לשמור נגיעה?!

החיים שלי דיי מוזרים הם התחילו לפני שנה
וקצת. כשהגבר שאהבתי נשק לראשונה

לשפתיי, הרגשתי כמו מלכה רק בלי הכתר, כמו הקשת אחרי הסערה, הרגשתי שלמה ועם אותה


נשיקה התחיל הסיוט. התמכרתי למגע, לחיבוק, לנשיקה, לידיים על הגוף לאהבה שזרמה.

כשהוא הלך נשארתי ריקה, משהו בתוכי היה חסר, כאילו כרתו לי רגל או יד. מאז ניסיתי


למלא את החור בכל דרך, בשיחה עם חברות, במגע עם אחרים, אולי זה עזר אבל רק לכמה

רגעים. כשנגמר המגע כאילו הרייקנות שוב חזרה, מה שאיתו אף פעם לא קרה. ניסיתי לברוח


מזה אבל הייתי מכורה, כן זה נשמע הזוי אבל זו המציאות המרה הייתי מכורה למגע. היום


אחרי שיחה ארוכה עם אדם שיקר לליבי משום מה החלטתי לשנות את הדרך ולשמור נגיעה, לא


לגעת בגבר בשום צורה. אולי זאת שטות כי אני בורחת אבל מי יודע לאן אגיע בדרך

האחרת...