טוב אז עם אנשים לא יודעים לרסמתי לפני כמה חודשים
סיפור אבל הפסקתי כי זה יותר מדי כאב לי להזכר בכל
מה שהיה וקרה אז, אבל החלטתי להמשיך אותו בכל זאת
כי זה גם עוזר לי להוציא רגשות ולהרגיש טיפה יותר טוב
אז קבלו!!
פרק 1
היום הראשון של כיתה ח'.... חמרות שהכרתי כבר את כולם בשיכבה וזה לא היה
בדיוק הרושם הראשוני רציתי להראות פיקס, 100% פרפקט, פשוט הרגשה כזה,
תחושת בטן שהרבה פעמים תוקפת אותי בלי סיבה מיוחדת, והפים כמו תמיד-היא צדקה!
חודש לפני התחלתי להתכונן, חרשתי על 3 קניונים בירושלים ועל עזריאלי, עד שלבסוף
מצאתי את הסט המושלם ל-1 בספטמבר! חצאית קצת יותר קצרה מהברך, ורודה צמודה
לגמרי אבל לא ישרה, וחולצה חמודה קצץ נמתכת ורודה, ונעליים רגילות כמובן ורודות
(מה לעשות ברבי הדביקה אותי לצבע-מכורה!!!). למזלי אמא שלי ספרית ומאפרת מקצועית
אז השיער והפנים שלי נראו פשוט כמו ממגזין אופנה-הכל היה מושלם עד שנכנסתי לכיתה.... ברגע שנכנסתי ראיתי אותו, כבר שנה שאני מכירה אותו אבל אף פעם לא חשבתי עליו יותר
מדי, סתם עוד אחד שלומד איתי בכיתה, יש לי עוד 31 כאילה! אבל הפעם היה בו משו
אחר-פתאום שמתי לב לזה שהוא בכלל קיים מחוץ לשיעורים, קלטתי את הצחוק המתגלגל
שלו, את המבט בעיניים שלו, ואת החיוך שלו... פשוט WOW! החיוך שלי גרם לי לנמוס לגמרי, כמעט הטהפנתתי ואפילו לא אמרתי שלום לנעה-החברה הכי טובה שלי כשעברה
לידי! אין מה להגיד זה היה ברור-נדלקתי על אייל!
כל השאר עבר כרגיל-אסנת לימדה על היום הראשון כבר, הספיקה לתת שיעורים, היה כנס מעצבן באולם, אבל כל הזמן לא הפסקתי לחשוב על אייל ועל איך שלא שמתי לב אליו קודם, וכל הזמן השאלה הזאת "למה?", למה לא שמתי לב אליו קודם? למה אני לא מורידה ממנו את העיניים? למה כששמעתי את הקול שלו כמעט שנמסתי? כל כך הרבה למה ולאף אחד אין את התשובות... ידעתי שאני חייבת לדבר על זה עם מישו וכמובן שישר רצתי לספר לנעה!
נעה:את צוחקת עלי?
אני:אני נשבעת לך יש לי משו ממנו, משו מטורף לגמרי *אמרתי לה תוך כדי שאני מתעמצת לראות את הראש שלו מעל שאר התלמידים*
נעה:בטח עוד סתם אחד הקראש שלך, יעבור תוך יומיים. אבל עדין את מוכנה להסביר לי? לא יכולת לבחור מישו יותר נורמאלי ממנו?
אני:למה מה רע בו? *עם פרצוף נעלב כאילו שאמרו את זה עלי*
נעה:ראית את הפרצוף שלו?
אני:ראית את הגוף שלו?
נעה:אני בחיים לא יבין אותך מתוקה שלי
אני:וזה למה אני לא מנסה להסביר לך הכל!
בדרך החוצה מהבצפר מלא ביי לחצי עולם, נשיקות חיבוקים אחרי שלא נתראנו כל החופש כמעט כי הייתי בחול, ואז כשיצאתי מהבצפר ועברתי ליד האגוז (הקיוסק ליד הבצפר שלי) מישו קרא לי "סופי מה שמעתי עליך!"..........
אהבתי מאודדדדדדדדד הכתיבה שלך ממש יפה!!!
ואני מזה מכירה את הסיטואציה...
תשימי ת'המשך מהר! אבל רק מחר שנישאר קצת במתח חחחחחחחחח למרות שאני יודעת פחות או יותר מה המשך 😉
מאמי את יודעת את הסיפור
המלא והמתמשך!
אבל אני ישים מחר יחסית מאוחר
כי אני בתחרות, ואחרי זה טסה לקניון
לקנות מתנה, ואז ועבודה...
בעעעעעע זה מתחיל לעצבן!
תגיבו עוווווווווווווד!
חכי מחר כולם יבואו יקראו
אבל עכשיו אני יודעת את הסוף זה לא חוכמה חחחחחחח
גם נכון...
בכללי סיפורים על החיים אף פעם לא נגמרים
עד שמתים ואז הסיפור נקטע...
