איזה יפה הוא בטח היה ער...
המשך ומהר..
בטח מור שיקר
המשךךךךךךךךךךךך
הלוואי והוא יהיה ער ואז הם ישלימו!!
המשך דחוף!!
לא לא אם הוא יהיה ער הם רק יריבווווווווו
עדיף שהוא ישחק אותה יושן ואז פאר לי תבוא תראה אותו תחשוב שהוא יושןןןן
ואז תתחיל לבקש סליחותתת והוא ישמע אותה ויבין שהיא אוהבת רק אותו ואז הוא יעני יתעורר והם ישלימוווו חיחיחי גאון אני אה?!?! חחחחחח המשך דחוף את רואה שאני מתחרפנת פה לאט לאט חחחח
חולה עלייךךך יפתייייייייייי מואאאאאאאאאה
דנדוש
מתוקות שלי תודה על התגובות... מואהההההההה אוהבתתתתת...
תהנווווו=]]
אמא-מה ניראה לך? כנסי אליו.. הוא צריך אותך שם.. למרות שהוא ישן..
אני-טוב... אבא שם?
מור-לא.. הוא יצא לקנות לכולם לאכול..
אני-וואלה.. טוב אז.. על החיים ועל המוות... עזבתי את ידה של שירז וניכנסתי לאט לאט לחדר...
והוא היה שם.. הוא........................
הוא שכב שם.. כמו מלאך.. ישן לו בכייף בלי שום דאגות... הבטתי בו...
לראיתי יופי עצום.. יופי טהור... גם מבפנים וגם מבחוץ... התישבתי על הכיסא שהיה לייד מיטתו
ופחדתי.. פחדתי שהוא יתעורר פתאום ואני אצטרך להתמודד עם הכל עכשיו... ולא רציתי.. ממש לא..
ובלי שרציתי שמעה בודדה ומלוחה זלגה מעייני.. יגבתי אותה מהר ונאנחתי...
אני-למה הכל חייב להיות ככה? בגלל מישהו שאני שונאת שבכלל לא בארץ הבן אדם שאני הכי אוהבת בעולם שוכב כאן.. חסר אונים.. כמעט ומת.. רק בגללו... הלוואי והיה כאן במקומו... דיברתי לעצמי...
ופתאום הוא זז מעט.. ונלחצתי.. 'רק שלא יתעורר רק שלא יתעורר' התפללתי בראשי...
הוא התחיל לדבר מתוך שינה..
ניר-לא.. למה... אל תלכי... אל... והוא שתק...
ממש ניבהלתי.. הלב שלי לא הפסיק לדפוק לשניה.. ואחרי מספר שיות נרגעתי וחזרתי להתרווח על הכורסה שהייתה שם... עדיין מביטה בו... ולא האמנתי שבגלל האהבה שלנו הוא כאן..
פחח איזו אהבה בכלל... הוא בטח שונא אותי.. מרוב שנאה הוא עשה את זה לעצמו...
אבל לא נורא.. העיקר שהוא חיי.. אני אמשיך לי בחיי... אקח לי פסק זמן רציני מבנים ומכל הבעיות שהם מביאים איתם.. לפחות חלק מהם...
השעה הייתה מאוחרת.. והשקט שהיה בחדר רק שעמם אותי.. ולאט לאט נירדמתי בלי לשים לב...
...-היי מישהו אמר בתוקפנות פתאום ופתחתי את עייני.. וגיליתי שניר.. הוא ער...
אני-אה.. אמממ.. לא ידעתי מה להגיד לו בדיוק..
ניר-למה באת? הא? להמשיך להרוס לי ת'חיים? תראי לאן הגעתי בגללך... אבל אין.. הגעתי למסכנה שאת בכלל לא שווה את זה.. אבל מאוחר מידיי.. אני כבר כאן.. הכל בגללך ובגללו...
אני-לא ניר.. זה..זה לא נכון... אני.. אני לא רוצה להרוס לך ת'חיים ובחיים גם לא רציתי..
אולי באמת אני לא שווה את זה שכמעט מתת בגללי... אבל אתה חייב לדעת שלא התכוונתי..
ואני לא אוהבת אותו.. אני אוהבת אותך...
ניר-זה לא מעניין אותי.. אם היית אוהבת אותי לא היית עושה את זה.. את בכלל לא יודעת איך הייתי בלילה של אותו יום... רק בכיתי ובכיתי.. והבנתי שאין לי חיים בלעדייך.. אז החלטתי למות...
