חמודים=))
סיפור ממש יפההה
את חייבת להמשיך
אוהבת*-*אולוש*-*
עברו כמה ימים והגיע בוקר הטיול לאילת. קמתי ב-4:15 בבוקר סיימתי מהר לארוז ויצאתי לכיוון הבצפר. לשם שינוי האוטובוסים יצאו בזמן וכשהגעתי כבר כולם היו בתוך האוטובוס. רק עדי עוד לא הגיעה. כבר 5:30 והיא עוד לא כאן. התחלתי לדאוג כי היא בדר"כ מהמדייקים. התקשרתי אליה לראות אולי קרה משהו.
"הלו..."
"עדי? איפה את? כולם מחכים רק לך!"
"מה? מי?"
"מה מי? טיול לאילת את יודעת... כבר 5:30! את ישנה???"
"כן... 5:30???????????????? וואי שיטטטטטטט טוב אני באה תגידי להם שיחכו!!!"
זאת הייתה התחלה נחמדה של הטיול כשעדי רצה לתחנת אוטובוס עם הנעליים ביד. אספנו אותה והתחלנו לנסוע. אני הכנתי מבעוד מועד דיסקמן עם אקסטרה סוללות והתחלתי לשמוע את השירים שלי.
אחרי שעתיים של נסיעה אנשים כבר התחילו להתלונן. גם השלפוחית צריכה הפסקות מידי פעם וכמובן שלא כולם ניחנו בכוח האיפוק. פתאום שמעתי צעקות מהחלק האחורי של האוטובוס. הורדתי את האוזניות והסתכלתי אחורה. לא ממש הבנתי מה קורה שם. אחד הבנים עמד בתנוחה מוזרה וכולם צועקים לו. אחרי כמה שניות הוא מוציא שקית עם שתן בתוכה. כולם מחאו לו כפיים אבל השקית עדיין הייתה שם. הוא פתח את החלון וזרק את השקית דרכו. הרי אף אחד לא ממש רוצה לנסוע 5 שעות עם שקית שתן בתוך האוטובוס. חבר שלו שראה שזה הצליח עשה אותו דבר וכך יצא ששתי מכוניות קיבלו שקית שתן בחלון הקידמי שלהן בזמן הנסיעה. מזל שהמורים לא ממש שמו לב לזה אחרת....
הגענו לאזור הרי אילת ויצאנו למה שהמדריך כינה מסלולון. המסלולון הזה ארך כ-3 שעות. עייפים ותשושים הגענו למלון. כן כן, הפעם זכינו למלון. נכנסנו לחדר ושמחה גדולה הייתה. קיבלנו חדר ענקי עם מרפסת אישית ועוד מרפסת קומתית שיכולנו לצאת אליה דרך החלון. הייתה שם מיטה זוגית ענקית ועוד 2 מיטות קטנות. הילה וחן תפסו את המיטה הזוגית ואני נאלצתי לישון עם ליאור במיטות סמוכות. ישר הכרזתי שאני הראשונה במקלחת, הילה הכריזה שהיא שנייה, חן שלישית וליאור... לא ממש נשארו לה יותר מידי ברירות אבל זה גם לא הזיז לאף אחד. אחרי קומזיץ די מיותר הלכנו לישון, לא לפני ששלחתי לעומר הודעה לילה טוב, וכך נגמר לו היום הראשון של הטיול. בבוקר הייתה השכמה שלא ממש שמענו אותה ויצא שקמנו 2 דק' לפני שהיה צריך לעלות על האוטובוסים. התארגנו מהר והילה עוד הספיקה לקטר שעומר שלח לי הודעה באמצע הלילה וזה העיר אותה. רק אחרי שכבר התחלנו לנסוע הבנתי ששני הבנים שהשתינו בשקית אתמול נשלחו חזרה הביתה. הבנתי שהם חזרו כי אחד מהם בטעות זרק נפץ על המרכז שכבה או שתפסו אותם מעשנים. כך או כך לא ראינו אותם יותר במשך הטיול.
הגענו לשטח והתחלנו מסלול של 5 שעות בערך. הפעם דווקא אהבתי את המסלולים. הם היו מעניינים עם סלעים גדולים וירידות אתגריות. היה הכי מצחיק לראות את המחנכת מפחדת על כל צעד. אחה"צ נסענו למצפה תת ימי ומשם חזרה למלון להתכונן לערב החופשי. בזמן שליאור הייתה במקלחת הילה התחילה לשגע לי ת'מוח.
"שירי מיד אחרי שמשחררים אותנו אנחנו מוצאות את חן ועפות משם. אני לא רוצה שליאור תבוא איתנו."