למה אתם לא מגיבים?
לא אהבתם את הסיפור?
😢 😢 😢
וואייי מאמי אהבתי רצחחח ובאמת צורת הכתיבה שלך ממש ממש יפה!
מאמי זה אמיתי עלייך? מתי זה קרה לפני כמה זמן בערך?
נשמה שימי המשך כמה שיותר מהר בובה מוואההה חולה עלייך
איזה מתוקה!
זה אמיתי הרב,
אבל לפעמים יהיו
קטעים שאני יוסיף
מהדימיון שלי כדי
שזה יהיה יותר
מעניין, כי אם
כמה שהחיים שלי
זה טלנובלה
עדין זה לא כל
הזמן!!!!
זה קרה בתחילת השנה
הזאתי, כאילו אני
עוד חודשיים וחצי
מסיימת ח', אז בעצם
אני מספרת על השנה
שעוברת עלי!
המשך אני שמה עוד שניה!
פרק 2
זה היה רותם, ידיד יחסית טוב שלי אבל תאמת לסמוך עליו אי אפשר הכי
בעולם כמו שגילית באותו יום...
רותם:מה שמעתי עליך היום!
אני:מה כבר שמעת?! ושורתי תעשה טובה דבר מהר למה אני מזה במצב
מוזר של הלייף שלי!
רותם:מה נהיית לי פקאצה? טוב אני ידבר מהר, לא בדיוק שמעתי משו
אבל את לא מורידה את העיניים מאייל! ניראה לך שאני לא ישים לב לכזה
דבר?
אני:אוי, תעשה לי טובה, אתה והדימיונות שלך! אין לך שום דבר יותר
טוב לעשות?
רותם:יש לי, אבל זה יותר מעניין! אז מה יש לך אליו?
אני:אין לי אליו כלום, לפחות בינתיים, כל מה שאני ידועת שיש בו
משו שלא שמתי לב אליו קודם..... *מסמיקה קצת כי בדיוק ראיתי אותו
עובר בדרך להסעה*
רותם:אהא ידעתי! אין את כל כך שקופה! עלי חשבת שתעבדי? אי מכיר
אותך כבר מכיתה ב'!
אני: טוב רותם מאמי אי עפתי הביתה למה יש לי טונה דברים לעשות!
ביי מאמי
נשיקות והלכתי לאוטובוס.
כל הזמן חשבתי לעצמי "אני באמת מתאהבת באייל? באייל שאני מכירה
כבר שנה? הוא רחוק מלהיות הכוסון של השיכבה, והוא גם לא איזה
איינשטין, הוא לא ספורטאי מעולה או משו, אבל עדין היה בו משו
שפשוט הטריף אותי לגמרי! התהפנטטתי מהעיניים החומות שלו, היה
בהן כל כך הרבה משמעות, ראיתי כמה שהוא יותר בוגר מהרב התינוקות
השיכבה שלי, היה בו משו שכל כך הזכיר לי את עופר-האקס שלי, היינו
ביחד מכיתה ז' בערך 7 חודשים עד שההורים שלו עזבו לצרפת והרסו לנו
הכל, הוא היה כוסן אש, היה לו שיער שטני יחסית כהה עם קוצים ישרים
שהיו מחומצנים לבלונד, עיניים כחול אפור בצורת שקד קצת, הוא היה
גבוה ושרירי, הוא היה מתאמן בחדר כושר פעם ביומיים ופעמיים בשבוע
היה לו אימונים של איגרוף, וגם עוד משו קטן... הוא היה יותר גדול ממני
בכמעט 3 שנים... ולא יודעת למה, פתאום אייל הזכיר לי את עופר, איך?
על תשאלו אותי אני בעצמי לא מבינה את הדימיון! אבל עובדה זאת
עובדה-אייל הזכיר את עופר למרות שהיה הכי רחוק שאפשר להיות דומה לו!
בלי ששמתי לב הגעתי לתחנה וכבר פעמיים עבר 7 (הקו שאני צריכה כדי
להגיע לבית) והפסקתי לחשוב בשניה שהפלא שלי צילצל וראיתי שמי
שהתקשר אלי היה.....
תגובות=פרק
איזה מאמייי
אהבתי תסיפור
רואה אני באתי ליקרא את שלך!!!!
ואני רוצה המשךךך
שמתי, אם יהיו
היום עוד תגובות
אז אני ישים את הבא
אבל אם לא אז אולי
מחר בערב אחרי שאני
יחזור מהעבודה...
למרות שאני מכירה את הסיפור זה עדיין מותח חחחחחח
חחחחחח איזה מאמי!!!!
תודה!!!
אבל את יודעת רק עד
לפרק 5-6 בפירוט
וכתבתי גם את 7 ו8
ואת מה שהיה בהם את
לא יודעת!
אז תחכי ותקבלי!!1
יאלה תגיבו עוד!!
אה סבבה הבנתי בובה... ותודה...
חח והמשךךךךךךךךךךךךך דחוףףףףף
