מדהים!!
יאללה שיחזרוווווווווווווווו
תמשיכי =]
הלוואי שהיא וליאור יחזרו=]
פרק מהמםם מאמי=]
המשךךךךךךךךך
יאללללללה להגיייייייב
שמנות עצלניותתתתתתתתתתת
רררררררררררררררר מענייןןןן ררררררררררררררר מאוד מעניין
גררררררררר רוצה משךך
בררר מהררררררררררררררר
אוהבת נהמוןןן
ומחכהה
טלוש
QUOTE (הילדה_והאגדה @ 31/01/2006) מי יודע. . . 😉
את יודעת.. 😁
גם אתם תדעו בקרוב מאוד מאמי....=]]
טלו'ש מה הלחץ?חחח קר לך?את עצבנית?מהההה קורהה לך??????חחחח
סתיוושק'ה!
אני תימניה חרמנייה... חח ועוד חורףףף 😁 😁
חחחח
בואי לקראתי תביני אותי חחחח
ותני לי ב- המשך
חחח מחכהה אוהבתת טלושש
סתווייי התחלתיי במססעע הההשלמהה יפהה שליי ...
אחחחחחחחחחח כתיבהה פשוט מושלמתת
אוהבת אותך
מוואהההההההההההההההההההההההה
😁
אם להגיד את האמת,ההמשך כבר מוכן מלפניי כמה ימים,
אבל תספקו אותי בתגובות ואני ישים לכן המשך..
בנתיים זה לא מש'ו בכלל....
סתיוששששששש אני אוהבת אותךךךךךךךךךךךךךך
אני יעשה הכל בשביל שתמשיכי רק תגידי מהההההה
אני כל הסיפור עוקבתת והשלמתי בכמה ימים איזה 150 עמודיםםם חחח תתחשבי בזהה
חחח זה מראה כמה אהבתיי לא יכולתי להתנתקקקק חברות היו יושבות איתי או באייסי או במסנג'ר ורק צוחקותתת גם אמא שליי חח הייתי באה אלייה בוכה חח היא עושה לי:
טלוש תקראי בסוף הסיפורר הכל יהיה טובב חחחח
קיצר אני נורא נורא נורא רוצה המשךךךך
מחכההה ואוהבת המון המוןן
טלוששש
אופיי אתן כאלה חמודות,אי אפשר לעמוד בפניכן...
תהנו=]]
פרק 98:
לבשתי ת'חצאית מיני של ליקופר שקניתי היום,וסטרפלס שחור,עם נעליי עקב שחורות,הייתי ניראת טוב,יצאתי מרוצה.
ליאור חייך ת'חיוך המושלם שלו,ויצאנו לדרכנו. . .
מה שקרה כשיצאנו....
היה לחלוטין מעניין. . .
"חשבת כבר לאן אתה רוצה לצאת?"..שאלתי את ליאור כשהיינו כמה צעדים הרחק מן המלון.
"האמת שכן,לחוף..מתאים לך?"..הוא שאל והפתיע אותי.
"כימעט רבתי עם גאיהה שהיא לא באה איתי לחוף היום,קראת את המחשבות שלי"..אמרתי וחייכתי אליו..הוא החזיר חיוך..
"כנראה"..הוא אמר ופנינו אל סימטת מוניות,עצרנו מונית ועלינו...לאחר כמה דקות הגענו לחוף מדהים,חוף מושלם,פשוט. . . אין מילים.
שילמנו לנהג וירדנו מהמונית.
ליאור ואני היינו מרוחקים,היה אפשר להרגיש בהבדל,עכשיו למשל היינו צריכים כבר להיות יבשים מנשיקות,
עכשיו אנחנו יבשים מהיובש של עצמנו =/..
"בואי"..ליאור אמר ומשך את ידיי,אני הלכתי אחריו..לא שהייתה לי ברירה אחרת.
"זה המקום"..הוא אמר וחייך אליי..."בואי נישב"..הוא הוסיף ונכנסנו לתוך מסעדה על שפת הים,מסעדה יפייפיה,כפרית,שנטית.
