|
|
|
רצון לא יודע
כל עוד אני אוהב אותה כמה שאני לא ירצה,אני לא אוכל להתייחס בקלות אל יחס שלה אליי
כן.. ככה זה..
גם אצלי זה ככה (למרות שאני לא אוהבת אותו) אבל עדיין.. קצת פרופורציות מותק.. 😊
אהבתי ת'סיפור
נחמד לראות פה בן שכותב סיפור.
סטייסי תמשיך...
חח מה קרה אחרי השיחה?!
המשך
למחרת הייה לי עוד יום רגיל בבית הספר,עד ההפסקה הגדולה,בהפסקות הייה לנו מקום התיישבות קבוע,"ספסלים" ככה קראנו לו כי פעם זה הייה אולי מקום יחידי עם ספסלים.עד שלא הגיע לבית ספרנו ראש הממשלה
אריאל שרון אז ההנהלה לקראת מקרה כזה החליטה לשים עוד הרבה ספסלים בכל רחבי הבית ספר.
אינני זוכר אם היא הייתה שם ב"ספסלים" מהתחלה או שהגיעה מאוחר יותר,אני אפילו לא בטוח איזה מזג האוויר הייה אז ,למרות שאני כמעט בטוח שזה הייה מזג אוויר חם אך בזיכרונות שלי,של היום הזה אני תמיד רואה שמיים אפורים.
היא הייתה יפה כמו תמיד,עם אותו חיוך מדהים.עמדתי לידייה היא דיברה על משהוא כמה לא ניסיתי אינני יכול להיזכר על מה בדיוק.עד שפתאום לא עברה לנושא עם מי היא דיברה אתמול בערב כשהייתה אצל חברה שלה,היא הזכירה את החבר שלי לאוניד אמרה שממש אהבה לדבר איתו,
באותו רגע רציתי לשמוע אותו דבר עליי,לכן שאלתי ו"איך הייתי אני?"
אפילו נראה לי את שתי מילים אלא אמרתי בקושי,עם הפסקות,כי פחדתי לשמוע,משהוא שלילי עליי כי כנראה אז כבר הכל הייה נגמר.חלום שיכולתה להגשים שברתה בעצמך,בגלל שלא הצלחת לעמוד בפחדייך ורגשותייך.
"אתה הייתה נשמע כמו משוגע" שמעתי אני,לא הייתי ממש מוכן לזה,האם עכשיו זה באמת הסוף? עכשיו באמת לא ידעתי מה לעשות,הייה לי אפשרות להראות לה מי אני באמת ולא הצלחתי,אינני זוכר איך עבר 2 שיעורים אחרומים,אני רק זוכר שאז בכיתי פעם ראשונה,לפני חברים שלי,אבל הם אפילו א שמו לב לדמעות שלי,
כנראה שהצלחתי להסתיר אותם.
חזרתי הביתה,הייתי ממש חלש,הרגשתי שאדמה לא מחזיקה אותי,סרבתי לאכול שהביאה לי אמא,ונשכבתי.
ומה עכשיו? חשבתי אני, אבל לא הצלחתי למצוא תשובה ופשוט נרדמתי.
אהבתי!
רק יש לי שאלה...בני כמה אתה ויוליה בסיפור?
המשך
התעורתי דיי מאוחר,הייה כבר בארך 8,אכלתי קצת אבל עדיין לא בגלל שרציתי אלה בגלל שידעתי שאני פשוט צריך.הלכתי עוד פעם לחדרי בדקתי אם יש לי שיעורי בית לעשות,לא הייה.מחשבות רעות ניסו להשתלת עליי לא רציתי לתת לכך לקרות,לכן הדלקתי את המחשב בתקווה למצא שם אולי משהוא שיגרום לא לחשוב לי עכשיו יותר מדיי.
אבל אפילו שם הם רדפו אותי "נו הבנתה עכשיו מי אתה באמת?
אפס,חסר מזל,שום דבר לא מחכה לך בעתיד,רק כישלון אחרי כישלון,ואפילו אם יום אחד אתה תהייה יכול להשיג משהוא,יבוא מישהוא וימנע ממך להשיג את מה שרציתה.
ורק צליל של שליחת הודעה באיי סי קיו הסיחה אותי ממחשבות שלי.
