החלטתי גם אני לנסות משהוא לכתוב.הסיפור הוא סיפור כמעת אמיתתי.הרב הגדול בו הוא אמת 😊
מקווה שזה לא אהייה הסיפור הכי משעמם שקראתם בחייכם 😂
טוב הנה חלק הראשון
ואתם תחליטו אם להמשיך 😊
מקבל כל הביקורות אפילו הכי שליליות 😁
אני ויולייה
לעבור דירה זה כמו לפתח דף חדש בחיים שלך,הרי אתה לא פשוט עוזב למה שאתה התרגלתה בשנים אחרונות,אלה גם עוזב זיכרונות שקשורים לבית הזה,כי דווקא הקירות של הבית מחזירים לך את התמונות של העבר,העבר שאולי אתה הייתה רוצה לשכח.
אני נכנסתי פעם אחרונה בפתח הדירה הישנה שלנו,שכרנו דירה חדשה לא רחוק מכאן וכבר העברנו לשם את כל דברים שלנו,ובעוד כשעה ומשהוא צריך לבוא בעל הדירה ולקחת את המפתחות.
בלי רהיטים הדירה נראתה פשוט ענקית,ואפילו לא הייתה דומה לזו שחיינו בה פעם.אחרי שעמדתי בסלון בארך 10 דקות והתבוננתי על קירות הלבנות כנראה בתקווה למצא משהוא מעניין עליהם,החלטתי לבקר בחדר שלי בפעם אחרונה,בחדר שבו התבגרתי,בחדר שבו התאהבתי פעם אחרונה ,בחדר שבו הבנתי בפעם ראשונה מה זה אושר.
פתחתי דלת של חדרי והרגשתי וריח חזק של צבע טרי,לעומת הסלון החדר לא הייה ריק לחלוטין באמצע החדר עמד כיסא,כנראה שפשוט ששכחנו עליו ,
אפילו כך יותר טוב, יהיה איפה לשבת למשך השעה הבאה עד שתגיע בעל הדירה.התיישבתי על הכיסא.הסתכלתי מסביבי על החדר ניסיתי להיזכר איפה מה עמד ממש לפני שעברנו את הדירה אבל הזיכרונות הביאו את החדר בצורה שהוא הייה נראה לפני שנה וחצי בארך ולא כמו שרק חודש לפני.ויחד עם החדר הם גם החזירו לי אותה,הנה היא יושבת מולי על מיטה עם אחיה עם אותו חיוך מושלם,עיניים בצבע תכלת עמוקים עד כדי כך שאפשר פשוט לטבוע בהם יכלתי להתבונן בהם לנצח.היא מספרת משהוא אבל אני לא ממש שם לב לדבריה אני פשוט מתבונן עלייה ומקבל הנאה מכל רגע.
חזרתי למציאות ושמתי לב שליד הכיסא שוכב דף. הרמתי אותו
ועליו הייה כתוב שמה "יולייה" לפעמים כשכאב אהבתי פשוט לכתוב את שמה כאילו בכך ניסיתי להתקשר איתה ,ולפעמים כאב הלך,אבל הוא תמיד חזר אחרי זמן מה וגם עכשיו הוא חזר. וזיכרונות לקחו אותי להתחלה של הכל.
29 בדצמבר 2002
צעיר אז הייתי אך חושב שכבר גילה הכל על החיים,ולא יודע שום דבר על אהבה אמיתית עד התאריך הזה 29 בדצמבר.
זה הייה הטיול השנתי הראשון בחיי אליו יצאתי,נסענו לצפון ועשינו כמה מסלולי הליכה בהרים לפני שהגענו לאחסנייה . האמת הצפון אז ממש הרשים אותי השלווה של הרים,הביאה שלווה גם לתוכי שלווה שחיפשתי כל כך הרבה בזמן אחרון ולא יכלתי למצא. הריח של עצים אחרי גשם נתן כוח ונהרות הקטנים הזורמים נתנו להבין שצריך להמשיך תמיד מה שלא יקרה,לא נורא שלפנייך אבנים אתה תוכל לעבור אותם אם תהייה מספיק חזק,לא נורא שלפנייך נפילה כי גם אחרי נפילה החיים ממשיכים.
וואי סטס לא ידעתי שאתה כותב.... ממש יפה! תמשיךךךךךך
פאקקק איזה מדהיםם..!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
כתוב ממש יפההה אהבתי רצחח...המשך!!!
