--בננות הייתה לי היום יומולדת 15 ולא הצלחתי ממש לכתוב..אז אני מקוה שתהנו ממה שכתבתי--
בפתח חדרי עמד שי,כולו דומע..
"שי ממי אני לא התכוונתי שתשמע את זה ככה.."
"מה יש בי שבנות פוגעות בי כל הזמן?? מה עשיתי?" הוא בכה
"לא עשית כלום שיוש אתה ילד נשמה היא ילדה זבל..תביא חיבוק היא לא שווה אותך.."
"מיטל אני הולך לחדר שלי אם את צריכה אותי את יכולה להכנס.."
חיכיתי 10 דקות שייכנס לחדר,ונצמדתי עם אוזני לדלת..
"...איך את לא מתביישת יא שרמוטה? כל האהבה שנתתי לך הכל סתם??"
"אל תגידי לי סליחה אני לא צריך תסליחות שלךךךך לא רוצה אותםםם"
"אהבתי אותךך?? כןן אהבת אותי בזין שלי אהבת אותי גם כן אתת.."
הוא בכה הרבה,מסכן שליי כמה הוא בכה 😢
"די ממי אל תבכה.." נכנסתי לחדרו.
"מיטל צאי מפה"
"לאא אני לא יוצאתתת אתה אחי אני אוהבת אותך כמו את החיים שלי נראה לך שאני יצא מפה? תביא אותה שניה"
חטפתי מידיו את הטלפון ואמרתי לה שהוא ידבר איתה יותר מאוחר כשהוא ירגע..
נתקתי.
"שי.."
"מהה????"
"די ממי נו היא לא שווה את זה.."
"היא אוהבת אותו..את ליאב שלך.."
"ליאב שהיה שלי..עכשיו אנחנו כבר לא יחד.."
"למה?"
"עזוב אתה לא במצב לשמוע עכשיו..."
"בטח שכן מפגרת! דברי!" הוא אחז בידי
"טוב אז תשמע....."
ספרתי לו כל מה שקרה ביני לבין ליאב מהרגע שהוא הפסיק להתערב,ובסוף הסיפור שלי,ראיתי שירדה לו דמעה,הוא חיבק אותי חזק,פתחנו את המערכת,להרגע,לשמוע שירים,שמענו "אחים בדם" ושרנו אחד לשני,היה כיף,זה היה זמן האיכות שלי ושל אחי..
**לאחר שבוע**
עבר שבוע שלם,בקושי אכלתי,לא אכלתי,לא צחקתי,לא דיברתי עם אפחד,רק עם התמונות של ליאב,ועם עצמי..
לפעמים שי היה נכנס לחדר ומצחיק אותי טיפה,אבל רק טיפה..
לפעמים גם היו מגיעות אליי שמועות מבחוץ שליאב חבר של בר וכאלה דברים..תאמת די חייתי בעולם משלי,אפחד לא יכל להכנס לשם,הייתי סגורה עם עצמי לבד,היה לי רע,אבל ניסיתי להתמודד לבד,לא רציתי שאנשים יראו שאני סובלת.
"מיטלל??"
"כן שי?" עניתי בעצב
"את יכולה לרדת לקנות לי ארטיק מהמכולת? אני מת לארטיק עכשיו.."
"אפשר לחשוב אתה אישה בהריון מי ישמע מה יקרה אם לא תקבל.."
"כפרעליך אחות יפה שלי רדי תקני לי.."
"נו טוב.."
"מת עליך יפה שלי.."
לקחתי ג'קט,שמתי משקפי שמש שלא יראו שהעיניים שלי אדומות מבכי וגם שלא יראו את שקיות השינה שנוצרו לי מתחת לעיניים..
ירדתי למכולת כמו אני לא יודעת מה,מכנס קצר,כפכפים,חולצת סטרפלס,ג'קט,משקפי שמש ואספתי את השיער לעגבניה וירדתי..
אפילו לא התאפרתי,שפעם הייתי מתאפרת אפילו אם ירדתי לזרוק זבל,פעם הייתי חייבת להראות טוב כל הזמן,עכשיו פשוט לא,כלום לא עניין אותי..אפחד לא זיהה אותי יותר..
"סליחה,כמה עולה המגנום?"
"7 וחצי" ענה לי המוכר
הוצאתי את הכסף לשלם לו..
"כפרוני שלי אתה רוצה גם את הסוכריה הזאת??"
הקול היה מוכר,סובבתי את ראשי,זאת הייתה.......
המשך יבוא..
זאת הייתה........?!?
חח תמשיכי מאמייי
סיפורר סוףף!!!!!!!!
אאוהבתת
נופי&יותיי 😁
המשך בובה אוהבת
----הילה---
בר..?
תמשיכיייי
אוהבת*-*אולוש*-*
זאת היתה בר ששאלה את ליאב עם הוא רוצה סוכריה נכון!?!?
בונאה אני רואה יותר מידי טלויזיה... =\\\
זאת הייתה........??
שימי המשךך יפתי
מוואה ענקיתתת 😛
יאאאאא מסכנה..כמה היא סבלה בגלל הבנזונה הזה!! ימות אמןןןןןןןןןןןןן חח לקחתי קשה את הסיפור
קיצור שימי המשךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך !!!
הממשךךךךך דחוףףףףףףףףףףףףףףףףףף
נושי תמשיכי אהובתי אוהבת אותך 😁
?????..
המשךךךךךךך דחווף!!!!!11
המשך דחוף.
דרך אגב מזל טוב [=
והפעם אל תייבשי אותנו [=
אוהבת המון,חן.
המון המון מזל"ט!!!..
את יכולה להמשיך???...ולא לייבש אותנו חצי שנה!!! 😢
תקשיבו בואו נוציא חוק כזה שחייבים לספר את כל הסיפור מההתחלה לסוף הכי הרבה תוך שבוע!
