איך שהסורגים הפרידו בינינו-חלק 35

ואז הגיע הטרק החזק שלי.. רקדתי רקדתי ואז נפלתי על מישהו בלי כוונה... שמזל
שתפס אותי אחרת אם לא הייתי נופלת על הרצפה למה הייתה לי סחרחורת.. אבל כשהסתובבתי
לראות מי זה... הכל עבר לי.. ה-ס-ט-ל-ה ה-א-ו-ש-ר הכל... הרגשתי שכולם רוקדים ורק
אני לא יכולה לזוז קפואה במקום.. כאילו העולם נעצר..

שואלים מי זה?...

שי... לא טעיתם.

הוא היה בשוק.. בדיוק כמו שאני הייתי... לא הבנתי כלום.. חטפתי מן נוק אאוט כזה...
ופתאום אחת באה אליו קפצה עליו מאחורה.. בזמן שמבטו פונה אליי.. היא התחילה לנשק
אותו ולרקוד איתו.. ישר קמתי ועזבתי את הרחבה.

יצאתי החוצה לנשום אוויר... לא עיקלתי את זה.. מה איך בחיים לא ראיתי את שי עם
אחי.. והוא גם לא מהשפחה של סיון... היה לי קשה להבין.

ועוד הבחורה שקפצה עליו ונישקה אותו.. האם היא חברה שלו? האם התנשק איתי בזמן שהיה
איתה? מה הולך פה? חטפתי סחרחורתת ....

ואז אחי יצא אליי החוצה....

אליאב:"עדןןן איפה אתת תחזריי מה שווה כל זה בלעדייך תגידי אההההה?"

חייכתי אליוו חיוך ואמרתי לעצמי.. יאללה.. עוד סיפור מחורבן שקשור אליו.. עוד פעם
להרוס לאחי? זה הפעם לא היה בכוונה... אבל עדיין זה קרה... הגורל הפגיש ביני לבין
שי שוב.. אבל הפעם ה-3 לא הייתה גלידה.

אחרי כמה דקות חזרתי לתוך האולם... ראיתי את שי יושב שם מרוחק באחד השולחנות לבד..
כולם היו ברחבה רוקדים..

חשבתי כמה פעמים אם לגשת או לא.. בסוף התקדמתי לעברו... הוא ראה שאני מתקרבת הוא
נעמד... והראש שלו היה מורד כלפי מטה פתאום.. הוא הסתובב.. והלך.. אבל לא הייתי
טיפשה הבנתי שהוא רוצה שאני יבוא אחריו... וכך עשיתי.

הגענו למקום שקט כזה כמו מקלט כזה שיש מאחורי האולם..

הוא הביט בי ואמר בייאוש:"את אחות של אליאב עדן?"

אני:"כן... ואתה חבר שלו אה?"

שי:"לא סתם חבר..."

אני:"איך זה שבחיים לא ראיתי אותך?"

שי:"הרבה לבית שלו לא הייתי בא כי הייתה תקופה של באלגן וכל מיני כאלה... אבל תמיד
שמעתי אחות של אליאב שיצאה פעם עם רותם.."

אני:"אני מבינה.."

שי:"אז מה ילדונת... מה עושים עכשיו?"

אני:"לא יודעת חח.. לא חשבתי שאני יראה אותך מאז.."

שי:"היינו מסטולים לגמרי אה..."

אני:"כן.. ואני רואה שיש לך חברה.."

שי:"ממ.. את האמת כן.. שירלי חברה שלי כבר שנים" הוא אמר את זה בכזה ביטחון ..
שהרתיח אותי!!! כאילו הוא לא עשה שוומדבר שאסור..

אני:"וואלה.. אז מה שנעשה יהיה כזה.. נקבור את זה באדמה כמו שצריך כי מזה לא יצא
שומדבר.."

הוא הסתכל עליי בפצוף עקום ואמר לי:"מה שמכתוב מכתוב..."

לחצנו ידיים.. סגרנו את הנושא הזה... וחזרנו לאולם.

אני מספרת את זה ככה אבל המתח שהיה באוויר והרצון לעוד נשיקה לוהטת היה מטורף.. מצד
אחד שמחתי לראות אותו אבל לא בדרך הזו ומצד אחד כאב לי...

שי חזר ואני אחריו.

הוא די פלירטט עם החברה שלו... שירלי, אין ספק שקינאתי... שי בחור שלא באלכן לשחרר
אותו מהיד תאמינו לי...

יצאתי למטה למטה כדי לעשן סיגריה עם ולריה.

וראיתי ג'יפ כזה מרצדס גדול יפה מפואר... ובתוכו הייתה חברה של רותם שירן. זוכרים
ת'בלונדה? ואיתה מדבר שי.. הייתי בהלם לא הבנתי מה הולך פה.. התקרבתי ושירן זכרה
אותי אז היא קרה לי:"עדןן"

"אהה?"

שירן:"את יכולה לקרוא לרותם?"

אני:"מזה?"

שירן:"לרותם רותם.."

אני:"אני לא חושבת אם את רוצה תעלי תקראי לו את"

שי הסתכל עליי במבט מהופנט ואז אמרתי לו:"מה אתה מסתכל?"