"היי זאת יולייה" לא יכול היות חשבתי אני,אולי אני חולם,או שכבר השתגעתי.בזהירות ובאיטיות הקלדתי גם "היי" כאילו פחדתי שאם אני אקליד יותר מדי מהר ההודעה תעלם.
-מה מצב? היא שאלה אותי אחרי זה
-בסדר,מה איתך? עניתי אני לה
-גם טוב.
וכמו תמיד אני לא יכלתי בלי שאלות הטיפשות שלי ושאלתי,אבל אמרת שאני "נשמע כמו משוגע",למה את עדיין מדברת איתי?
נראה לי שהיא צחקה,ותשובה שלה הייתה "לא תמיד כשאני אומרת משהוא אני בדיוק מתכוונת לזה,אם אני אגיד לך אחי אתה לא תהפוך לאח שלי נכון?"
עכשיו גם אני צחקתי בגלל הטיפשות הייתי,
אבל גם השיחה הזאת נראה לי לא נמשכה זמן רב והיא הלכה.
אבל גם לשיחה הזאת הייה המשך,היא התקינה לעצמה איי סי קיו ודיברנו דיי הרבה 3-4 פעמים בשבוע.אבל לא תמיד יצאו לנו שיחות טובות,כי לפעמים אני פחדתי להגיד משהוא מיותר,או לספר כי פחדתי לאבד אותה כל כך חזק.אבל עדיין משום דבר לא נהנתי כמו מהשיחות שלי איתה,היא לימדה אותי הרבה על דברים שלא ידעתי לפני,היא נתנה לי להבין שאני לא כל כך רע כמו שחשבתי,היא הביאה משמעות לחיים שלי,כל פעם שחזרתי מהבית הספר חיכיתי לזה שהיא תשלח לי הודעה,גם הלכתי לישון יותר מוקדם רק כדי שמחר תגיע יותר מהר ואני עוד פעם אוכל לדבר איתה,אף פעם לפני זה לא הרגשתי את עצמי כל כך חזק כמו אז.
אז להמשיך?
או שאני התחלתי לכתוב משעמם? 😊
המשך
חזרתי למציאות מהמחשבות שלי,והסתכלתי על השאון עבר כבר שעה עוד מעט צריך להגיע בעל הבית,ושוב פעם חזרתי למחשבות שלי כי עכשיו נזכרתי בדברים טובים,כל כך חמים ללב ומתוקים שאתה רוצה להיזכר בהם שוב ושוב,הנה עולה לי תמונה כשאני ניפגשתי איתה ועם חברתה היא כמו תמיד צוחקת הרבה,מחייכת,ואני עומד לידה וגם מחייך בגלל שנהנה מכל רגע שאני מבלה לידה.
הלכתי קדימה בזיכרונות שלי,ותקעתי בזיכרון כשהיא ואחד מחברים הטובים שלי נעשו לחברים,למרות הכל לא הייתי אז עצוב בגלל זה למרות שהייה בי איזושהוא רגש רע,כי תמיד רציתי דבר אחד שהיא תהייה מאושרת,חבל שהקשר שלהם לא החזיק מעמד אפילו שבוע.
אחרכך עלתה לי במחשבות תמונה של מסיבת סיום שלנו של כיתה ט וחטיבת ביניים,הביאו אותנו למועדון,היא הלכה לרקוד,ואני לא,כי לא ידעתי,וגם לא זוכר שפעם אפילו ניסיתי.כשהיא רקדה לא יכלתי להוריד את עיניי ממנה ,היא רקדה כל כך יפה ,אף פעם א ראיתי שמישהוא רקד כל כך,למחרת היא תגיד לי שזה רק פעם שלישית שהיא רקדה,אבל אני לא ממש יאמין לה,כי זה הייה כל כך מדהים כל תנועתה הייתה כל כך מרשימה ולא הייה אז אף אחד במועדון חוץ ממנה בשבילי.
טוב הולכים הלאה בזיכרונות מה יש לנו עכשיו,סיום בית ספר,מתחיל חופש שהפעם לי הייה כל כך שמח בשבילי כמו בפעמים הקודמות,כי לא יכלתי לראות אותה,ורק השיחות שעדיין ניהלנו באיי סי קיו עדיין השאירו בי רוח חיים.
