התאהבתי במלאך המוות...(סיפור בהמשכים)

את מוכשרת. מאוד. ואני לא אומרת את זה לכל אחד. תהיי בטוחה שאם אני חושבת ככה אז באמת יש לך את זה. סחטיין. ואני מחכה להמשך! :wink:

מותק בלי עותק,
תססס.. תודה מתוקה... ואני כבר עובדת על המשך...תודה..

נו מה קורה עם המשך ב ד ח י פ ו ת

את רציני יכולה לעשות עם זה קריירה בעתיד

sweety15,

האמת התקשתי קצת להבין אבל לא יכלתי לשים לב שאת מבת ים ככה רשום בכל אופן ? חח

חח.. כן אני מבת ים.. ואתה?

אירנושששששששששששש
כפרה עלייךךךךךךך
המשךךךךךךךךךךךךךךךך
דחוףףףףףףףף
אמרתי לך כבר שיש לך כישרון?!?!?!?
זה מהמם :wink: :!:

Lina-21,
חחח תודה נסיכונת.... מתה עלייך...
ומה עם הסיפור שלך? מתי יהיה המשך?! אההההההההה?!

sweety15,
לא יודעת...איך לי זמן כבר לכתוב....
חשוב לי יותר להתכתב עם פליקס...אהבת חיי 😂

הנה המשך

הרחקתי אותו ממני וקמתי, הסתובבתי אל הסירה ולא הסתכלתי עליו.
- אני מצטער...לחש.
- זה בסדר... אתה לא צריך להצטער.
- אז.. את מקבלת את האצעה?
- לא... אבל אל תבין אותי לא נכון... פשוט אני לא מרגישה אלייך אהבה, רק חיבה, אתה ידיד שלי...ו... סליחה אם פגעתי בך...
- בואי הביתה...
התישבנו בסירה ויצאנו מהמפל, עלינו על הסוסים והמשכנו הביתה. בחצי הדרך נפרדנו ורכבתי הביתה לבד. היתה לי הרגשה נוראית בלב...
מורשם רכב הביתה בדרך המוכרת לו, הייתי שקועה במחשבות ולא שמעתי איך ממש לידינו עברה מכונית כחולה. היא המשיכה עוד קצת ועצרה ליד בית גדול, זה שדומה היה לארמון כשבפעם הראשונה ראיתי, ונכנסה לחצר.
מאוחר יותר בערב נודה לי שהאוטו שהגיע היה בנו של אחד התושבים בעיר.
וכבר למחרת בבוקר היה לי הכבוד להכיר אותו. הוא בן 17 והוא ילמד בכיתה של אנה...הוא ממש חתיך, שיער שחור ועיניים כחולות כהות, כל הבנות בכיתה של אנה שלחו לו מבטים פוזלים וניסו למשוך את תשומת ליבו, אבל הוא חייך לכולם רק חיוך ידידותי ולא יותר. הכרנו באותו היום שבו הוא הגיע לביהס, בסוף היום. מקס ומייקל כמובן היו אלה שהכירו לי אותו...
- נעים מאוד אני דוריאן, ואת בטח...היפיפיה הנרדמת..., אני צודק?
-למה נרדמת? לא הבנתי למה הוא חותר, הייתי מהופנטת מהעיניים שלו, כל כך כחולות, כהות חשבתי שאני הולכת לטבוע בהם.
- כי יש לך נוצה בשיער כאילו שרק עכשיו התעוררת. והוא הרים את ידו והוציא לי מהשיער נוצה אפורה.
- אהה זה.. זה לא מהכרית זה מהמודם של הדרור... כנראה עפו לי כמה נוצות ואחת נחתה על הראש... ציחקקתי
כבר ראיתי אותך... אתמול לא?
אני לא יודעת, אני לא ראיתי אותך זה בטוח.
אבל את היית על הסוס הענקי ההוא לא?
כן אני... אהה האוטו הכחול שעבר לידי... אבל עדיין זה לא אומר שנפגשנו