ריח הקטורת שעטף את כל כולי,גרם לי להציף את ראשי במחשבות,שוב..שוב על אותם ימים מאושרים,שאינם.
לא נתתי לעצמי להיסחף,ורק שקעתי ביופיו של הים הנשקף מזווית עיניי.
לאחר כמה דקות שישבנו במקומנו,ניגשה אלינו מלצרית,וליאור אמר לה מש'ו ,והיא חייכה והלכה.
"היא מביאה לנו יין קברנה אדום"..הוא אמר..
"פשש,יש אישור"..צחקקתי והוא חייך אלי בשלווה.
"את זוכרת נוי?את הנשיקה הראשונה שלנו,איך הכל היה כ"כ מהיר,נהיינו חברים"..הוא אמר לפתע וחייך,הגעגועים הציפו אותי.
"איך אפשר לשכוח?"..עניתי לאחר כמה שניות.
"היית המושלמת בעיניי,חשבתי שאיתך זה איתך"..הוא אמר.."ולעד"..הוא הוסיף.
לי לא היה מה לענות,ידעתי שהנושא עלול להכאיב ליי מידי...רק נאנחתי ושוב הבטתי על גליי הים הנשברים.
השקט סרר,פחדתי לדבר,יותר מתמיד,הרגשתי הכי מוזר בחיי,כאילו כלום לא אותו דבר,
כאילו אני יושבת עם ליאור אחר,
עם מיש'ו לא מוכר,שלא עברתי איתו כ"כ הרבה.
"חצי שנה ליאור"..אמרתי וליאור פתאום הביט בי..
"יום שלישי הבא"..הוא השלים אותי.
"זכרת?"..התלהבתי.
"ציפית שאני אשכח?"..הוא שאל.
"לא יודעת"..התחמקתי.
"אז לא,ביום שלישי אנחנו נהיה חצי שנה"..הוא אמר ומיד תיקן את עצמו.."היינו אמורים להיות".
"כן.."..עניתי בלי חשק.
אי קאבס אי מבוי אינדיאיה די חו פרדון,זו'רוס טו זו'רו ז'ו נאסטרו סול סה קאבו"...שרתי לי ואחדים מן האנשים הביטו בי,
כנראה הם הבינו את משמעות השיר.
"שזה?"..ליאור שאל לא מבין והביט בי.
"שיר"..אמרתי.."ספרדית".
"אפשר תרגום?"..הוא שאל..
"אני הולך,ואת באה,
ואפ'חד לא מבקש סליחה,
אני בוכה ואת בוכה,
וכך השמש שלנו כבתה"...אמרתי לליאור שהביט בי בעיניים חודרות..
"אחלה"..הוא אמר והביט עכשיו אל הים.
היין הגיע והתחלנו לשתות,הוא היה יין מיוחד וטעים.
ואז לאחר כמה שלוקים שוב התחלתי לחשוב...
מה לעזעזל אני עושה פה?..ועוד עם ליאור.. לפני כמה ימים אני זאת שכעסתי עליו... הוא זה שהתחרט על היום שבו הוא הכיר אותי..
ושוב אני גורמת לו לסבול... ושוב הדמעות שלי יצאו.... ואז אני פוגשת את ג'ין.. ומתגלה לי לבסוף שיש לו חברה...
אבל עדיין,למה אני וליאור פה?... למה אני פה ואני שוב כ"כ רוצה להרגיש אותו.. למה עכשיו שאני יודעת שהוא לא שלי..
אני רוצה נימשכת אליו.... בעע למה החיים כאלה מוזרים והפכפכים? למה שהוא שלי אני לא מרגישה שזה סוף העולם?
הוא שלי... ו..עכשיו כבר לא.
הנחתי את מרפקיי עם השולחן ואת ראשי בין ידיי,מביטה בליאור שמשתקף לא בברור..
כ"כ רציתי לצעוקקק לעולם,לאלוהים,לכולם...שכולם יבינו שהםם חיים בשקר..
שהם טפישים,פשוט אנשים טיפשים... שורדים את חייהם בגישה שלילית וצבועה.... כמו כולם,כמוני.. כמו ליאור.
