אזז אל תחשביי שנמאסס לי!!
כי זה לא ייקרה לעולםם!!
וואי מטורפת!!!
בתאל כבר פרשההההה..
האמת היא שאני עדיין לא מעקלת שהסיפור בעמוד 204 והכל בזכותכן..
בעע זה מוזר..
אני מתה עלייכן!!!!!
אבל תגיבוו עודד בנות אחרות..
אתן לא אוהבות ת'סיפור?! 😢
שתקיייייי
איך אפשר שלא לאהוב סיפור כזה יייייייאפה?
ולא פרשתי ולא נעלייםם
פשוט אין לי כוח היוםם חעחעח=]
אווווווווווהבת!
חחח אני גם לא ביקשתי שתעשי יפה שלי.
אני מסתפקת בזה שתגיבי פעם אחת וככה גם כולכן.
אבל מעצבן שרק אתן מגיבות,מה עם כולכן?!נטשו.. 😊
מייי נטשששש? איךךך את מדברתתתת? 😉
מ=ד=ה=י=ם כ=ר=ג=י=ל=!
התחלנו להיתארגן,להיסתדר,היא עזרה לי ואז היא התקשרה לשלומי...
היא סיימה לדבר,היינו צריכים להיפגש ב-9 וחצי..הוא אמור לבוא לאסוף אותי מפה עם האוטו שלו...
הסתגלתי למקרה הזה,ופשוט זרמתי..מה שיהיה יהיה.
הבטתי על עצמי במראה עד שכבר הייתי מוכנה...
ואז ניזכרתי...הדבר הכי חשוב לי,הדבר שלא ממש משמש אותיי בימים האלה ה.................................
הפלאפון..
"בררר הפלאפוןןןןן שלי"..צעקתי לה.
"מה איתו?"..היא צעקה לי מהמטבח.
"שכחתי אותו אצלך"..אמרתי בשעה שהיתקרבתי אליה.
"דיי לגרוס"..צחקתי עליה.
"חח נוו"..היא הסמיקה.
"יפה לך אדום"..אמרתי..."אבל מותר לך"..קרצתי לה.
"תטעמי איזה טעיםם"..היא אמרה והושיטה לי עוגיית תמרים.
"יאא אני מזה אוהבתת"..אמרתי ולקחתי את העוגייה מידה..והינה תוך שנייה היא כבר הייתה בפי.
"נכון טעים?"...היא שאלה.
"כן"..אמרתי עם האוכל בפה.
"שמנה"..היא סיננה והלכה למיטה.
"כלבהההההה"..צעקתי והיא צחקה..
"חע חע חע"..היא צחקה בטיפשות.
"מפגרת"..אמרתי.
"טוב דיי להרעיף אהבה"..היא אמרה בציניות.
"קשה בלי"...אמרתי.
והיא רק צחקה.
"עוד חצי שעה ומזההההה לא בא לי"..הודתי בפנייה.
"חח אין מה לעשות"...היא אמרה בפנים שטניות.
"גרר את והבנים שלך"..התעצבנתי טיפה...
"ששש לא להיתעצבן,האיפור ירד"..היא אמרה..
"נו ומה זה קשור?"...ניסיתי להבין את טיפשותה.
"סתם,פשוט את מכוערת כשאת עצבנית ובא לי לישון טוב בלילה"..היא אמרה וצחקה.
"תמותיי,היית מתה להיות כמוני"..אמרתי בסנוביות..
"חח כן כן"..היא אמרה בציניות.
"טוב יאללה שתקי"..אמרתי.
אחרי כמה דקות שלא היה לנו מה לעשות ושמענו את השירים בMTV BEST...בר יצאה ביציאה..
"יש לי שאלה אלייך"..היא שאלה ברצינות שגרמה לי לחשוש מעט.
"נו"..אמרתי חוששת וישבתי לידה בכיסא שבפינת האוכל הקטנה.
בר הביטה בי בעיניים רציניות,והחזיקה את שתיי ידיי....
"את חושבת שאת תצליחי לשכוח את ליאור?"..היא שאלה וזה גרם לי לכבדות באיזור הבטן.