למה לא? שאל. כי אז אני לא הייתי פה... הסתכלתי לו בעיניים, כל כך עמוקות... למה? הוא שאל שוב... כי אני בטוחה שהייתי טובעת בעיניים שלך... אמרתי... וכשהבנתי שאמרתי את זה בקול רציתי שהאדמה תבלע אותי. סתומה! למה אמרתי את זה? לא שזה יגיד לו בדרך נסתרת שאני התאהבתי בו אבל זה מביך לא?
למזלי הוא לא עשה מזה סיפור ורק צחק.. תודה, גם העיניים שלך מיוחדות מאוד... ירוקות אפורות... קצת מוזר, אבל השיער שלך מקסים. הוא האביר פס שיער בין האצבעות. שחור... אמר, ואני רק חייכתי בבישנות... אז איך קוראים לך? .. ז'נט. אמרתי והייתי שמחה שהקול שלי חזר. את איטלקיה?.. כן.. איפה את גרה? ..בגבעות שאחרי הנחל. אפשר להעביר אותך עד לבית? כך נכיר יותר טוב...
בסדר, חייכתייופי.. אז חכי אני נפתר מכמה מסמכים שאני צריך להעביר למנהל ובא איתך... תחכי אל תברחי טוב?.. בסדר אמרתי ודוריאן היסתובב ובהליכה מהירה נכנס לחדר המזכירות. אחרי דקה הוא יצא משם וניגש אליי. בואי.. הוא חייך ויצאנו משטח ביהס. הלכנו ברגל ורק דיברנו.
אז איך הגעת לסקוטלנד בכלל? סבתא שלי מצד אמא היתה גרה כאן, אמא ביקשה מאבא שלי לעבור לפה, היא רצתה שלפחות אחד מהילדים שלה יגדל בסקוטלנד.
אההה... אז את עוד מאט תהיהי אחות?.. כן , חייכתי.
דיברנו על עוד שטויות עד שהגענו בית שלי... בשער דוריאן נשק לי בלחי ואמר שהוא מצפה לראות אותי מחר בביהס.
אמר תי לו בסדר ונכנסתי לבית. מה שלא הבנתי מלפני חצי שעה הבנתי עכשיו. אני מאוהבת. אהבה ממבט ראשון... זה מוזר... אבל איזו הרגשה... באותו הלילה בקושי ישנתי והייתי עייפה מאוד למחרת ולא היה לי כוח לעשות כלום... אבל הייתי חייבת להראות כרגיל. בדרך לביהס פגשתי את דוריאן. הוא היה בג'ינס משופשף וחולצה בלי שרוולים. רק עכשיו ראיתי איזה גוף שרירי יש לו.
היי... אמרתי. חיכיתי לך... באמת? למה? רציתי ללכת איתך, וחוץ מזה את היחידה שגרה כל כך רחוק מהביהס. חייכתי... אז בוא או שנאחר.
וכמו שחשבתי כשהגענו לביהס רוב הבנות היו מגונדרות מהרגיל, שזה נראה קצת מוזר כאילו כמעט 30 בנות ורק בן אחד... אבל הן לא היוו בעיה... אותי עיצבנה אליסיה... הבלונדינית שתמיד היתה במיני ואם לא אז במכנס צמוד כמו עכשיו. היא ניגשה אל דוריאן בהליכת דוגמנית וניגשה ונישקה לו בלחי אמרה היי וקרצה. הוא חייך אליה אבל לא עזב אותי, אליסיה התעצבנה וחזרה לשתי החברות שלה. הילדה הזאת תמיד כזאת? שאל. כן... היא מעוניינת לתפוס כל חתיך בשביל להראות איזו יפה היא. אמרתי. באמת? אז רק עיוור לא יראה איזה אופי מסריח יש לה. תודה לאל! אמרתי! יש עוד בן אדם עם מוח בעולם!
ככה נמשכו עוד שבועיים של הליכות לביהס והביתה ועם כל יום האהבה שלי התחזקה... אבל דוריאן לא הראה שום סימני חיבה מיוחדים חוץ מידידות קרובה... אבל זה לא הספיק לי...

