-"גן עדן כה קטן וכולו גהנום"-סיפור חדש:)

QUOTE (ניקול111 @ 30/05/2005) אוי מדהים!!!
😊

המשך!!


בתאלוששששש

איזה יפה רעותיייייייייי ממש מדהיםםםםםםםםםםםם
מתי היא כבר תרד מגיא המניאק הזה!!! עושה רק רע
תמשיכי ... אוהבתך
מור.

רעותתתתתתתתתתתתתתתתתתת נוווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווו
אני רוצה המשךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך
פליזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזז???????????????????????????????????
חי חי!

מדהיםם..תמשיכי

באמת עשית מעשה טוב!
כל הכבוד! 😁
המשך מהרררר

שמחה שעשיתי לפחות למשפחה אחת טוב, הלכתי לכיוון הבית שהיה
עוד רחוב אחד מהבית של דניאל. הגעתי הביתה סידרתי את המצרכים שקניתי בארון, לקחתי לי קוביית
שוקולד ועליתי לחדרי. ושוב חזרתי למציאות שלי, לשירים העצובים, למחשבות על גיא...
[B] אני כל הזמן שואלת את עצמי, למה?, איך זה קרה?, היה לי כ"כ טוב, איך הכל יכול להשתנות פתאום.
את המחשבות והתהיות קטע צלצול הפלאפון שלי, "דנדוש בית", ראיתי על הצג, "הלו?", עניתי, "מה
קורה לירוני?", "בסדר, ואיתך?", "טוב, אני בטח מפריעה לך", "לא למה?", "את בטח לומדת למבחן
במת' שיש מחר!", "מה??? איזה מבחן?", נתקפתי בהלה, "המבחן הראשון במתמטיקה, על כל מה שלמדנו
מתחילת השנה", "מה?, אני בכלל לא ידעתי", "כן נו בטח שלא תדעי, התחלת להבריז", "אוי דנה, זה היה
חד פעמי וחוץ מזה, זה לא היה על שיעור מתמטיקה..איך לא ידעתי על זה?", המשכתי לשאול, "נראה לי
שחילקו את התאריכים של המבחנים הקרובים ביום שלא הגעת..", "אז למה לא הודעת לי?", הרמתי את
קולי, כבר מעוצבנת. "שכחתי מזה לגמריי, למה את מוציאה את העצבים עליי?", היא צעקה בחזרה, שתקתי
לרגע, הרגשתי שאני יוצאת מפרופורציות. "טוב, אני מצטערת שצעקתי ככה..", היה שקט, "זה בסדר..
רוצה שאני אתן לך את החומר, אולי תלמדי מעט?", "איך? אני לא אספיק, ויש איזה נושא שאני חלשה בו",
"תנסי לפחות", היא הכתיבה לי את החומר למבחן. הרגשתי כ"כ רע, מאיפה המבחן הזה נחת עליי פתאום,
כ"כ לא קשור לכלום. לא סיפרתי לה כלום על דניאל ועל מה שקרה היום. העדפתי שלא לספר. סיימתי את
השיחה ונגשתי לשולחן הכתיבה, במטרה ללמוד, הוצאתי את המחברת שכמעט כלום לא כתוב בה, אלא רק
שירבוטים של , "לירון+גיא=אהבה לנצח נצחים", למרות שכל השירבוטים האלה נכתבו אחרי שהוא נפרד
ממני, אך אינני מצליחה לעקל זאת. ניסיתי לפתור תרגילים, אך לא הצלחתי. מה יש לי??? שנה שעברה
ישבתי על 95, ועוד יש לי בגרות השנה, אני חייבת לנסות לשכוח מגיא לשעה אחת בלבד. אך זה לא עזר,
גיא ישב לי בראש ולא עזב אותי. החלטתי בלילה, שאני לא אגש לבחינה. קמתי בבוקר, התארגנתי והלכתי
לפגוש את דנה על מנת ללכת איתה לתחנת האוטובוס. הלכנו יחדיו, והיא ניסתה בכל זאת, להסביר לי מס'
תרגילים בדרכנו לבית הספר, אך אמרתי לה שאין טעם ואני אנסה לדבר עם המורה שתתן לי מועד חלופי.
הגענו לבית הספר. וישבנו ברחבה, המבחן אמור להיות בשעתיים הראשונות. בהשמע הצלצול הלכנו לכיוון
הכיתה. נכנסנו לכיתה ואני הייתי חסרת מנוחה, חיכיתי למורה בעמידה על מנת שאני אוכל לתפוס אותה
לפני שהיא תתחיל לחלק את המבחנים. המורה הגיעה, וכמה ילדים עלו עליה עם שאלות, "ציפי, ציפי..?",
ניסיתי להדחף בין הילדים, אך היא לא שמעה אותי, קולי עדיין מעט צרוד מרוב כל הבכי, כאשר הילדים
התיישבו במקומותיהם, נשארתי עומדת ליד המורה (ציפי), "ציפי, אני אוכל לעשות את המבחן במועד אחר?"
היא הסתכלה עליי, "למה?", "כי..", התחלתי לגמגם, "כי לא ידעתי על זה", "אוי נו באמת לירון..את ילדה
נבונה, לא יכולת לחשוב על תירוץ יותר טוב?", "אבל ציפי באמת שלא ידעתי על המבחן", "לירון, שבי שבי
אני מתחילה לחלק את המבחנים אין זמן", "למה את לא מאמינה לי?", היא השתיקה את הילדים ולא התייחסה
אליי, הדמעות חנקו אותי, והרגשתי איך הן עולות. הילדים הסתכלו עליי וטל (ילד מהכיתה) אמר, "אהה,
לירון בוכה, המורה לירון בוכה", וצחק ועוד כמה ילדים גחחו, ציפי העיפה לעברי מבט, תוך כדי שהיא מחלקת
את המבחנים ואמרה, "נו לירון נדבר אחרי המבחן ונראה מה אפשר לעשות", "מה את מבינה בכלל? מה?",
צעקתי ויצאתי מהכיתה, טורקת אחרי את הדלת, פרצתי בבכי, מצאתי את עצמי הולכת לכיוון האיזור האחורי
של בית הספר, איפה שאני ודניאל ישבנו פעם קודמת ועישנו. הגעתי לשם והיו שם 4 ילדים, הסתכלו עליי
ומדדו אותי, ראיתי שדניאל לא שם.. הלכתי לכיוון הרחבה, לכיוון החדר של רינה היועצת. הפעם היה לי
מספיק אומץ ודפקתי בדלתה של רינה, "כן בקשה", נשמע קול מעבר לדלת, פתחתי את הדלת בזהירות,
"רינה?", שאלתי בהיסוס, "כן?, תכנסי חמודה", נכנסתי פנימה, בפנים היה נעים, רינה ישבה מאחורי
שולחן מעץ יפה, והקלידה במחשב, "שבי חמודה, קבעת איתי פגישה?", "לא", "אוקיי, הגעת בזמן טוב,
אין לי אף תלמיד עכשיו", התיישבתי על הכסא, "רוני נכון?", "לא..לירון", "אה לירון..אני תמיד מתבלבלת
בינך לבין רוני מכיתה יב"5, אתן נורא דומות, יפיפיות", חייכתי. "לא אמור להיות לכם מבחן שכבתי
במתמטיקה?", היא שאלה. "כן..אמור..אבל לא ניגשתי", "ולמה?", "ת'אמת שיש למה..אבל ציפי לא
הקשיבה לי בכלל", הדמעות החלו לשטוף את פניי, "דיי מתוקה, מבחן אחד זה באמת לא נורא, אם המבחן
זה הבעיה, אני אטפל בזה, אוקיי?", הנהנתי עם הראש. "עכשיו ספרי לי מה יושב לך בלב?", "אוקיי..
זה ישמע קצת סתמי..אז ככה.."