"אני חושבת שכן,אני לא יודעת עד כמה אבל"..אמרתי פגיעה.
"היה בינכם מש'ו מיוחד....ואני בטוחה שזה קשה,ואני תומכת בך והכל..אבלל...
אבל לפי דעתי את צריכה לשכוח ממנו,הוא ביקש זאת ממך,
וגם את ביקשת את זה ממנו,שתיכם הייתם שותפים להחלטה הזאת,
וזה שאת באה אליו ואומרת לו שאת לא רוצה לשכוח אותו ושאת לא יכולה בלעדיו וכל זה..
תחשבי מה זה גורם לו...הוא גם אוהב אותך,ואני מאמינה גם שבאותה מידה כמוך..
אבל את ממשיכה לשחק בו וברגשות שלו,והינה הוא לא נופל במחשק הזה כמו פעם"...היא אמרה..
דמעות עמדו בעיניי...רציתיי לבכות.
"חלאס בר,אני לא יכולה לדבר עליו,אני רוצה לבכות"...אמרתי ועשיתי לה פרצוף.
"כל פעם שאת לא רוצה לדבר עליו את עושה פרצוף ואומרת שבא לך לבכות,
וזאת לא דרך נוי,את בורחת מהמציאות...תתמודדי עם המצב...תמשיכי בחיים שלך,תשכחי אותו..
תחשבי שהוא מת מבחינתךךך..אתם לא ביחדד..דיייי כבר..."..היא אמרה לי בעצבים.
ידעתי שזה טוב בשבילי כל מה שהיא אומרת ליי..אבל לא יכולתיי לשמוע את הדברים האלו,
פחדתי לעמוד מול המציאות שלי פנים מול פנים ולהביט לה בעיניים,ופתאום להפנים שאלה החיים שלי..
הם כ"כ לא טובים שאני מתכחשת אליהם.
היא בחיים לא עמדה במקום שלי ולא הייתה במצב שלי,ככה שלשפוט אותי היא לא יכולה...
זה נורא קשה,וצורך המון כוח..
"בר דיי,את בחיים לא היית במקומי,אני לא רוצה שתשפטי אותי ותגידי לי שאני בורחת מן המציאות..
פעם חשבת כמה כל זה קשה? לרגע עזבת את המשחקים והסטוצים שהיית בהם וחשבת פעם על אהבה אמיתית?
אהבה שלוקחת ממך את כל כולך,אהבה שלרגע את עוזבת הכל ומוכנה להעניק יותר מחצי הדברים ששייכים לך?
פעם ידעת מה זה אהבה שכולה טוב ואז לפתע היא מתפוצצת לך בפנים,וכשיש עוד סיכוי.. אומרים לך לא???
זהה קשה בררר.. ואת עוד לא עברת את זה.. כשתעברי את מה שאני עוברת כרגע,אני מבטיחה להבין אותך..
ואני מבטיחה לתמוך בך כמו שאת תומכת בי כרגע..
אבל מה שכן.. אני בחיים לא הייתי שופטת אותך אחרי שאני עברתי את אותו דבר..
ועכשיו לדבר..זה רק כדי שתביני שאחריי הסטוצים והמשחקים..השטויות והכיף..
מסתתרת לה מציאות כואבת,שכל אחד ואחד יהיה חייב לעבור דרכה..
כל אחד ואחדד יהיה חייב לחשוף את עצמו לעולם שלא כולו טוב.
ובר.. אחרי כל זה.. אני מקווה שתביני את העיניין יותר טוב..."..אמרתי והבטתי בה בעיניים.
עינייה היו מרותרות לדבריי,לפניי, לכל תכולת חיי.. לדברים שעברתי וציפיתי שהיא תעבור רק כדי שאני אוכל להבין אותה.
"סליחה"..היא אמרה... אך ורק את זה..אבל לא היה לה על מה.
"על מה?"..שאלתי לא מבינה.
"על זה שבאמת הייתי טיפשה ושפטתי אותך ברגעים כאלו...אני מצטערת"..היא אמרה וחיבקה אותי.