הממששךךך

כבר מאוחר (00:21) אבל משעמם לי אז הנה לכם עוד המשך קצר...
לב יו אול! ומקווה שתגיבו, כי אחרת איך אני אדע שאתם קוראים...
:biggrin: :wink: 😛
החורף הגיע... השלג ירד וכיסה את הדרכים... חג המולד יערך בעוד שבוע, בית הספר כמעט מוכן למסיבה הגדולה. כל אחד עוזר במה שיכול. הבנות עסקו בבדים שיקשטו את העולם בכיבוד והבנים בשאר, ואת המוזיקה בחרו כולם יחד. בזמן שכולן חשבו מה ללבוש אני שמחתי בשקט שקניתי את התלבושת הכחולה כהה. היא תהיה מושלמת... אני אבקש מאמא את מעיל הפרווה השחור שלה והכל יהיה יפיפה...
אני אוהבת אותו... שלחתי עוד מבט לעברו, הוא כזה חתיך... מעניין אם הוא מרגיש משהו כלפי מישהי? כן לא רק אליי רציתי לדעת אם הוא חושב אלא על מישהי בכלל. כל הזמן שהוא היה פה וזה כבר יותר מחודש, הוא אפילו פעם לא הסתכל על מישהי עם קצת יותר הערצה מאשר על אחרות. לומרות שאנה כל פעם אמרה לי שהוא מבלה איתי הרבה זמן מראה על משהו. רציתי לקוות, וקיוויתי אבל לא האמנתי.
היי! ג'נט! תחזרי לאדמה. שמעתי את אנה. איזה צבע יהיה השלט? שאלה. צבע? אהה סגול בהיר. והכתובת? שאלה. סגולה כהה. ברור... מלמלה אנה והלכה. ואני המשכתי לעשות פרחים מלאכותיים מסרטים. וואי איזה יופי... שמעתי את מייקל. חחח תודה... אמרתי. נראה היה שהוא שכח מהעיניין של מה שקרה במפל, אבל לפעמים עדיין יכולתי לראות טיפה קטנה של עצב בעיניים התכולות שלו. איך הולך עם הרמקולים? שאלתי. הכל טוב, אני רק מקווה שהם לא יפלו. נכון, אביו של דוריאן הזמין אותם במיוחד בשבילנו ולא כדאי שהם ישברו, אמרתי. צודקת , אמר והלך לעזור למייקל ודוריאן שניסו להרים עוד רמקול.
הכל היה כמעט מוכן בערב לפני השנה החדשה. נשאר רק לקנות את המצרכים אבל זה יהיה מחר, אמרה אנה ופיהקה. כן, מחר בבוקר אנחנו מכינים הכל כדי שיהיה מוכן עד לצהריים ובערב... ריקודים וכיף.... אמרתי. כן...אמרה אנה.
דרך אגב, מה את לובשת? שאלתי. אוווו! כמעט שחכתי! קניתי את זה אתמול... רגע אני אביא. היא רצה לחדר שלה וחזרה עם חבילה גדולה בעטיפה שחורה. תפתחי כבר! אמרתי לה. היא פתחה את החבילה והוציאה משם חצאית ארוכה מקסימה בצבע ירוק איזמרגד ומשהו שאמור להיות חולצה... זה היה טופיק, גם כן בצבע איזמרגד על קשירות. נו? מה את חושבת? שאלה. אני.. חושבת.. שמקס יפול כשיראה אותך בזה... אמרתי. מקס? ל..למה? את חושבת שדווקא הוא?. ילדה סתומה... את לא רואה שהוא אוהב אותך?! אמרתי. את באמת חושבת כך? שאלה אנה כאילו לא האמינה. אני בטוחה! דיברתי עם מקס והייתי אמורה להפגיש שאתכם במסיבה אבל כנראה שתיגשי אליו לבד. אני?! מה נראה לך?! לא... את חושבת כדאי? שאלה. כן! תמבלית! הילד אוהב אותך. באמת? כן!
ומה את לובשת? שאלה לבסוף אנה כשסיימתי להכריח אותה להגיד הכל למקס. היתברר כי היא גם אוהבת אותו אבל שניהם ביישנים נורא בשביל להודות בכך. יש לי חולצה וחצאית חמודות אבל אני לא מראה לאף אחד... אופה! יש סוד? ציחקקה. כן... אמרתי. תספרי לי! ביקשה. לא.. אני לא יכולה... (אני גם לא רוצה) חשבתי. אוף! איזה רעה! אמרה. אבל את עדיין תראי אותי במסיבה... כן אבל אז גם אני אראה אותך לראשונה... אמרה. ואני מעדיפה שזה יהיה כך... אני לא אוהבת לספר על בגדים בלי ללבוש אותם.


טוב אז אני מרגישה שאני עוד רגע נרדמת... ותודה לאל כי חשבתי שאני מחיים לא ארצה לישון! לב יו אול סו מאץ'! מואהההההההההההההההה

אירנושששששששששששששששששששששששששששששששששששששששש
אחות שלייייייייייייייייייי
איזה סיפור מענייןןןןןןןןןןן
אני אומרת לך את צריכה להיות סופרת!!!!!!!!!!
יש לך משהו בכתיבה שלך...כמו שכותבים בספרים האלו :biggrin:
אירנוש פליזזזז שימי המשך מהרושששששששש
אוהבת את הסיפור שלךךךךך
מואיותתתתתתתת 😛

אנשים זה באמת לא נחמד מצידכם... אם אתם קוראים אז לפחות תכתבו שאתם קראתם... אז אני לפחות אדע שמישהו קורא...
והנה עוד המשך...
פרק 6...


