סיפור מהמם.
תמשיכי,לאב יו!
קראו עד הסוף, תהייה תפנית מפתיעה...
תקציר
______________________________________________________________
מאיה אמרה פתאום בשקט :"אמאא, אמא, סיפרה לך ש------------------?".
אני צרחתי:" אוי לא!!!!!!!!!! אוי לא מאיה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
______________________________________________________________
המשך:
***
מאיה אמרה פתאום בשקט :"אמאא, אמא, סיפרה לך שיש לי איידס?".
אני צרחתי:" אוי לא!!!!!!!!!! אוי לא מאיה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!".
"מה איידס?" אמרתי ברתיעה.
מאיה ענתה באדישות:" זה לא היה באשמתי באמת! זה מהסמים. המחט". כשהיא ביטאה את המילה "מחט"
היא נהייתה אדומה. לא נראה לי שיש לה מושג מה זה אייד ס בכלל. מה חומרת המצב... היא מעולם לא התעסקה בזה, לפחות כך זה נראה...
לא, אני לא אטיף לה הפעם. היא במצב קשה מספיק.
מאיה:" נו ...מה שתקת לי פתאום, מה את מפחדת ממני? אל תדאגי! אם אני לא נושכת אותך- לא יקרה לך כלום!" אמרה באירונייה.
איך יש לך חוש הומור במצב כזה?! נראה לי שאני יותר מזועזעת ממנה. למראית עין לפחות.
אני (אני לאחר ששתקתי דקות אחדות): "גם רן נדבק?".
מאיה:" לא". "הוא לא ניסה סמים קשים...".
אני:" חכם!".
מאיה:" גם כן, עופי לי מהעיינים...יאללה, אני לא מאמינה שאתם המשפחה שלי".
אני:" איך את מעיזה לדבר ככה?! חתיכת זונה! זה מה שאת! את דרדרת את המשפחה! את גרמת למצב הזה. את! את! את!. אז לך אין פה זכות דיבור!".
מאיה:" כן...גם בזכותי אבא בגד באמא...".
אני:" דיי!" עפתי מהחדר, לאחר שטרקתי את הדלת בחזקה.
מה היא מערבת את אמא, היא לא יודעת בכלל מה קרה שם בבית קפה...
הלכתי לחדרי, נרדמתי רציתי לשכוח מהכל מהכל........................
אני יודעת שזה נשמע רע, אבל...אני חושבת שזה מגיעה למאיה, מה שקרה לה, אני לא יכולה לסבול אותה יותר. מה שמעצבן עוד יותר, שהיא לא השתנתה כלל! לא משנה מה היא עברה... לא משנה כלום!
בטח היא עוד על השפעת סמים... רק חשבתי על המילה "סמים" ועברה בי צמרמורת נוראית.
טוק טוק- דפיקה בדלת.
רצתי לכיוון הדלת, הסתכלתי בעיינית. זה רן! בטח בא לבקר את מאיה...
פתחתי. "היי רן" הוא נראה טוב מתמיד, שיערו הארוך והבהיר, שאמא כל כך שנאה היה מסודר יותר, טיפה מטולטל, אבל לא כמו תמיד. עייניו הירוקות בהקו. הוא לבש ג'ינס כהה וגופיה לבנה שהבליטה את שריריו.
אין ספק, מדהים הוא היה. אבל מופרע לא קטן גם כן...
רן:" היי יפה". "איפה מאיה?".
אני:" מאיה...היא ישנה...בחדר".
רן:" אוף, אני והמזל שלי...".
אני:" תחכה לה, היא עוד מעט תקום". חשבתי כך לפחות.
רן:" אני עומד להשתעמם פהההההההה".
אני:" אז תחזור הבייתה". אמרתי בצחוק. "לא, אבל ברצינות. שב תראה טלויזיה. תרגיש בבית כמו תמיד".
"או... אני אשב פה אארח לך חברה!".
רן:" חכמה...".
התחלנו לדבר...
אמרתי לו שאני יודעת על מאיה.
הוא אמר שהוא לא יכל להגן עלייה, שהיא מספיק גדולה כדי לדאוג לעצמה...
ואז התחלנו לדבר על שקיעות וזריחות. רן אהב את המראה שלהן. אני מעולם לא ראיתי זריחה, רק שקיעה...
רן:" מה? בחיים שלך לא ראית זריחה?????". איזה נושא דפקנו...