אחרי כל זה...הבנתי באמת דבר..היא כן עזרה לי במש'ו.. והיא ממש לא טיפשה...
בזכותה ואך ורק בזכותה ובזכות דבריה... השיחה הזאת לא ירדה לי שוב דימעה.. ממש לא בכיתי.
וזה דבר שהחזיק אותי יותר.. הדבר שגרם לי להיות ולדעת שזה לא סוף העולם... אפ'חד לא מת..
אך עדיין.. גם אם אין עוד סיכוי.. הכל יכול להיות טוב יותר.
"בואי ניראה טלווזיה"..בר אמרה.
"כן.."..אמרתי וקמתי על רגליי...שתינו הלכנו לכיוון המיטה..והיתיישבנו עליה.
נישאר עוד כ-10 דקות..
העשה הייתה 21:21..
'מישהו חושב עלי'..חשבתי לעצמי וחייכתי.
השלט היה בידה של בר,והיא התחילה לזפזף בערוצים..
בלה בלה בלה בלה בלה..כל הערוצים המשעממים..
"תעצריי פהההה"..צעקתי לה כשעיניי נחתו על ערוץ 22..היה חדשות.
"תאונה"..בר אמרה נאנחת..
"מסכנים"..אמרתי...והמשכנו לשמוע לדבריי השדרן.
"תאונה קשה היתרחשה בצומת גלולות, אוטו רנו קליאו לבנה היתנגשה במשאית..תאונה מזעזעת,
צעיר כבן 18 נהג במהירות מופרזת,ולדבריי השוטרים הוא האשם בתאונה,
שטה מן הדרך,וניתקע במשאית,האוטו מושבת,הנהג במכונית רנו קליאו במצב אנוש,
ונהג המשאית במצב בינוני עד קשה"...השדרן אמר והמשיך בדבריו..
אני לא הקשבתי..ליבי דפק בקצב מהיר,כבר הייתי יכולה לשמוע אותו..
יש לו רנו קליאו לבנה..הוא בן 18...
פחדתי....כל כך פחדתי.....
"תביאי את הטלפון שלך"...צעקתי לבר שעוד הייתה שקועה בדבריי השדרן..
"מה?!קחי..."..היא אמרה לא מבינהה ואני לקחתי את הטלפון מידה.
חייגתי במהירות את הטלפון של ביתו..ולא ענו לי...קצב ליבי פעםם הרבה יותר מהר..
ניתקתי וחייגתי את מספר הפלאפון שלו.
טו..... טו..... טו..... טו..... טו......המנוי שאליו הגעת אינו זמין כעת,אנא נסו שוב במועד מאוחר יותר.
"זהה הוא...אני בטוחה שזה הואא"..צעקתי לבררררר...בר ניבהלה..והיסתכלה עליי במבט מושפל.
"איפה המפתחות של האוטו?!"..צעקתיי לחוצה...
"בואי"..היא אמרה והמפתחות היו בידה..במהירות יצאנו מן הצימר ורצנו לאוטו שלה.
"תתנעי כבררר"..המשכתי לצעוק כמו מטורפת..
המשכנו לנוסוע וכל הדרך אני רק מתפללת...התפללתי שזה לא הוא...
שזה לא רנו קליאו שלו..
"זה לא הוא..יש עוד אלפיי מכוניות כאלה...תרגעי נוי"...בר ניסתה להרגיע אותי..אך היא רק עיצבנה יותר.
"אל תגידיי לי להירגעעע...זה ליאור יכול להיות שם!!!"..צעקתי עליה והיא העיצה את קצב הניסעה.
"לצומת גלולות בר!"..אמרתי לה והיא נסעה לשם..
"מהר מהר,בר בבקשה"..התחננתי לפנייה.
"נוי אני מצטערת,אבל זה המהירות שאני יכולה לנסוע,יש פה מכוניות לפניי"..היא אמרה ואני רק התחלתי לבכות מהלחץ.
"אלוהים למה?"..התחלתי לדבר אליו בעודי בוכה.
