הייי סורי לא יצא לי להמשיך את הסיפורררר 😢
ל"עזרזיר" =] וכל מי שמתעניין בסיפור --> יהיה המשך מחר!!
מואההההה
אני כבר לא עזרזיר, השתדרגתי...
LOVE U!
נו כבר יא מיקי...
מי היה שם באייסיקיו??? המשך!!!
חולה עלייך!!
חחח מצטערת חמודות....אני לא ממשיכה את הסיפור....מעכשיו מJגו אחראית על האשכול הזה 😊
מואהה, חולה עליכן, מיקי
לבינתיים אני מונתי להמשיך את הסיפור. מקווה שתהנו!
תקציר הפרק הקודם:
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
תומר: "היי.."
אני: "היי מלאך שלי רק שתדע, כל מה שהיא אמרה לך....זה הכל שקרים!!"
תומר: "גם מה שקרה עם ליאור?"
אני: שתקתי...הרגשתי כמו אהבלה....
תומר: "טוב הבנתי..."והוא ניתק...
אני לא מתכוונת לאבד אותו כ"כ מהר!!! חשבתי לעצמי...רצתי אליו הביתה הכי מהר שיכולתי...צלצלתי בפעמון....
תומר: "עזבי אותי, אני צריך להיות לבד עכשיו דניאלה"
אני: "לא רוצה! זה לא היה בכוונה!!! באמת שלא!!! זה פשוט, חשבתי שנפרדת ממני ולא רצית אותי יותר בשום אופן..."
תומר: "..............
מה תומר יגיד?
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
תומר: "אה?! לא היה בכוונה?!?! על מי את עובדת? חתיכת שק-" פתאום מישהו קטע את תומר, התאמצי לשמוע מי זה דרך הקו. זה לא היה קול מוכר. אבל זה היה קול של בת.
זאת ל-א הייתה טל.
אותו קול שנשמע:" נו, תומר... מאמי שלי, כמה זמן לוקח לך לנפנף אותה? אני רואה שהחברה הזאת שלך פשוט עלוקה!" במילה "חברה" היה ניתן לשמוע קול לגלגני. קורה פה משהו. אני מגישה טיפשה! נראה לי שהייתי עיוורת... או ניסיתי להתעלם מהאמת שלי... אוי אני טיפשה!!
טרקתי את הטלפון, הרגשתי סחרחורת. כאילו כל העולם חרב מעליי. ואז זה בא. התחלקי לבכות. כמו שלא בכיתי ב- 16 שנות חיי...
חשתי מיוסרת, תומר עבד עליי, רימה אותי, בגד בי, מעל באמון שלי, טל שהיא אמורה להיות האדם הכי קרוב לי הסתבר כאדם בוגדני. אני לא אסלך להם. לא על מה שהם עשו לי. לעולם.
נרדמתי.
בבוק קמתי לקול ציוץ הציפורים. חשתי הרגשה קלילה. השעון הראה 8:30, לשבריר שניה חשבתי שאני מאחרת לביה"ס. אבל נזכרתי, היום יום שבת... אני לא מאמינה כמה שינה יכולה להקל על הבנאדם. אומרים שכאשר ילדים חשים במצוקה- הם הולכים לישון, כי זוהי דרכם להתמודד עם זה. זה באמת נכון.
הלכתי למטבח. מאיה אחותי בת ה-18 הייתה שם. זה מוזר, אף פעם היא לא הייתה ערה בשעה כזו. תמיד אחרי המועדונים שלה היא מגיעה הבייתה ונדרמת, עוד לפני שהיא מספיקה להגיע לחדרה...
אמא שם ישבה, בכתה.
אני:" אמא, מה קרה???? שוב הוא (אבא)? מה הפעם?
פרק מהממממממממם!!!
{{חחח ראית, את דווקא כן יודעת}}
המשךךך דחוווף!!!
אוהבתתתתת אותךך!
תקציר.
^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^
ואז הוא אמר לי שמאיה אכן שתוייה! צעקתי עליו איך הוא נתן לזה לקרות. להגיע למצב כזה. דניאלה, הייתצריכה לראות איך היא התנהגה. בושה פשוט, כמו ילדה קטנה. גם הליאור הזה נראה לי שתוי. אבל לא כמוהה..."
אמא עצרה. המשיכה: "וזה רק התחלה הוא אמר לי אח"כ שני דברים, שני דברים שאני לא מבינה איך אני חייה אחרי מה שהוא אמר לי... אני אומרת לך הוא היה שתוי, אחרת אין סיכוי שהוא היה מגלה לי אותם!
היה אפשר לחתוך את האוויר עם סכין, זה היה מצב אידיאלי.
"הוא אמר לי ש..."
---נקישה בדלת.
^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^
>>>>>>>
רצתי לכיוון הדלת.
אוף! עוד לא 9:00 בבוקר. מה הוא באאאאא?!?!?!?!
זה היה ליאור, זה מה שחסר לי. עד עכשיו רק צרות יצאו ממנו! שום תועלת הבנאדם הזה לא מביא.