אני:" לא" "תראה לי". אמרתי בצחוק.
רן:" סבבה".
אני:" באמת? כאילו...ברצינות?".
רן:" אני פעם שיקרתי לך??".
רן המשיך:" בואי אני אקח אותך!".
אני:" יואו רן! עכשיו רק 19:30 יש המון זמן עד לזריחה... וחוץ מזה...יש לי ביה"ס מחר!".
רן:" נו באמת, זו חוויה של פעם בחיים, אני ואת נלך לחוף היום, נו כמה פעמים עוד יצא לך? גם תחשבי על זה...בחיים שלך לא בילית עם בחור בן 24...".
רק תומר היה לי בחיים... רק אותו אהבתי, אבל זה היה עבר. חוץ ממנו- לא היה לי אף אחד...
רן היה משכנע, באמת התחשק לי להיות פעם אחת ספונטנית. גם רציתי ליהנות קצת, אחרי כל החרא שספגתי...".
אני:" אתה יודע רן, אני באה!".
רן:" גדולהההה אחותי". אחותו לא...אולי המאהבת שלו...סתם 😉
אני:" אבל... איך ניסע?"
רן:" מה, אין לי אוטו?". "אה, ותביאי בגד ים, שלא תגידי שאני משעמם חס וחלילה".
עליתי לחדרי, לקחתי את הבגד ים החדש- ביקיני יפייפה בצבע אדום עם שחור, שנראה עליי מדהים.
מעל הבגד ים שמתי חצאית מיני, בצבע ג'ינס וחולה אדומה.
ירדתי למטה,
רן:" איזה מדהימה!". הסמקתי.
רן:" יוצאים לדרך?".
אני:" יוצאים".
חשתי סחרחורת, זה בסדר מה שאני עושה עכשיו?
"רגע אבל... רן... אנחנו לא יכולים ללכת!"
איזה כישרון,את צריכה לרשום יותר סיפורים [:
יש המשך?
מנגו מ-ד-ה-י-ם
אני מחכה להמשך בקוצר רוח
😁
😮
מנגוו פרק מדהים!
😁😁
המשך דחוף!!!!!!!!!😉
אוהבתתתתתתתת מלא!
אתן לא במתח?
אוהבת את כולכן!!!!!!!!!!! :]
אני ממשיכה עכשיו...
זה יקח טיפה'לה זמן.
סבבה....ואני ממש במתח!!! המשך מהרררר!
אההההה ותתחברי!!!!!! אוהבתתת מלאאאא!!
תקצירון:
(")(")(")(")(")(")(")(")(")(")(")(")(")(")(")(")(")(")(")(")(")(")(")(")(")(")(")(")
ירדתי למטה,
רן:" איזה מדהימה!". הסמקתי.
רן:" יוצאים לדרך?".
אני:" יוצאים".
חשתי סחרחורת, זה בסדר מה שאני עושה עכשיו?
"רגע אבל... רן... אנחנו לא יכולים ללכת!"
(")(")(")(")(")(")(")(")(")(")(")(")(")(")(")(")(")(")(")(")(")(")(")(")(")(")(")(")
המשכון:
"רגע אבל... רן... אנחנו לא יכולים ללכת!"
רן:" למה?? מה קרה??".
אני:" אין לך בגד ים! איך תבוא?"
רן (הגיב בצחוק):" אני מת על הים, יש לי תמיד בגד ים בתא האחורי של המכונית".
אני:" יש! אנחנו מסודרים". שמחתי...לפחות אני לא אהייה בים לבד.
נכנסו למכונית, ישבתי ליד רן.
פתאום נכנסה לתוכי המחשבה, ואמרתי לרן "אני יכולה שנייה להחליף ת'בגד ים, הוא לא נוח לי, נו רן, בקשה". האמת היא, שאיני רציתי בבגד ים האדום-שחור כי הוא פשוט לא התאים לי, אומרים שהבגדים משקפים הרגשה וזה לא שיקף את הרגשתי הנוכחית. מה גם שלזריחה, עדיף צבע יותר נעים וקייצי.
רן:" קחי אותו איתך, תחליפי איפהשהו בים...".
אני:" טוב........." הגנבתי לעברו מבט לא מסופק.
חזרתי למכונית.
התחלנו לנסוע.
אני:" אני מרגישה חרא עכשיו...המשפחה שלי, נוראית ממש".