"בבקשה שזה לא יהיה הוא..שזה לא יהיה הואאאאאא"..התחננתי...
לאחר כ-20 דקותת הגענו..ואני רק מתפללת.
ראיתי ממולי אורות בוהקים..מיד ידעתי מזה....אש...אש בוערת עולה מתוך אותה מכונית קטנה ולבנה...
פתאום הכל היה ברור,נורא ברור...
נשמעו רעשים מכל עבר...היו המון אנשים.... שוטרים.. וכל מה שהיה יכול לסממל תאונה נוראית.
התקרבתי בדמעות לאותו מקום עמוס שוטרים.. אנשים שמביטים בסקרנות לאותו מקום שאנשיי האמבולנס רצו שם.
התחלתי לרוץ..שוטרים עצרו אותי..אך בידי היה יותר כוח לדעת מה מסתתר שם..
העפתי אותם ממני והמשכתי לרוץ...עד שעצרתי כמה מטרים ממכונית התופת הקטנה שמלבנה הפכה לשחורה.
הבטתי במכונית עוד כמה דקות,בוכה...בוכה דמעות ענקיות..
דמעות לא ברורות,הדבר היחיד שלא ברור היום..למה אני בוכה עם אני בעצם לא יודעת מי היה בתוך המכונית הלבנה.
מליון שאלות עברו בראשי...שאלות ללא תשובות..
אותן מחשבות שרק גרמו לי להיות במצוקה.
ידיים תפסו מאחוריי..."את צריכה ללכת"..שמעתי קול לא ברור מדבר אליי מאחוריי גבי.
הסתובבתי ואדם במדים של שוטר עמד מולי..
"מי..נהג..במכו....נית?"...שאלתי את השוטר בדמעות.
"אני לא יכול לומר לך..זה מידע חסוי"..אמר אותו שוטר..
"לא זה לא חסוייי...זה חבר שלי שוכב באמבולנסס נכון?!זה חבר שלי עכשיו עומד למות...
אני רוצה לדעתתת מי זההההההההה....תגיד לייייייי כבררר בן זונההההה...."...התחלתי לצעוק וקול דמעותיי רק גבר.
"אני מצטער,אני לא יכול"..הוא אמר ומביט בי בחמלה.
"אל תגיד לי שאתה לא יכוללללל,אישתך יושבת עכשיו בביתת מחכה לך,הילדים שלךך..
כל היקרים לך ניצאים איתך,ומה איתי?!לאאאא אכפת לך?!
כל החיים שלייי מתרסקים לי בפנים,ואתה רק שם לא יכול להגיד לי?!"...המשכתי לצעוקק ולהרביץ לו..
המשכתי לבכות...
השוטר לא ענה...כנראה ידע שאני צודקת,אך זה לא הזיז לייי רק רציתי את השם שלו...שיגידו ליי שזהה לא הוא..
שיגדו לי שזה מיש'ו אחרררר....זה לא ליאוררררר שליייייייי...
אך כל תיקוותי היתנפצו לריסיסים,כל הדברים הטובים......
"ליאור נמני"..אמר השוטר......
"לאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא"...צעקתי!
"לא נכון,אתה משקר לי..זה כל כך לא נכוןןן....זה לא ליאורר...זה לא הוא....רק לא הוא...אמרתי ונפלתי על הריצפה..
ממשיכה לבכות...להיתייפח...
"אני מצטער"..אמר אותו שוטר...."אבל רק אם תספיקי...האמבולנס יצא עכשיו לבית החולים תל השומר..
את עוד תספיקי,רוצי.."..הוא העיץ בי ואני המשכתי לבכות...קמתי על רגליי והתחלתי לרוץ לעבר בר שדיברהעם השוטרים.
"בואיי כבררר..בואי!!"...צעקתי לה בין הדמעות..וחטפתי את ידה..שתינו רצנו לעבר האוטו..
"זה ליאוררר...זה ליאוררררר..אני אמרתי לך!!!"...צעקתי לה..
"מהה?!"..היא התפלאה ועצרה לרגע..
