"תביא לי גם", לחשתי, "מה?, מה להביא", "תביא לי גם סיגריה", "את בטוחה? אני לא רוצה
שסתם..את יודעת..", "תביא לי כבר דניאל", צעקתי, "אוקיי אוקיי", הוא הוציא, והדליק לי את הסיגריה,
ידיי רעדו..שאפתי פנימה ונחנקתי, שאפתי שוב וזה היה כבר יותר טוב, "למה אתה הולך לרינה?", שאלתי,
"אה..עזבי..", "נו ספר....."
[B] "סתם באמת שסתם", "נו דניאל, אני פה שופכת לך את הלב", "כן, אבל זה ממש לא אותו הדבר",
הוא נעשה רציני והוציא סיגריה, "נו בסדר..אני מקשיבה", הסתכלתי עליו בעיניים. "טוב, אז ההורים שלי.."
"מה איתם?", "הם בהליכי גירושין", "מה? באמת?", הופתעתי, תמיד הייתי רואה את ההורים שלו באים
לארועים/טקסים ביחד ונראים כ"כ מאושרים. "כן ואני במצב לא טוב עם אמא שלי, ז"א אנחנו כבר לא הכי
מתקשרים", "מה? אני לא מבינה? אתה גר עכשיו עם אמא שלך?", "לא, עברתי לגור עם אבא שלי, הוא
השכיר בית כמה רחובות מהבית של אמא שלי", "ואיפה אחיך הקטן?", "הוא עם אמא שלי", "וטוב לך עם
אבא שלך?", הוא שתק ולא ענה, "דניאל, טוב לך אצלו?", שאלתי שוב, "כן, אנחנו בסדר", ראיתי שהוא
מסתיר ממני משהו. "דניאל תגיד לי את האמת..", אחזתי בידו, "אבא שלי לא עובד..ו..והוא מוציא את הכסף
שיש על סגריות במקום על אוכל", מדדתי אותו וראיתי שהוא באמת רזה. "אז למה אתה לא חוזר לאמא שלך?
אני בטוחה שהיא דואגת לך!", "אני יודע שהיא דואגת לי, אבל אנחנו לא מסתדרים, יש בנינו כל הזמן חילוקי
דעות ולא מתאים לי, היא גם גילתה שאני מעשן וחטפה את הג'ננה של החיים שלה, ובאותו יום, החלטתי
לעבור לאבא שלי", "אוקיי, אז למה אתה לא לוחץ עליו למצוא עבודה סדירה?", "אני אומר לו כל הזמן והוא
פשוט אומר לי לא לדאוג ושהוא יחזור לעבודה הקודמת שלו", לפתע קטע את השיחה שלנו, צלצול להפסקה.
ילדים התחילו להגיע אט אט, לא רציתי להתבלט יותר מדיי, והעדפתי לעזוב את המקום. "טוב נראה לי שאני
אזוז", קמתי מהרצפה ונגבתי את מכנסיי שהתמלאו בחול, "למה את הולכת?", "כי, אני מרגישה פה לא הכי
נעים", "טוב, תהיי חזקה לירון, אני אדבר איתך", "אוקיי", חייכתי, "שמור על עצמך", אמרתי בשקט.
כבר צעדתי לכיוון הבניינים המוכרים והנה דניאל צועק לעברי, "שום מילה, טוב?", פשוט הנהנתי עם הראש,
וראיתי כבר כמה ילדים כבר יושבים לידו. הלכתי ועברתי את הבניינים של כיתות י"א/י"ב. והגעתי לרחבה
המוכרת, העיניים שלי כבר היו דיי יבשות והרגשתי קצת יותר טוב עם עצמי. אך היה לי ריח מגעיל מהפה,
ריח של סיגריות. פניתי לכיוון הקיוסק על מנת לקנות מסטיק. קניתי מסטיק ולא הספקתי להכניס אותו לפה,
והנה ליאת ודנה נעמדות מולי, "את בסדר?, חיפשנו אותך בכל בית הספר בערך", "כן אני בסדר", "איפה
היית?", דנה שאלה והפנתה לעברי מבט חושד, "סתם, פה ושם", "בטוחה?", נראה כאילו היא הריחה
ממני ריח, "כן כן", הכנסתי את המסטיק לפה. הלכתי עם דנה וליאת לכיוון הדשא, התיישבנו, היתה שמש
נעימה. ראיתי 2 דוגות חברים מתגופפים להם בדשא, השתדלתי שלא להסתכל עליהם, אך זה היה בלתי
נשלט, היה לי מאוד קשה עם זה, חזרנו הביתה בהסעות. הגעתי הביתה, גילי ראתה טלויזיה, פתחתי את
המקרר, כבר 4 ימים שאני לא אוכלת באופן סדיר. הוצאתי את השניצלים של אמא, וחיממתי לי, אכלתי אחד
וכבר לא היה לי תאבון. היה בא לי משהו מתוק. "גילי איפה השוקולדים שאמא קנתה?", "תומר סיים אותם",
"ומה עם העוגיות?", "תומר סיים אותם", "אווף, נווו ומה עם המעדנים?", "רגע אל תגידי לי..תומר סיים
אותם? נכון?", "נכון", "אוף מעצבן, בא לי משהו מתוק. אני הולכת למכולת", "ביי", גילי הניפה את היד,
בלי להביט עליי אפילו. איך שהיא מסנוורת מהתוכניות האלה, זה משהו. הלכתי למכולת שמזל כ-2 רחובות
ממני. לקחתי מהמדף:עוגיות, מעדנים, שוקולדים, חטיפים והרבה דברים טובים שלא אכלתי כל ה-4 ימים
האלה. הגעתי לקופה ובדיוק ראיתי את דניאל נכנס, הוא ביקש סגריות ואמר כמובן שזה בשביל אבא שלו,
הסתכלתי עליו, ונראה היה שהוא לא קלט אותי. "דניאל?", הוא הביט בי, חייך חיוך מבוייש...