רן:" דניאלה, בואי לא נדבר היום, לא על אחותך, לא על אמא שלך...אין לי ראש לזה".
אני:" בסדר בסדר, מי רוצה לדבר עליהן בכלל...". מה כבר יכולתי להגיד?!
הקשבנו למוזיקה, החלון היה פתוח, הרגשנו את האויר, הקריר והנעים. לא רציתי שההרגשה הזו תחלוף, לא כשזו הגיעה...
רן:" את...ממש יפה היום...תזהרי, רק שאני לא אמשך אלייך".
אני:" רני, דיי. אנחנו אפילו לא ידידים".
רן:" רוצה להיות ידידה שלי? שווה לך תאמיני לי".
אני:" בטח, אתה נראה לי בחור נה-דר". שנינו צחקנו. הרגשנו כמו ילדים קטנים, אבל...למי אכפת?!
לפתע הרגשתי בחילה, כאילו עשיתי משהו רע...וכל זאת בגלל שאני מבלה לי, עם בחור, נהנית, ואמא שלי במצב נוראי... גם, אם אמא שלי הייתה יודעת לאן אני הולכת עכשיו ועם מי- היא הייתה מתה במקום.
היא לא סבלה את רן. בלשון המעטה. מה לעשות, לרן לא יצאה תדמית טובה בביתנו. אבל נוכחתי לדעת שתדמית עלולה להשתנות. ובגדול.
רגע, מה אני עושה?! לא אמרתי לאמא לאן אני הולכת! היא תדאג לי!
אהה, טל! אני שונאת את טל, על כל מה שקרא, אבל אמא לא יודעת על זה... אז...
חייגתי לאמא. "הלו" אמא ענתה. "אמא, זו אני! תקשיבי! אני ישנה היום אצל טל, טוב?" שאלתי.
"אין בעיה, את בבית עכשיו או שכבר הלכת?" "הלכתי..." "ומחר, יש בית ספר, לקחת תיק איתך?".
עניתי:" לא...אבל אני אעבור דרך הבית מוקדם... יש לי מפתח". נפרדנו לשלום... הסתיימה השיחה.
רן עצר, הגענו.
כבר 9:05, יצאנו מהמכונית והלכנו יחדיו.
רן החזיק לי את יד. נלחצתי קצת... אם זה יד אז מה אח"כ? דיי אני יכולה להיות כזו פרנואידית לפעמים!!!
ישבנו על החוף, היינו לבד. לגמרי.
הרגשתי בנוח עם רן. קל להסתגל אליו, הוא אחד שזורם והכל "סבבה" אצלו.
אני:" רן, איפה אני יכולה להחליף ת'בגד ים?"
רן:" מצידי תחליפי פה".
אני:" מה פה ליידך?!" מנסה להסתיר את הסלידה שחלה בי.
רן:" נו, אז מה יש?".
אני:" אני לא יודעת מה איתך, אבל אני מתביישת".
רן:" תחליפי בתוך המים, נשמע מגניב, לא?!".
אני יודעת שזה רעיון דפוק, אבל החלטתי שכדאי לזרום הערב. ובתוך המים מי יראה? רן? אז מקסימום אני אגיד לו שיעצום עיניים 😉...
הפשלתי בגדים. נשארתי עם הבגד ים, וידי אחזה את הביקיני הורוד שמיועד להחלפה.
פסעתי לכיוון המים. נכנסתי למים. עמוק מספיק, גבי פנה לכיוון החוף. הורדתי את החלק של הטופ. רעדתי קצת. המים היו די קרים.
ניסיתי להחליף מהר לבגד ים השני, לפני שמישהו חלילה, ישים לב...
ואז...
יד זרה החלה נגעה בי!!! 😮
😮 אני אומרת שזה רן למרות שאני מקווה שזה ליאור או משהו....רק כדי שזה לא יהיה כל-כך צפוי
חחחח אבל בכל זאת אני יודעת שלא משנה מי זה יהיה, את תכתבי את זה בצורה מושלמת ומותחת....😛
אוהבתתתת המוןןןןן
מיקי'לה!!!!
תודה!!!!!!!! תודה!!!!!!!!
אני מקווה שיהיה מעניין.
אוהבת אותך מפה -----------------------------------עד------------------------------------------------------------------------------- סוף העולם ואז שמאלה...חחח