וואי איזה יפהההה
יש לך צורת כתיבה ממש יפה
תמשיך
תודה לכל מי שקרא והגיב 😊
האמת לא ציפיתי לכאלה תגובות חיוביות
טוב ואני אכתוב המשך איפשהוא הערב
המשך
החדר שלנו באחסנייה הייה דיי גדול כי הוא הייה בשביל 5 אנשים,האמת שהיינו רק 4 כי החמישי ממש לפני הטיול איבד שמיעה באוזן אחד ולא בא לטיול.למרות הגודל של החדר בחדר הייו רק שני מיטות שהייה אפשר לקרוא להם מיטות."מיטה" שלישית הייתה כנראה בעבר ספה ורביעית שאני בחרתי בה הייתה דומה לכיסא מתקפל ,לא נורא חשבתי אני ממלא אנחנו לא ממש נישן כאן.שמתי את דברים שלי על המיטה והתבוננתי על הקרב המילולי שהתנהל מולי.כל אחד משכניי ניסה להביא סיבה מוצדקת למה דווקא הוא צריך לישון על ה"מיטה" ולא על ה"ספה".
ואז איזו שהוא כוח דחף אותי לצאת מהחד שלנו,או שאולי פשוט התעייפתי מכל הויכוחים והרעש שעמד אז בחדר שלנו.
האוויר הייה נעים לנשימה,כאן בצפון הוא שונה מזה שבמרכז יש לו תמיד איזושהיא טריות שמביאה לך אנרגיה ואתה רוצה לעשות כל מיני דברים ופשוט לא יכול לשבת במקום.השמיים הייה מלא בכוכבים גם את זה כמעט אף לא תראה במרכז שם בדרך כלל מקסימום שאתה תראה 10-15 כוכבים ,כאן יש כל כך הרבה כוכבים שקשה לספור את כולם.
פתאום הרגשתי שאני עומד בחוץ לא לבד,יש מישהוא לידי,סיבבתי את ראשי שמאלה ואז ראיתי אותה,זה לא הייה הפעם הראשונה שראיתי אותה,אני כבר למדתי איתה באותה שכבה שנה שלילית,אבל כנראה שזה הייתה הפעם הראשונה שהסתכלתי בעינייה. מה אז הרגשתי לא ניתן לתיאור זה הייה נפלא,זה היי מדהים .הרגשתי כאילו אני עומד על חוף הים שמשתקפים בו כוכבים וגם הירח.ואני נכנס אליו והולך אל עומק שלו.
באותו רגע רגשות כל כך מלאו אותי שהייה נראה לי שאני כבר לא פשוט עומד על הכדור הארץ,אני אפילו לא למעלה אני חלק מהיקום, אני שייך לו והעולם כולו שייך לי
סטס.. איזה פלספנות 😉
איי לייק איט 😉
המשך
השתלטתי על מחשבות שלי שלקחו אותי כבר יותר מדי רחוק,למקום שבו אתה כבר לא מבדיל בין דמיון למציאות.התחלתי בארך להבין מה קורה איתי,זה כנראה הרגש הזה שאנשים קוראים לו אהבה,הבנתי באותו רגע למה לפעמים בני אגם נותנים משמעות כל כך גבוה לרגש הזה,כי רגש הזה הוא הרגש החזר מכולם ביכולתו לנצח לא רק שנאה,אבל גם לרפאות מחלות ,הוא יכול לקחת אותך כל כך גבוה ששום דבר אחר לא,אפילו לא סם.הוא הרגש שבלעדיו לא יכול להיות אושר.
אם הבנת של כל זה הבנתי שאני צריך לעשות משהוא,לנסות לדבר אולי איתה,אבל על מה,אולי פשוט לבוא ולהגיד "היי".אבל לא הייתי בטוח באותו רגע שאפילו את זה אני אוכל לעשות.
הסתכלתי עוד פעם עלייה, היא התיישבה וניסתה להתקשר למישהוא מפלאפון,עד כמה היא יפה באור הכוכבים,כאילו היא לא מכאן,אלא מארץ הפנטזיות,
אולי פשוט להתקרב אלייה והיא בעצמה תתחיל לדבר איתי,המשכתי את הרהורי.לא זה יותר מדי טיפשי .כבר אז כנראה התחלתי לפחד מזה שהיא תדחה אותי לכן ולא הצלחתי לגשת אלייה ולדבר.אולי פשוט כי לא הספיק לי זמן כי נכנסה לחדרה.
בלילה אני וחברים שלי לא ממש ישנו,כמעט עד הבוקר דיברנו על כל מיני דברים שעניינו אותנו חייזרים,מיסטיקה וכו..
אבל אני לא תמיד הייתי איתם,לפעמים פשוט נכנסתי לעצמי ועוד פעם ראיתי אותה, את עינייה ואת החיוך העצוב שאז הייה על פנייה,רק שאלות שהופנו אליי החזירו אותי אליהם.לא שמנו לב איך נרדמנו ורק בצעקות של המעיר העירו אותנו.באותו יום קמתי כבר בן אדם אחר,מבוגר יותר עם רגש שנתן לי כח כל כך רב,וגם המביא איזושהיא טהורות בי שבגללה רציתי לעשות מעשים טובים או פשוט לעזור לאחרים.
אתה כותב ממש יפה אהבתייי
איזה מוכשר 😊
המשך מותק