"אל תעצרייי פשוט תסעיי כבררררר...את לא מבינהההה..אני לא רוצה לאבד אותוו.."...התחלתי לבכות כמו ילדה קטנה..
שמאבדת את הורייה....
אבל אני לא איבדתי את הורייי, אלא עומדת לאבד את אהבת חייי...
את החיים שלי...את ליאור אהובי שבתוך מספר דקות הוא יכול להיות איננו.
כל המחשבות עפו לי בראשי.
כל אותם רגעים כואבים שעברנו שתינו..
והינה מצאתי את עצמי מאשימה רק את עצמי..
רק אני האשמהה שליאור עשה את התאונה,אני זאת שלא עניתי לו...שהדאגתי אותו...שגרמתי לו לבוא עד לכאן..
ולעשות את התאונה ההזאת... לזיות פזיז ולרוץ אחריי.. אחרי ילדה שלא שווה את החיים שלו...
"תסעיי מהר יותרר"...העצתיי בבר שרק הגבירה את קצב הנסיעה.
אחרי 25 דקות הגענו...
יצאנו מהמכונית במהירות והגענו לבית החולים הגדול..
"בואיי"...צעקתי לבר והתחלתי לרוץץ לעבר הכניסה הגדולה..
"אני באהה,חכי לי"...בר החזיקה לי בצעקה...
לא יכולתי לעצור..פשוט רצתי כל עוד נפשי וליבי פועם בי.
"ליאור נמני פה?"...שאלתי את המזכירה בקבלה..ראיתי שהיא לא בדיוק ממהרת..
"תאונה בצומת גלילות,איפה החדר שלו?!"...שאלתי לחוצה...כולי דמעות.
"הוא בטיפול נמרץ"..היא אמרה והביטה בי ברחמים.
"מתי האמבולנס הגיע,את יודעת?!"...בר שאלה בדמעות..ואני רק נישברתי...התחלתי לבכות...לא יכולתי לעצור את זה..
זה היה חזק ממני...הכי חזק ממני.
"בואי"..בר אמרה ולקחה אותי בידה.
"לאן?"..שאלתי בלי קול.
"הוא בטיפול נמרץ נוי, אין לך משהו אחר לעשות חוץ מלחכות מחוץ לחדר לתשובה"..היא אמרה, ידעתי שהיא צודקת.
זה היה לי כל כך מוזר לדעת שליאור נימצא מאחוריי דלת פשוטה, ולידו רופאים...מכשירים ומה לא.
פחדתי לאבד אותו... זה לא ניתן לתפיסה.. אני לא יכולה לאבד אותו, איזה מן חיים יהיו לי?!
הגענו לחדר של טיפול נמרץ,ושם ראיתי את ההורים שלו,את אמו בוכה בשקט,ואת אבא שלו מנחם אותה.
אח שלו הגדול ישב על הכיסא,מביט על הריצפה,הבטתי עליהם...ולי כל כך כאב.
זה הבן שלה ששוכב שם בתוך החדר הזה,
זה הבן שלה שמתנדנד בין חיים ומוות..
אך זה גם חבר שלי, אהוב ליבי, כל חייי שנימצא שם... אבל עם כל הכאב.. זה המצב.
אבא של ליאור הביט בי ודמעות בעיניו, אמא של ליאור הביטה בי גם לאחר כמה דקות..
עוד הייתי עם הבגדים שהייתי אמורה לצאת איתם,הבגדים שכבר מקומם לא יהיה בארון של בר,אלא בזבל....
"אני מצטערת"...אמרתי להורים של ליאור והתקרבתי אליהם.
חיבקתי את אמא של ליאור שהחזיקה לי חיבוק ורק בכתה,שתינו בכינו בכי תמרורים..
"הכל יהיה בסדר"...אמרתי לאמא שלו...למרות הכל..זאת אמא שלו ואני אמורה לנחם אותה במעט כוח שנישאר לי.
"אני מקווה נוי,אני מקווה..זה הילד שלי...הילד הקטן שלי"..היא אמרה והתחילה לבכות.