ואז יום אחד כשכבר לא יכלתי והייתי חייב ,לראות אותה,לשמוע איך היא צוחקת,לראות את החיך המדהים שלה על פנייה,להסתכל עוד פעם בעיניי התכלת העמוקים שלה.ביקשתי ממנה להיפגש איתה והיא הסכימה....
and then there was silence
😊
אפילו אין תגובות שליליות 😊
לא נורא אמשיך בשביל אצמי
מקווא שלפחות את מישהוא זה יעניין 😊
המשך
היא אמרה שתגיד לי כאשר יהייה לה נח להפגש,נראה לי עבר מאז קצת יותר משבוע,וגם בארך באותם שבועות הייה לי יום הולדת הפכתי להיות בן 16,חשבתי שמעכשיו הכל יהייה טוב בחיים שלי,כי באמת הכל הלך טוב.דיברתי איתה דיי הרבה וגם דיברתי איתה ביום הולדת שלי והייה לי הרגשה שאני חשוב לה,שיש לי משמעות כלשהיא וזה הייה הכי חשוב בשבילי ואני הייתי מאושר,
עבר בארך שבוע מאז היום הולדת שלי,והיא שולחת לי הודעה שהיא רוצה להפגש איתי,וגם אח שלה רוצה לראות אותי,הסכמתי איך יכלתי שלא,כי בשבילה חייתי,בשבילה נשמתי,בשבילה חלמתי,בשבילה הייתי הכי טוב עד כמה יכלתי.קבענו להפגש בארך ב-5 בערב.
אומרים שאנחנו זוכרים את המקרים שקרו איתנו,בצורה שאנחנו רוצים ולא כמו שהם באמת הייו.וזה דיי נכון כי אני כמעט בטוח שבאותו יום הייה ממש חם אבל אני זוכר שעמד אז מזג אוויר נפלא לא קר ולא חם,נעים כזה,למרות שהיא הייתה עם אח שלה אני זוכר רק אותה,כמה לא ניסיתי לא יכלתי להזכר אפילו איך האח שלה נראה,כאילו הוא לא הייה איתנו באותו רגע בכלל,והאמת יש בזה משהוא כי כשאני לידה אף אחד חוץ ממנה לא קיים בשבילי,אפילו העולם הזה עם כל החסרונות ובעיות שלו לא קייים בשבילי העולם שלי זאת היא.
ואני גם זוכר שקיעה מדהימה,שליווה אותנו בזמן שליוויתי אותה הביתה,אבל לא חושב שהיא באמת הייתה,ואפילו אם היא הייתה אי אפשר לראות אותה ממקום שאנו היינו בו.
פגשתי אותה,היא בקשה שנלך לדירה שלי,למזלי אימא שלי אז הייתה בעבודה,אז היינו כמעט לבד,דיברנו ,שמענו מוזיקה,והיא גם הפעם צחקה הרבה,כמה יפה היא צוחקת,וצחוק שלה תמיד עשה אותי מאושר,אחר כך
היא אמרה שהיא צריכה ללכת הביתה,והדרך מהבית שלה עד שלי היא דיי ארוכה בארך 20 דקות,אז הייה לי עוד זמן ליהנות מדיבוריה,מחיוך שלה,
ופשוט ליהנות מזה שאני לידה.
בשבילי 20 דקות עברו כשנייה אחד,כרגע שלא שמים לב עליו,והנה היא אומרת "טוב מכאן אני אלך לבד,כי אני פוחדת שלא תמצא דרך הביתה",אח שלה ביקש שאני עוד קצת אלך איתם אבל היא לא הסכימה ואמרה שאנחנו עוד בטוח נפגש,אז היא אמרה לי "ביי" ואני גם אמרתי לה "ביי" ושנינו הלכנו לכיוונים שונים.
אם רק הייתי יודע ,שאני כבר אף פעם לא אוכל לדבר איתה ככה,אם רק הייתי יודע....
טוב לפחות הגעתי ל-200 כניסות 😊
גם משהוא 😊
מ ה מ ם ! ! ! 😊
באמת נחמד לראות שבן כותב..
יש המשך? או שזה הסוף?
אני יכול לכתוב המשך
אם מישהוא ירצה 😊
אנא תאר את הבעיה בהודעה זו:
|
|
|
|
|
אתר האהבה הישראלי