אז הוא חתיך, חמוד מאוד מאוד. אבל אין לי מושג למה לי הוא לא עושה משהו בלב...
התזמון הגרוע שלו גרם לי לרצות להוציא עליו את העצבים!!!
ליאור: "היי"..."אני מפריע?".
לא הוא לא "מפריע"...
אני: "בוא כנס, מה רצית?". אעלק לא מפריע.
סחבתי אותו ישר לחדר שלי. זה מה שחסר לי, שישמע את אמא שלי צורחת...
שתיקה.
אני:" נו, אז מה רצית?". אני עדיין לא מבינה למה הוא תמיד בא מוקדם וללא התראה.
ליאור: "רציתי לשתות".
אני:"נו דיי, אין לי עצבים לשגעונות שלך. תגיד כבר...".
ליאור:"מה עצבים, כבר מהבוקר?" "אבל...ברצינות, אפשר קודם לשתות?". "בבקשה..."
הלכתי להביא לו שתייה, הוא בטח רוצה למשוך ת'זמן. אוף איתו.
אני: "הנה, קח".
ליאור:"תודה מאמי שלי" "אז מה שרציתי לומר לך זה..." הוא שתק לרגע, הרגשתי שקשה לו לדבר.
"זה שנורא קשה לי לאהוב מישהי כל כך הרבה זמן, ושהיא פשוט לא מחזירה לי אהבה". "את מבינה, גם כשהתנשקנו (כשטל ראתה) זה היה מתוך הכעסים שלך על תומר, אני הרי יודע שאותי את לא רצית!"
העיניים שלו היו אדומות. אני רק שתקתי. כל מילה שאני אגיד תהייה שקר...
ליאור ממשיך:" אני מרגיש שניצלת אותי באותו יום, שפיתחת אצלי תקוות. אני מרגיש חרא, הודות לך!".
מה הוא רוצה ממני? לא שופטים אדם בשעת צערו...חח
אני: "ליאורי..."
ליאור:" שקט, תני לי לסיים!!!" ואח"כ הוא אומר שאני העצבנית...
ליאור:" אם היית מרגישה חרא כמוני...אבל לך, אין אפילו ייסוריי מצפון. את כל הזמן שקועה בתחת של תומר".
נדחפתי באמצע:" עזוב אותי, עבר עליי יום קשה, עדיף שתלך עכשיו".
ליאור:" אה?? עכשיו את מגרשת אותי?? תגידי לי- למה זה מגיע לי???מה עשיתי רע".
אני:" ליאור, למה נטפלת אליי, יש עוד המון בנות שהיו שמחות להיות איתך רק דקה".
ליאור:" אבל אני רוצה אותך. כמו שאת רוצה את תומר שלך, למרות שאת יכולה להשיג אלף טובים יותר".
אני:" אני לא רוצה את תומר".
ליאור:" מה קרה? מה עשה לך? שיקר לך? בגד בך? בטח גילית ת'פרצוף האמיתי של האדם הארור הזה".
אני:"אני לא רוצה לדבר על זה".
ליאור:" טוב זכותך".
אני:" רד ממני כבר, מה אתה בכלל מתערב, מה נדבקת אליי, אני שונאאאאת אותך שונאאאת, הלוואי שתמות, הלוואי שתמווות הלוואי ש-". המילים האלו הידהדו במוחי, הרגשתי רע, לא התכוונתי למה שאמרתי. זה פשוט יצא...
אם הייתי יודעת כמה למילים האלו תהייה משמעות בעתיד שלי...
ליאור הלך, עכשיו כבר ערב, לאחר שהלך נרדמתי אבל רק אחרי שבכיתי מתחת לכר וכבר לא נותר בי כוח.
אמא ומאיה לא היו בבית. "מעניין לאן הם הלכו" חשבתי.
הלכתי למטבח, אמא הדביקה פתק על המקרר, נכתב בו:
"דניאלה, שני התקשרה.
אני חושבת שזה דחוף!".
מה שני רוצה? היא לא חברה שלי...אפילו לא ידידה. היא ידידה טובה של תומר, אבל היא לא אהבה אותו, אלא רק בתור ידיד. בטח הוא אמר לה להתקשר.
התקשרתי.
ביפ ביפ- שני עונה<
אני:" שני, תקשיבי" צעקתי את זה חזק . "נמאס לי ממך ומליאור, תגידי לו שאני לא צריכה שליחים. שידבר בעצ--". שני החלה לבכות, בכייה התפרץ, מה כבר עוללתי??? נראה לי שעשיתי משהו חמור. מאוד חמור.
😮 😮 יוווו
פרק מהמםםםםםםם, מJגו 😉 😊
המשךךךךךךךךך!
מואההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה
יאאאאא למה היא בוכה?!
המשךךךךך
תודה רבה רבה רבה!
אוהבת!!!!!!
מנגו רוצה להמשיך גם את הסיפורים שלי??
את כותבת מדהים!!!!
כול הכבוד לך יפה ואני כבר ממש מחכה להמשך.....