זהו כאלס עלתה לי הקריזה... וולריה אמרה לי:"עדן די אני יקרא לו.." ולריה עלתה
למעלה לקרוא לרותם ואני נישארתי למטה.

שירן:"למה את מדברת ככה מה העניין?"

אני:"אין לי עניין ואם את לא רק בלונדינית תביני לבד"

"עדןןן תדברי יפההה" פתאום יצא לי שי ביציאהה

"מה?" הרגשתי שכל העולם עליי פתאוםםם

"בואי בואי שניה לצד" אמר..

"עדן זאת אחותי..." הצהיר.

אני:"אחותך? חברה של רותם זאת אחותך?"

דיי דיי הרגשתי שאני במערבולתת אינעלל העולם לא הבנתי כלוםם!!!

ואז רותם ירד ואמר לשי שלום כאילו הוא איזה אח שלוו ועלה בשיא הפוזה לג'יפ המסכן
הזה.

נישארנו אני ושי לבד.. שוב.

התיישבתי על איזה משהו בולט כזה והתחלתי לבכות... שי בא לשבת לידי ואמר לי:"אני
אפילו לא שואל מה קרה לך... אני מבין"

ואז שירלי.. החברה של שי באה... "שיי איפה אתה? אני מחפשת אותך מה אתה רציני איתי?"

שי:"הייתי פה עם שירן מה את רוצה?"

ואז היא הסתכלה עליי ואמרה:"פשש איזה חינה אחיך דפק.. מהסרטים"

אני:"תודה"

"טוב יאלה בואי נעלה.." אמר שי...

ואני, אני נישארתי למטה.. עם 100 טון של באסה...

הרגשתי קנאה עזה לרותם... כעס על שי... הרגשתי את כל ההרגשות בעולם באותו הרגע.

ואז התאוששתי, אמרתי לעצמי.. אני עדןן אותי אפחד לא אוכל ככה... ישר חזרתי לעצמי
עליתי חזרה למעלה המשכתי לרקוד כמו מטורפת כולם התסתכו עליי.. ושי החתיך הזה לא
הוריד ממני את העיניים וגם החברה שלו.

זהו... נגמרה המסיבה... כולם היו גמורים... אוראל שלא שתתה הקפיצה אותי הבייתה...
הלכתי ככה ישר בלי להודיע.. וכרגיל באתי הבייתה נירדמתי עםם הכלל איך שאניי חח :-)

למחרת קמתי בכאב ראש מטורףףףףףףףףףף.... אבל לשם שינוי לא מאוחר בסביבות הצהריים.

כולם כבר היו ערים אמא אבא סיון אליאב, הם העבירו חוויות והטלפונים לא הפסיקו
לרוץ.. היה מעניין בואו נגיד.

קמתי כמו שדה ישר למקרר חחח

אליאב:"הנה הפרינססה התעוררה בואי בואי אצלך תמיד מעניין."

אני:"חח תן להתעורר יא כלב"

ישבתי ליד כולם דיברנו וסיפרנו כל מיני "רכילויות" מהאירוע וכאלה ...

בגדול הייה אירוע פ33ה... רק שהיום הזה היה מחורבן.. בשבילי בכל אופן הרגשתי הרגשה
של הפסד, הרגשה שאני לא נוהגת לחוות אותה.. הרגשתי מס' 2 כזאת נחותה.

לאחר כמה זמן הלכו סיון ואליאב לסידורים... אבא הלך גם כן איתם ואני נישארתי עם
אמא...

הייתה לנו שיחת נפש כאם לבת... סיפרתי לה על הכל ממש הכל.. ממש חפריה של איזה שעה
וחצי...

"עדן, את הבת שלי ואני אוהבת אותך... זאת הדרך חיים שבחרת לעצמך וגם הדרך חיים
שאחיך בחר בה.. והתחברת אליה דרכו ולא אחרת.

אני מקבלת הכל... רק דבר אחד לא, אני לא אסכים שהילדים שלי יריבו בגלל שטויות בעד
שום הון שבעולם ואת יודעת על מה אני מדברת... תמיד אני אגונן עלייך אבל על הסיפור
עם רותם יצאת בפוקס.. והנה ראית.. רותם לא הגורל שלך הוא הלך לאחרת את הלכת לכיוון
שונה..

עם אליאב חזרת להיות ממש בנס שוב כמו פעם.. אם תטעי שוב.. הוא לא יסלח לך על זה
עדן.. הוא לא."

יצאתי מהורהרת משיחה עם אמא... רציתי פתאום להשתנות אבל זאת אני וזה הסגנון שלי..
ואני רודפת את עצמי.. קשה לי אל תחשבו שקל לי הכל ניראה מושלם אבל לפעמים הכל
רקוב.. כמו עכשיו הסיפור החדש.. עם שי.

ובעצם.. מפה מתפתחת לה דרמה אחרת... מאז שהכרתי את שי ואת החבר'ה התחברתי אליהם
התחברתי לנתניה לבנות שם לבנים... אחי אף פעם לא אהב את זה אבל לא יכל להגיד לי
כלום הוא אמר לי שהוא בטוח שאני ידע להתמודד עם מה שאני בוחרת.

אבל הכרתי.. תצד אפל.. של אותו עולם שאני מתלהבת ממנו כ"כ מאז שאני אולי ממש ילדה
ביסודי.