"אני בטוחה שהוא יצא מזה,דיי"..אמרתי..
"איך את עם זה?"..היא שאלה אחריי כמה שניות,כבר לא התחבקנו יותר.
"מחכה לטוב"...לא היה לי מש'ו אחר להגיד לה..
גם אני כימעט כמוהה הרגשתי כאב עז.
שרר שם שקט,שקט מפחיד...
בר רק חיבקה אותי כל שנייה,ובכתה יחד איתי..
בחיים שלי לא חשבתי שאני יהיה נוכחת במצב כזה..
שאני יתפלל שאהוב ליבי יחלים,ומצבו ישתפר..
בחיים לא חשבתי שאני יהיה כל כך חסרת אונים מול מלאך המוות,מול אלוהים..
אם רק הייתי יכולה לתת לא את חיי...
אם רק הייתי יכולה לעשות משהו שיגרום לו להבריא...שרק יצאו עכשיו מהחדר הנודה הזה,
ויאמרו לי שהוא יצא מכלל סכנה,שיאמרו לכולנו שהוא בריא ושלם..
שכל זה לא קרה,
שזה המשך החלום......שזה רק חלום...
ואני יתעורר וימצא את עצמי במטבח שותה מים בכוס שקופה...
וידעע שכל זההה ר-ק סיוט.
אחרי כל כך הרבה מחשבות מילותייה של אותה אישה עלו בראשי..........
---------------------------------------------
"נוי"...אמרה אותה אישה לפתע..."אל תשכחי,האושר תמון בך עמוק..
תחפשי אותו..את תמצאי אותו"..היא הייתה בטוחה בעצמה וחיבקה אותי...
מש'ו שהפתיע אותי שוב,החזרתי לה חיבוק...הרגשתי שזה דווקא בסדר,היא אישה נחמדה.
"ועוד מש'ו,אל תשברי מדברים שקורים,כל סוף..זה התחלה חדשה...וכל סוף..הינה אני מזהירה"..היא אמרה וחייכה אלי את חיוכה המסתורי..
היא פנתה לדרכה,ונעלמה לה בין כל האנשים שמתהלכים הלון ושוב.
---------------------------------------------
"כל סוף"...אמרתי לפתע...כל הפנים הסתובבו אלי...ההורים של ליאור,אח שלו..ובר..
"מה כל סוף?"..שאלה בר לא מבינה.
הם המשיכו להסתכל.
"כשהייתי במטוס חזרה לארץ,פגשה אותי אישה ואמרה לי לא להישבר מדברים שקורים,כי כל סוף זה התחלה חדשה,אבל כל סוף"..אמרתי להם..
פתאום הבנתי......
כל סוף זה התחלה חדשה....אבל לא הסוף הזה,לא המוות,הוא לא הולך למות..... הוא לא יכול למות..
אל עוד לפניי שהספקתי בכלל להמשיך לחשוב על דברייה....
רופא יצא מחדר טיפול הנמרץ וקיבל את פנינו כשפניו שלו...נפולות.
"את אמא של ליאור נמני?"..שאל הרופא את אמו.
"מה אם הבן שלי?"..היא שאלה לחוצה..
הוא לא ענה כמה דקות...ורק הביט בכולנו למשך זמן קצר..
ואז אמר..."אני מצטער...ליאור נמני נפטר בשעה 22:03 בתאריך ה-15.5.2205"..הוא אמר ואמו של ליאור קרסה על רגלייה.
כך גם אני,כולם התחילו לבכות,אמו של ליאור התחילה להיתייפח ולבכות בכי..
בר חיבקה אותיי ואני נפלתי על הריצפה,בוכהה ובוכה..
לא האמנתי..עדיין לא הקלתי...ליאור לא איתנו..... ליאור כבר לא נימצא ביננו... הוא הלך לעולמו...
הוא איננו.
גופתו של ליאור הוצאה מן החדר על מיטת גלגלים של בית החולים,
ואני ואמו קמנו מן הריצפה,רצנו שתינו לעבר המיטה והתחלנו לבכות..
