הכוח ההרסני של מילים
מילים יכולות לרפא ומילים יכולות לשבור. בזוגיות, שבה אנחנו הכי פגיעים, לשפה יש כוח עצום. ויש מילים ודפוסי דיבור שפועלים כמו חומצה - לאט לאט מכרסמים באמון, בביטחון ובאהבה.
ד"ר גוטמן מצא שהיחס בין אינטראקציות חיוביות לשליליות בזוגיות מוצלחת הוא 5:1. כלומר, על כל אינטראקציה שלילית אחת צריך חמש חיוביות כדי לאזן. מילים הרסניות לא רק גורמות נזק ברגע - הן משנות את האווירה הכללית במערכת היחסים.
דפוס מספר 1: הכללות - "תמיד" ו"אף פעם"
כשאנחנו כועסים, קל להחליק מתיאור ספציפי להכללה גורפת:
"תמיד אתה מאחר" (במקום: "היום איחרת וזה הפריע לי") "אף פעם את לא מקשיבה" (במקום: "הרגשתי שעכשיו לא הקשבת") "כל פעם שאני מנסה, אתה..." (במקום: "הפעם הזו הרגשתי ש...")
למה זה כל כך הרסני? כי הכללות הופכות התנהגות ספציפית לתכונת אופי. הן אומרות לבן הזוג: "אין טעם לנסות, כי ככה אתה." הן סוגרות את הדלת בפני שינוי.
שימו לב: ברגע שמשתמשים ב"תמיד" או "אף פעם", בן/בת הזוג מפסיקים להקשיב לתוכן ומתחילים להתגונן: "זה לא נכון, לא תמיד! בשבוע שעבר דווקא..."
דפוס מספר 2: ביקורת על האופי
יש הבדל עצום בין תלונה לביקורת:
תלונה (לגיטימית): "הייתי רוצה שתעזור יותר עם סידור הבית" ביקורת (הרסנית): "אתה עצלן ולא אכפת לך מהבית"
תלונה מתייחסת למעשה. ביקורת תוקפת את הזהות. כשמרשל רוזנברג, מייסד שיטת NVC, דיבר על שפה שמנתקת אותנו מחמלה, הוא התכוון בדיוק לזה - אבחונים, שיפוטים ותוויות שאנחנו מדביקים לאנשים הכי קרובים אלינו.
דוגמאות למעבר מביקורת לתלונה:| ביקורת | תלונה | |---|---| | אתה אגואיסט | הרגשתי שהצרכים שלי לא נלקחו בחשבון | | את רגישה מדי | כשאת עצובה, אני לא תמיד יודע איך להגיב | | אתה חסר אחריות | חשוב לי שנחלק את האחריות |
דפוס מספר 3: בוז וזלזול
גוטמן מצא שבוז הוא המנבא המספר אחת לגירושין. בוז מתבטא ב:
גלגול עיניים כשבן/בת הזוג מדברים ציניות: "כן, בטח, אתה תטפל בזה, כמו שתמיד 'מטפל'" חיקוי מלעיג של דברי בן/בת הזוג הומור על חשבון בן/בת הזוג בפני אחרים הבעת סלידה בשפת הגוף
בוז שונה מכעס. כעס אומר "אני לא מסכים". בוז אומר "אני מעליך." והוא מרגיש כמו מכה בבטן.
מה עושים? כל פעם שאתם מזהים בעצמכם נטייה לבוז, עצרו ושאלו: מה הרגש שמתחת? בדרך כלל, מתחת לבוז מסתתר כעס עמוק, כאב או תחושת חוסר הערכה שלא טופלו.דפוס מספר 4: איומים ואולטימטומים
"אם ככה, אז נגמר" / "אני הולך" / "נתגרש" - מילים שנזרקות ברגע של כעס ומשאירות פצעים עמוקים.
כל פעם שמאיימים בעזיבה, הביטחון הבסיסי בקשר נשחק. בן/בת הזוג מפסיקים להרגיש שהקרקע יציבה, ומתחילים להתנהל כאילו הקשר ארעי. לפי תורת ההיקשרות, הביטחון הזה הוא הבסיס לכל דבר אחר.
הסכימו יחד: הקשר הוא לא כלי איום. ריבים פותרים בתוך הקשר, לא על חשבון הקשר.
תרגיל: "תרגום" השפה שלכם
במשך שבוע, נסו את התרגיל הזה:
שלב 1: שימו לב כשאתם משתמשים בהכללות, ביקורת, בוז או איומים שלב 2: עצרו ושאלו את עצמכם - מה הרגש שמתחת? מה הצורך האמיתי? שלב 3: נסחו מחדש לפי מודל NVC: "כשקורה X, אני מרגיש/ה Y, כי אני צריך/ה Z"
דוגמה מעשית:הקול הפנימי אומר: "הוא אף פעם לא יוזם שום דבר רומנטי, הוא פשוט לא רומנטי"
- התרגום: "אני מתגעגעת לרגעים רומנטיים ביחד. הייתי שמחה אם היית מפתיע אותי לפעמים - זה גורם לי להרגיש רצויה"
