מ-ה-מ-ם!
אני דורשת המשך...מיידית!
i'm backkkkkkkkkkkkkkkkkkkkkkkkkk
אפשר להמשיך את הסיפור!!!!!!!
😊 😊 😊 😊
רעותיייייייי
איפה ההמשך שלך???????????????????
יא מוכשרת! תמשיכי כבר!!!!!
😊 😊 😊
בנות מתוקוקוקוקוות... היום לא יהיה המשך.. אני לומדת למגן.. ואני הולכת לחברה..
אז תסלחו לי בבקשהה 🙄
מבטיחה שבקרוב יהיה!!!!!!!!
תמשיכו להגיב 😊
shidosha- מתוקנננתתתת, אני יודעת שאת בצבא... מקווה שמחר אני אספיק לכתוב המשך 😁
לאב יווווו
יאא אוף איזה באסההה
טוב לא משנההה...
מחכיםם להמשששששךךך
חחחחח תודה בובה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
אני מקווה שאני גם אספיק לקרוא אותו.................
בכל אופן - את יודעת כבר שהסיפור שלך הוא בין האהובים עליי, ושאין עלייך
וזהו!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
ביושששששששששששששששששששששששש
😊 😊
ווואייי אני ממש מצטערת שאני לא כתבתי לכן המשך..פשוט אני כל הזמן לומדתת למגנים ובגרויות...
אבל אני אכתוב לכן עכשיו...
"בוא נו בוא, עולים לבית של אמא שלך, ז"א לבית שלך", "מה פתאום השתגעת??", "לא ממש לא,
אנחנו עולים אליה, אתה חוזר הביתה", "לא לירון, עזבי זה בלתי אפשרי", "הכל אפשרי אם רק רוצים",
חשבתי לרגע עליי ועל גיא והלוואי שבאמת המפשט הזה נכון לגבי כל הדברים, משכתי את ידו ועלינו לכיוון
הדירה, כל הדרך לקומה ה-3, דניאל היסס ורצה לחזור בו, אך אני לא ויתרתי, דפקנו בדלת, דניאל החוויר,
יכולתי לחוש את דפיקות הלב המואצות שלו...
[B] "מי זה?", נשמע קולו של ילד קטן, חיכיתי שדניאל יגיב, אך הוא לא עשה זאת, "מי זה?", שאל שוב
הקול הקטן, ראיתי שדניאל לא מתכוון לענות, לכן עניתי במקומו, "דניאל ולירון", נוצרה שתיקה, חיכינו מס'
דקות ועדיין לא פתחו את הדלת, לבסוף פתחה ורד (אימו של דניאל), את הדלת, הסתכלה עליי ואז על דניאל,
דניאל הרכין את הראש, הוא היה נבוך ומבולבל. ורד רק הסתכלה ודמעות עלו בעיניה, קטעתי את השתיקה,
ואמרתי, "היי ורד, דניאל ואני באנו לדבר", היא הסתכלה, היססה מעט, הביטה בפניו של דניאל, נכנסתי
פנימה ולקחתי את ידו של דניאל, ורד ליטפה את פניו של דניאל שהיו עם מעט זיפים, הוא הרים את מבטו
אליה, ועיניו כבר התמלאו דמעות, אף פעם לא ראיתי את דניאל שבור ככה, היא קירבה אותו אל חיקה וחיבקה
אותו כאילו היה ילד קטן, אחיו הקטן עידו הביט בו ונראה כאילו עוד רגע גם הוא מתחיל לבכות. הבטתי מהצד,
הם התחבקו במשך דקות ארוכות, "בואו שבו", ורד אמרה, התיישבנו בסלון הקטן והחמים, דניאל ניגב את
הדמעות והביט סביב, הוא חש לפתע זר בבית שלו, "אתם רוצים לאכול/לשתות?", ורד צעקה מהמטבח,
"לא תודה" אמרתי, אך ורד חזרה עם עוגיות שוקולד שאני זוכרת בתקופה שהייתי ידידה טובה של דניאל, היא
היתה מכינה כל יום שישי עוגיות שוקולד טעימות, חיוך התפשט על פניו של דניאל , "העוגיות שאני הכי
אוהב", אימו החלה שוב לבכות, הסתכלתי סביב ולא ראיתי את עידו, אחיו הקטן, "איפה עידו?" שאלתי לפתע,
"אני אלך לקרוא לו" ורד אמרה, הרגשתי לרגע יד מלטפת את ידי, הסתכלתי על דניאל , הוא הביט בי ולא
אמר מילה, חיוך רך התפשט לו על הפנים, הוא אכל עוגיה אחר עוגיה. ורד חזרה לסלון לאחר מס' דקות
ואמרה, "טוב..הוא רוצה להיות קצת בחדר", החיוך שהיה מרוח על פניו של דניאל ירד והוא הרגיש לפתע
באי נוחות, "טוב אולי עדיף שנלך?", הוא פנה אליי, "לא לא", ורד אמרה, אני רוצה שתשאר, היא חייכה,
"אבל עידו לא רוצה", היא שתקה, ואני אמרתי, "לך אליו, לך תדבר איתו", "הוא לא ירצה לדבר איתי",
"הוא אוהב אותך דניאל, לך אליו", ורד אישרה את דבריי והוא קם והלך מהוסס לכיוון חדרו של עידו,
נשארתי עם ורד, "מה שלומך?", שאלה אותי ורד, "בסדר גמור", "איך ההורים?", היא המשיכה, "בסדר
ואיתך? איך את מרגישה?", "עכשיו כבר הרבה יותר טוב", היא חייכה והסתכלה לעבר חדרו של עידו,
" כן, ורק שתדעי שהוא מאוד אוהב אותך ומעריך אותך", "באמת?", עיניה שוב התמלאו דמעות, "הוא רוצה
באמת להשאר פה?", "את זה אני לא יודעת..", הרכנתי את ראשי, "כ"כ עצוב לי שהוא לא פה, הוא חסר
לי וגם לעידו", דניאל חזר יד ביד עם עידו לכיוון הסלון, "עכשיו אנחנו בסדר", הוא אמר, "יופי אני שמחה"
אמרה ורד. נשארנו שעה ארוכה ודיברנו, ורד סיפרה לנו כל מיני חידושים על המשפחה, על עידו, על
השכנים ודניאל סיפר לה על אבא ועל המצב איתו, ורד אמרה שהיא תקבע שיחה עם אבא של דניאל, לדבר
איתו פנים מול פנים, היא התוודתה שהיא עדיין אוהבת את אבא של דניאל. אמא כבר התקשרה אליי לפלאפון,
לכן הייתי צריכה ללכת הביתה, נפרדתי מהם לשלום ודניאל נשאר שם, יצאתי מהבית שמחה ומרוצה,
ומקווה מאוד שהוא באמת ישאר שם. שמחה שעשיתי לפחות למשפחה אחת טוב, הלכתי לכיוון הבית שהיה
עוד רחוב אחד מהבית של דניאל. הגעתי הביתה סידרתי את המצרכים שקניתי בארון, לקחתי לי קוביית
שוקולד ועליתי לחדרי. ושוב חזרתי למציאות שלי, לשירים העצובים, למחשבות על גיא...
קראתי עכשיו 2 פרקים..
איזה מהממיםם הםםםם
איזה חמוד דניאללללל 😊 😍
שימי המשךך כפרה
מוואה ענקיתתת 😛
ההההממממממממממממשששששששששששששךךךךךךךךךךךך
יאוווו איזה מהמםםם..!!!
סיפור מדהייםםם!!
המשך דחוווףף
מואאה שלי!
אתר האהבה הישראלי