פה כבר ידענו שהרופא לא משק..
לא מת...הוא פשוט מת.
-----------------------------------------------------------------------------------
-=-15.5.2006-=-
האזכרה של ליאור.
-----------------------------------------------------------------------------------
מידי שבוע...נדרתי נדר... אני יבוא לבקר אותך ליאור,
אני יבוא לבקר אותך על המצבה שלך.
אני אבוא לבכות ולהיזכר באותם ימים שהיו לנו..
וכל יום... כל יום אני ישבע שרק אותך אני אוהבת..
ומידי שבוע אני יבוא ויניח זר על הקבר.
ושם למעלה,אני מקווה שתזכור אותי..
שתזכור שלא משנה מה... אותך אני אוהבת....בך אני מאוהבת.
----------------------------------------------------------------------------------
כל סוף..... זאת התחלה חדשה.
ה=ס=ו=ף!!!!
מממממממממהההההה???????????.. סתיוווווווווווווו זה נגמממממרררררררר???????..
לאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא
אמא אמא אמאאא איזה יפההה בכיתי דמעותתתתתתתתתתתתת
מוכשרת שלייי
יו
אמא
אני עם דמעות בעיניים..
סתיווי..
זה מדהים איך כל פרק, את הצלחת לרגש אותי מחדש...
וזה מדהים איך שכל פרק היו לי את אותן הדמעות בעיניים..
תעשי כבר משהו עם עצמךךך..
הכישרון פשוט נשפך ממךך..
אמאא אני גם כולי רועדת פה..
את פשוט מוכשרת..
אא כמה אני בוכה אלוהיםםםםםםםם..
😢
אני דורשת ממך סיפור חדש..
אוהבתך😊
לאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא
אאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא
אאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא
למההההההה ליאורררררררי שליייייייייייייייי?!!!
2 מכותתתתתתת ביחדדדדדדדדדדדדד
גם הסיפור נגמרררררר וגםםםםםםםםםםםםםםםםםםם ליאוריי ממממממממת
סתויייייייייייייי
רעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעההההההה
אני עצופההההההההההההההההההההה
אבללל איןן זה הסיפור ה=כ=יייייייי יפה שיששששששש
ואני הכי רצינית שישששששש
זה ה=סיפורררררר
תפרסמי תסיפור החדששששש
שנהנה שובבבבבב=]
אוהבבבבת מלאאאאאאאאאאן
בתאלושששששששש=]
מצטערת עם ביאסתי אותם בסוף הזה..
פשוט רציתי מש'ו מקורי יותר....לא סוף טוב.
תמיד תזכרו שאהבה מנצחת כל דבר...
אך לא את המוות.
ואם הוא מת,זה בגלל שזה נכתב למעלה.
אני שמחה שאהבתן ת'סיפור.
ותחכו לעוד סיפור חדש שיצא בקרוב.
אבל הינה אני מזהירה,הוא בסיגנון שונה,מקורי,ורעיון שעוד לא ניכתב באתר.
מקווה ששם יהיה הרבה יותר תגובות,
ושתעקבו גם אחריו.
אוהבת בלי סוףףףףףף=]
סתיווש'קהההה 😊
נ.ב..
גם לפרק האחרון אין תגובות? 😢
לאאאאאאאא נכוןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן
סתיווששששששששששששששששששששששש
למה ניגמרררררררררררררררר ? 😢 😢 😢
מהה נעשה בלי הסיפורר עכשיוו?!
ובלי ליאוריי
ללללללללמהההההההה הוא מתתתתתתתתתת 😢 😢 😢
דיייי איזה סוףף עצוביי...
סתיוווייי באמת שהסיפור מדהים!!
כל כך כל כך יפהה
ומושלםםםםםםםםם
דייי אני אתגעגע כל כךךךךךךךך
תמשיכיי לכתובב תמיד תמידד
נסיכה יש לך כישרון ענקיי..!!
אוהבת אותךך הכי שבעולםם תזכרי את זה
תתתתתתתמיד
אתר האהבה הישראלי