לפעמים אני שונאת הפסקות חשמללל יאו קרה לכם פעם שכבר כמעט סיימתם לכתוב משו והייתה הפסקת חשמל?
ולא מספיק זה הגורל כל כך נהנה לצחוק עליכם שהוא משאיר אותכם במקרה לבד בבית ואתם שומעים כל מיני רעשים מוזרים??
אמאאאאאאאאאאאאא
טוב אני ממשיכה בפעם השניה..
הוא אמר לי..
"טוב שמעי מיטל סליחותמבקשים ביום כיפור ונורא פגעת בי,
אני לא רוצה יותר קשר,ביי"
קשה לתאר את הדקות הבאות שעברו עליי,התפרקתי,הייתי לבד בבית,בכיתי וכאב לי,רציתי להעלם מהעולם לתמיד! לפחות ככה הוא איכשהוא יחשוב עליי..
בכיתי כחצי שעה ובזמן שאני בוכה נשמע צלצול בדלת.
ירדו לי הרבה דמעות וכולי הייתי רטובה מהדמעות פשוט שכבתי בשלולית.
"רגע" קראתי בשארית כוחותיי האפוסים.
נגבתי מהר את הדמעות,שטפתי את הפנים והלכתי לפתוח את הדלת.
"תומר! מה אתה עושה פה?!" שאלתי המומה,לא הבנתי למה דווקא תומר בא..
"לא יכולתי יותר לשמוע הייתי חייב לבוא לדבר איתך להזהיר אותך" אמר כאשר דמעות זלגו מעיניו.
"על מה אתה מדבר??" שאלתי והתחלתי להלבין.
"מיטל,הייתי עכשיו אצל ליאב."
"מה?! שמעת שהתקשרתי?!"
"לא רק אני.."
"אז מי עוד?.."
"אוי טלטל..סיפור ארוך.."
"שב וספר לי,רוצה לשתות?" ניסיתי לשמור על קור רוח,למרות שלא ממש הצלחתי.
"כן,תודה"
הכנתי לשנינו שוקו חם עם קצפת (יש לי אובססיה לזה חח) והתחלנו לדבר..
"לא דיברנו שבועיים" התחלתי את השיחה.
"אני יודע" אמר כלא מופתע
"איך?"
"הוא אומר שהוא זרק אותך כשיצאנו אז מהמקלט,בגלל זה יצאת בוכה,לא האמנתי לו לאף מילה שלו נשבע לך מיטל"
"מה? הוא לא זרק אותי..רבנו..בגלל שנכנסתם וראיתם את נו אתה יודע מה..וזה הרגיז אותי אז אמרתי לו שאני שונאת אותו.." השפלתי את עיניי
"זה מה שאת ואני והוא יודעים,אבל אחרים חושבים אחרת.."
"מה חושבים?"
"בדיוק מה שהוא מספר.."
"אני לא סיפרתי,כי התביישתי,התביישתי שידעו שאני בקטע עם ילד בכיתה ז'.."
"אז הוא מספר,הוא מספר שהוא זרק אותך ולא רק זה,הוא אמר שאת מתחננת שתחזרו,והטלפון שעשית לו היום רק חיזק את דבריו.."
"מי שמע את השיחה שלנו?"
"אווו מיטל...להתחיל לספור? אורטל,גל,אני,שלומי,ליאב כמובן,שני,לירון,עדן,אלמוג,דורין,דני.." עצרתי אותו באמצע.
"דיייייייייייייייי עד כמה בן אדם יכול להיות שפל עד כמה?!?!!? אני לא מאמינהההה" נשברתי והתחלתי לבכות בכי תמרורים.
"תתחילי להאמין מיטל,תתרגלי למציאות,יצא עליך שם של זונה בכל השכונה ובחברה שלנו,הוא דרך לך על הכבוד ועשה ממך סמרטוט,מיטל זאת סוף הדרך הכל אבודד!!"
"תומר אני אוהבת אותו! שבועיים שלמים אני לא יושנת רק יושבת בוכה וחולמת עליו,אני כל כך מתגעגעת אליו,לשפתיים שלו,לחיבוקים,לחיוכים,להכל.." בכיתי
"דבר ראשון שאת צכה לעשות עכשיו זה להעיף אותו,הוא לא שווה אותך,בקשר לשם שיצא לך,אל דאגה,אם לא תעשי שטויות לאט לאט ננקה לך אותו,אני מבטיח"
"אבל אני אוהבת אותו,קשה לי בלעדיו"
"תביני,זה לא לרעתך"
"אבל אני אוהבת אותו,אני רוצה אותו בחזרה!"