אבל אם ה' אציל אותי.. סימן שאני יכול לחיות גם בלעדייך..
אני-לא נכון.. זה אומר שאנחנו יכולים להיות ביחד.. שוב..
ניר-חחח בחלומות שלך אולי...
אני-לא בבקשה.. והתחלתי לבכות.. אני מצטערת ואני אוהבת אותך.. אלו היו רק זכרונות שבלבלו אותי..
ניר אתה חייב להאמין לי.. חייב...
ניר-תלכי מכאן.. למה באת? אני לא רוצה לראות אותך.. לכי.. לכיייייי...
אני-לא ניר.. לא והבכי התחזק...
ואז בום... התעוררתי.. הזעתי כולי... הלב שלי האיץ את דפיקותיו.. זה היה רק חלום...
נשמותי היו מהירות... זה היה רק חלום.. חזרתי על זה בראש.. מנזה להרגיע את עצמי..
עד שקלטתי שאני עדיין בחדר שלו.. בבית חולים... הבטתי על המיטה שלו... והוא עדיין היה שם..
ישן לו... התמתחתי לי.. קמתי בזהירות בלי להרעיש ונכנסתי לשירותים הקטנים שהיו לו בחדר..
הבטתי במראה הקטנה שהייתה שם... ועייני היו אדומות.. מבכי.. ניראתי רע.. ממש רע...
שטפתי את פניי מהר... ושידרתי את שערי... ויצאתי.. והתיישבתי בחזרה..
הבטתי בפלא שלי... והייתה שם הודעת טקסט אחת... פתחתי והתחלתי לקרוא..
"חח השארנו אותך שם.. אל תכעסי טוב?
מקווה שהכל יסתדר בנייכם..
תשמרי עליו.. כי אנחנו הלכנו
זהו את לבד איתו.. אין לך לאן לברוח
אוהבת.. שירזוש😊"
אני-אויי שיטטטטט... אמרתי לעצמי... ונישענתי על הכורסה חסרת אונים..
עצמתי את עייני... סתם לתת לעייני לנוח... ולא חשבתי על אותם דברים שרצו לי בראש עד עכשיו..
לא רציתי.. רציתי שיהיה לי ראש נקי.. צלול... ואז נישמע לו קול צרוד.. ועדין..
ופקחתי את עייני...
ניר-היי.. אמר וחייך חיוך קטן... ולא ידעתי מה להגיד לו..
אני-אממ.. אה.. אני מצטערת פשוט הם החריכו אותי להשאר כאן.. אם אתה רוצה אני אקרא להם..
ניר-לא... עצר אותי פתאום.. זה בסדר...
אני-באמת?
ניר-כן.. ושוב חייך ת'חיוך המושלם שלו... אז ממתי את פה?
אני-אממ.. מ.. מאתמול בלילה..
ניר-אהה... את יודעת.. ועצר.. אתמול שהתעוררתי הייתי בטוח שאת הראשונה שאני אראה.. אבל לא היית כאן..
אני-כן.. פשוט לא הייתי בטוחה שאתה רוצה לראות אותי.. אתה שונא אותי והכל.. אז חשבתי שיהיה לך יותר טוב אם לא יפגש בזמן שאתה כאן.. אבל בטעות ראית אותי עכשיו..
ניר-רציתי לראות אותך.. ואני שמח לראות אותך עכשיו.. ואני... אני..אני לא שונא אותך...
אני-וואלה.. אז אמ.. מה מה באמת גרם לך לעשות את זה? והבטתי על היד שלו עטופה בתחבושת..
ניר-שברון לב.. בדידות... את יודעת.. כל מה שמרגישים שאתה מגלה שלא אוהבים אותך.. שחיית בשקר..
אני-כן.. זה מה שאני הרגשתי שהייתי בטוחה שאתה שונא אותי... אבל אתה לא צריך להרגיש ככה..
לא חיית בשקר.. ממש לא.. פשוט.. הזכרונות האלו סתם בילבלו אותי.. ואתה לא מבין כמה אני מתחרטת שנתתי להם ככה לסחרר לי ת'ראש.. אבל אני בטוחה שאני אוהבת אותך... באמת אוהבת אותך...
והייתה שתיקה... כל כך רציתי לשמוע ממנו 'גם אני אוהב אותך' אבל המילים האלה לא יצאו מפיו...
