..."פתחתי אותו והיה כתוב.."
"אמרתי לך לא לספר..." וכתם דם מעליו..
התחלתי לצרוח כמו משוגעת, אמא שלי נכנסה לחדר וראתה את זה
היא הייתה בשוק ובאמת לא ידעה מה לעשות!
דבר ראשון שעשיתי היה להתקשר אל אלי,
"שלום! הגעתם למענה הקולי שלי! לא להשאיר הודעה,
אל תזיינו בשכל!"
ניתקתי מהר והתקשרתי לחבר הכי טוב שלי, בן,
"הלו..? בן..??"
"כן.." הוא נשמע מבואס ביותר!
"מה.. אתה יודע אולי איפה אלי??" נשמעתי כולי מבוהלת
"קרה משהו..?" הקול שלו היה רועד
"לא.. אני פשוט רוצה לדבר עם אלי, אתה יודע מה איתו..?"
"את.. את.. לא שמעת..?" והבחנתי שהוא מתחיל לבכות
"מה לא שמעתי??"
"הוא.. נרצח.. רצחו אותו!"
התחלתי לצרוח לבכות לשבור דברים
בכיתי כ"כ! כאב לי יותר מאשר באונס!
לא ידעתי מה לעשות, אמא שלי גם כן בכתה, היא אהבה את אלי.
הרגשתי כ"כ רע! הייתי חייבת לעשות משהו!
"אני רוצה לחיות איתך לנצח.."
המילים האלו הדהדו לי בראש
התחלתי להשתגע, למשוך בשיערות.
הלכתי לבניין שממנו הוא רצה להתאבד
עליתי למעלה, הבטתי על למטה, הבטתי על השמיים.
"נשבענו שנהיה לנצח ביחד!" אמרתי
עצמתי עיינים
"אני באה אהובי..."
ה-ס-ו-ף 😢
זה עצוב מוותתתתתתתתתתתתתתתת
אנשים לכל מי שמעניין אותו, זה הסיפור הראשון שלי שהצלחתי לסיים וכמעט נשברתי כשראיתי
שאין הרבה תגובות,
מממ... היה לי קשה מאוווד לכתוב את הסיפור כי אני רק בת 15, ולכתוב על אחת בת 17 זה כבר קשה
על אחות בצבא, על כל מיני דברים שאני בחיים לא הכרתי ופגשתי
מקווה שהבנתם שזה לא סיפור אמיתי, למרות שיש כאלה מקרים אבל לא ברצף כזה..
כנראה בקרוב יהיה סיפור חדש
ול-א עצוב אני מבטיחה!
אוהבת אתכם המון מי וידה כולכםםםםםםםםםםםםם!!!!
מוואה מווואה מווואה!
ותחשבו על הצד הטוב של הסיפור.. הוא באמת לא אמיתי!





