תמשיך...
נשמע שהולך להיות מעניין
אני אמשיך פשוט אין לי עכשיו זמן בגלל בגרות
אבל אחרי בגרות בהיסטורייה
אני מבטיח המשך 😊
תמשיך...הסיפור שלך כ"F מיוחד..חוצמזה שהוא בלי מאמי נשמה כפרה וכאלה...רואים שהסיפור שלך בא מהלב יש בו משהו מיוחד..זה נרא כאילו הסיפור הוא אתה...כאילו הבנאדם שבסיפור הוא אתה או משהו שחווית...תמשיך..
עכשיו קראתי את כל הסיפור
והוא ממש מהממםם
יש לך כישרון
תמשיךך
מוואהה
QUOTE כאילו הבנאדם שבסיפור הוא אתה או משהו שחווית...תמשיך.
זה מה שבאמת חווית 😊
עכשיו קראתי את כל הסיפורררר
יפההה... המשךךך!!
או קיי כנראה אין לי ברירה אלה לכתוב המשך 😊
הןא אהייה פשוט הייה לי קצת קשה לכתוב בזמן האחרון המשך
המשך
למחרת אחרי פגישה עוד פעם דיברתי איתה באייסי,שאלתי אם נוכל להיפגש עוד פעם,היא ענתה "כן".
זה קשה לתאר מה הרגשתי באותה שבוע זה כנראה מה שקוראים לו אושר,כי היא הייתה בשבילי כ"כוכב" שאני אף פעם לא אוכל להגיע אליו,כי הוא יותר מדי רחוק ואני יותר מדי רע וחסר יכולת להגיע אליו,אבל פתאום הכל משתנה ואני כבר מתחיל להאמין שיש לי את היכולת לפחות לגעת ב"כוכב",הייתי כל כך מאושר שאפילו לא שמתי לב שהיא נעלמה מאיי סי,בהתחלה חשבתי שזה תקלה במחשב,אבל עבר יותר משבוע והיא עדיין לא הופיע,התחלתי להשאיר את איי סי פתוח למשך כל יום,אבל לא קרה שום דבר,לא ידעתי מה לחשוב.
ויום אחד היא עוד פעם התחברה,שלחתי לה הודעה היא ענתה לי היא סיפרה שהייתה עם אחותה בים,אבל לא הצלחתי להמציא איזושהוא נושא לשיחה כי לא ציפיתי לשיחה הזאת לכן השיחה הייתה ממש קצרה וחסרת משמעות,אם רק אז ידעתי שזה תהייה השיחה האחרונה שלנו באיי סי והיא עוד לא תופיע,הייתי אומר לה בהרבה יותר,הייתי מבקש לא לעזוב,הייתי מבקש להיפגש, הייתי אומר לה שאני אוהב אותה,אוהב אותה יותר מכל בן אדם אחר,אוהב כמו שלא אהבתי אף אחד ולא בטוח שאי פאם אהב,הייתי אומר לה שהיא שינתה את חיי ,שהיא גרמה לי להסתכל על חיים בצורה אחרת,אבל מאיפה לי הייה לדעת,כשאתה מאושר אתה לא חושב על זה שיבוא יום שהאושר ילך וישאר רק כאב בגלל שלא הצלחת לשמור על האושר.
לא חביתי מחשב בכלאחרי שיחה הזאת,איי סי תמיד הייה דלוק,אבל עם קרבת תחילת שנת לימודים,התקווה עוד פעם לדבר איתה קטנה,
והנה בא יום זה –יום ראשון של לימודים,כל כך רציתי לראות אותה,ואולי לדבר.
אולי עדיף שלא הייתי רואה אותה,כי היא אפילו לא שמה לב עליי כאילו אני הייתי מישהוא זר,מישהוא שהיא אפילו לא יודעת את שמו,מישהוא חסר משמעות בשבילה,ומסביבה הייו מלא אנשים שבכלל לא הכרתי.
לאיפה הלך פתאום כל התקווה ואושר,לאן נעלם העולם הנפלא הזה שחייתה בו בזמן אחרון שבו הייה שמחה ואושר?
לא יודע,רק שפתאום הרגשתי,שזהוא,אין סיכוי ואין תקווה ,החלום ישאר חלום ושום דבר חוץ מזה,החלטתי לשכח את החלום,שזה אומר לשכח אותה,לשכח את עינייה,את חיוך שלה,את קול שלה,את צחוק שלה,ואת הפגישה,לשכח הכל כאילו זה לא הייה ואני מחליט להקדיש את עצמי רק ללימודים.
המשך
כך עשיתי,נתתי את כולי ללימודים,זה אפילו גרם לכך שהתרחקתי מחברים,אבל לא הצלחתי לשכוח אותה ,כמעט כל יום חשבתי והתגעגעתי אליה,רציתי להחזיר הכל,רציתי שוב פעם לדבר איתה,אפילו ניסיתי להשאיר תקווה בתוכי שהיא עוד תחזור לאיי סי ואנחנו נדבר ,לכן לא מחקתי אותה מרשימה,ניסיתי גם לשכנע אותי שכך אפילו יותר טוב שאני רחוק כי איתם,עם אנשים שהיא מסתובבת עכשיו היא מאושרת צוחקת הרבה ומה איתי אני רק הייתי מקשה עלייה,לכן זה אפילו טוב בשבילה כי אני רוצה רק דבר אחד שהיא תהייה מאושרת.אחרי 2-3 חודשים התקווה עזבה אותי סופית,הפסקתי ליהנות מהחיים בכלל,רק כאב מלאה אותי וגעגועים אך למרות הכל הכרחתי את עצמי להמשיך בדרך שבחרתי ולהמשיך ללמוד הגעתי לממוצע מעל ל-90.אבל אפילו מזה לא הייתי שמח כי בלעדיה הכל הפך בשבילי לחסר משמעות,כל הימים האלה שדומים אחד לשני,שפשוט אי אפשר להבדיל או להפריד ביניהם כאילו זה יום אחד ארוך שלא נגמר,אבל הוא נגמר והגיעה לילה...
זה הייה חודש מרץ,כמה שבועות לפני חופש פסח הלכתי לבדיקת עיניים
שמו לי טיפות בעיניים וכמו שבדרך כלל הכל נהייה מטושטש,לא פחדתי ידעתי שזה צריך להיות ככה וזה יעבור,כי עשו לי את זה כבר פעם,אבל עבר יום שלם וזה לא עבר,וגם התחילה להיות אצלי ראייה כפולה,וגם האור הכאיב לי.
התקשרתי למוקד שירות של "כללית" וענו לי שזה לא יכול לקרות מטיפות ושאני צריך לנסוע לבית חולים.
אתר האהבה הישראלי