רעותייייי
זה מושלםםםםם
שימי המשךך



בתאלושששש

יאאא כמה זמן לא הגבתי אימאאאאא כבר שכחתעי מהסיפור היפיפיההQ!!@!

אזזזזזז..
א.עשית מעשה טוב שעזרת לדניאל כל הכבוד לך!
ב.דברים חולפים הולך נסיך יבוא מלך תעזבי את גיא!
ג.אוהד חמודיייי אל תעצבני עליו=]]]]]
ד.ציפי הזאת..מזכירה לי ת'מורה לטכנולוגיה עושה מבחנים כל חומרים שלא לומדים..ציפי הפיפי
ה.על בטוח היוצעת תעזור לך כל הכבוד שפנית לעזרה!!
ו.נהסיפור הוא בין היפים באתר הזה!!!
ז.המשךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך אבל דחוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף
אני מחכה=]]]]]]
סיפור מעלף ברמות קשותת..גמני רוצה חיחיחיחיח
המשך כפרושש!
מואההה!!
נטעעע 😊

מקסייים המשךךךךךךך

NETA900-חמווווווודהה.... איזה כיף לי לשמוע😊, אני שמחה שאת אוהבת את הסיפור! 😁
תמשיכי לקרוא ולהגיב.. וכך גם כולן.. זה עושה כ"כ טוב 🙄

מהמםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם
מאמי תרשמי ספרררררר!!!!!!!!
חח
שימי המשךך
מוואה ענקיתתת 😛

סוףףףףףףףףףףףףףףףףף סוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף המשך!
כבר התחלתי להתשגע!

מהמםם מאמי..תמשיכי

איזה מתוקות, אחת אחת!!.. אני מלאה מגנים/בגרויות (נראה לי אמרתי לכן את זה לא פעם ולא פעמיים),
לכן אני לא נמצאת הרבה ליד המחשב, אם בכלל..תבינו אותי, אם ההמשך יתעכב.. תודה מראש
😊

אז תכתבי עכשיו המשך ארוך ארוךךךךךךךךךךךךךךךךךך
שיספיק לנו להרבה זמן=]
מואההההה
נטע 😊