למה הוא לא צועק לכל העולם שהוא אוהב אותי?
למה אני לא צועקת לכל העולם שאני מאוהבת בו?
הרי אנחנו אוהבים.. בלי שקרים.. בעצם את זה אי אפשר להגיד... כי הקשר שלנו היה תלוי בהרבה שקרים..
שהתגלו לאט לאט עם הזמן,באיטיות רבה, בכאב נורא.
קיבלתי במתנה אוצר.. שלמד לאהוב אותי.. שלמד להבין אותי.. שעזר לי לשכוח את השטויות שהייתי עושה...
ואת הריבים שבסופו של דבר הפכו לאהבה... הוא... הוא זה שנתן לי את הכוח להבין ולהבחין בין הרע אל הטוב...
שעכשיו אני יודעת שזה מחולק לשתיים, הוא טוב..אני רעה.
"נויי"..הוא אמר והוציא אותי מהירהוריי..
"כן?"..עניתי בהפתעה.
"על מה את חושבת כל כך הרבה זמן?"..הוא שאל והרמתי את ראשי מן ידיי.
"אנחנו יכולים ללכת מכאן?"..שאלתי נבוכה.
"למה?לא טוב לך כאן?"..הוא שאל דואג.
"לא..פשוט הייתי מעדיפה להשתחרר קצת"..עניתי.
"כמו מה?"..הוא שאל.
"כמו מסיבה"..עניתי בשמחה..."רוצה?"..שאלתי.
"שמעתי דווקא על מסיבה"..הוא אמר..."בואי נשלם ונלך"..הוא אמר ולגם מן היין.
המלצרית הגיעה כמה דקות אחר כך עם החשבון בידה..ואני שתיתי לפחות עוד כוס וחצי יין.
תפסתי ראש,נגיד את זה ככה..ידעתי מה אני עושה.. אבל נהנתיי מהכל..
והופ...מצאנו את עצמנו מתלהכים בחוף המושלם שראיתי עד כה.
הלכנו זה ליד זה,מרוחקים...בי כבר לא היה כוח...נפלתי על החול,בין הים לחוף עצמו.
נשכבתי על החול,וליאור התיישב לידי.. הגלים נישמעו שלווים.. למרות שהם מתנפצים להם בין שוברי הגלים.
השמיים היו כחולים כהים,והכוכבים נצנצו להם בשלוות הלילה.
עצמתי את עיניי לרגע וזיכרון עלה בראשי. . .
**************************************************************************
אותו מכתב..אחחח...מכתב שכזה..הוא שינה לי את החיים..
יקירתי!
נכנסת לנשמתי ועשית בה סערה ענקית.
כשראיתי אותך לראשונה, נולדתי בפעם השניה,
וכל מה שהיה לפניך, כאילו לא היה.
מהרגע שראיתי אותך ידעתי שאת מזן מיוחד..
ועכשיו אני יודע שאת זו מה שאני רוצה..
ומה שבעצם תמיד רציתי.
כשאמא שלי קראה בכף ידי, היא אמרה..
שלאן שלא אפנה, תמיד יהיה מלאך שישמור עליי..
והמלאך הזה הפגיש אותי איתך.
בלילות את האחרונה שעיניי מדמיינות..
ובבוקר את הראשונה שעיניי רואות.
קולך הוא הדבר הראשון שאוזניי רוצות לשמוע..
וליטוף ידיך הדבר הראשון שידיי מבקשות.
האהבה שלי אליך היא כמו באגדות
ואת הנסיכה שלי ואוהב אותך ללא פשרות.
***********************************************
"איזה מוכשר היית"..אמרתי לליאור אחרי שניזכרתי במכתבו שכתב לי באותו יום של הצימר.
"אני?מתי?"..הוא שאל בתמיהה.
"המכתב שכתבת לי אז"..אמרתי והבטתי עליו כשאני שוכבת על החול הזהוב.
"בצימר?"..הוא שאל וחייך.
"כן"..עניתיי.."ניזכרתי בו עכשיו".
"אפשר לספר לך את האמת?"..הוא שאל וחייך חיוך יותר גדול.