וזה רק המשיך לרסק את ליבי.. ואת גופי מבפנים... רציתי לברוח משם.. ללכת.. לבכות..
הרגשתי איך הן עומדות להתפרץ..
אני-טוב.. אני חייבת ללכת.. ביי קמתי לקחתי את הפלא שלי ובאתי לצאת..
ניר-לא אל תלכי... בבקשה... עצר בעדי.. אבל לא עצר בעד הדמעות שלי שכבר הספיקו לרדת...
אני-אין לי מה לעשות כאן.. אמרתי בין הדמעות...
ניר-אבל אני רוצה שתהיי כאן..
אני-בשביל מה? בשביל להזכיר לעצמך בגלל מי אתה כאן?
ניר-לא.. נו בבקשה פאר לי.. תשארי איתי..
אני-לא ניר.. אני לא מסוגלת להיות איתך באותו חדר ולדעת שאין לי סיכוי נוסף איתך..
אני אקרא למור.. ויצאתי מהחדר...
התישבתי על הספסל שהיה ממול.. הרגעתי את הכי שלי וצלצלתי למור..
מור-הלו?
אני-מור תעשה טובה בוא לבית חולים.. הוא התעורר..
מור-נו אז תהיי איתו..
אני-לא מור.. עזוב.. זה באמת ניגמר בניינו..
מור-מה? דיברתם?
אני-כן.. מור אני רוצה ללכת.. בבקשה בוא לפה..
מור-טוב טוב.. רק אל תבכי.. אני כבר מגיע.. ביי וניתקתי..
אחרי רבע שעה מור הגיע.. וישר הביא לי חיבוק..
מור-אני כל כך מצטער..
אני-לא.. זה בסדר.. אמרתי לך שאין מצב שנהיה ביחד..
מור-לא ניראה לי.. משהו כאן דפוק..
אני-דפוק או לא דפוק.. כאן זה ניגמר.. וזהו..
מור-טוב הוא בפנים?
אני-כן כן..
מור-טוב אז את יכולה ללכת.. ואני מצפה לראות אותך פה יותר מאוחר.
אני-לא ניראה לי..
מור-פאר לי.. אם את לא רוצה לראות אותו בגלל שזה ניגמר בנייכם לפחות תראי אותו בתור אחותו..
אני-לא ניראה לי שאיי פעם ניקרא לעצמנו אח ואחות.. זה בלתי אפשרי..
מור-טוב אני אכריח אותך... אם את רוצה ללכת לשירז אז היא אצלי.. תעירי אותה..
אני-אוקיי... תודה...
ורצתי משם מהר.. תפסתי מונית לבית של מור.. הייתי חייבת לדבר עם מישהו..
דפקתי בדלת והדר פתחה לי..
הדר-היי
אני-איפה שירז?
הדר-שלום שלוםבאמת..היא למעלה..
אני-ביי.. ועליתי מהר... פתחתי את הדלת והיא בדיוק התלבשה..
שירז-מה את עושה פה? מה קרה?
אני-.........................................................................
טוב מצטערת שזה ככה קצר פשוט אני חייבת לזוז..
אז תגיבווווווווווו והמוןןןןןןןןןןן מואהההההה אוהבת לילוששש=]]
אא..איזה מווושלם..המשךךך!!!!!!
אוהבת,
גלווש
וואי חבל שהיא חושבת שניר לא רוצה להיות איתה..
כי ניראלי שהוא דווקא כן רוצה להיות איתה..
טוב.. יצא מהמם..
תמשיכי..
אני פשוט חייבתתת חייבת חייבת חייבתתתתת
המשךךךךךךךךךךךךךךךךך
ח=י=י=י=י=י=ב=ב=ב=ב=ת!!!!!!!!
יאאא איזה יפה..
בהתחלה חשבתי שזה לא היה חלום.. יואווו איזה מזל..
שימי המנשךך מתישתחזרייי.. יצא לך ממש יפההה..!!
דיי :\
עצוב לי בלב :\
תמשיכי בובה..
איזה פרק מושלם...
אין לי עוד מה להוסיףף..
כל מילה מיותרת...
לאה
יאו איזה עצוב עשית אותה ממש סטומה זה כזה ברור שהוא רוצה לחזור אליה!!
יאווו המשך מהררר
אתר האהבה הישראלי