אמאלההה מי זה?????
תמשיכי דחווווף!
זאת הייתה בר,היא נכנסה לחדר עם שלומי ותומר.
היא הסתכלה עליי,ודמעות החלו להציף את עיניה הירוקות.
הסתכלתי עליה גם,לא זזתי,נשארתי כמו שהייתי,עירומה בכיום הוולדי,כל כך נגעלתי מעצמי.
לאחר 10 דקות הופר השקט,בכיה של בר התפרץ והיא ברחה משם מהר,אני קמתי בזריזות והתלבשתי,אוי כמה קשה היה להתלבש,הייתי לבושה ב4 שכבות.
ליאב לא התבלבל הרבה והתלבש מהר,תומר רץ לחפש אחרי בר,ושלומי עמד וצפה בכל המתרחש.
"סוטה" סיננתי לעברו "מה אתה מסתכל?"
"יש לך גוף יפה את יודעת?"
"כן עכשיו לך ספר סיפורים לסבתא"
"מה היייתי עושה לך" אמר שלומי עם חיוך שטני על פניו
"תמחק תחיוך המכוער שלך ועוף מפה"
"חלאס שלומי עזוב אותה" התערב ליאב
"טוב אחי אני הולך לראות מה עם בר ותומר"
אני וליאב נשארנו לבד,שוב 5 דקות של שקט שמיד הפרתי
"יא חתיכת מטומטם,ידעת שהם הולכים לבוא לפה נכוןןןן??"
"לא איזה מאיפה לי??"
"אין אתה ידעתתתתת אוף איתךךךך"
"לא נו חייםםם שלי לא ידעתי מזה כלום נראה לך הייתי נותן שזה יקרה לךך?!"
"אני שונאת אותך ליאב...שונאתתתת" קמתי ועזבתי את המקום.
התחלתי לרוץ כמו מטורפתת, במקום שאני כלל לא מכירה, ולפתע הרגשתי את טיפות הגשם על פניי.
"אני לא מכירה את המקוםם" חשבתי לעצמי בעודי מחפשת מקום להסתתר בו מפני הגשם."אולי אני יחזור למקלט? לא, אני לא רוצה לראות את ליאב עכשיו, אוףף מה אני צריכה לעשות?!" המחשבות הציפו את ראשי, ידעתי שהדמעות לא רחוקות מלהגיע, ופשוט התפרצתי בבכי עז, בכי שהוציא את כל הסבל שהיה בתוכי, את כל הכעס, את כל העצבים.
אנשים שעברו הסתכלו עליי בצורה מוזרה, כאילו אני רוצחת, ואני? אני המשכתי בשלי, המשכתי לבכות.
"למה?? למה זה מגיע לי?? מה עשיתי כל כך רעעע?!מההההה??" התחלתי לצעוק ברחוב, קיוותי שמישו יישמע ויבוא לענות לי על שאלותיי, אך קיוויתי לשוא, אף-אחד לא יכול היה להבין מה עובר עליי א=ף א=ח=ד..
בכיתי המון זמן משהו כמו שעתיים, ותוך כדי הצצתי בשעוני.."וואו כבר מאוחר, אני חייבת ללכת" אמרתי לעצמי.
רצתי והתחלתי לחשוב לאיזה כיוון עליי ללכת כדי להגיע לתחנת האוטובוס, התחלתי הולכת בחוסר ידיעה לאן אני הולכת והיכן אני נמצאת, פשוט הלכתי, רציתי להעלםםם..להעלם..
אחרי הליכה ממושכת של חצי שעה לערך הגעתי לתחנת אוטובוס ומרחוק ראיתי דמות שמתקרבת, לא הסתכלתי עליה ממש, חשבתי שזה סתם איזשהו אדם שבא גם הוא לתחנה.. לאט לאט הדמות החלה מתקרבת עליי, ואני לא הבטתי רק הסתכלתי על נעליי וחשבתי על כמה שאני נגעלת מעצמי.
לפתע הרגשתי נגיעה בכתף, קפצתי ממקומי.."מי זה?!" שאלתי
"מיטל תרגעי זאת רק אני, בר"
לא הסתכלתי עליה,רק אמרתי "סליחה" ובכיתיייייי
היא חיבקה אותי חזק,והרגיעה.
"איך ידעת איפה אני?" שאלתי
"חחח,זאת התחנה שלוקחת אותי הביתה,ידעתי שהייתי צריכה ללכת לבד,טיפשונת הלכת במעגלים חחח הקפת את השכונה כולה"
"אויי ברבית שלי אני כל כך מצטערת על מה שעשיתי לך,תסלחי לי בבקשה"
"למה יש חברות? אני יתקן את עצמי,למה יש אחיות בדם?"
"חולה עליך אחותי" עניתי.
האוטובוס בדיוק הגיע,עלינו.
לאט לאט התרחקנו מהשכונה של ליאב,השכונה בה כל צרותיי החלו.
חשבתי שהם נגמרו כאשר השלמתי עם בר ועזבתי את השכונה,אבל מסתבר שטעיתי,טעיתי ובגדול..
המשך יבוא
וואלה חמוד
המשך
ולזאת ששאלה
אני בן 17
וואי פצצה רק המשך דחוףףףףףףף
המשך דחוווווווווווווף!!!!!!
יאאא הסיפור הזה מפחיד אותי...
אבל הוא עדיין מעניין...חיחי
המשךךך ומהררר
פאק מה נסגר?
ילד בכיתה ז?
אלוהיםםםם..
ממש אהבתי
תמשייכי
הילוש.
המשך =]
דחופפפפפפפפפפפפ
בלו'ש
😊
איזה חמודה ברו'שששש חחח
שימי המשך מאמי
מוואה ענקיתתת
המשךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך המשךךךךךךךךךךךךךךךךךך המשךךךךךךךךךךךך בדחיפותתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת נו זה היה קצר מידי תביאי המשך מהררר!!!
איזה מניאק!!!!!!
המשךך דחוך
המשךךךךךךךךךךךךךךך דחוףףףףףףףףףף
הממששךךך דחוף מאמייי.. סיפוררר יפההה רצחחח..
אבל כאילווו פאקקקק כולה כיתה ז'.. מה שהוללךך מיום ליום במדינהה הזאת.. גועל נפששש...
אתר האהבה הישראלי