בכיתי דמעות של דם,כל כך כאב לי,הוצאתי הכל..
תומר חיבק אותי.
"ואתה" בכיתי "אני כל כך מעריכה אותך אבל איך אתה מסוגל עוד לבוא לפה אחרי שהשפלתי אותך והתנהגתי אליך מגעיל איך אתה עוד סובל אותי אני ילדה מגעילה"
הוא חייך ואמר "מיטל,את כמו אחות בשבילי,אני מכיר אותך הרבה זמן,וכואב לי עליך,לראות אותך בוכה,לראות אותך סובלת,לראות שכואב לך,אני רוצה לעזור לך,תני לי.."
"תודה אתה מלאך שנופל עליי משמיים אני לא יודעת איך אני יחזיר לך"
"די,למה יש ידידים? בואי לפה קטנטונת תביאי חיבוק"
חיבקתי אותו חזק,ובכיתי כל כך הרבה..
"אל תבכי ילדה יפה,הכל יעבור,ותראי שתמצאי מישו יותר טוב ממנו בהרבה!" ניסה לעודד
"אני רוצה רק אותו רק אותו אוף הוא החיים שלי החיים היחידים שיש לי בשבילי אני מתעוררת בבוקר תביא לי אותו עכשיו!!!!!!!!" בכיתי השתוללתי והתפרעתי.
"טוב מיטל,לא רציתי להגיע למצב הזה אבל את פשוט מכריחה אותי.
"מה?"
"תקשיבי ותקשיבי טוב" אמר כאשר היה בעיניו ניצוץ מוזר.
הוא התקשר לליאב,לא הבנתי מדוע,לא הבנתי מה הוא עושה ולמה.
"מה אחי איפה אתה מה הלכת?" שמעתי את קולו המתוק והאהוב של ליאב..כל כך התרגשתי..
"כואב הלב אחי כואב הלב"
"מההה כולה שרמוטה מסכנה קצת מסתלבטים עליה"
"בינינו אחי,אתה לא אוהב אותה הרי נכון? אז למה אתה עושה לה את זה מסכנה"
"אוהב.."
"מה?!"
"יש יש משו אליה אני פשוט נהנה להסתלבט,אתה לא יודע כמה אנחנו צוחקים פה חחח"
"חלאססס נו שכולם ילכו תצלצל אליה דבר איתה יפה תתנצל"
"אל תדאג נו אחרי מה שהזונה הזאת עשתה אחרי מה שהיא אמרה לי שהיא שונאת אותי וזה תן לי קצת לצחוק עליה אחר כך נעשה לה קצת פוצי מוצי והיא תחזור,כמו תמיד..חחחח היא חולה לי על התחת"
"טוב אחי אני כבר לא יודע מה להגיד לך.."
"טובבב יאללה נשמה כולם מוסרים לך פה ד"ש ואל תקח ללב..עוד אחת לאוסף חח..ביי"
השיחה נותקה,ליבי נשבר,התחלתי לבכות דמעות דםםםם זה מה שהוא חושב עליי? זה מה שהוא חושב על הקשר שלנו?? למהההההה???
"דיי חיים אל תבכי נו את שוברת אותי..הנה הוא אמר שהוא אוהב אותך.." שוב ניסה לעודד
"תודה על העידוד.."
"נסי לשכוח ולעבור הלאה"
"אני ישתדל"
5 ימים לא ראיתי אותו לא שמעתי ממנו לא כלום..
עד אותו יום שהלכתי לקניון,הייתי לבד בשביל קצת לשטוף את הראש,ראיתי אותו,הוא היה לבד,אכל פיה ודיבר בפלאפון..
עברתי לידו,כל כך התגעגעתי..
כאשר הוא ראה אותי האו ישר ניתק את השיחה
"מיטל?"
"ליאב"
"מיטל אני אוהב אותך ואני כל כך מצטער על הכל כל כך קשה לי בלעדיך כל כך"
"תראה ליאב.."
"אל תגידי שזה נגמר הכל רק לא זה" דמעות החלו להציף את עיניו..
כל כך כאב לי,כל כך ריחמתי עליו,לא ידעתי מה לעשות.
10 דקות עמדתי מול פניו התמימות ולא ידעתי מה לעשות,חשבתי על מה שתומר אמר לי וגם חשבתי על אהבתי העצומה לליאב
עד שלבסוף החלטתי..
"ליאב תקשיב.."
המשך יבוא