"תגידי מה הלחץ?"
"סתם זה ערב חופשי ולא בא לי להסתכל כל שנייה לאן היא הולכת"
היא המשיכה בשלה ואני כבר התייאשתי. כבר נמאס לי מהצביעות הזאת. היא אולי מרחמת על ליאור כל הזמן אבל בסופו של דבר תוקעת אותה איתי. גם במיטות היה לה מאוד נוח לתפוס את המיטה הגדולה, להודיע שחן ישנה איתה ולתקוע אותי עם ליאור. אח"כ היא עוד באה מחבקת אותה ונותנת לה נשיקה.
בין לבין הייתה לנו הפסקה של שעתים בערך ואני ניצלתי את ההזדמנות להתקשר לעומר. הוא היה קצת עסוק אז דיברנו רק 2 דק' בערך. היה נחמד לשמוע את הקול שלו שוב. שמחתי שאנחנו שומרים על קשר גם לא דרך האינטרנט.
הערב החופשי היה די מעצבן. הלכנו לטיילת 6-7 בנות כשכל אחת עצרה במקום אחר, התחילה לחפש משהו לקנות וציפתה שכולם יחכו לה. משום מה אף אחד לא ממש רצתה לחכות לאחרות. אני, במקום לחפש גם משהו לקנות, דאגתי שלא נאבד אחת את השנייה. מה גם שלא ממש היה מה לקנות. בסופו של דבר נמאס לי מכל הסיפור, קראתי לעדי והמשכנו לבד לקניון. גם היא לא הבנאדם הכי סבלני בעולם. למען האמת היא טיפוס די לחוץ. לכל מקום שהיא באה היא חייבת לקנות משהו. נכנסנו לחנות בגדים כלשהי והיא כבר התחילה לקחת דברים למדוד. לי הספיק רק מבט אחד כללי לראות שאין שם כלום בשבילי. בזמן שחיכיתי לה מצאתי משהו למדוד אבל כבר לא ממש היה לי מצב רוח לקנו שום דבר. עדי פשוט התרכזה רק בעצמה ומשכה כל הזמן לכיוון שלה. אני ידעתי שזה יהיה ככה למרות שכל פעם אנחנו הולכות לשופינג יחד מחדש. אחרי הערב הזה חזרנו ולמלון עלינו לחדר. רק כשהורדתי את המכנסיים שמתי לב שהתעודת זהות והכרטיס אשראי שלי נעלמו. נכנסתי קצת ללחץ אבל נרגעתי מאוד מהר כי אחרי הכל כרטיס אשראי אפשר לבטל ואת תעודת זהות מזמן רציתי להחליף כדי שתהיה לי שם תמונה קצת יותר טובה. ירדתי ללובי להודיע למחנכת שלי על האבידה. מצאתי אותה עם עוד כמה מורים ואיך שהם שמעו את זה התחילו כל הפליאות ודאגות של "מה?? אוי ואבוי! איך? איפה?..." לא הבנתי מה כולם כ"כ בלחץ. אפשר לחשוב מה כבר קרה. אולי זה בגלל שאני לא ממש בנאדם לחוץ. מזל שידעתי איפה זה כנראה נפל לי – בחנות בה מדדתי את המכנסיים. לפני שהספקתי להגיד משהו היועצת כבר הגיעה לעודד אותי ולהוריד אותי מהלחץ שלא ממש הייתי בו. התקשרתי לאבא שלי להודיע לו שיבטל את הכרטיס אשראי. כמובן שמיד התחילו כל הצעקות.
"אמרתי לך לא לקחת את הכרטיס אשראי נכון?!"
"אבא מה אתה רוצה? אמרתי לך לבטל אותו אז פשוט תבטל מה כל השאלות האלה עכשיו"
"אבל איך זה נאבד לך? גנבו לך את זה? את יודעת איפה? איפה היה לך את זה בפעם האחרונה?"
"אוף אבא מאיפה אני יודעת?! זה נאבד וזהו! פשט תבטל את הכרטיס אשראי וזהוווווווו"
"איך זה קרה לך!? הרי אמרתי לך להשאיר את זה בבית!!! ובשביל מה לקחת תעודת זהות?!"
"טוב אבא אין לי כוח לשטויות האלה! ביי!"
ניתקתי לו את הטלפון בפרצוף. עליתי לחדר והלכתי לישון לא לפני שכולם התנפלו עליי בדאגה. האמת שלא היה לי כוח אליהם. אנשים נוטים לעשות הר מעכבר. נרדמתי וקמתי ליום חדש עם מסלול של 6 שעות לא פחות ולא יותר. סיימנו את המסלול קצת אחרי 12:00 וחזרנו למלון לארוחת צהריים.
