הדרך שבה אנחנו מדברים משנה הכול
רובנו לא מודעים לסגנון התקשורת שלנו. הוא נרכש בילדות, הושפע מהסביבה שגדלנו בה, ועובד ברוב המקרים על "טייס אוטומטי". אבל בזוגיות, הסגנון הזה יכול להיות ההבדל בין חיבור לניתוק.
נכיר את ארבעת הסגנונות המרכזיים ונבין איך כל אחד מהם משפיע על מערכת היחסים.
סגנון פסיבי: "מה שאת/ה רוצה"
מאפיינים: הימנעות מהבעת צרכים ורגשות, ויתור מתמיד, קושי לומר "לא", נטייה לרצות את הצד השני על חשבון עצמך. איך זה נשמע בזוגיות:"לא משנה, מה שאתה רוצה" "אין לי העדפה" (כשבאמת יש) "הכול בסדר" (כשלא בסדר בכלל)
למה זה קורה: לפי תורת ההיקשרות, סגנון פסיבי מתפתח לרוב כשהילד למד שהבעת צרכים מובילה לדחייה או כעס. הוא למד ש"להיות קל" זו הדרך לשמור על הקרבה. ההשפעה על הזוגיות: בטווח הקצר, נראה שהכול שלו. בטווח הארוך, מצטברת טינה - כי הצרכים לא נעלמים, הם פשוט נדחסים פנימה. ובן/בת הזוג מרגישים שהם לא באמת מכירים את האדם שלצדם.תרגיל: אם זיהיתם את עצמכם, התחילו לתרגל הבעה קטנה: "אני דווקא מעדיף/ה את המסעדה האיטלקית" או "הייתי רוצה לראות את הסרט הזה".
סגנון אגרסיבי: "ככה זה יהיה"
מאפיינים: שליטה בשיחה, הרמת קול, האשמות, חוסר רגישות לרגשות הצד השני, דרישה שהדברים ייעשו בדרכו. איך זה נשמע בזוגיות:"אני אגיד לך מה הבעיה שלך" "אם לא מתאים לך, הדלת פתוחה" שימוש בצעקות או איומים כדי "לנצח"
למה זה קורה: מאחורי אגרסיביות מסתתר לרוב פחד - מאובדן שליטה, מפגיעות, מתחושת חולשה. גוטמן מצא שביקורתיות ובוז - שני "פרשים" מרכזיים - לרוב קשורים לסגנון אגרסיבי. ההשפעה על הזוגיות: בן/בת הזוג מרגישים מאוימים, לא בטוחים, ונסוגים. בסופו של דבר, מי שמתקשר באגרסיביות נשאר לבד - גם אם בן הזוג עדיין שם פיזית.סגנון פסיבי-אגרסיבי: "הכול בסדר" (אבל לא)
מאפיינים: הימנעות מעימות ישיר אבל הבעת כעס בדרכים עקיפות - ציניות, "שכחה" מכוונת, עיכובים, חיוכים שמסתירים כעס. איך זה נשמע בזוגיות:"בטח, אני אעשה את זה" (ואז לא עושה) "אין בעיה בכלל" (בטון שאומר ההפך) "וואו, כל הכבוד שהצלחת" (בציניות) "שכחתי" (כשזה קורה שוב ושוב)
למה זה קורה: הסגנון הזה נוצר כשאדם מרגיש שהוא לא יכול להביע כעס בצורה ישירה - בגלל פחד מעימות או אמונה שכעס הוא "רע". אז הכעס מוצא ערוצים עקיפים. ההשפעה על הזוגיות: יוצר בלבול ותסכול עמוק. בן/בת הזוג מרגישים שמשהו לא בסדר אבל לא מצליחים לשים את האצבע על מה. ונוצרת תחושה שאי אפשר לסמוך על מה שנאמר.סגנון אסרטיבי: "זה מה שאני מרגיש וצריך"
מאפיינים: הבעת צרכים ורגשות בצורה ישירה וכבודית, הקשבה אמיתית, גבולות ברורים, מוכנות להתפשר. איך זה נשמע בזוגיות:"אני מרגיש/ה פגוע/ה כשזה קורה" "אני צריך/ה X, ואני רוצה לשמוע מה את/ה צריך/ה" "אני לא מסכים/ה, אבל אני רוצה להבין את הצד שלך"
זהו הסגנון שתקשורת NVC שואפת אליו: ביטוי צרכים ללא תקיפה, הקשבה ללא ויתור על עצמך.
איך מתקדמים לתקשורת אסרטיבית
הסגנון שלכם אינו גזירת גורל. אפשר לשנות. הנה כמה צעדים ראשונים:
זהו את הסגנון שלכם: באיזה סגנון אתם נוטים להשתמש? האם הוא משתנה לפי מצבים? זהו טריגרים: באילו רגעים אתם מחליקים לסגנון הלא אסרטיבי? תרגלו נוסחה: "אני מרגיש/ה [רגש] כי [סיבה]. מה שאני צריך/ה זה [צורך]. האם נוכל [בקשה]?"
- היו סבלניים: שינוי דפוסים שנבנו במשך שנים לוקח זמן. חגגו כל צעד קטן קדימה