ואז ראיתי אותו! כולו בשחור ולידו... בחורה יפיפיה שנצמדת אליו... חשבתי שאני אבכה ממש פה, בקור והוא יראה את הדמעות שלי... היי... אמרתי. שניהם חייכו אליי ואני הרגשתי שאני עוד רגע מתעלפת... שמעתי צלילים של זכוכיות מתנפצות ואז ראיתי שדוריאן אומר משהו... סליחה? לא שמעתי מה אמרת... גימגמתי. אמרתי... תכירי זאת מלוני, אחותי... אמר. חיוך נמתח על שפתי... אחותו! נעים מאוד, אמרתי וניגשתי למלוני. למה לא ראיתי אותך לפני כן? שאלתי. כי הגעתי רק היום בבוקר... אמרה הבחורה היפיפה עם מפטע צרפתי חזק. מצרפת אני מניחה? אמרתי. כן... לפי המבטע כן? הינהנתי בחיוב. טוב בנות אני שמח שאתן מיסתדרות אבל כנסו לאוטו יש לכן עוד מסיבה שלמה לכבוש. נכנסנו לאוטו ובזמן קצר כבר היינו באולם של ההיכל. שעליו עבדו שבוע שלם. הבחורים הלכו למצוא משהו לשתות ואנחנו ניגשנו לדלפק להוריד מעילים. אנה היתה בבגד האיזמרגד שלה, מלוני לבשה שמלה מיני שחורה עם צעיף שחור מפרווה, פשוט יפיפה... ומילי היתה באדום... שמלת משי רטוב שנצץ באור המסדרון. כולכן מזה יפיפיות! ואני סתם באיזה בגדים פשוטים... אמרתי. היי! עוד לא הראת לנו את התילבושת שלך... אמרה אנה... יאללה קדימה! תורידי תמעיל ותראי לנו... גילגלתי עיניים והורדתי את המעיל... וואו! איזה מתוקות אתן... שמעתי את דוריאן. הסתובבתי מהר, והוא עמד ממש מולי.
קדימה בואו כבר חשבנו שנעלמתן. הוא לא אמר כלום... הוא לא אהב את התלבושת שלי... נכנסנו לאולם שהיה מואר באורות אדומים. בפינה היו נרות על שולחנות עגולים ונתנו אוירה רומנטית במיוחד... הכל היה מלא רומנטיקה... לזה חטרתי עוד מלחתחילה...
אבל נראה היה כאילו שום דבר לא מעניין אותו. המוזיקה התחילה משירים שקטים... מקס ואנה הלכו לרחבה הגדולה, חיבקו אחד את השני והתחילו לרקוד... השאר התישבו ליד השולחן וכל אחד הסתכל על משהו. ואני הסתכלתי על אנה ומקס שנראו מאוד מאושרים... מעניין איך היא תגיד לו מה שהיא מרגישה אליו... ואז ראיתי אותה מרימה את שפתיה אל האוזן שלו ואומרת משהו, ומקס חיבק אותה יותר חזק. עכשיו הם מאושרים באמת... כל כך קינאתי בהם... אבל הייתי שמחה... הרגשתי יד מונחת על שלי והרמתי את עיניי... מעלי עמד דוריאן. מעוניינת לרקוד? שאל. בסדר, חייכתי. הלכנו לרחבת הריקודים והוא הניח את ידיו על המותניים שלי. היו לו כפות ידיים גדולות הרגשתי את החום שלהן על העור שלי. את נראת נפלא... לחש. הרמתי את עייני, תודה, לחשתי. הוא חייך והסתכל לי בעיניים.
השירים כבר התחלפו פעמיים ואנחנו עוד הסתכלנו בעינייו של האחר. הודתי את מבטי רק כאשר שמענו קול של אבא שלי מדבר במיקרופון. הוא אמר כמה תודות שבעצם היו לנו הנוער שעיצב את האולם. ולאלו שאירגנו את השאר.... והוא הודיע שעוד מספר רגעים יתחיל הדיסקו... לא רציתי לרקוד עכשיו משהו שיפריד את החיבוק שלנו. הוא כאילו שמע את המחשבות שלי והציע לחזור לשולחן, והסכמתי. חזרנו אל השולחן וראינו... את מקס מנשק קלות לשפתיה של אנה... דוריאן אמר לי לאוזן, בואי לא נפריע. רוצה לצאת? שאלתי. בסדר, אמר והלכנו למרפסת שגם כן היתה מקושטת בבדים אדומים רק שלא היו נרות... היה חשוך ולכן הכוכבים היו מאוד בהירים. הירח היה צעיר אבל גדול מאוד. היה קר ולכן חיבקתי את עצמי. קר לך? שאל. אמרתי שכן והוא חיבק אותי. שמענו את המוזיקה מבפנים, את הקולות. שמענו את רחשי הלילה, הוא נירחן מעליי וניצמד בלחיו לשלי. הלב שלי פעם לאט וחשבתי שהוא עוד רגע יעצור. אני אוהבת אותך... לחשתי. שמעתי איך הלב שלו הפסיד פעים. חיכיתי מה הוא יגיד... כל כך רציתי שגם הוא יחשוב כך...
גם אני אוהב אותך... והוא חיבק אותי חזק, אבל אנחנו לא יכולים להיות ביחד....

הממששךךךך מאמי המשךךךךך