]]]
את כותבת הכי יפההה..!
מוכשרתת! 😛

יאללה המשך המשךךך!! 😊

תמרוש.. פרק מהמם..
אני אוהבת איך שאת מתארת הכל בצורה מפורטת..


המשךךך