כללי זהב לריב הוגן בזוגיות

למה בכלל חשוב לריב "נכון"?

ריבים בזוגיות הם לא סימן לכישלון - הם חלק טבעי ובלתי נמנע מחיים משותפים. שני אנשים שונים, עם צרכים, ערכים והיסטוריות שונות, פשוט לא יכולים להסכים על הכול. השאלה האמיתית היא לא אם תריבו, אלא איך תריבו.

ד"ר ג'ון גוטמן, מחלוצי המחקר על זוגיות, גילה שזוגות מאושרים לא בהכרח רבים פחות - הם פשוט רבים אחרת. הם יודעים לשמור על כבוד הדדי גם ברגעים הכי סוערים.

כלל ראשון: התחילו ברכות

גוטמן מצא שאפשר לחזות את תוצאת השיחה תוך שלוש הדקות הראשונות. אם הפתיחה קשוחה ותוקפנית, הסיכוי לפתרון נמוך מאוד.

הפתיחה הרכה מבוססת על עקרונות תקשורת לא אלימה (NVC) של מרשל רוזנברג: תיאור המצב, שיתוף ברגש, זיהוי הצורך, ובקשה ברורה.

כלל שני: הישארו בנושא

אחד הדברים שהופכים ריב קטן לקרב גדול הוא סחיפה לנושאים אחרים. פתאום ריב על הכלים מגיע לחופשה של לפני שנתיים, למשפחת בן הזוג ולהחלטות קריירה.

כשאתם מרגישים שהשיחה נסחפת, עצרו ואמרו: "בוא נחזור לנושא המקורי. על מה באמת אנחנו מדברים עכשיו?"

אל תשלפו "תחמושת" מהעבר שכבר טופל דברו על הסיטואציה הנוכחית, לא על דפוסים כלליים אם צץ נושא חשוב אחר, רשמו אותו ודברו עליו בנפרד אם הרגשות עולים מדי - קחו הפסקה מוסכמת

כלל שלישי: הימנעו מארבעת הפרשים

גוטמן זיהה ארבעה דפוסים הרסניים שהוא כינה "ארבעת פרשי האפוקליפסה" - ביקורתיות, בוז, התגוננות והתנתקות. אלה מנבאים פירוק הזוגיות בדיוק מפחיד.

ביקורתיות - התקפה על האופי במקום על ההתנהגות. במקום "שכחת לשלם את החשבון" אומרים "אתה תמיד חסר אחריות" בוז - גלגול עיניים, ציניות, לעג. זה המנבא החזק ביותר לגירושין התגוננות - "זה לא אני, זה אתה" - סירוב לקבל אחריות כלשהי התנתקות - סגירה מוחלטת, שתיקה, "קיר אבן"

כלל רביעי: דברו בשפת "אני"

העיקרון הזה פשוט אבל משנה הכול. משפטי "אני" מתארים את החוויה שלכם, בעוד משפטי "אתה" מאשימים ויוצרים הגנה.

| משפט "אתה" | משפט "אני" | |---|---| | אתה לא מקשיב לי | אני מרגישה שלא שומעים אותי | | את תמיד מבקרת אותי | אני מרגיש פגוע כשאני שומע ביקורת | | אתה לא אכפת לך | אני צריך להרגיש שאכפת לך |

כשקורה [מצב ספציפי], אני מרגיש/ה [רגש], כי אני צריך/ה [צורך]. האם תוכל/י [בקשה קונקרטית]?

כלל חמישי: דעו מתי לקחת הפסקה

כשהדופק עולה מעל 100 פעימות לדקה, המוח עובר למצב "הישרדות". ביולוגית, אתם כבר לא מסוגלים להקשיב באמת או לחשוב בצורה יצירתית. גוטמן קורא לזה הצפה רגשית.

"אני צריך הפסקה של 20 דקות. אני לא בורח, אני אחזור" בזמן ההפסקה - אל תחשבו על טיעונים נגד. עשו משהו מרגיע

• חזרו אחרי הזמן המוסכם ונסו שוב