אח"כ נסענו לים כשחלק הלכו לשנורקל והאחרים למים ואני בניהם. לא ממש בראש שלי לשחות עם בעלי חיים. המים היו קפואים ונכנסתי לאט לאט עד שהמים הגיעו לי לכתפיים. הסלעים בקרקעית היו די חלקים היו עליהם שערות. זה היה נורא מוזר. הילה ונטע כבר היו במים ואחריהן נכנסה גם חן. בדרך לצאת החלקתי וקיבלתי מכה בעקב בכף רגל. בהתחלה חשבתי שזה סתם אבל יותר מאוחר גיליתי שזה קצת יותר רציני וזה ממש חתך לי את העור. בצליעה עליתי חזרה לאוטובוס ונסענו למלון.
היו לנו 3 שעות להתכונן למסיבת פורים שארגנו לנו בוויליג'. אני ניצלתי את ההזדמנות לנמנם קצת כשמידי פעם עומר העיר אותי עם ההודעות. לא היה לי יותר מידי מה להתארגן כי לא התחפשתי. היו שאמרו שאני כבדה אבל זה לא ממש עניין אותי. אני פשוט לא בקטע.
הגענו לוויליג' והמסיבה התחילה. ישבתי בצד רוב הזמן כי לא ממש היה לי חשק לרקוד ובגלל הרגל לא ממש יכולתי. פתאום הטלפון צלצל ואמא שלי הייתה על הקו. היא התחילה לצעוק שהתקשרו מהחנות ומצאו את התעודת זהות שלי עם הכרטיס אשראי ושאני אלך לקחת אותם. הלכתי למחנכת ונסענו במונית לעבר הקניון שם לקחתי בחזרה את התעודת זהות והכרטיס אשראי. אח"כ המורה הזמינה אותי לשתות משהו אבל אפשר להבין למה ויתרתי על התענוג. חזרנו למסיבה ומשם למלון וכך הסתיים היום השלישי ומחר חוזרים הביתה. היום האחרון היה קצר. קמנו מאוחר, אכלנו ארוחת בוקר ונסענו לדיונות. מהדיונות נסענו ישר הביתה. חזרתי הביתה וישר הדלקתי את המחשב. דיברתי עם עומר כמה דק' וכבר הספקתי קצת להתעצבן עליו. אחרי שעה ראיתי הודעה ממנו שהוא לא מרגיש טוב ושהוא הולך לישון. החלטתי לנצל את ההזדמנות וללכת לישון.
יום למחרת דיברתי שוב עם עומר שכבר הרגיש טוב יותר וקבענו להיפגש שוב והפעם הוא יבוא אליי הביתה. בפגישה הזאת היו כמה דברים שאני בחיים לא אשכח.
וואי במילה אחת : מ=ה=מ=םםםםם
שימי המשךךך בובה
מוואה ענקיתתת 😛
איזה סיפור מושלםםםם אמממאאא😊😊את מוכשרת רצחח 😊
ואיזה אח מעצבן רבקק אם לי היה אח כזה ואה ואהה 😠
תמשיכי לכתוב! את מ=ד=ה=י=מ=ה!!!
סיפור ממש ממש יפהההההההההההה
לא יכולתי להפסיק לקרוא
יאללה המשך!!!
וואי מה קרה בפגישה?
סיפור מהמםםםםם
תמשיכיי דחוףףףף
אוהבת*-*אולוש*-*
נו נו נו נו תמשיכיייייייייייייייייייייי
אני חייבת לראות מה קורה עם עומר!!!!!
סיפור ממש יפה 😊
יש עתיד 😉
תמשיכי 😊
נו מה עם ההמשך?!?!?!
אנחנו במתח!!!!!!
יאווווווווווווו איזה יפההההה
קראתי הכל עכשיו!!!
ואין מה להגיד
נשמתי הסיפור מיוחד במינו!!!!1
פליזז תמשיכייי מהמם!!
אוהבת הכי בעולם מאמי
מואההההההההה ענקיתתתת 😛
איזההה סיפורר פצצצה תמשיכי ליכתוב מאמיי אוהבתתתת מלאא שירנושש
וואוו תודה לכולכם על התגובות אני שמחה שאתם אוהבים את הסיפור
כל פעם שאני חושבת שכבר אין לי מה לכתוב קורים לי כל מיני דברים שנותנים לי חומר טוב להמשך הסיפור
זה מדהים איך שהכל נופל לי לתוך הסיפור הזה חחחח
כבר מפרסמת המשך 😊
אתר האהבה הישראלי