"נו ברור"..אמרתי וחייכתי מחיוכו.
"לא אני רשמתי את המכתב"..הוא אמר וציפה לתגובתי...אך לא ציפה לתגובה כמו זאת..
"מהההההה?!"..צעקתי..וקמתי מן מצב השכיבה, וישבתי.
"מצטער"..הוא אמר והחל לצחוק.
"י'חראא"..אמרתיי וקפצתי עליו..תפסתי את ידו והשכבתי אותו על החול הנעים.
"שיקרת לי"..אמרתי כאילו עצובה...
"סוריי"..הוא אמר ושוב צחקק...גררררררררר...הוא שוב צוחק..התעצבנתייי ונתתי לו כאפה..הוא לא יכל לעשות דבר,
הוא כבול מתחתיי.
"אייייייייייי זה כאב"..הוא אמר והביט בי בעיניו האפורות...ואני הרפתי ממנו..
הרגשתי מהופנטת מעיניו... שוב.
הוא שכב על החול ושכבתי גם אני,הבטתי על השמיים הבוהקים,והוא הביט עלי. . ראיתי את זה.
"נוי....."..הוא החל לומר והפסיק..
הוא עלה עליי,הרגשתי צמרמורת...הוא החזיק בידיי והביט בי בעיניו שמשכו אותי כ"כ...
לא דיברנו,סרר שקט מביך,רק הבטנו אחד על השני במבטים מפשיטים,כובשים....
עיניו ירדו אט אט מעיניי,וכעת הם מביטות לשפתיי... משם הם עברו אל כל חלק בגופי,רעד עבר בי שוב.
נשכתי את שפתיי,הרגשתי כ"כ נלהבת...רציתי אותו...כ"כ רציתי... ידעתי שזה יהיה מסוכן.. אני לא ישלוט בזה.
כך גם הוא... הוא החזיק את ידי חזק יותר,לחץ על האדמה,לא יכולתי לזוז....
הוא קירב את פניו לפניי,ועוד לא נישק..שפתיו היו קרובות סנטימטרים אחדים מפי..
שפתיו נגעו לא נגעו בשפתיי, ואז באפיי.. הוא שוב התרחק משפתיי והחליק לצווארי, נתן לי הרגשה מגורה.
עיניי נעצמו, הוא נישק נשיקות קטנות וזעירות את צווארי, ועלה אט אט כלפיי מעלה, לשפתיי..
ואז..אז הרגשתי שהוא כ"כ קרוב, שהשפתיים כ"כ זקוקות לו....
אחיזתו כבר לא דבקה בי,בלי לשים לב כבר הייתי משוחררת והוא עליי...נושם ונושם..וכל הרגשה שלו פועמת בי.
והינה הוא שוב קרוב כל כך לשפתיי..קרוב יותר...ויותר...והוא כבר 2 סנטימטרים בודדים בלבד, מנשיקה לוהטת.......
קמתי..והוא התרחק משפתיי..ואז רגליי כבר היו על האדמה,התחלתי לרוץ,ושמעתי אותו אחרי..
רץ ולא אומר דבר...והינה הוא משיג אותי,מפיל אותי..ושוב אנחנו באותו מצב מביך,של שקט..והכל מההתחלה..
הוא מחזיק בי..הוא מעליי..התנגדתי,והוא מעיץ את התנגדותו...התגלגלתי על פניי החול,ועכשיו אני למעלה,אני השולטת.
הוא מביט בי בעיניו האפורות,ואנחנו בעיניי בתכולות,שוב התגלגלנו,וקרבנו את פנינו,האף נגע לא נגע,שפתניו התקרבו,
ידינו אוחזות אחת בשנייה,מסרבות לעזוב.
הייתי נתונה בידיו,זה כבר היה יותר מידי, אתם צריכים להבין,אני בסך הכל בנאדם..בנאדם אוהב...לא שלטתי על עצמי..
שפתיו היו מחוברות,לשונינו משחקות תופסת.....סירבנו להתנתק..זה היה לוהט................
אתר האהבה הישראלי